botox
הספריה המשפטית
שותפויות שותפות רשומה, שותפות בלתי-רשומה - דין והלכה

הפרקים שבספר:

סעיף 33 - השימוש בנכסי השותפות (סעיף 29(1) לנוסח הישן)

סעיף 33 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975 קובע כלהלן:

"33. השימוש בנכסי השותפות
חייבים שותפים להחזיק ולהשתמש בנכסי השותפות לצרכי השותפות בלבד ולפי הסכם השותפות; אולם טובת ההנאה החוקית ממקרקעין של השותפות תיסוב לפי דיני הירושה, ותהא מוחזקת, לפי הצורך, בנאמנות לטובת הנהנים לפי סעיף זה."

ב- ע"א 634/76 {עזבון המנוח משה גרליץ ז"ל נ' שבתאי אהרון, פ"ד לג(1), 253 (1979)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"לפי סעיף 33 סיפא לפקודת השותפויות, "טובת ההנאה החוקית ממקרקעין של השותפות תיסוב לפי דיני הירושה, ותהא מוחזקת, לפי הצורך, בנאמנות לטובת הנהנים לפי סעיף זה". הוראה זו (שהועתקה מן החוק האנגלי בלא להתאימה די הצורך למצב המשפטי ששרר בארץ ישראל) זכתה מפי השופט זוסמן (כתוארו אז) בציון "ברורה ואינה משאירה מקום לספקות", ובפירוש זה:
'המדובר הוא בקרקע השייכת לשותפות, אך לא נרשמה בשמהא בשם אחד השותפים... פירושו של דבר: הקניין שבדין הועבר למנוח (הבעל הרשום)... כיוון שקניינו של השותף אשר נרשם הוא קניין שבדין, עוברת הבעלות עם מותו של אותו שותף ליורשיו, "בהתאם לחוק הירושה החל על אותו סוג הקרקע"; אך הוא עובר רק בכפיפות לזכויות שביושר אשר היו לשותפות בקרקע מחמת היותן "רכוש השותפות", וזכויות אלה לא נפגעו על-ידי מות המנוח. התוצאה היא כי יורשו של השותף הרשום - בידו הקניין שבדין; ובידי השותפות נשאר מה שהיה לה בחיי השותף: הקניין שביושר.'
(ע"א 62/50 זאב גוטוטר נגד מנדל פרידמן ואח', פ"ד ז 753 עד 754, 746...)
העניין ההוא שונה מן העניין שלפנינו בשתיים: שם היה השותף שנפטר הבעל הרשום של מקרקעין שהיו נכסי השותפות, ואילו כאן המדובר הוא בזכות בלתי-רשומה שאיננה זכות בעלות; ושם המשיכה השותפות והתקימה וניהלה עסקיה בנכסיה גם אחרי מות השותף בעל הקנין, ואילו כאן נתפרקה השותפות עם מות השותף.
ואולם נראה לי שיש ללמוד גזירה שווה מטובת ההנאה "ממקרקעין של השותפות", לטובת הנאה ממקרקעין מכוח זכות שהיא מנכסי השותפות: שכשם שאין השותפות רוכשת, אלא קניין שביושר בלבד במקרקעין המשמשים נכסי השותפות אך אינם רשומים על שמה, ומוטלת עליה חובת נאמנות לטובת היורשים של השותף בעל הקניין שבדין, כן שיכת זכות השימוש שרכש לו אחד השותפים במקרקעין של צד שלישי, והמשמשת נכס מנכסי השותפות, לאותו השותף ועוברת בירושה ליורשיו, והשותפות אינה יכולה להשתמש בזכות שימוש זו אלא בכפוף לחובת נאמנות המוטלת עליה כלפי יורשיו של אותו שותף.
ושוב: אם השותפות הממשיכה ומתקימת אחרי מות השותף כך, השותף שנשאר בחיים ומשתמש באותה הזכות אך למטרותיו האישיות שלו בלבד, על-אחת-כמה-וכמה.
על חובת הנאמנות אשר שותף חב כלפי שותפו (סעיף 29 לפקודת השותפויות) מתווספת עתה חובת נאמנות מיוחדת ששותף חב ליורשי שותפו שנפטר ואשר הכניס טובת הנאה ממקרקעין בנכסי השותפות; ופשיטא, שנאמן חיב לדווח למי שכלפיו חלה עליו חובת הנאמנות, על כל הנאה שהפיק מנכסיו, ולשלם לו תמורתה שכר ראוי {ראה גם ת"א 107/52 ויטה ליאון ודוד ליטוינסקי נ' המונד ליטוינסקי, פ"מ ה' 517 (1952)}.
אין כל מניעה שהשותפים יקבעו ביניהם בהסכם כי רכוש השייך להם ייהפך לרכוש השותפות וישמש למטרות השותפות {המ' 1879/66 ד"ר יהודה דן אריה נ' אופנה נדין ואח', פ"מ נו 138}."