קיומה של תניה בהסכם לגבי תשלום מוניטין והיעדר תחרות (פירוק שותפות)

אחת הראיות החזקות להיעדר קיומו של מוניטין לשותפות הינה העובדה שעם פירוק השותפות לא היתה כל הסכמה, בדבר איסור תחרות.

"הגורמים שיש להתחשב בהם בשעת חישוב מוניטין של שותפות הינם, בין השאר: התקופה שהשותפות היתה קיימת, קיום מגבלה חוזית על כושר התחרות של השותף שפרש ומחיר השוק של העסק, אם קיים כזה. משך קיום העסק לא יהא הגורם הבלעדי לקביעת מוניטין" {יעקב וחנה קלדרון חיקויים מסחריים בישראל, 123}.

הסכם להגבלת עיסוק של שותף הינו גורם חשוב בחישוב המוניטין שכן ללא הגבלה כזו ערך המוניטין נמוך יותר.

באנגליה נפסק שבהעדר תניה מגבילה יכול שותף לפתוח עסק מתחרה ואף לפנות ללקוחות קודמים. בדומה - ללא הגבלה חוזית, שותפים בשותפות שהתפרקה יכולים לעשות שימוש במוניטין השותפות {ת"א (ב"ש) 4292/06 תמרה ריבקין נ' סבטלנה רומיאנסקיך, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.01.08)}.

לפי ההשקפה המודרנית אין לקדש את מילותיו של הסכם ללא הגבלה חוזית ויש לחקור היטב את כוונותיהם ומטרותיהם של עושיו על רקע הפרשה כולה.

אין צריך לומר, כי למוניטין יש ערך כלכלי. ולפיכך, כשהעמידו בעלי הדין כנגד התשלום עבור המוניטין חובה של מקבל התשלום להימנע מתחרות כמי ששמר בידיו את המוניטין.

ב- ע"א 453/80 {מתתיהו בן נתן נ' יצחק נגבי, פ"ד לה(2), 141 (1980)} נדון המקרה בו המערער, מתתיהו בן נתן, והמשיב, יצחק נגבי, היו שותפים בעסק של מילק בר ופיצריה, שנוהל על ידיהם בחנותו של המערער ברחוב הרצל 163 ברחובות.

בסעיף 18 להסכם השותפות מ- 12.04.77 {להלן: "ההסכם"} נקבעו דרכי פירוקה של השותפות, ובין היתר הוסכם, כי במקרה כזה יהיה המשיב זכאי לקבל את חלקו במוניטין השותפות, אשר בהיעדר הסכמה ייפסק סכומו על-ידי בורר.

עוד נאמר שם - ולענייננו, זה העיקר - שאם לא יקבל המערער את פסיקת הבורר ולא ישלם למשיב עבור המוניטין, הוא יהיה חייב לסגור את עסק השותפות לתקופה של שנה אחת ובתקופה זו הוא ולא אדם אחר לא ימכור בחנות מוצרים מאותו סוג שנעשו ונמכרו בעסק השותפות בעסק המילק בר והפיצריה.

בהמשך אותו סעיף עוד הוסכם כי במידה וצד ב' {הוא המשיב} יקבל פיצוי עבור המוניטין הוא ולא אחר מטעמו או בשותפות אתו לא יהיה רשאי לפתוח באותה עיר עסק אחר מאותו סוג של השותפות תוך שנה מיום פירוק השותפות.

המערער אכן סגר את החנות אולם שכר מיד חנות אחרת, הנמצאת ממול החנות מעבר לרחוב, ולאחר כשבועיים ימים פתח בה עסק של פיצריה.

כן עשה גם המשיב, שפתח עסק של פיצריה ומילק בר בחנות ששכר ליד החנות, באותו צד של הרחוב.

כלל גדול הוא בדיני פירוש חוזים, שמחובתו של בית-המשפט לפרש את החוזה באופן המשקף את כוונת הצדדים ואם כי יש לגשת לבדיקת הכוונה מתוך הנחה, שהצדדים התכוונו למה שהם כתבו בחוזה, הרי לא פעם ניתן על-ידי בתי-המשפט פירוש לחוזים, שאינו מתיישב עם המובן הרגיל של המילים שבהן השתמשו הצדדים {ע"א 46/74 אליעזר מורדוב נ' יוסף שכטמן, פ"ד כט(1), 477 (1974)}.

הכלל הראשון של פרשנות מסמך הוא לנסות לרדת לכוונתו האמיתית של הכותב על יסוד הדברים הכתובים במסמך כולו ולא רק פסוק או קטע ממנו ובהתחשב עם הרקע הידוע של העניין.

אין לראות במילים הכתובות חזות הכל, שעה שהקשר הדברים והנסיבות הסובבות את העניין מצביעות על כוונה אחרת מזו העולה מן הפירוש הרגיל של הכתוב.

דומה שפסיקתם של בתי-המשפט בשנים האחרונות מצביעה יותר ויותר על אותה מגמה, להתיר את מוסרותיהן של המלים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית, שהיתה לנגד עיניהם של המתקשרים.

מגמה זאת נתחזקה מכוחן של הוראות שונות בחקיקה האזרחית החדשה, ובעיקר אלה שעניינן החובה לנהוג בתום-לב.

"בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מהחוזה."
(סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973)

הבעיה של מכירת מוניטין ושל הקמת עסק מתחרה אחרי המכירה, לאור עקרון תום-הלב, זכתה להארה בפסיקה.

"משמכרת את המוניטין של עסקך, כלומר את כוח עסקך למשוך לקוחות, ולקחת עבורם טבין ותקילין, כל ניסיון מצידך למשוך את הלקוחות אליך לעסק מתחרה - ויהא זה גם עסק לא שלך כי אם של בתך או אף של זר שהינך מעוניין בו - מעיד כמאה עדים על חוסר תום-לב בביצוע החוזה."
(ע"א 627/78 אברהם וייצמן נ' משה מאוריציו אברמזון, פ"ד לג(3), 295 (1979))

סוף-דבר, לפי ההשקפה המודרנית לא נוכל עוד לקדש את מילותיו של הסכם כזה ועלינו לחקור היטב את כוונותיהם ומטרותיהם של עושיו על רקע הפרשה כולה.

אין צריך לומר, כי למוניטין יש ערך כלכלי, ולפיכך העמידו בעלי הדין כנגד התשלום עבור המוניטין חובה של מקבל התשלום - המשיב במקרה דנן - להימנע מתחרות במי ששמר בידיו את המוניטין במשך שנה אחת; וכנגד הימנעות מתשלום עבור המוניטין העמידו חובה של הנמנע מתשלום - המערער במקרה דנן - שלא ליהנות מן המוניטין במשך שנה אחת.

פתיחת עסק דומה בקרבת מקום כזאת לחנות שנסגרה, אינה מתיישבת עם "איזון" זה ולפיכך היא סותרת את כוונתם האמיתית של בעלי הדין בהתקשרם בהסכם.

פירוש מילולי מצמצם של סעיף 18 להסכם יאפשר למערער למלא את מבוקשו וכך לפטור עצמו מחובת תשלום עבור המוניטין למשיב - כנגד סגירת עסק השותפות למשך שנה. אין כאן תמימות, אין כאן תום-לב, אך גניבת דעת יש כאן. ועל-כן, הערעור נדחה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

קיומה של תניה בהסכם לגבי תשלום מוניטין והיעדר תחרות (פירוק שותפות)