botox
הספריה המשפטית
שותפויות שותפות רשומה, שותפות בלתי-רשומה - דין והלכה

הפרקים שבספר:

סעיף 51 - יישוב החשבונות בין השותפים (סעיף 47 לנוסח הישן)

סעיף 51 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975 קובע כלהלן:

"51. יישוב החשבונות בין השותפים
ביישוב החשבונות בין השותפים לאחר פירוק השותפות ינהגו לפי כללים אלה, בכפוף לכל הסכם:
(1) הפסדים, ובכלל זה הפסד וחסר שבהון, ישולמו תחילה מתוך הרווחים, לאחריהם - מתוך ההון, ולאחרונה, אם יהיה צורך, ישלם כל שותף כיחיד סכום יחסי לפי שיעור זכותו בחלק מן הרווחים;
(2) נכסי השותפות, ובכלל זה הסכומים שהכניס כל שותף לכיסוי ההפסד והחסר שבהון, ישמשו בדרך ובסדר שלהלן:
(א) סילוק חיוביה של השותפות למי שאינם שותפים בה;
(ב) סילוק שיעור יחסי של המגיע לכל שותף בעד מקדמות ששילם, להבדיל מהון שהכניס לשותפות;
(ג) סילוק ההוצאות הכרוכות בפירוק ענייני השותפות;
(ד) סילוק שיעור יחסי של המגיע לכל שותף בעד הון שהכניס לשותפות;
(ה) חלוקת היתרה הסופית בין השותפים, לפי השיעורים שלפיהם יש לחלק את הרווחים."

ב- ע"א (חי') 793, 728/95 {רהב רון נ' קגנוביץ תחיה, תק-מח 97(1), 704 (1997)} עלתה השאלה של היחס בין דיני השותפות לסעיף 21 לחוק החוזים נקבע:
"השאלה אם הכלל של ההשבה לפי סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי) או סעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) חל על כספים ששולמו על-פי חוזה שותפות והושקעו בעסק שנוהל על-ידי השותפות עד לפירוקה.
חוזה שותפות יוצר יחסים מיוחדים בין הצדדים השותפים, וכרגיל כשיש לראות את השותפות כמפורקת, יש ליישב את החשבונות ביניהם לפי האמור בסעיף 51 לפקודת השותפויות (נוסח חדש). השותפות פעלה תקופה של כשנתיים כך שאין לומר שהיא טרם החלה לפעול ולכן על השותף המנוח להחזיר למערער את שהשקיע בשותפות ללא יישוב חשבונותיה. בענייננו, אין מחלקות כי הסכום ששילם המערער שולם כשהשקעת חלקו בשותפות.
כל אחד מהשותפים זכאי לפעול לישוב החשבון בין השותפים בדרך הקבועה בסעיף 51 הנ"ל ומכיוון שהדבר לא נעשה נראה לי שאין לחייב את המשיבה בהשבת סכום השקעתו של המערער שיכול באותה מידה לפעול לעריכת החשבונות (ראה ע"א 313/77 עמירם קוטליצקי נ' גדעון גיא, פ"ד לג(2), 707 (1979)).
7. דעתי היא שיש לקבל את הערעור בתיק ע"א 793/95, לבטל את פסק-דינו של בית-משפט קמא ולהחזיר לו את התיק על-מנת שהחשבון בין השותפים יתברר במסגרת התביעה שבפניו והחיובים בין השותפים יקבעו על סמך בדיקת החשבונות והממצאים שיקבעו לאור חלקו של כל אחד מהשותפים."

ב- ע"א (חי') 2063/02 {תחיה קגנוביץ נ' רון רהב, תק-מח 2003(1), 22554 (2003)} נקבע:

"חוזה שותפות יוצר יחסים מיוחדים בין הצדדים השותפים וכרגיל כשיש לראות את השותפות כמפורקת, יש ליישב את החשבונות ביניהם לפי האמור בסעיף 51 לפקודת השותפויות (נוסח חדש) השותפות פעלה תקופה של כשנתיים כך שאין לומר שהיא טרם החלה לפעול ולכן על השותף המנוח להחזיר למערער את שהשקיע בשותפות ללא יישוב חשבונותיה. בענייננו אין מחלוקת כי הסכום ששילם המערער שולם כהשקעת חלקו בשותפות.
כל אחד מהשותפים זכאי לפעול ליישוב החשבון בין השותפים בדרך הקבועה בסעיף 51 הנ"ל ומכיוון שהדבר לא נעשה נראה לי שאין לחייב את המשיבה בהשבת סכום השקעתו של המערער שיכול באותה מידה לפעול לעריכת החשבונות (ראה ע"א 313/77 עמירם קוטליצקי נ' גדעון גיא, פ"ד לג(2), 707 (1979))."

ב- ע"א 313/77 {עמירם קוטליצקי נ' גדעון גיא, פ"ד לג(2), 707 (1979)} נקבע:

"לפי סעיף 9(א) סיפא של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) זכאי גם הצד המיפר (במקרה דנן המשיב), להשבת כסף ששילם כתוצאה מחוזה שבוטל, ואותה תוצאה נובעת מסעיף 21 של חוק החוזים (חלק כללי).
השאלה היא אם כלל זה חל גם על כספים ששולמו בהתאם לחוזה שותפות, כי הרי חוזה שותפות יוצר יחסים מיוחדים בין השותפים. את השותפות בין שני בעלי הדין שלפנינו יש לראות כמפורקת, וכרגיל יש עתה ליישב את החשבונות ביניהם, לפי סעיף 51 של פקודת השותפויות (נוסח חדש) זה לדעתי דין הסכום של 3,238 דולר (או, לפי חשבון מתוקן של השופט, סך 3,284 דולר).
אין לומר ששותפות זו טרם החלה לפעול ושעל-כן חייב המשיב להחזיר למערער סכום זה ללא ישוב חשבונותיה של השותפות: הוזמן משלוח ראשון של 216 מכשירים בעבור השותפות והמשיב קיבלו לשם ניהול עסקי השותפות, וכן הוזמן משלוח נוסף של 504 מכשירים שהגיע לארצות הברית אחרי שהמשיב כבר יצא משם (ראה בעמ' 3 של פסק-הדין).
על המשלוח הראשון אומר השופט, שהמכשירים נמסרו למשיב. על גורל המשלוח השני לא מצאתי ממצא בפסק-הדין. הדברים הללו טעונים בירור נוסף במסגרת ישוב החשבונות בין השותפים לשעבר.
בחשבונות אלה יש לכלול את ההוצאות וההכנסות שהיו קשורות בשני המשלוחים הנזכרים ואת סכומי ההשקעה בהון השותפות. התביעה שהגיש המשיב לא היתה לישוב כזה של כלל חשבונות השותפות, אלא תביעתו היתה תביעה כספית רגילה לתשלום סכומים מסויימים, בלי להתחשב בכלל החשבונות של השותפות."

ב- בש"א (חי') 7459/08 {פחימה חיים ואח' נ' קורמן יחיעם ואח', תק-מח 2008(3), 8158 (2008)} נקבע:

"זאת ועוד, הבורר בחן את אופן ביצוע הפרוייקטים על-ידי הצדדים, לגבי כל אחד מן הפרוייקטים. הבורר בחן את ההוצאות וההכנסות, והביא למצב מאוזן בין הצדדים, בנוגע לאותם פרוייקטים, וגם אם היו הפסדים, הרי שחולקו אלה על-פי חלקו היחסי של כל אחד מן השותפים באותם הפסדים, לפי סעיף 51 לפקודת השותפויות.
משאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות, קל וחומר משמדובר בבקשה לאישור פסק-בוררות, יש לדחות גם את הטענה האמורה.
13. התובעים טענו עוד, כי הבורר חרג מסמכותו משהעניק סעד החורג מזה שהתבקש בבית-המשפט. לעמדתם, בכתב התביעה בבית-המשפט, העמידו הנתבעים את תביעתם על סכום של 300,000 ש"ח בלבד, ואילו הבורר חרג מן הסכום האמור.
אכן, ההליך התחיל במסגרת הגשת תביעות לבית-משפט המחוזי בחיפה (ת"א 814/04 ו- ת"א 604/05), במסגרתן ניתנה החלטה אשר העבירה את ההכרעה במחלוקת לבורר. בפני בית-המשפט הוגשה תביעת הנתבעים אשר העמידה את סכום התביעה על סך של 300,000 ש"ח, אך זאת מטעמי אגרה בלבד. בשלב מאוחר יותר, תוקן כתב התביעה והועמד על סכום של 870,000 ש"ח.
משהוגשה התביעה בפני הבורר, לא היה עוד מחסום האגרה, ומוסמך היה הבורר ליתן את הפסק כפי שנתן, גם לעניין הסכום שפסק.
לאור הפירוט שהובא לעיל, דין הבקשה של ביטול פסק-הבוררות להידחות, ויש לאשר את פסק-הבוררות."

ב- בש"א (ב"ש) 7102/02 {גבעוני יעקב נ' בר צור עוזי ואח', תק-מח 2005(1), 2478 (2005)} נקבע:

"ביחס לעדיפות של זכויותיו של התובע והעיקול לטובתו על פני המחאת הזכויות לחברת קוניאל, טען בא-כוח התובע שההמחאה נעשתה שלא כדין, כאשר מדובר בחומר חרסית של השותפות באמצעות חברת האם של נתבעת 2, ולאחר שנודע לכל החברות המעורבות בעניין על החלטת בית-המשפט מיום 16.07.00, שקבעה שהשותפות המשיכה להתקיים, ניסו להבריח את הרכוש על-מנת להתחמק מהעברת הסכום לו זכאי לתובע. מדובר בהמחאה על דרך השיעבוד, עליה חלים סעיפים 2(ב) ו- 4(1) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967, מהם עולה כי שיעבוד כזה לא יש כלל ללא רישום ברשם החברות, לאור סעיף 178(א) של פקודת החברות (נוסח חדש), שתקף מכוח סעיף 367(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999. משלא נרשם השיעבוד ברשם החברות אין לו תוקף.
בעניין זה מוטל נטל הראיה על הנתבעים הטוענים לעדיפותה של המחאת הזכות על פני העיקול של התובע. בנוסף, לא יכול היה התובע להמחות את זכויותיו של התובע בשותפות לתובעת 2, לפי סעיף 40 לפקודת השותפויות גם לאחר פירוק השותפות לא יכול שותף לעשות בנכסי השותף השני כבתוך שלו, בטרם חולקו נכסי השותפות. לאור זאת, ולאור סעיפים 51(2)ה ו- 54(א) לפקודת השותפויות, זכאי התובע ל- 50% מזכויות הכריה."