botox
הספריה המשפטית
מינהל מקרקעי ישראל (רשות מקרקעי ישראל) דינים והלכות

הפרקים שבספר:

חכירה ראשית מול המינהל או מול חוכר משנה

ב- ה"פ (ת"א-יפו) 246/04 {אביה גורדו ואח' נ' מדינת ישראל - רשות הפיתוח ואח', תק-מח 2009(3), 4827 (2009)} נדונה תובענה להצהיר כי המגרשים נשוא התובענה יוחכרו למבקשים על-ידי המינהל באופן ישיר, ולא בדרך של חכירת משנה מעיריית כפר סבא. לחילופין, מתבקש בתובענה, להצהיר כי המגרשים נשוא התובענה יוחכרו בדרך של חכירת-משנה מהעיריה, על-פי תנאי החכירה שבין העיריה למינהל.

לטענת המבקשים, על-פי החלטה 269 של המינהל, יש לאפשר להם להתקשר ישירות עם המינהל בהסכם חכירה ראשי. ואולם, כותרת החלטה 269 מתייחסת ל"כללים להארכת חוזה החכירה בגין קרקע עירונית". הפרשנות הנכונה לביטוי "חוכר" אשר בהחלטה מתייחסת ל"חוכר" אשר המינהל היה קשור עימו בחוזה חכירה, וכעת מבקשים להאריך את חוזה החכירה.

כמו-כן, מלשונו של סעיף 3 להחלטה עולה כי הוא נועד לאפשר חתימת חוזה חכירה חדש במישרין עם חוכר, כאשר "בחוזה החכירה המקורי היה חתום גם צד שלישי". במקרה דנן, בחוזה החכירה המקורי העיריה לא היתה צד שלישי, אלא החוכר הבלעדי והישיר. לאור האמור, אין בהחלטה 269 כדי להקנות למבקשים זכות לחתימת חוזה חכירה ישירות מול המינהל.

המבקשים טענו כי דמי החכירה אותם דרשה מהם העיריה כתנאי להארכת תקופת חכירת המשנה, עומדים בניגוד להחלטות 269 ו- 851 של המינהל. כאמור, החלטה 269 חלה אך ורק על החוכר מהמינהל. החלטה 851 הינה עדכון של החלטה 269, ולפיכך גם היא אינה תקפה בעניינם של המבקשים, בהיותם חוכרי-משנה ולא חוכרים ישירות מהמינהל.

לטענת המבקשים, יש להחיל עליהם את החלטות המינהל ואת תנאי החכירה האמורים בהן מכוח עקרון השוויון, המחייב מנהג שווה כלפי כלל ציבור החוכרים מקום בו מדובר במקרקעי ישראל. ואולם, המבקשים לא הביאו כל אסמכתא לביסוס הטענה לפיה תנאי החכירה הראשית והחכירה המשנית צריכים להיות זהים.

לטענת המבקשים, המינהל היפר את חובתו לנהל את המגרשים המהווים מקרקעי ישראל, בכך שלא מנע מהעיריה להחכיר את המגרשים בתנאים החורגים מהחלטות המינהל, והיפר את חובת הנאמנות בכך שאיפשר לעיריה לקבל טובת הנאה בלתי-מוצדקת, בכך שגבתה דמי חכירה גבוהים מאלה ששילמה.

בית-המשפט קבע כי דין טענות אלה להידחות. המבקשים לא הוכיחו כי המינהל מחויב, מכוח חובתו לנהל את מקרקעי ישראל או מכוח חובת הנאמנות המוטלת עליו, לפקח ולהבטיח כי דמי החכירה אותם גובים החוכרים מחוכרי המשנה שלהם, לא יעלו על דמי החכירה הקבועים בהחלטות המינהל שעניינן חכירה ראשית.

המבקשים אף לא הוכיחו טענתם כי החכרת מקרקעין על-ידי העיריה בדמי חכירה הגבוהים מדמי החכירה המשולמים למינהל, מהווה התעשרות שלא כדין. לו היו הצדדים חפצים להתאים את תנאי חכירת המשנה לתנאי החכירה הראשית של המינהל, היו מציינים זאת במפורש בהסכם.