הוכחת קיום שותפות רשומה מול שותפות לא רשומה

הפסיקה התוותה מבחנים לקיומה של שותפות לא רשומה כגון: כוונת הצדדים להיות שותפים, הצגתם לציבור כשותפים; השתתפות בנכסים ובחזקה של העסק, זכותם השווה לניהול העסק ולחייב זה את זה בענייני העסק; והשתתפותם ברווחי העסק {ראו, לדוגמה, ע"א 167/89 תנעמי נ' חמסי, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.12.89)}. אך אין להסיק מהמבחנים לגבי קיומה של שותפות לא רשומה על שותפות רשומה, המהווה אישיות משפטית עצמאית בהתאם לסעיף 66(א) לפקודה הקובע כי "שותפות רשומה לפי פקודה זו היא תאגיד, ויכולה לתבוע ולהיתבע בשמה הרשום" ככל שחל שינוי בהרכבה של השותפות, הרי שעל השותפות להודיע על-כך לרשם השותפויות {סעיף 9(א) לפקודה}.
{רע"א 1291/13 מתי אימבר נ' עו"ד יריב שי-ישינובסקי - כונס נכסים זמני ואח', תק-על 2013(2), 12533 (2013)}

ב- ת"א (חי') 10185-98 {סיאט כרמל סחר יבוא ויצוא בע"מ נ' אריאלה אפפל ואח', תק-של 2010(2), 145438 (2010)} בחן בית-המשפט את השאלה האם התקיימו יחסי שותפות בין הצדדים.

בין חברת סיאט לבין הנתבעים - אריאלה וקדוש - התגבשו 4 מסמכים חוזיים: חוזה שכירות, לפיו הנתבעים ישכרו את המבנה שבבעלות סיאט על-מנת לנהל בו מסעדה; חוזה ניהול והלוואה לפיו מתחייבת החברה להלוות לנתבעים סכום של 90,000 דולר; חוזה שותפים בין הנתבעים לבין עצמם המכונן את השותפות בין השניים; ומסמך חוזי נוסף.

לטענת התובעת, הנתבעים לא שילמו דמי שכירות במשך 36 החודשים האחרונים, וכן לא החזירו הנתבעים הלוואה שניתנה להם מכוח חוזה הניהול וההלוואה וכן הלוואות נוספות.

לטענת הנתבעים, חרף הנחזה לכאורה מהמסכת החוזית, בין הצדדים התקיימו יחסי שותפות ולא יחסי הלוואה ושכירות.

בתובענה אחרת שהוגשה, בתביעה שהגישה עיריית חיפה בעניין חוב ארנונה, קבע בית-המשפט כי מסכת היחסים האמיתית בין בעלי הדין היא של שותפות. עם-זאת, קביעה זו אינה מהווה "מעשה בית-דין" למקרה דנן, שכן ערעור שהוגש על-ידי חברת סיאט נדחה בהסכמת הצדדים, לאחר שנקבע כי הקביעה לגבי השותפות תהא נכונה רק לאותו הקשר שבו נדונו הדברים לעניין הארנונה.

אומנם, ההלכה הפסוקה הינה כי אין צורך לחפש אחר כוונת הצדיים כאשר לשון החוזה הינה ברורה ומפורשת. עם-זאת, כאשר קיימים בין הצדדים שני הסכמים או יותר, חזקה על מנסחיהם של שני חוזים שנחתמו בעת ובעונה אחת, שנתכוונו לכך שידורו בכפיפה אחת, ויש לפרש את ההסכמים כמכלול אחד.

על-אף שבית-המשפט לא היה כבול להכרעה הקודמת בעניין זה, נקבע כי בין בעלי הדין התקיימו יחסי שותפות, לנוכח מכלול המסכת החוזית בת ארבעה המסמכים החוזיים, ומכלול ההתנהלות עובר לחתימת ההסכמים.

ממכלול המסמכים החוזיים עולה כי מדובר ב"חוזה למראית עין" שמראית העין שבו היא יחסית, במובן הזה שקיימת בין הצדדים מערכת משפטית כפולה: חוזה גלוי - הוא החוזה למראית עין, וחוזה נסתר - הוא החוזה האמיתי.

לעניין חוזה השכירות - חוזה זה הינו "אמיתי" במובן זה שסיאט השכירה את המושכר על-פי החוזה. ואולם "מראית העין היחסית" היא באשר לעובדה שהמושכר הושכר לא לאריאלה ולקדוש בלבד, אלא לשותפות, דהיינו לאריאלה, קדוש וסיאט עצמה.

ייתכנו מצבים שבין אחד השותפים לבין השותפות מתקיימים יחסי שכירות. במצב דברים זה, מצד אחד - המשכיר הוא השותף שהוא בעל המקרקעין; מן הצד השני - השוכר הוא השותפות, שהמשכיר הוא חלק הימנה, ביחס זה או אחר. בשל כך חייבים הנתבעים לסיאט 10% מדמי השכירות.

בעניין תביעת סיאט לפירעון הלוואות שניתנו לנתבעים, על יסוד "מראית העין היחסית", נקבע כי לא היתה עסקת הלוואה כל עיקר. הכספים המופלגים שהזרימה סיאט למסעדה לא ניתנו בתורת הלוואה אלא בתורת השקעה. לנוכח זאת, לא זכאית סיאט לכל החזר של הלוואה, שהרי זו לא ניתנה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הוכחת קיום שותפות רשומה מול שותפות לא רשומה