botox
הספריה המשפטית
שותפויות שותפות רשומה, שותפות בלתי-רשומה - דין והלכה

הפרקים שבספר:

סעיף 35 - הרחקת שותף (סעיף 32 לנוסח הישן)

סעיף 35 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975 קובע כלהלן:

"35. הרחקת שותף
שום רוב של השותפים לא יוכל להרחיק שותף מן השותפות, אלא אם ניתנה סמכות לעשות כן בהסכם מפורש שבין השותפים."

כל ניסיון להוציא שותף מהשותפות ללא הסמכה מפורשת הינו חסר תוקף, ואין די על-פי החוק בהסכם משתמע. השופט זלמן יהודאי בספרו דיני שותפויות בישראל, 228 מדגיש:

״יש לפרש באופן דווקני כל תניה המעניקה לרוב את הכוח להרחיק שותף מהשותפות.״

פקודת השותפויות מחמירה בדרישות לעניין הוצאת שותף מן השותפות, באשר הוצאת שותף דינה כדין שותפות חדשה. על-פי אותו עיקרון בהעדר הוראה מפורשת בתקנון שה״נוכחות״ הנדרשת לצורך הוצאת חבר מהשותפות היא גם נוכחות באמצעות שלוח - יש לפרש ״נוכחות״ בענייננו כנוכחות פיזית {ת"א (ת"א-יפו) 4471-06-10 פואד דבורה נ' תחנת מוניות גבעתיים ואח', תק-מח 2012(2), 13142 (2012)}.

ב- ת"א (ב"ש) 127/93 {אלי שי נ' אטיאס יעקב ואח', תק-מח 93(2), 345 (1993)} הוגשה תביעה למתן פסק-דין הצהרתי כי סילוקו של התובע מן השותפות איננו כדין וכן לחייב את הנתבעים בתשלום סכומים שתבע וכי יש לנהוג בתובע כשותף לכל דבר.

טענת בא-כוח התובע הינה כי לאור האמור בהסכם השותפות, ולאור האמור בסעיף 35 לפקודת השותפות - ההחלטה בדבר סילוקו של התובע אינה כדין.

טענת בא-כוח הנתבעים היא כי לאור מעשיו של התובע אין מקום לתת פסק-דין הצהרתי, הניתן מטעמים של צדק ונתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט. וכן כי היה מקום לסילוקו של התובע מן השותפות לאחר שהודה כי מעל בכספי השותפות.

בית-המשפט נעתר לתביעה ופסק, כי אכן סילוקו של התובע מן השותפות אינו כדין למרות שלכאורה עולה כי אכן התובע מעל בכספי השותפות.

סעיף 35 לפקודה קובע, לאמור:

"שום רוב של השותפים לא יוכל להרחיק שותף מן השותפות, אלא אם ניתנה סמכות לעשות כן בהסכם מפורש שבין השותפים."

בספרו של כב' השופט זלמן יהודאי דיני שותפויות בישראל, שם, 228, נאמר:

"יושם לב: בהסכם מפורש נאמר באותו סעיף, בהסכם משתמע - לא נאמר. מכאן אתה למד כי בהעדר הסכם מפורש, אין כל אפשרות, פשוטו כמשמעו, להרחיק שותף מן השותפות. הדרך היחידה במקרה כזה היא לבקש פירוק השותפות... כל נסיון להרחיק שותף מהשותפות על-ידי הרוב, מבלי שהוענק לו כוח כזה באופן מפורש, הינו בטל וחסר תוקף."

דברים אלה סומכים על הלכות שניתנו בבתי-משפט.

בהסכם הנדון אין כל התייחסות למקרה של התנהגות כהתנהגותו של התובע, במקרה דנן. יש התייחסות לעבירות משמעת של שותף בשותפות.

עבירות משמעת, כמו הופעה בלתי-נאותה, של התנהגות בלתי-מכובדת וכדומה, ואשר לגביה העונש המקסימלי לכל עבירת משמעת, הינו תשלום קנס בסך 50 ש"ח.

בהמשך, בסעיף 15 להסכם נקבע כי "חבר אשר יעבור 7 עבירות משמעת תהא האסיפה הכללית רשאית בהחלטה מאוחדת ברוב מוחלט לסלקו מן התחנה תמורת תשלום שווי מניותיו כפי שיקבע על-ידי בורר מוסכם".

אין ספק שהמעשה המיוחס לתובע, ואשר לגביו יש ראית לכאורה הינו חמור מעבירת משמעת ואפילו חמור משבע עבירות משמעת, אך, לאור האמור בסעיף 35 לפקודה והואיל ולא נקבע במפורש בהסכם דבר בקשר להרחקתו של שותף במקרה שיתנהג כפי שמיוחס לתובע, נראה כי לא היתה השותפות, או חברי השותפות, רשאים להרחיק את התובע מן השותפות, כפי שעשו. הדרך שבידם היתה רק בפירוק השותפות, כפי שצויין על-ידי כב' השופט יהודאי, כמצוטט לעיל.
נכון שמתן פסק-דין הצהרתי נתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט וינתן מטעמי צדק, ולכאורה התובע אינו ראוי, לאור מעשיו, למתן סעד מן הצדק, ברם הואיל ועל-פי החוק החלטה להרחקתו של התובע הינה בטלה מעיקרה - יש לפסוק על-פי החוק, ואין מקום להשאיר על כנה החלטה המנוגדת לחוק.

לאור האמור לעיל, קבע בית-המשפט כי אין מקום לחיובים כספיים כנדרש על-ידי התובע, לאור המסקנה כי הדרך הנאותה הינה בפירוק השותפות.