מינהל מקרקעי ישראל (רשות מקרקעי ישראל) דינים והלכות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- דואליות של חוזה החכירה
- החכירה הפרטית - תנאי החכירה של חוכרים פרטיים - בין שכירות לבעלות
- החלטה 1136
- מיזכר כחוזה מחייב
- חוזי חכירה ייחודיים
- הארכת חוזה החכירה בתנאי של הוספת תנאי-מפסיק למקרה של שינוי יעוד
- חידוש חוזה חכירה באותם תנאים או תנאים חדשים
- סיווג של נכס "משק עזר" או "נחלה"
- הגדרת "שימוש חקלאי"
- התקנת מתקן סלולרי בפטור ממכרז
- חתימת מינהל על בקשה להיתר בניה
- טעות של המינהל עד כדי הכשרת עסקה
- פסק-דין שנתן תוקף להסכם פשרה
- הארכת חוזה חכירה
- בר-רשות - אישור לבניית תחנת דלק,
- חכירה ראשית מול המינהל או מול חוכר משנה
- הסכם פיתוח
- מבצעי היוון - החלטה 678
- "חוזה חכירה" - תנאים מקפחים
- ההלכה הפסוקה,
- מקרקעי ציבור
- מקרקעי יעוד
- דרישת הכתב בעיסקת מקרקעין
- הגנת הבעלות והחזקה
- מיהו "בעל" ומהי " זכות במקרקעין"
- מניעת הפרעה לשימוש
- תביעה למסירת מקרקעין
- תביעה בעילה על-פי סעיף 17 לחוק המקרקעין
- עילות מכוח סעיף 18 לחוק המקרקעין
- עילה על-פי סעיף 19 לחוק המקרקעין
- סעיף 131 לחוק הגנת הדייר - עילות פינו
- סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר - אי-תשלום דמי שכירות - עילת פינוי
- עילת פינוי מכוח סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר
- עילה מכוח סעיף 131(5) לחוק הגנת הדייר
- הדייר השכיר את המושכר או חלק ממנו - והפיק מהשכרת המשנה ריווח - עילת פינוי
- עילת פינוי בעילת צורך עצמי - סעיף 131(7) לחוק הגנת הדייר
- עילת פינוי מכוח סעיף 131(8) לחוק הגנת הדייר
- עילת פינוי מכוח סעיף 131(9) לחוק הגנת הדייר
- עילת פינוי מכוח סעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר
- עילת פינוי מכוח סעיף 131(11) לחוק הגנת הדייר
- הנטישה - עילת פינוי
- סעד מן הצדק
- החלטות מועצת מקרקעי ישראל - הנחיות מינהליות
- הוראות פנימיות
- סמכות בתי-המשפט
- שיקול-דעת הרשות והתערבות בית-המשפט
- פרשנות המונח "ניהול" בחוק מינהל מקרקעי ישראל
- רשות הפיתוח
- חובת ההנמקה
- הבטחה שלטונית
- מסירת מסמכים לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998,
- ההלכה הפסוקה
- דמי הסכמה - שכירות מוגנת
- פטור מתשלום דמי הסכמה
- חכירה מהוונת - המחאת זכויות
- השבת דמי הסכמה
- דמי היתר - כללי
- זכות המינהל לגבות דמי היתר כתנאי למתן הסכמה לבניה במקרקעין
- דמי היתר - חישובם
- דרישה לתוספת דמי היתר - דיור מוגן
- דמי היתר -ההלכה הפסוקה
- החלטות מועצת מקרקעי ישראל שבוטלו והוראות המעבר
- זכויות המגורים באזורים המיועדים לכך בייישובים חקלאיים{החלטה 979}
- החלטה מספר 1101 - הסדרת הפעילות שאינה חקלאית בנחלות שבמושבים
- שימוש לא חוקי בנחלות
- הקצאת מגרש וביטול ההקצאה
- קיבוצים - כללי
- הלכת בג"ץ 1027/04 - פורום הערים העצמאיות
- הרחבות בקיבוצים
- תכנון ובניה - כללי
- הפקדתה של תכנית מתאר - שלבי תכנון
- בניה לגובה
- בעל זכויות חכירה מכוח הסכם חכירה עם רשות מקרקעי ישראל
- תכנית הר/1/1985,
- היטל השבחה
- היטלי פיתוח
- תביעה על-סמך סעיף 197 לחוק התכנון והבניה
- בקשה להיתר הריסה - חתימת רשות מקרקעי ישראל
- מכרזים - מבוא
- מטרתו של המכרז
- הרחבת זכות המעמד
- המכרז וניגוד עניינים במגזר הציבורי
- חוק חובת מכרזים - "מכרז פומבי", "מכרז סגור" ו- "הגרלה",
- פרשנות המכרז
- עקרונות יסוד בדיני המכרז
- פרשנות של תנאי המכרז
- ההצעה הזולה ביותר
- חוות-דעת מומחה
- אפשרות ביטול המכרז
- פיצול מכרז
- ניהול משא-ומתן עם מציעים
- ועדת המכרזים
- סמכות עניינית של בית-המשפט
- סעדים זמניים
- פטור ממכרז
- פגמים במכרז
- ביטול מכרז
- הטבה לחיילי מילואים במכרזים פומביים של מינהל מקרקעי ישראל
- תובענה מינהלית לפיצויים
- מכרז על קרקע שהופקעה
- חילוט ערבות בנקאית
- מכרזי "חריש"
- הפקעה - כללי
- חוקיות ההפקעה
- הפחתת יתרת המגרש בחישוב הפיצוי (סעיף 190(א)(1) לחוק התכנון והבניה)
- התיישנות תביעה לפיצויי הפקעה
- פיצויי הפקעה
- ביטול ההפקעה
- הפקעה לפי חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים)
חכירה ראשית מול המינהל או מול חוכר משנה
ב- ה"פ (ת"א-יפו) 246/04 {אביה גורדו ואח' נ' מדינת ישראל - רשות הפיתוח ואח', תק-מח 2009(3), 4827 (2009)} נדונה תובענה להצהיר כי המגרשים נשוא התובענה יוחכרו למבקשים על-ידי המינהל באופן ישיר, ולא בדרך של חכירת משנה מעיריית כפר סבא. לחילופין, מתבקש בתובענה, להצהיר כי המגרשים נשוא התובענה יוחכרו בדרך של חכירת-משנה מהעיריה, על-פי תנאי החכירה שבין העיריה למינהל.לטענת המבקשים, על-פי החלטה 269 של המינהל, יש לאפשר להם להתקשר ישירות עם המינהל בהסכם חכירה ראשי. ואולם, כותרת החלטה 269 מתייחסת ל"כללים להארכת חוזה החכירה בגין קרקע עירונית". הפרשנות הנכונה לביטוי "חוכר" אשר בהחלטה מתייחסת ל"חוכר" אשר המינהל היה קשור עימו בחוזה חכירה, וכעת מבקשים להאריך את חוזה החכירה.
כמו-כן, מלשונו של סעיף 3 להחלטה עולה כי הוא נועד לאפשר חתימת חוזה חכירה חדש במישרין עם חוכר, כאשר "בחוזה החכירה המקורי היה חתום גם צד שלישי". במקרה דנן, בחוזה החכירה המקורי העיריה לא היתה צד שלישי, אלא החוכר הבלעדי והישיר. לאור האמור, אין בהחלטה 269 כדי להקנות למבקשים זכות לחתימת חוזה חכירה ישירות מול המינהל.
המבקשים טענו כי דמי החכירה אותם דרשה מהם העיריה כתנאי להארכת תקופת חכירת המשנה, עומדים בניגוד להחלטות 269 ו- 851 של המינהל. כאמור, החלטה 269 חלה אך ורק על החוכר מהמינהל. החלטה 851 הינה עדכון של החלטה 269, ולפיכך גם היא אינה תקפה בעניינם של המבקשים, בהיותם חוכרי-משנה ולא חוכרים ישירות מהמינהל.
לטענת המבקשים, יש להחיל עליהם את החלטות המינהל ואת תנאי החכירה האמורים בהן מכוח עקרון השוויון, המחייב מנהג שווה כלפי כלל ציבור החוכרים מקום בו מדובר במקרקעי ישראל. ואולם, המבקשים לא הביאו כל אסמכתא לביסוס הטענה לפיה תנאי החכירה הראשית והחכירה המשנית צריכים להיות זהים.
לטענת המבקשים, המינהל היפר את חובתו לנהל את המגרשים המהווים מקרקעי ישראל, בכך שלא מנע מהעיריה להחכיר את המגרשים בתנאים החורגים מהחלטות המינהל, והיפר את חובת הנאמנות בכך שאיפשר לעיריה לקבל טובת הנאה בלתי-מוצדקת, בכך שגבתה דמי חכירה גבוהים מאלה ששילמה.
בית-המשפט קבע כי דין טענות אלה להידחות. המבקשים לא הוכיחו כי המינהל מחויב, מכוח חובתו לנהל את מקרקעי ישראל או מכוח חובת הנאמנות המוטלת עליו, לפקח ולהבטיח כי דמי החכירה אותם גובים החוכרים מחוכרי המשנה שלהם, לא יעלו על דמי החכירה הקבועים בהחלטות המינהל שעניינן חכירה ראשית.
המבקשים אף לא הוכיחו טענתם כי החכרת מקרקעין על-ידי העיריה בדמי חכירה הגבוהים מדמי החכירה המשולמים למינהל, מהווה התעשרות שלא כדין. לו היו הצדדים חפצים להתאים את תנאי חכירת המשנה לתנאי החכירה הראשית של המינהל, היו מציינים זאת במפורש בהסכם.

