הסכם פירוק שותפות, עילות והליכי פירוק

1. כללי
התנהגות אישית גסה מצד שותף אחד כלפי רעהו מצדיקה פירוקה של שותפות והיא מספיקה כדי להניע את בית-המשפט למעשה {ע"א 222/65 מנחם לברטובסקי נ' אלנר יוזביץ, פ"ד יט(3), 138 (1965)}.

ההלכה הפסוקה היא שסכסוכים בלבד בין השותפים אין די בהם כדי לפרק שותפות שנעשתה לתקופה מסויימת. צריך שהאמון ההדדי בין השותפים, שהוא הבסיס להתקשרותם, נהרס כליל {ת"א 565/50 פינשטיין נ' קפולסקי פ"מ ו' 464}. ניתן לראות במעשה חבלה חמור שעשה שותף אחד למשנהו משום הודעת פירוק קונסטרוקטיבית של השותפות {ע"א 131/72 ישראל גלזר נ' סרברו קינסטר, פ"ד כו(2), 197 (1972)}.

2. פירוק - עקרונות שונים
א. כשם שלניהול עסקי השותפות יכולים שותפים למנות אחד מהם, כן יכולים הם למנות אחד מהם לחיסול ענייני השותפות וכונס נכסי השותפות, אף-על-פי שכולם רשאים לפרקה {ע"א 271/59 משה י' פרנקנטל נ' פנחס רוזנפלד ואח', פ"ד טו 225 (1961); ע"א 791/50 אפרים שחור נ' ויטה שותפות רשומה, פ"ד ו' 430; ת"א 341/53 רות רוזנהיים נ' אמיל רוזנהיים, פ"מ ט' 298 (1954)}.

ב. בפירוק שותפות יש למכור את נכסיה בשווה כסף לאחר תשלום כל החובות של השותפות ולחלקו בין השותפים בהתאם לחלקיהם. בהיעדר הסכם מפורש בין השותפים אין לחלק את נכסי השותפות על-ידי כך שחלק מן השותפים ימשיכו בעסק השותפות וחלק יוצא תמורת תשלום חלקו לפי הערך הכספי. בפירוק שותפות רשאי כל שותף לעמוד על-כך שנכסי השותפות יימכרו כחוק. בהעדר הסכמה מפורשת בין השותפים אין לסלק שותף מהשותפות נגד רצונו. האופן היחיד להיפטר משותף בלתי-רצוי הוא על-ידי פירוק השותפות {המ' 146/51 אליעזר כהן נ' ברוך זימל, פ"מ ג(1), 393 (1951)}.

ג. במסגרת פירוק שותפות ניתן לבחון את כל היבטי פירוק השותפות לרבות זכויות וחובות ובכללם כל אשר קשור לניהול העסק טרם חיסולו וכן אשר אירע עם חיסולו. מנגד, ניתן לבחון מגזר צר בלבד. דהיינו, שאלת תשלום חובות על-ידי הצדדים, מבלי להכנס לשאלה אם אכן היה מקום לחובות אלו. אם אכן כוונת הצדדים, גם יחד, למנות בורר לבחינת כל הקשור לשותפות, אזי ניתן היה לציין כי הצדדים ממנים בורר על-מנת שזה יבחן כל הקשור לפירוק השותפות תוך בחינת טענות כל צד. ברור שאם כך היו מורים הצדדים, הבורר חייב היה לבחון את כל אשר אירע בשותפות טרם הפירוק ובמהלך הפירוק {ת"א (פ"ת) 2546/95 אלקריף אליהו נ' ביטון אביגדור, תק-של 98(3), 525 (1998)}.

ד. ב- ע"א 209/99 {אהרון קרפלוביץ (לב ארי) נ' אפרים שמואלי, תק-על 2000(2), 1347 (2000)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"על-פי הסכם השותפות, אלה היו השקעות של השותפים בשותפות: המערער השקיע את כישוריו כמחבר ספרים וכן קיבל על עצמו לעסוק בהפצת הספרים. חלקו של המשיב, אשר כפי שהודה, אינו מבין בספרים, היה בהשקעה כספית שהוא נדרש להשקיע בעסק השותפות ככל שיהיה צורך בכך לצורך הדפסת הספרים.
מה שחשוב להדגיש הוא, שהשקעה זו היתה בשותפות. לא מדובר בסכום כסף שניתן על-ידי המשיב למערער. לפיכך, עם חיסול השותפות הסכום מגיע למשיב מהשותפות, והוא זכאי להיפרע כדי שיעורו של סכום זה מתוך זכויות ונכסי השותפות. אין זה חוב אישי של המערער למשיב, כי המשיב לא נתן את הסכום למערער, אלא, כאמור, השקיעו בשותפות כשכוונתו להנות מרווחיה.
ברוח זו אכן נקבע בהסכם השותפות, כי המשיב יהיה זכאי להחזר השקעתו בשותפות מהתמורה שתתקבל ממכירת הספרים. הכוונה היא, כעולה מנוסח ההסכם ומהנסיבות, שהוא יקבל את החזר ההשקעה המגיע לו לפני חלוקת הרווחים לשותפים (וראו לעניין יישוב חשבונות בין שותפים לאחר פירוק, גם את סעיף 51(2) לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975).
בפסק-דינו לא קבע בית-המשפט כי הסכום מגיע למשיב מהמערער, אלא אך זאת שהמשיב "זכאי להחזר השקעותיו בתוספת ריבית והצמדה כחוק". אלא, שבפסיקתא שהוכנה על-ידי בא-כוח המשיב, עליה חתם בית-המשפט, נקבע שהמערער חייב לשלם למשיב סכום של 25,967 ש"ח (המהווה את סכום השקעתו) בצירוף ריבית והצמדה כחוק מתאריך 01.08.89, וכן את סכום ההוצאות שפסק בית-המשפט לטובת המשיב. חיוב המערער לשלם למשיב את סכום ההשקעה הינו מוטעה. לפיכך, מבוטלת בזה הפסיקתא הנזכרת לעיל.
כמו-כן, מתקבל הערעור במובן זה שמובהר בזה שאת כספי ההשקעה שהשקיע בשותפות זכאי המשיב לקבל מתוך כספי השותפות לאחר תשלום חובות השותפות, אך קודם חלוקת רווחים על-ידי השותפות.
יתר חלקי פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי נשארים בעינם, כולל חיוב המערער להעביר למבקש דיווח מלא על מכירת שני הספרים הראשונים, וכן חיובו בתשלום הוצאות התובענה, לרבות שכר-טרחת עורך-דין כאמור בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי. בנסיבות המקרה, ישא כל צד בהוצאותיו בערעור זה."

ה. הפרת הסכם פירוק שותפות
ב- ת"א (אשד') 1842/96 {פורטל יגאל נ' עזרן הרי, תק-של 2002(2), 38 (2002)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"ב. האם בוטל ההסכם (זכרון-הדברים המסדיר את פירוק השותפות)?
1. לטענת הנתבע בכתב הגנתו ובתצהירו, הופר ההסכם על-ידי התובע, הפרה חד-צדדית, גסה ויסודית, וזאת בסמוך לאחר החתימה על ההסכם ופירוק השותפות, כאשר התובע, בניגוד להתחייבויותיו בהסכם, המשיך לגבות חובות מלקוחות שונים בגין תקופת השותפות.
1.1 על-כן, לטעמו, הביא הדבר, למעשה, לביטולו של ההסכם, ומקנה לו את כל התרופות והסעדים העומדים לו על-פי דין, לרבות אלו שבמסגרת חוק החוזים תרופות.
2. בסעיף 7 לסיכומי ההגנה נטען, כי ההסכם בוטל כדין על-ידי הנתבע בגין הפרתו על-ידי התובע:
2.1 בא-כוח הנתבע מפנה לספרה של פרופ' ג' שלו, לפיו, ביטול ההסכם אינו חייב להיות בכתב אלא יכול להיות בעל-פה;
2.2 עוד נטען בסיכומים, כי בהתנהגות הנתבע בכך שלא הסכים לפרוע את יתרת החוב, יש לטעמו של בא-כוח הנתבע, הודעה על ביטול וכן נלמד הדבר מעצם קיום ההליך המשפטי וההגיון המשפטי.
3. לא יכולתי לקבל טיעוני הנתבע, בשתי הגרסאות.
4. חוזה, אף שהופר, איננו מתבטל "אוטומטית" אלא בדרך של הודעת הנפגע למפר.
4.1 דרכי הביטול מפורטות בהוראות סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות).
5. על-כן, אף אם סבר הנתבע שהתובע הפר "הפרה חד-צדדית גסה ויסודית" את ההסכם, היה עליו להודיע לתובע על ביטולו של ההסכם מצידו.
5.1 בעמ' 24 לפרוט', ש': 23-21 נשאל הנתבע והשיב כדלהלן:
'ש. לאחר שאתה רואה עכשיו שיגאל גובה כספים, מדוע לא שלחת לו מכתב הודעה שאתה מבטל את ההסכם ביניכם?
ת. בתקופה הזו, הייתי שקוע אך ורק בלהרים את העסק, להציל מהבלאגן שיגאל גרם לעסק.'
6. מסעיף 7ב' רישא לסיכומי ההגנה משתמע, כאילו הודיע הנתבע לתובע על הביטול, בעל-פה, אולם לא עלתה כל טענה כזו בתצהיר הנתבע או בחקירתו בבית-המשפט.
7. יצויין, כי מחקירתו הנגדית של הנתבע עולה, כי באותה תקופה היה לו ייעוץ משפטי (עמ' 24 לפרוט', ש': 25-24) ואין ספק, כי אם אכן היה סבור שהתובע הפר בצורה גסה ויסודית את ההסכם (על-פי עדותו - נודע לו הדבר זמן קצר לאחר החתימה על ההסכם - סעיפים 6, 7 ו- 8 לתצהיר נ/1) ויש לבטל את ההסכם, היה מודיע על-כך לתובע כבר אז, או בסמוך לאחר-מכן, בכתב או בעל-פה.
8. מחקירתו הנגדית של הנתבע גם עולה, כי כשגילה הנתבע שהתובע, לטענתו, גובה כספים, פנה אליו ושוחח איתו לגבי העבודה של בן שטרית, והתובע טען שגבה כספים בעבור עבודה פרטית.
8.1 גם לאחר שיחה זו לא הודיע הנתבע לתובע על ביטול ההסכם.
9. כמפורט להלן, לא שוכנעתי, כי התובע הפר את ההסכם, ואם הפר - שהיתה זו הפרה יסודית המזכה את הנתבע לבטל את ההסכם, אולם מהתנהגותו של הנתבע שהמשיך ושילם, לטענתו, חובות של העסק בסך של 150,000 ש"ח - מבלי לפנות אל התובע, ניתן ללמוד כי גם הוא לא סבר שהתובע אכן הפר את ההסכם או שהמדובר בהפרה כה גסה ויסודית.
10. לא סברתי, כי מסירובו של הנתבע לפרוע את יתרת החוב, ניתן ללמוד על ביטול ההסכם על ידו, שאם תאמר כן, יהא צורך לראות בכל מפר הסכם מי שמודיע, בכך, על ביטולו.
11. לגבי הטענה שבעצם קיום ההליך המשפטי יש משום הודעה על ביטול (סעיף 7ב' לסיכומי ההגנה) יש רק להזכיר, כי ההליך המשפטי הנוכחי ניזום בידי התובע ועילתו היא דווקא קיום ההסכם והוראותיו, כך שגם מכיוון זה אין לראות בנתבע כמי שביטל את ההסכם.
12. אכן, צודק בא-כוח הנתבע בכך שקיימת גמישות בפירוש הודעת הביטול, בהעדר צורה פורמלית של ההודעה ואף תוכנה יכול להיות במשתמע. בתי-המשפט הכירו גם בביטול על-ידי התנהגות (אולם גם זו אמורה להגיע לידיעת המפר), הגם שלא כל המומחים שלמים עם הכרה זו, אולם מן החומר בתיק לא ניתן להסיק, כי הנתבע הודיע או לפחות גילה דעתו שהוא מבטל את ההסכם.
ג. האם היתה הפרה של ההסכם ומה טיבה?
1. בתצהירו טוען הנתבע, כי התובע גבה, בניגוד להתחייבותו בהסכם, חובות ממר בני בן שטרית (סעיף 6 לתצהיר), ממר פטריק בנישו (סעיף 7 לתצהיר), וכן נדהם לגלות כי "סך של 12,250 ש"ח שגבה התובע, מגובה בחשבוניות, מעולם לא הופקד לחשבון הבנק" (סעיף 8 לתצהיר).
1.1 ביחס לחשבוניות המעידות על האמור בסעיף 8 לתצהיר הודיע הנתבע בתצהירו, כי הן מצויות אצל מנהל החשבונות שטיפל בעניינו של העסק ולצורך קבלתן הוא יזדקק לאשורו של התובע.
1.2 למותר לציין, כי הדבר לא הוזכר כלל במהלך המשפט וממילא החשבוניות לא הוצגו.
2. מר בנישו, משום מה, לא צירף תצהיר וכמובן לא הובא לעדות וכן לא צורפה כל אסמכתא לנטען על-ידי הנתבע.
3. נותר, איפוא, הסכום שלטענת הנתבע גבה התובע ממר בן שטרית ומתצהירו של בן שטרית עולה שהמדובר בסך של 2,100 ש"ח.
4. התובע מכחיש מכל וכל שגבה כספים ממר בן-שטרית (או ממר בנישו) (עמ' 15 לפרוט', ש' 28-18). לגבי הסך של 12,250 ש"ח שכביכול גבה ולא הפקיד - הוא לא נשאל כלל.
5. עדותו של מר שטרית היתה, בלשון המעטה "בעייתית", אולם גם אם אקבל את גירסתו (המאוחרת) של הנתבע בנדון, מסתבר שלגבי עבודה זו היו חילוקי-דעות בין התובע לנתבע, בשיחה שקויימה ביניהם, התובע טען שהמדובר היה בעבודה פרטית שביצע בתוך החנות.
6. גרסה מאוחרת זו של הנתבע לגבי העסקה עם בן שטרית איננה מוצאת ביטוי בכתב ההגנה, ואף לא בתצהיר, והיא מועלית לראשונה במסגרת חקירתו הנגדית לאחר ששמע כבר את חקירת התובע.
6.1 ככזו משקלה, אם בכלל, מופחת.
7. אולם, גם אם טוען התובע לגביית סך של 2,100 ש"ח, בגין עבודה פרטית, ואפילו בתוך תחומי העסק, האם המדובר בהפרה כה יסודית שהיתה מצדיקה ביטולו של ההסכם גם אילו היה הנתבע מודיע על ביטול?
7.1 סבורני, כי יש לענות על שאלה זו בשלילה.
8. הרושם המתקבל הוא, כי הנתבע הניח לתובע להתמודד, בכוחות עצמו, עם תשלומי חובות העסק שנדרשו ממנו, למרות האמור בהסכם, ונדרש לטענות בדבר הפרה של ההסכם מצד התובע רק משהוגשה כנגדו התובענה.
9. המסקנה מכל האמור לעיל היא, כי ההסכם בין הצדדים לא בוטל מעולם.
10. מסקנה נוספת היא, כי ההסכם מגבש ומבטא את כל הסכמות הצדדים; ואין להידרש לטענות המתייחסות לתקופה שקדמה לחתימתו, אלא-אם-כן, הן מוסכמות על-ידי שני הצדדים.
ד. משמעות ההסכם (זכרון-הדברים לעניין פירוק השותפות)
1. מלשון ההסכם עולה, כי הנתבע התחייב ליטול על עצמו את העסק, על כל חובותיו וזכויותיו.
1.1 חשבון הבנק;
1.2 סוכנים וספקים למיניהם;
1.3 תכולת העסק;
1.4 הרכב.
2. עוד עולה מלשון ההסכם, כי לנתבע אין כל טענה או דרישה עתידית כלפי התובע - לא כספית ולא חמרית.
3. הנתבע, מאידך, מתחייב שלא לגבות ואף לא לנהל משא-ומתן לגבי כל חוב "הנמצא אצל לקוחות".
4. משמעות ההסכם היא, כי הנתבע מקבל לרשותו את העסק על תכולתו וזכויותיו, ללא כל תשלום, אולם במקביל נוטל על עצמו גם את כל חובותיו.
4.1 התובע, מצידו, מתחייב שלא לגבות ואף לא לנהל משא-ומתן ביחס לחובות קיימים מתקופת השותפות.
5. לאור הוראות אלו, יש לבחון את טענות הצדדים ואת הסכומים הנתבעים בכתב התביעה."
ו. האם ניתן היה, בעיקרון, לבטל את הסכם פירוק השותפות שקיבל תוקף של פסק-בוררות שאף אושר על-ידי בית-המשפט, באופן חד-צדדי?
ב- ת"א (יר') 1035/97 {ראובני יהושע נ' אבוזוילי יחזקאל, תק-מח 2002(1), 13142 (2002)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"באם התשובה לשאלה זו שלילית, האם ניתן היה לבטל את הסכם פירוק השותפות בהסכמה הדדית, בלא שהסכמה זו תקבל תוקף של פסק-דין המבטל את פסק-הדין שאישר את פסק-הבוררות?
בהנחה שהסכם פירוק השותפות בוטל כדין, בין באופן חד-צדדי ובין בהסכמה, עולה השאלה האם הנתבע היה רשאי לבטל את הביטול, היינו, לחזור בו מביטול הסכם פירוק השותפות? או, אם תאמר שביטול הסכם פירוק השותפות נעשה בהסכמה הדדית, אשר מהווה הסכם חדש, האם הנתבע היה רשאי לבטל הסכם זה?
השאלה הראשונה היא, כאמור, האם הנתבע היה רשאי לבטל את הסכם פירוק השותפות באופן חד-צדדי?
התשובה לשאלה זו היא בשלילה.
הלכה פסוקה היא, שפסק-דין שניתן בהסכמה משלב בתוכו תכונות של הסכם ותכונות של פסק-דין (ראה: זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ירושלים, 1995), 787; ע"א 116/82 לבנת ואח' נ' טולידאנו, פ"ד לט(2), 729 (1985); ע"א 442/83 משה קם נ' דבורה קם, פ"ד לח(1), 767 (1984); ע"א 4272/91 יוסף ברבי נ' פרדי ברבי, פ"ד מח(4), 689 (1994)).
מהות כפולה זו מכתיבה גם את הדרך לתקיפתו של פסק-דין שניתן בהסכמה.
כדבריה של ד"ר נ' זלצמן בספרה מעשה בית-דין בהליך אזרחי (רמות - אוניברסיטת תל-אביב, תשנ"א-1991), 329:
'לפסק-דין שניתן בהסכמת הצדדים מהות כפולה: מחד גיסא, זה הסכם שחלים עליו דיני חוזים. מאידך גיסא, זה פסק-דין, מעשה שיפוטי לכל דבר ועניין. כל אחד מן היסודות הללו - היסוד ההסכמי והיסוד השיפוטי - שומר על תכונותיו, סגולותיו ודיניו שלו. לכך חשיבות בעיקר לעניין יכולת תקיפתו של פסק-הדין.'
לפיכך, נקבע בפסיקה, שהדרך לתקיפתו של פסק-דין שניתן על יסוד הסכמה בשל פגם שנפל בהסכם המונח ביסודו של פסק-הדין, כגון טעות, הטעייה, כפייה או הפרה של ההסכם, היא באמצעות הגשת תביעה לביטולו של פסק-הדין המבוססת על אחת מן העילות שבדיני חוזים לביטולו של חוזה.
(ראה: בספרה הנ"ל של זלצמן לעיל, 329; ע"א 143/51 ראש העיר רמת גן נ' פרדס ינאי בע"מ, פ"ד י(2), 1804 (1956); ע"א 116/82 לבנת נ' טולידאנו, פ"ד לט(2), 729, 732 (1985); ע"א 457/77 מפעלי בתים טרומיים בע"מ נ' טמסיט, פ"ד לב(2), 42 (1978)).
במקרה שלפנינו, נימק הנתבע את ביטול הסכם פירוק השותפות בטענה, כי התובע הפר את ההסכם. טענה זו, כאמור, מכוונת כנגד היסוד ההסכמי שבסיס פסק-הדין. כדי לבטל את פסק-הדין על יסוד טענה זו, לא ניתן היה להסתפק בהודעת ביטול חד-צדדית, והיה על הנתבע, לצורך כך, להגיש תביעה לביטול פסק-הדין.
כך נקבע, בין היתר, ב- ע"א 4272/91 לעיל:
'בעל דין הרוצה לבטל פסק-דין שניתן בהסכמה מחמת פגם בכריתה או בשל הפרתו על-ידי הצד השני, אינו יכול להסתפק במתן הודעת ביטול, אלא עליו להגיש תובענה עצמאית לבית-המשפט המוסמך, אשר הינו בית-המשפט אשר נתן את פסק-הדין. כל עוד לא בוטל פסק-הדין, הרי הוא שריר וקיים ואין כוחו נופל מכוחו של פסק-דין אחר.'
(סעיף 13 לפסק-הדין)
לאור מסקנה זו, לפיה לא ניתן היה לבטל את הסכם פירוק השותפות באופן חד-צדדי, יש לבחון את השאלה האם יכולים היו הצדדים לבטל את הסכם פירוק השותפות בהסכמה, היינו, לכרות ביניהם הסכם חדש שבו הם מסכימים לבטל את הסכם פירוק השותפות, לא לקיים את פסק-הדין ולחדש את יחסי השותפות שביניהם כפי שהיו?
ז. התנהלות השותפות כאינדיקציה לקיום שותפות ופירוק השותפות
ב- ת"א (ת"א-יפו) 1380/01 {בונווידה אריה נ' קוט יהונתן, תק-מח 2006(1), 8018 (2006)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"השותפות התקיימה באופן מוזר כאשר צד אחד לה מבצע את כל הפעולות ואילו הצד האחר אינו ממלא את תפקידו כלל.
הדברים מתחדדים במיוחד לאור תפקודו של הנתבע בשותפות: עבודתו בשטח, המוניטין שהביא עימו, ציוד העבודה שסיפק לשותפות והתמורה עבור עבודתו שהכניס לחשבון השותפות.
מנגד, כל שעשה התובע הוא שיעבוד רכבו לצורך קבלת ההלוואה על הדרילקאט (רכבו שרשום על שם אימו, שאף היא זו שנתנה את ערבותה להלוואה האמורה). נוכחות בעת רכישת הדרילקאט, ובעת רכישת המשאית והמחפרון, גביית חוב מיהלומית פרץ (שלוש פעמים), הקלטת לקוח שהיה חייב כספים, גביית כספים ברחובות, הסעת הנתבע למקומות עבודה שונים).
למן מועד הטלת העיקול בחודש 7/99 נותק הקשר בין השותפים כאשר עובר להטלת העיקול הורעו היחסים בין השניים. הנתבע כפי שאישר בכתב הגנתו, הפסיק להפקיד כספים בחשבון השותפות זולת כספים לכיסוי חהתחייבויות.
מוצג נ'1 שהוא פירוט שיחות הטלפון בין הצדדים אכן מראה על ירידה בכמות ומשך השיחות בין הצדדים מחודש יוני 99'.
כשנשאל התובע מדוע לא ביקש לראות את חשבונו הפרטי של הנתבע כדי להוכיח את טענותיו ענה כך: "ביקשתי. הוא אמר לי לא לדאוג, הכל רשום. כשהמים הגיעו עד נפש, הגעתי אליו לתבוע אותו" (עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 6-5).
רק ביום 20.01.00 שלח התובע לנתבע את המכתב ובו ביקש את תשלום משכורתו למן יומה הראשון של השותפות, מתן פירוט על הנעשה בשותפות ופירוקה של השותפות כעסק חי וקבלת תמורתה בחלקים שווים.
21. איני מקבלת את טענת התובע, כי אין לדרוש ממנו הבאת ראיות לפעילותו בשותפות ודי בהגשת הסכם השותפות והוכחת שווי נכסיה. כוונת הצדדים כפי שהיא משתקפת בהסכם השותפות היתה שהעסק ינוהל באופן שוויוני כשכל אחד מהשותפים תורם את מרצו ומשאביו על-פי כישוריו. תמורת זאת ימשכו הצדדים שכר חודשי הדדי עבור עמלם.
כפי שבואר לעיל העבודה הוטלה באופן חד-צדדי באופן בולט על הנתבע לבדו. הוא זה שמילא את חלקו בהסכם כשהצד השני לא תורם כמעט מאום לשגשוגה והצלחתה של השותפות. אין ספק שכאשר קבעו הצדדים משיכת שכר שוויונית שיוו לנגד עיניהם תרומה שוויונית.
משלא מילא התובע את חלקו במאמץ המשותף אין הוא יכול לדרוש שכר על-פי ההסכם. שכן הפרשנות הברורה העולה מתניותיו, שהתשלום החודשי הינו שכר תמורת עבודה.
לפיכך בהיעדר כל הוכחה על עבודה שביצע התובע אין הוא זכאי לסכום החודשי של 4,500 ש"ח - כקבוע בהסכם השותפות.
לעומת-זאת הצדדים הסכימו שהדריל קאט שנרשם על שם אשתו של התובע והמשאית שנרכשה מכספי השותפות והמחפרון יהוו חלק מציוד השותפות. הנתבע הוכיח כי שילם עבור הבובקאט קודם להסכם השותפות סך של 15,000 ש"ח (3,000$) שאותם יש להפחית מכל סכום שיפסק.
באשר לדרישה למתן חשבונות, הוכח כי חשבונות השותפות, שעל עריכתם המהימנה היה מופקד התובע, נגועים בחוסר דיוק ובאינפורמציה בלתי-נכונה. בנסיבות אלו לא ניתן להסתמך עליהם. התובע אף לא הוכיח את טענתו שלשותפות היו רווחים שלא הועברו לחשבון המשותף.
בהיעדר נתונים ראייתים שניתן להסתמך עליהם לא ראיתי לנכון ליתן סעד זה.
התוצאה:
22. התביעה מתקבלת במובן זה, שהנני מורה על פירוק השותפות שבין הצדדים בתנאים כדלקמן: המשאית, הדרילקאט והמחפרון ימכרו לכל המרבה במחיר. באי-כוח שני הצדדים יטפלו במשותף במכירה. לנתבע תהיה זכות רכישה ראשונית ויוכל לשלם לתובע מחצית מסכום ההצעה הגבוהה ביותר לכל אחד מהפריטים. מכל סכום שיגיע לתובע יש להפחית סכום של 15,000 ש"ח שעל התובע לשלם לנתבע (הסכום ששילם הנתבע עבור הבובקאט קודם לחתימת הסכם השותפות)."

ח. השקעת כספים בשותפות. תביעה לקבלת החזר כספים ופיצויים במסגרת תביעה שעניינה פירוק שותפות
ב- תא"מ (חי') 8467-09-08 {שמעון שטרית נ' מרסל כהן, תק-של 2009(3), 12390 (2009)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"ההגיון הכלכלי של גרסאות הצדדים
38. הואיל ומצאתי כי הוכח שאכן התובע השקיע כספים בעת כניסתו לשותפות והוכח כי המשמעות של השותפות היתה שותפות בכל הנכסים והמלאי, ניתן גם לראות את ההגיון שבגירסת התובע, לפיה הוסכם שבמעמד עזיבתו הוא לא יקבל בחזרה את השקעתו או חלק מהמלאי, ומנגד - לא ישא בחובות שנותרו לגבי שכר הדירה.
39. לכך יש לצרף את העובדה שהנתבעת מסכימה שבמועד עזיבתו של התובע נותר בעסק מלאי וכי התובע לא לקח עימו מלאי ולא קיבל כל סכום בגין שווי המלאי או הציוד וכד'. יש גם בכך כדי ללמדנו על סבירותה של גירסתו של התובע, ועל-כך שהצדדים הסכימו על הסדר פירוק שונה מאשר ההסדר הקבוע בפקודה.
40. אם הנתבעת היתה מראה, באמצעות מסמכים או באמצעות רואה החשבון, ששני הצדדים גרפו רווחים גדולים מהשותפות במהלך חיי השותפות, אולי היה בכל כדי לשנות את המסקנה לגבי ההגיון הכלכלי של ההסדר הנטען, אך לא הונחו לפני נתונים בהקשר זה.
סיכום
41. אמנם רצוי היה שתנאי הכניסה לשותפות ותנאי פירוק השותפות יועלו על הכתב - אך אין המדובר בדרישת כתב מהותית, ואני מעדיפה את גירסתו של התובע על פני גירסתה של הנתבעת לגבי התנאים שהוסכמו בעל-פה.
42. לכן, מצאתי שהוכח שהוסכם בין הצדדים שהנתבעת תשלם את יתרת החוב בגין דמי השכירות. הואיל והתובע שילם מחצית, על הנתבעת להשיב לו את הסכום.
43. לא מצאתי לנכון לפצות את התובע בגין עוגמת נפש מאחר ולא הוכיח טענתו כדבעי.
44. אשר-על-כן, על הנתבעת לשלם לתובע, סכום של 28,000 ש"ח.
45. לפי נספח ה' לכתב התביעה, 10,000 ש"ח שולמו מטעם התובע לידי בעלת הנכס ביולי 2008 והיתרה, בסך 18,000 ש"ח, אמורה היתה להשתלם ב- 18 תשלומים חודשיים בסך 1,000 ש"ח כל אחד, הראשון ביום 05.09.08 ועד 05.02.10.
46. לכן, אני מורה כדלקמן:
(א) על הנתבעת לשלם לתובע 10,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.07.08 ועד היום.
(ב) באשר להמחאות שנמסרו לגבי התשלומים שמיום 05.09.08 ועד היום - על בא-כוחו של התובע להמציא לבא-כוחה של הנתבעת אישור שאכן ההמחאות נפרעו. לגבי כל המחאה שנפרעה - תשלם הנתבעת לתובע את סכומה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ששולמה ועד היום.
(ג) באשר להמחאות שנמסרו לגבי התשלומים שמיום 05.09.09 ואילך - לאחר ביצוע כל תשלום, בא-כוחו של התובע ימציא לבא-כוחה של הנתבעת אישור שאכן ההמחאה נפרעה, ולגבי כל המחאה שנפרעה - תשלם הנתבעת לתובע את סכומה, תוך 30 יום.
(ד) בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע את שכר-טרחת עורך-הדין בסך 4,000 ש"ח + מע"מ ואת החזר האגרה.
(ה) בנוסף, תשלם הנתבעת את שכרו של רואה החשבון בגין עדותו כפי שנפסק בפרוטוקול.
47. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום (למעט הסכומים לגבי ההמחאות העתידיות), שאם-לא-כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הסכם פירוק שותפות, עילות והליכי פירוק