הוכחת מוניטין בפירוק השותפות

ב- ת"א (יר') 9011/07 {גרשון גאריביאן נ' עזרא נחמיה, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.02.12) (להלן: "עניין פרחי אביה")}, לטענת התובע, משחר הקמת השותפות, הוא עבד בחנות. החל מיום הקמתה, קידם את עסקיה, הרחיב את מעגל הלקוחות, ביסס את מעמדה כחנות פרחים מוכרת ומובילה ולפיכך המוניטין של החנות ושל השותפות שייך לו.

בשנת 1989 בקירוב, הוקמה, כנטען, בין גרשון (התובע) לנחמיה (הנתבע) שותפות לא רשומה בחנות פרחים הידועה בשם "פרחי אביה" הנמצאת כיום ברח' בן יהודה 36 בירושלים, שעיקר פעילותה שזירת זרי פרחים, ממכר צמחים, פרחים חיים, עציצים, זרים ושאר מוצרים נלווים (להלן: "פרחי אביה" או "החנות").

לטענתו, נחמיה לא עמד בהבנות הנוגעות לניהול השותפות כפי שהתגבשו ביניהם בתחילת כניסתם לשותפות בשנת 1989, בין היתר, נחמיה לא עבד בחנות עם גרשון כפי שסוכם, אלא היה מגיע לעיתים רחוקות על-מנת לקבל צ'קים לצורך תשלומים שונים של החנות, ולא סיפק לחנות פרחים במחירי עלות, דהיינו במחירים בהם רכש נחמיה את הפרחים ממגדלי הפרחים.

לטענת התובע, נחמיה ביצע פעולות שגרמו לחנות לנזק ישיר כמו למשל למכור פרחים באופן פרטי בסמוך לחנות, כמו-כן, במהלך השנים 2004-2000 נחמיה הקים חברות, צבר בהן חובות וסגר אותן או יזם הליכי פירוק של חברות אלה על-מנת להשתמט מתשלום חובותיו ו/או על-מנת להגיע להסדרים נוחים מבחינתו עם נושיו וכך גם ביקש לעשות עם פרחי אביה.

לטענת התובע, בתחילת שנת 2004, לאחר הדרדרות ממושכת באמון הצדדים, ביחד עם הפרותיו המתמשכות של נחמיה את ההבנות ביניהם, שהיוו את הבסיס לשותפות, ובשל העובדה כי נחמיה הפסיק לספק לחנות פרחים, הביעו הצדדים למעשה ובאופן מפורש את רצונם לפירוק השותפות ביניהם.

לטענת הנתבעים במהלך השותפות בין הצדדים הן גרשון והן נחמיה עסקו בשיווק, שזירה, מכירת פרחים בחנות הפרחים. לטענתם, נחמיה דאג להרחבת מעגל הלקוחות של השותפות בכך שגייס לקוחות רבים לרבות מוסדות ציבור ומשרדי ממשלה והשביח את המוניטין של החנות.

עוד טענו כי בתחילת שנת 2000 סוכם בין הצדדים כי בנוסף על עבודתו בחנות, נחמיה יספק פרחים לחנות באמצעות חברות אחרות שבבעלותו במחירי עלות הכוללים את ההוצאות ללא רווח.

לטענת הנתבעים גרשון פתח בניגוד לדין חשבון בנק נוסף לשותפות הנושא את שמו האישי ואת שם השותפות והכל במטרה להעלים כספים מהחשבון הרגיל של השותפות לחשבון הנוסף אליו הנתבעים לא היו נגישים.

אין מחלוקת כי הצדדים נקשרו בקשרי שותפות לא רשומה החל משנת 1990, מכאן שדיני השותפויות חלים על השותפות שנוצרה. המחלוקת בין הצדדים בנוגע לשותפות נעוצה בשתי שאלות, האחת עניינה, תפקידם בשותפות והפרת הסכם השותפות בגין כך, והשניה עניינה, מועד סיום השותפות בפועל והנסיבות שהביאו לכך.

כאמור, השותפות בין הצדדים אינה רשומה, הצדדים הגיעו להסכמות בעל-פה בכל הנוגע לניהול עסקי השותפות ותפקידם בניהול עסקי החנות הלכה למעשה.

בענייננו, הצדדים מבקשים לפרק את השותפות. לטענת הנתבע אין בידו אפשרות מעשית וסבירה להמשיך עם התובע בניהול עסקי השותפות ועל-כן מבקש לחלק את נכסי השותפות ולערוך התחשבנות בין השותפים, כמו-כן, מבקש הוא להמשיך לנהל את החנות "פרחי אביה" ולקבל את הבעלות בחנות ובדוכן שבקניון רב שפע.

התובע מבקש גם הוא לחלק את נכסי השותפות ולהצהיר על בעלותו בנכסים, אולם טוען כי הלכה למעשה החנות ממשיכה לפעול באמצעותו וזאת במשך כ- 7 שנים מאז חיסול השותפות בעוד שהנתבע לא היה מעורב בהפעלתה ועל-כן לטענתו הדרך הנכונה היא שהוא ימשיך לנהל את עסקי השותפות ושהנתבע ינותק מעסקיה.

אין חולק כי החנויות ממשיכות להתנהל על-ידי התובע בלבד, אולם, התובע עצמו העיד כי החנויות לא רווחיות.

לטענת הנתבע (התובע בתביעה שכנגד), המוניטין של החנות פרחי אביה שייך לו בלבד, ועל-כן הוא מבקש לנהל את עסקי החנות ברח' בן יהודה 36 בירושלים.

להוכחת שווי המוניטין של פרחי אביה הסתמך התובע שכנגד על חוות-דעתו של רו"ח מר שלמה (סמי) שריקי.

מנגד, טוען התובע (הנתבע בתביעה שכנגד) כי כל מוניטין החנות שייך לו בלבד לאור העובדה כי הוא זה שעבד בפועל בחנות, החל מיום הקמתה, הוא זה שקידם את עסקיה, הרחיב את מעגל הלקוחות, ביסס את מעמדה כחנות פרחים מוכרת ומובילה בירושלים.

יוער כבר עתה, כי בית-המשפט בעניין שרון, אימץ אומנם את הנוסחה השיורית לחישוב המוניטין, אולם, יחד-עם-זאת קבע כי בנסיבות בהן העסק לא נמכר, לא ניתן להחיל את הנוסחה השיורית, כך שאין מנוס מחישוב ערך המוניטין באמצעות נוסחה המהוונת את ההפרש שבין רווחיו הממוצעים של העסק לבין סכום המייצג את התשואה הסבירה המשוערת של הנכסים שהעסק החזיק בהם באותה תקופה.

כאמור, כל אחד מהצדדים נדרש תחילה להוכיח כי רכש מוניטין בשותפות, בשירותים ובשם השותפות {בש"א (חי') 15639/00 ט.ר.י. מסעדות נ' סברס - רשת מסעדות, תק-מח 2000(3), 124, 128 (2000) (להלן: "עניין סברס")}.

מדברים אלו עולה, כי לשם הוכחת המוניטין, על הצדדים להוכיח שציבור הצרכנים מזהה אותם עם המוצר אשר שווק על ידם.

הצדדים למעשה אינם חלוקים כי לשותפות מוניטין, אולם כל אחד סובר כי המוניטין שייך לו.

מכאן, שקיימת לחנות מוניטין והצדדים חולקים בזכות המוניטין בחלקים שווים. לפיכך, בית-המשפט קבע כי יש לחלק את שווי המוניטין שווה בשווה בין הצדדים.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הוכחת מוניטין בפירוק השותפות