botox
הספריה המשפטית
שותפויות שותפות רשומה, שותפות בלתי-רשומה - דין והלכה

הפרקים שבספר:

סעיף 36 - פרישה משותפות שמרצון (סעיף 33 לנוסח הישן)

סעיף 36 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975 קובע כלהלן:

"36. פרישה משותפות שמרצון
לא הוסכם על תקופה קצובה לקיום השותפות, יוכל כל שותף לסיימה בכל עת במתן הודעה על כוונתו זו לכל שאר השותפים; הוקמה השותפות מלכתחילה בתעודה, תספיק לסיומה הודעה בכתב חתומה ביד המודיע."

הפקודה קובעת מתווה לפירוקה של שותפות שהוסדר בסעיפים 36 ו- 41 לפקודה, ובהם נעשתה הבחנה בין מצבים שונים, כגון מצב שבו מדובר בשותפות לתקופה קצובה, שותפות לתקופה בלתי-קצובה וכדומה. סעיף 36 לפקודה מסדיר את הפרישה משותפות מרצון וקובע, כי "לא הוסכם על תקופה קצובה לקיום השותפות, יוכל כל שותף לסיימה בכל עת במתן הודעה על כוונתו זו לכל שאר השותפים".

הנה-כי-כן, במצב דברים רגיל, שתי דרכים פתוחות בפני שותף המבקש להתנתק משותפיו בשותפות שנוסדה שלא לזמן קצוב. האחת - פרישה מרצון; והאחרת - פירוקה של השותפות. אשר לרצונם של שותפים לדחות מעליהם שותף, הפקודה מדגישה כי בהיעדר הסכם מפורש, אין להרחיק שותף משותפות הממשיכה להתקיים. הדרישה לקיומו של הסכם מפורש, רלוונטית למקרה שבו מורחק שותף מהשותפות, בניגוד לרצונו {ראו: ת"א (מחוזי ב"ש) 127/93 אלי ישי נ' אטיאס יעקב, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.07.93)}.

בספרות הובעה הדעה מפי המלומד השופט זלמן יהודאי בספרו דיני שותפויות בישראל לפיה "הצדדים רשאים לקבוע, ובדרך-כלל קובעים, בהסכם השותפות באלו מקרים תתפרק השותפות ביניהם, ואז שומה עליהם לנהוג בהתאם לאותו הסכם" {שם, 244 (להלן: "יהודאי")}.

פרופ' דוד פרנקל בספרו דיני השותפות בישראל {(2002), 258 (להלן: "פרנקל"} מציין, כי "ההודעה על סיום 'שותפות מרצון' אינה חייבת להיות בכתב גם אם השותפות הוקמה בתעודה'", דהיינו ה'הודעה' יכולה להינתן גם בדרך של התנהגות".
{ת"א (עפ') 36136-07-11 חסון פ.ע. מסחר בע"מ ואח' נ' מבדד חברת בניה ואח', תק-של 2013(3), 64870 (2013); ראו והשוו: ת"א (יר') 9011/07 גרשון גאריביאן נ' עזרא נחמיה, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.02.12)}

ב- ת"א (ת"א-יפו) 50716-07-11 {אברהם ברדוגו, עו"ד נ' דוד דרעי, עו"ד, תק-מח 2012(4), 10312 (2012)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"המחלוקת בין הצדדים בנוגע לטענה זו קשורה למועד סיום השותפות.
התובע טוען, כי השותפות הסתיימה במכתבו אל הנתבע, מיום 30.08.04 (צורף כנספח 1 לכתב התביעה), בו הוא מודיע לו על סיום השותפות, ואם כך תביעה זו הוגשה בתוך 7 שנים מסיום השותפות.
הנתבע טוען, שהשותפות הסתיימה עוד במכתב קודם של התובע אל הנתבע שנמסר לו ביום 10.05.04 (נספח 1 לבקשת הנתבע), ואם כך תביעה זו הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות, כלומר: לאחר 7 שנים מסיום השותפות.
סעיף 36 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975 קובע:
'לא הוסכם על תקופה קצובה לקיום השותפות, יוכל כל שותף לסיימה בכל עת במתן הודעה על כוונתו זו לכל שאר השותפים...'.
המחלוקת למעשה בין הצדדים היא בדבר הפרשנות שיש לתת למכתבו של התובע לנתבע מחודש מאי.
לעומת המכתב המודפס, הסדור והחד-משמעי מחודש אוגוסט, המכתב מחודש מאי נכתב בכתב יד, מנוסח באופן אמוציונלי וחסר סדר, והאמירות הכלולות בו אינן חד-משמעיות.
הנתבע נשען על חלקי משפטים, כגון: "מהיום אתה לבד", "להבהיר ללקוחות הספורים... שנותק הקשר ועתה אתה מופיע לבדך", ועוד.
התובע טוען, לעומתו, כי במכתב זה מנוסחת רק כוונתו לסיים את השותפות בעתיד הקרוב, אך אין בו הודעה על סיום השותפות לאלתר.
לראיה, מפנה התובע למשפטים אחרים באותו מכתב, כגון זה שנכתב לקראת סיום המכתב: "אני מקווה שנצליח להשלים פירוד זה בתוך חודש-חודשיים".
עוד ניתן לראות באותו מכתב כי התובע מבקש לשייר לעצמו את הטיפול בלקוחות מסויימים ולהפנות אל הנתבע את יתר הלקוחות.
6. נמצא שלא ניתן כבר בשלב זה להכריע בדבר מועד סיומה המדוייק של השותפות ויש צורך לשמוע את עדויותיהם בנדון של הצדדים עצמם ויתכן גם של עדים נוספים שהיו קשורים לאותה שותפות.
כאשר ההכרעה בסוגיית ההתיישנות היא תלוית עובדות, מן הראוי לפסוק בסוגיית ההתיישנות על יסוד התשתית המוגבלת הקיימת (השוו: ע"א 1708/05 גרא נ' רוזנצוויג, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.01.06)).
7. מלבד זאת, התביעה הכספית מבוססת על כספים שהתקבלו על-ידי הנתבע לאחר תום השותפות. סביר להניח כי מרבית הכספים הללו שולמו לנתבע בתוך תקופת ההתיישנות. גם הנתבע לא הכחיש את עצם קבלת הכספים (אך לא את הסכומים שנזכרו) ולא טען להתיישנות בקשר לכספים אלה, אלא טען טענות הגנה אחרות."