המוניטין של עסק אינו שייך לאחד מן השותפים אלא אם הדבר נקבע מראש ובהסכם

ב- ע"א 663/87 {ד"ר תקוה נתן נ' צפורה גרינר ואח', פ"ד מה(1), 104 (1990)} נקבע כי:

"מוניטין הינו זכות קניינית ככל זכות קניינית אחרת, כאמור ב- ע"א 283/85 {מוסכי צומת גהה נ' שמעון וייל, פ"ד מא(3), 25, 28 (1987)}: "בית-המשפט סבר, כי המוניטין הקיים היה קשור לעסק, וכי זוהי זכות קניינית מבין נכסי השותפות {ע"א 550/72 ארנסט באומל נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד כח(1), 650 (1974)}, וכי אחרי שנקבע, כי המשיב היה שותף, גם היה זכאי לחלקו במוניטין. בית-המשפט לא סבר, כי פרסום מודעה על הקמת עסקו הנפרד של המשיב, אחרי שעזב את השותפות, יש בו כדי לשלול זכותו לחלקו במוניטין. לעניין זה הבחין בית-המשפט בין עובדות מקרה זה לבין אלה שנדונו ב- ע"א 276/69 {הולקוביץ נ' אלויס, פ"ד כד(1), 85 (1970)}, שבו היה שידול של לקוחות לעבור מן העסק הקודם אל החדש, ומסקנתו זו מקובלת עלי."

כיום הנטיה היא להרחיב את מושג המוניטין ולכלול בתוכו כל יתרון הקשור לעסק, בין אם יתרון זה נגזר ממיקומו המיוחד, משמו המקצועי הטוב או מכל גורם רלבנטי אחר המשפיע ישירות או בעקיפין על ערכו של העסק.

המוניטין כולל את מכלול היתרונות הנובעים מעסק פלוני מעבר לערך החשבונאי שלו.

מוניטין העסק עשוי להיות בעל ערך שוק גם כאשר העסק סגור לתקופה זמנית, אם כי ערכו עשוי לפחות במקרה כזה.
עם פירוק העסק, בצורה זו או אחרת, זכאי כל בעלים בעסק לחלק יחסי במוניטין כחלקו בעסק.

ב- ת"א (ת"א) 2434/98 {שרה וייסקירך נ' שלמה ידיגר, תק-מח 98(1), 2977 (1998)} התובעת טענה כי שווי המוניטין של השותפות הוא גבוה, בעיקר תודות לכישוריו ולשמו הטוב של המנוח, שבגינם היו לשותפות חמישים ושבעה לקוחות שהם מוסדות ציבור.

הנתבע לא הכחיש את היות המנוח אומן מוכשר בתחום שזירת פרחים, אולם הוא ניסה כמיטב יכולתו להמעיט בתרומתו של המנוח לשגשוגה של השותפות ולמוניטין שלה, וטען כי למרות מומחיותו לא היה המנוח מוקד משיכה רב ללקוחות חדשים.

טוען בא-כוח התובעת כי המומחה שגה בחישוב בסיס ההכנסה בכך, שהפחית את משכורת המנוח פעמיים - פעם אחת, במסגרת הוצאות שכר עבודה, ופעם נוספת כמשכורת שותפים.

לא הוכח בשום אופן כי המומחה טעה טעות גסה כל-כך כפי שנטען, וניכה את משכורות המנוח פעמיים בחישוב בסיס ההכנסה.

בד-בבד מודה בא-כוח הנתבע כי הסתמכות המומחה על ההנחה שכאילו מדובר במכירה מרצון לקונה מרצון, היתה בלתי-נמנעת, מאחר והוא נדרש להעריך את המוניטין מבלי שניתנו לו הנחיות יסוד, שעיקרן, הפרמטרים שעליו לקחת בחשבון בעת קביעת ערך המוניטין.

לדעת בא-כוח הנתבע המומחה התעלם מהנחות משפטיות מחייבות, שאינן מצויות בשיטתנו, ושיש לאמצן משיטות משפט אחרות כבסיס לקביעת המוניטין כמפורט להלן:

א) המומחה לא הביא בחשבון, שבמקרה של פירוק השותפות לא דובר על מכירתו של חוג לקוחות קבוע, וכי כל אחד מהשותפים היה רשאי להמשיך ולהתקשר עם אותם לקוחות של השותפות.
ב) המומחה לא הביא בחשבון, שהשותפים לא התחייבו שלא להתחרות זה בזה במידה ותתפרק השותפות.
ג) המומחה לא התחשב בכך, שעם מותו של המנוח לא היה עוד מומחה שישזור כמו המנוח.
ד) המומחה אף לא התחשב בכך שהשותפים לא התחייבו במקרה של פירוק שלא לעשות שימוש באותו שם.
ה) המומחה אף לא התחשב בכך, שבמקרה של פירוק לא הובטח כי העסק ימשיך לפעול באותו המקום על-ידי מי מן השותפים.

בית-המשפט פסק כי הוא מאמץ את מסקנתו של המומחה כי שווי מוניטין השותפות ביום 31.03.81 היה 675,000 שקל וחלקו של המנוח 256,500 שקל (38%), כאשר מוניטין זה כולל כבר גם את המוניטין עבור שיזור במוסדות ציבור.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

המוניטין של עסק אינו שייך לאחד מן השותפים אלא אם הדבר נקבע מראש ובהסכם