טעות של המינהל עד כדי הכשרת עסקה

1. טעות בטופס החוזה
ב- ה"פ (ב"ש) 2084/07 {הנחן השקעות בע"מ נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל, תק-מח 2014(2), 21903 (2014)} הוגשה תובענה כנגד סירוב המינהל לאשר עסקה לחכירת מקרקעין בין המבקשות למושב בשל אי-עמידה בתנאי החלטת מועצה 717. עניינה של החלטה 717 הוא החכרת קרקע לדורות לצורכי מפעל של קיבוצים, מושבים שיתופיים, מושבי עובדים וכפרים שיתופיים. ההחלטה מאפשרת לישובים חקלאיים, המעוניינים בכך, לפתח אזורי תעשיה בחלקים מן הקרקע שחכרו מן המינהל. נוכח הטבה זו, נקבע במסגרת אותה החלטה, כי האגודות השיתופיות רשאיות להקים תאגידים משותפים עם גורמים כלכליים חיצוניים, אשר יחזיקו במניות המפעל ויהיו מעורבים בניהולו השוטף, ובלבד שהאגודה תחזיק בהון המניות הנפרע של התאגיד המשותף בשיעור של לפחות 26% וזאת, במטרה לתמרץ גורמים כלכליים להשקיע מהונם לשם הקמת מפעל בישובים חקלאיים.

מינהל מקרקעי ישראל החכיר קרקע למושב חקלאי שיתופי, למטרת פיתוח תעשיה, על-פי חוזה חכירה בנוסח המקובל במגזר העירוני ולא, כמקובל, על חוזה חכירה מהוון למטרת תעשיה בישוב חקלאי. המושב החקלאי השיתופי מבקש לכפות על המינהל אישור מכירת המגרש לצד ג'. סירוב המינהל לאשר העסקה עיקרו בשל אי-עמידה בתנאי החלטת מועצה 717, החלה על הסכמי חכירה של קרקע חקלאית, ולטענת המינהל חלה גם על העסקה נשוא התובענה, על-אף הטעות בטופס החוזה שנחתם.

בדחותו את התובענה קבע בית-המשפט המחוזי, כי מינהל מקרקעי ישראל הוא רשות מינהלית וכפוף לעקרונות הכלליים של המשפט הציבורי ובהם עיקרון השוויון והחובה לנהוג בהגינות ועל-פי כללי המינהל התקין. בנסיבות דנן פעל המינהל בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ויישם מדיניות זו בסבירות ובשיקול-דעת, כאשר סירב לאשר למושב העברת זכויות מבלי שיתמלאו תנאי החלטה 717 המותירה בידי המושב את זכות השליטה בתאגיד רוכש המקרקעין ואין זה משנה אם מדובר בהתקשרות ראשונית או לאחר העברת הזכויות. טעות נפלה בהחתמת המושב על חוזה חכירה עירוני ובפועל חלים על העסקה תנאי חוזה חכירה במגזר חקלאי, לרבות החלטה 717.

2. הקצאה שגויה לאחרים אינה נימוק להכשרת המעשה במקרה אחר
ב- ת"א (נצ') 674/05 {אלמגור מושב עבדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל - נצרת עילית, תק-מח 2007(3), 6631 (2007)} התבקש בית- המשפט להצהיר, כי התובעים 18-2 זכאים להירשם כבעלי נחלות במושב אלמגור. כן התבקש בית-המשפט, להורות לנתבע, להשלים את הטיפול ולאשר פורמלית את הקצאת הנחלות על-שם התובעים, כמתיישבים ראשונים.

התובעים 18-2, כולם בני מושב אלמגור וחברים באגודה החקלאית, החלו הליך הקצאת נחלות במושב על שמם עוד בשנת 1993. אולם, בעוד ההליך בעיצומו, ניתן בשנת 1994 לערך, צו איסור דיספוזיציה, וכן הוטלו עיקולים ביחס לשטח המשבצת של המושב. זאת, על-פי החלטת המשקם שמונה למושב.

עד להסרת העיקול וצו המניעה - דבר שלקח זמן רב, לא איפשר המינהל הקצאת נחלות. כ- 8 חודשים לפני שניתן אישור המשקם, ביום 30.04.03 (להלן: "החלטת ההקפאה") ובהחלטה המרחיבה אותה מיום 14.01.04, הוקפא איוש נחלות פנויות במושבים, בכל אזורי הארץ, למעט אזורי קו עימות, זאת עד לגיבוש עמדת המינהל והבאת הנושא לדיון במועצת ממ"י.

התובעים טוענים כי הימנעות המנהל מהשלמת הליך אישור ההקצאות, מהווה הפרת התחייבויות המנהל כלפיהם. עוד נטען כי הופלו לרעה לעומת מתיישבים אחרים אשר המנהל הקצה להם נחלות למרות ההחלטה. לטענת המינהל, אין לטענות התובעים על מה לסמוך, שכן במשך שנים הם לא פעלו בעניינם כנדרש.

בית-המשפט המחוזי קיבל את תביעת התובעים, פרט לשלושה תובעים, לגביהם נקבע כי לא היו בעלי זכויות מוקנות במועד הקובע, ופסק כי התובעים אינם יכולים לסמוך תביעתם להקצאת נחלה, בשל העובדה כי המינהל הקצה נחלות פנויות למתיישבים אחרים מתוך טעות. כפי שכבר נפסק הרשות רשאית לתקן טעות שיצאה מלפניה. ואין היא חייבת לחזור עליה עוד ועוד אך ורק כדי לתת סיפוק לעקרון של אי-אפליה.

יחד-עם-זאת, ועל-אף קביעת בית-המשפט כי ניתן לקבל החלת תחולה רטרואקטיבית של הוראות מינהל כאשר קיים טעם מיוחד לכך, על-אף שהדבר עלול לפגוע בזכויות קנויות. הרי שבנסיבות העניין, לאור המצג שנעשה על-ידי הרשות המינהלית, והסתמכות התובעים היה מקום לקבוע הוראות מעבר ולהחיל בעניינם של התובעים 3, 18-6 את הדין כפי שחל קודם להוראת ההקפאה, וכפי שנהגו עם מתיישבים אחרים.

הוראת הקפאה, כלשונה, מקפיאה הוראת נוהל קיימת. כך שאין עוד פועלים על-פי הוראה זו. אלא, שעל-אף הוראת ההקפאה, המשיך המינהל וטיפל בהליכי הקצאת נחלות. הואיל והמינהל ידע על החלטת ההקפאה ביום 14.01.04, אזי ברור, כי לא היה יכול לטפל בבקשות הקצאה שהוגשו לאחר מועד זה. ההגינות חייבה אותו להודיע על כך לציבור המועמדים מבעוד מועד, על-מנת שאלה יזדרזו בהגשת בקשותיהם, ובמיוחד בהשלמת הגשתם של מסמכים. שכן, המדובר במסמכים טכניים בעיקרם. לא כך נהג המינהל.

התנהגותו של המינהל יצרה מצג כלפי חלקם של התובעים, כל תובע ונסיבותיו הוא, לפיו המינהל ממשיך בטיפול בהקצאה, כאשר על מצג זה היו חלקם של התובעים רשאים לסמוך. המינהל אף דרש מכל התובעים תשלום דמי חכירה שונים בגין נחלותיהם, ובכך גילה דעתו, כי אכן אלה הוכרו על ידו כבעלי זכויות מוקנות בנחלות.

אי-התקנת הוראות מעבר, פוגעת באינטרס ההסתמכות של הציבור בכלל ובפרט, של אלה אשר סמכו על הטיפול של המינהל בהקצאת נחלות, שהטיפול בהם היה בעיצומו וחלקם נדרשו אף להמציא אישורים שונים. פועלו זה של המינהל פגע בעיקרון נוסף, אשר היה צריך להנחות אותו במדיניותו - והוא שיקולי הצדק, וההגנה על אינטרס ההסתמכות, כהיבט של עיקרון זה.

מדובר בהצטברות של מספר פגמים ממשיים, אשר מובילים, מן הפן הציבורי והאינטרס הצדק החברתי, ותקינות ההליך המנהלי, לתוצאה של ביטול החלטת המינהל לגבי תובעים 3, 18-6 לאלתר. בית-המשפט קבע, כי המינהל יסיים את הליכי ההקצאה באותם תנאים לפיהם החלה ההקצאה, ובאותם תנאים בהם הוקצו הנחלות לאחרים, בכפוף להשלמת מסמכים על-ידי התובעים, במידה ואלה חסרים.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

טעות של המינהל עד כדי הכשרת עסקה