ההצעה הזולה ביותר

1. מהי ההצעה הזולה
ב- בג"צ 707/80 {בתי אילנות חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' המועצה המקומית ערד ואח', פ"ד לה(2), 309 (1981)} נקבע כי ההצעה הזולה ביותר איננה דווקא ההצעה הנומינלית הזולה ביותר אלא פירושה ההצעה הזולה ביותר - גם תוך התחשבות בתנאי התשלום. בפרט כאשר יש סעיף במכרז: "המועצה איננה מתחייבת לקבל ההצעה הזולה".

2. פסילת ההצעה הזולה
פסילת ההצעה הזולה ביותר אפשרית מפאת חריגה מתנאי המכרז, כאשר אספקת הסחורה במועדים שונים ומחיר בלתי-צמוד הם בניגוד לתנאי המכרז {בג"צ 649/79 מיכון בניין בע"מ, חברה רשומה בישראל נ' משרד הביטחון, מינהל ההכשרה והייצור ואח', פ"ד לד(2), 131 (1979)}.

אחד מעקרונות היסוד של דיני המכרזים הוא עקרון השוויון, ולפיו זכאי כל משתתף במכרז ליהנות ממעמד שווה למעמדם של מתחריו {בג"צ 358/77 שמעון דדון נ' עיריית ירושלים ואח', פ"ד לב(1), 729 (1978)}.

בין היתר, זכאי הוא שההכרעה במכרז תיפול רק על-פי נתונים שנקבעו בתנאיו ואין ועדת מכרזים רשאית לקבל הצעה שאינה עומדת בתנאים אלה {בג"צ 316/63 גזית ושחם בע"מ נ' רשות הנמלים ואח', פ"ד יח(1), 172 (1964); בג"צ 685/78 עומרי מחמוד נ' שר החינוך ואח', פ"ד לג(1), 767 (1979)}.

סיבה נוספת לאי-קבלת ההצעה הזולה ביותר, היא בנימוק שאחד מן הזוכים לא השביע רצון הרשות בעבודה האחרונה שביצע עבורה {בג"צ 258/72 שמשונים חב' לבניה נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד כו(2), 617 (1972)}.

3. זולות ההצעה אינה גורם מכריע
זולות ההצעה אינה תמיד הגורם המכריע, כאשר ישנם גורמים לגיטימיים אחרים שיש להביאם בחשבון. הפרש מחירים קטן בין שתי הצעות יגביר את משקלו המכריע של איכות השירות המוצע {בג"צ 509/78 נח סביר נ' הנהלת בתי-המשפט ואח', פ"ד לב(3), 627 (1978); בג"צ 351/71 "צוות ניהול" בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד כו(1), 113 (1971); בג"צ 148/64 קציף בע"מ נ' ראש העיר ואח', פ"ד יח(3), 423 (1964); בג"צ 252/71 "רסקו" בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד כה(2), 582 (1971); בג"צ 57/76 אחים נחום בע"מ נ' שר הביטחון ואח', פ"ד ל(2), 703 (1976); בג"צ 249/72 מבואות בית"ר נ' עיריית ירושלים ואח', פ"ד כו(2), 627 (1972)}.

4. דחיית הצעה זולה
ב- בג"צ 53/82 {ש.א.ז. נ' המועצה המקומית מצפה רמון ואח', פ"ד לו(2), 495 (1982)} השאלה שנדונה היתה האם צדקה ועדת המכרזים בדחותה את הצעת העותרת כשזו היתה עדיין זולה מהצעת המשיב.

המועצה (המשיבה) פרסמה מכרז לביצוע עבודות פינוי של אשפה. המלצת ועדת המכרזים, שאושרה על-ידי ראש המועצה המקומית לפי סעיף 123 של צו המועצות המקומיות (א), התשי"א-1950, היתה להעדיף את הצעתו של המשיב השני, אם כי הצעתו היתה יקרה מהצעת העותרת. הטעם להעדפה היה שלעותרת אין הכושר הדרוש לביצוע העבודות מפני שאין לה בנושא זה ניסיון קודם, אשר היה למשיב.

לאחר שנפסלה הצעת העותרת נוהל משא-ומתן עם המשיב השני והוא נאות להוריד את המחיר שדרש מתחת למחיר שהוצע על-ידי העותרת.

כב' הנשיא מ' לנדוי קבע כי הואיל והצעת העותרת נדחתה, עוד לפני שנכנסו למשא-ומתן עם המשיב כנ"ל - כי אז אין לראות פסול בכך, שאחרי דחיית הצעתה של העותרת ניהלו משא-ומתן עם המשיב, שנותר כמציע יחיד, כדי לחסוך מכספי הציבור.

לגבי טענת העותרת שניסיון קודם בעבודה אינו נוגע לכושרה לבצע את העבודה נאמר כי אין ספק שניסיון קודם בהפעלת השיטה הוא יתרון חשוב אצל מי שמבצע עבודה מעין זו ואין להפריד בין כושרו של המציע, שהוא שיקול לגיטימי, לבין ניסיון קודם.

כמו-כן כב' הנשיא מ' לנדוי לא סבר כי מחובת המועצה היה, בנסיבות העניין, לציין במפורש בתנאי המכרז שאחד התנאים לקבלתו הוא ניסיון קודם בעשיית העבודה. במקרה דנן נקבע כי העדפת הצעת המשיב היתה מותרת והיא לא הפרה את עקרונות השוויון וההגינות.

את עיקר ההצדקה להעדפת המשיב ראה בית-המשפט בניסיון הקודם שהיה לו באותה עבודה באותו מקום, ניסיון שהניח את דעת המועצה.

ב- בג"צ 35/78 {י.ש.י. - פ.א.ב. חברה קבלנית לעבודות בניין בע"מ נ' עיריית ירושלים ואח', פ"ד לב(2), 581 (1978)} העותרת השתתפה במכרז מטעם העיריה לבניית גן ילדים והצעתה היתה זולה מההצעה השניה שהוגשה ואף-על-פי-כן המליצה ועדת המכרזים למסור את העבודה למציע השני.

עם הגשת העתירה הוצא צו מניעה זמני אך העותרת לא הפקידה ערבות כנדרש והעבודה נמסרה למציע השני ולמעשה עומדת בפני סיומה, כך שעניינה של העתירה אינה כבר מסירת העבודה לעותרת, אלא פיצויים שהיא דורשת. העתירה נדחתה לגופו של עניין.

טענת העיריה היתה כי היה לה נסיון קודם עם העותרת שלא הגישה עבודה בזמן וטיב העבודה היה ירוד ולא משביע רצון. העותרת טענה כי הפיגורים האמורים לא היו באשמתה ואילו העיריה הגישה תיק מלא וגדוש כדי להראות שבסכסוך על ביצוע העבודה הקודמת הדין עם העיריה.

כב' השופט ויתקון ציין כי אינו מתעמק בכל החומר, כיוון שאין זה תפקידו של בג"צ לברר סכסוכים כאלה, ולערוך דרישה וחקירה בדבר כשרו של הקבלן. אכן, הרשות הציבורית צריכה לתת הזדמנות, למי שאת הצעתו היא עומדת לפסול מטעמים של חוסר כושר לביצוע העבודה, להופיע בפניה ולשכנע אותה שהוא כשיר לתפקידו.

אולם דין זה יפה כאשר מי שהפסיד במכרז אינו מוכר מה שאין כן כשמדובר בקבלן אשר לכאורה, לפחות, נכשל קשות בעבודה קודמת. ברם, גם אם מן הדין ליתן לעותרת הזדמנות להשמיע את טענותיה בפני ועדת המכרזים, הרי היא לא ביקשה הזדמנות כזו בזמן הנכון.
כב' השופט ויתקון הוסיף הערת אגב בשאלה אם זכאי עותר לפיצויים כאשר הצעתו במכרז לא נתקבלה ונפסק על-ידי בג"צ כי שלא כדין נדחתה הצעתו.

כב' הנשיא זוסמן העיר כי אין לדון כאן בשאלה זו. כן אין לקבל את הדעה שאין לבג"צ הזמן לברר את תלונתו של אזרח בגבולות שנקבעו על-מנת לפסוק מה הפיצוי המגיע לו. כב' השופט לוין העיר כי במקרה דנן אין צורך לדון בשאלה אם על בג"צ לפסוק פיצויים, שכן בג"צ קבע כי כדין נדחתה הצעת העותרת, והוסיף כי לא מן הנמנע שההלכה האמורה טעונה בדיקה נוספת. העתירה נדחתה.

5. היעדר התחייבות לקבלת ההצעה הזולה
ב- בג"צ 350/84 {אלקו בע"מ ואח' נ' איגוד ערים איזור דן (ביוב) ואח', פ"ד לח(4), 660 (1984)} נדון מקרה של היעדר התחייבות לקבל את ההצעה הזולה ביותר, תוך הסתמכות על יועצים מומחים בפרוייקט מסובך ומתוחכם.

העותרות והמשיבות השניה והרביעית הגישו הצעותיהן למכרז הנדון. הצעת העותרות היתה הזולה מבין ההצעות.

בשלב מסויים, שלאחר הגשת ההצעות, נוכח המשיב 1 כי מטעמים תקציביים לא יוכל לבצע את הפרוייקט בו מדובר בשלמותו.

הוחלט לבחון אפשרות של ביצוע חלקי של המכרז, והעניין הובא לידיעת המציעים והם נתבקשו להגיש, והגישו, הצעות חדשות.

אם כי הצעת העותרות זולה יותר, ביקשו המשיב הראשון והשלישי למסור העבודה למשיבה השניה. המומחים מצאו כי אף שהצעה זו יקרה יותר באופן ניכר, עדיפה היא על הצעת העותרות. הדגש הושם בניסיון, באמינות הציוד המוצע וכן בכישוריה של החברה הזרה, שנתנה גיבוי למשיבה השניה.

גם העותרות הביאו מומחים שהעידו כי הן מעולות ובעלות ניסיון.

בית-המשפט קבע כי אין הוא יכול לשים עצמו כפוסק בין המומחים השונים. השיקולים, שבגללם נמצאה הצעת המשיבה השניה עדיפה על זו של העותרות, הם ענייניים ויסודיים למטרת המכרז, והמשיבים הראשון והשלישי היו רשאים לסמוך על חוות-הדעת, שקיבלו מיועציהם המומחים.

בית-המשפט הוסיף ואמר כי הוא לא ישים את שיקול-דעתו במקום שיקול-דעתם של המשיבים הראשון והשלישי, שהם המוסמכים לקבל החלטה בנושא המכרז.

עוד נאמר, כי המשיבים לא התחייבו לקבל את ההצעה הזולה ביותר. "הם רשאים להעדיף את המציע, שכישוריו ואיכות הצעתו טובים ואמינים יותר לדעת מומחיהם, גם אם מחיר הצעתו גבוה יותר... כשמדובר בפרוייקט כה גדול, מסובך ומתוחכם כזה שנדון כאן, נכון כלל זה, גם כשפער המחיר בין ההצעה הזולה, הנדחית, להצעה היקרה, המתקבלת, הוא רב...".

בית-המשפט לא מצא פסול בשיקולי המשיבים ודחה העתירה.

6. כושרו של הזוכה
כושרו של בעל ההצעה לבצע את החוזה המוצע או לעמוד בתנאיו גובר על ההצעה הזולה ביותר בג"צ 789/83 בדיר נ' המועצה המקומית כפר קאסם ואח', פ"ד לח(4), 406 (1984); בג"צ 118/83 אינווסט אימפקט נ' משרד הבריאות, פ"ד לח(1), 729 (1984); בג"צ 148/64 קציף בע"מ נ' ראש העיר ואח', פ"ד יח(3), 423 (1964); בג"צ 53/82 ש.א.ז. בע"מ נ' מ"מ מצפה רמון, פ"ד לו(2), 495 (1982); בג"צ 112/81, 128 זילבר ובניו בע"מ נ' עיריית ב"ש, פ"ד לה(4), 456 (1981).

7. משא-ומתן להורדת מחיר
אחרי פתיחת ההצעות אין לנהל משא-ומתן עם אחד המשתתפים על-מנת להשיג אצלו הנחה במחיר או שינוי אחר בתנאי המכרז {בג"צ 351/71 "צוות ניהול" אגודה שיתופית לניהול וארגון מפעלים בישראל בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה ואח', פ"ד כו(1), 113 (1971)}.

ב- בג"צ 148/64 {קציף בע"מ נ' ראש העיר ואח', פ"ד יח(3), 423 (1964)} נקבע הכלל לפיו זכאי המציע הזול ביותר לצפות לכך, שבעל המכרז יקבל את הצעתו, אפילו ההפרש בינו לבין מתחרהו אינו גדול. כלל זה תנאי בצידו והוא שלא תהא סיבה מוצדקת לבכר על פני המציע הזול ביותר מציע אחר.

8. עדיפות לכושר וניסיון על פני המחיר
רק במקרה והכושר והניסיון חשובים במיוחד, אם משום מורכבותה של העבודה, שעליה נסב המכרז, ואם בגלל היקפה הכספי הגדול, יינתן משקל עודף לעניין הכושר והניסיון, וגם אז הדבר ייעשה, כאשר ההפרש במחיר המוצע אינו גדול במיוחד {בג"צ 441/83 סעדיאן ואח' נ' ראש עיריית אשדוד ואח', פ"ד לז(4), 368 (1983)}.

בפסיקה ניתן ביטוי ברור לעקרון המאפשר לועדת המכרזים ליתן משקל ראוי בגדר שיקוליה לכישוריו של המציע לצד השיקול המשמעותי שבמחיר הזול מבין אלה שהוצעו {בג"צ 417/82 פרינץ נ' עיריית ירושלים ואח', פ"ד לז(1), 169 (1983)}.

9. פסילת ההצעה הזולה
פסילת ההצעה הזולה אפשרית עקב חריגה מתנאי המכרז, כגון: ההצעה לא תאמה את המכרז בפרטים חיוניים ודרישות מינימום של המכרז {בג"צ 37/82 מודול בטון (ישראל) בע"מ נ' ועדת המכרזים של עיריית חולון ואח', פ"ד לו(2), 545 (1982)}.

החלטת ועדת מכרזים שלא להמליץ על ההצעה הזולה ביותר יכול שתעמוד גם אם הסתמכה על נימוקים בלתי-רלבנטים או מוטעים ובלבד, שבסופו-של-דבר נשאר נימוק חוקי כלשהוא על-פיו יכולה היתה ללכת בדרך בה בחרה {בג"צ 117/63 א' זלוף נ' ראש העיר, חברי המועצה ותושבי העיר כפר-סבא ואח', פ"ד יז(2), 1273 (1963)}.

במקרה של העדפה או אפליה פסולה בקשר למכרז פומבי של גוף ציבורי יתערב בית-המשפט ויוכל להורות על ביטולו של החוזה, שנעשה עם מציע פלוני ולהעבירו למציע שלפי הדין היה צריך מלכתחילה לזכות בו {בג"צ 199/59 חפץ נ' שר האוצר ואח', פ"ד יג(3), 2001 (1959); בג"צ 292/61 בית אריזה רחובות בע"מ נ' שר החקלאות, פ"ד טז(2), 20 (1962)}.

וועדה רשאית שלא לקבל את ההצעה הזולה ביותר אם סברה שהמומחיות והידע נמצאים בידי מציע אחר גם אם הוא יקר יותר. הדבר נתון לשיקול-דעת הוועדה {בג"צ 230/75 ישראל ובנימין בן-יקר נ' המועצה האיזורית באר-טוביה ואח', פ"ד כט(2), 707 (1975)}.

כאשר עיריה מסרה למציע עבודות שונות, לאחר עבודה בה נכשל, לא תוכל לדחות הצעה זולה שלו ולהיבנות בטענה שבמקרים קודמים לא השביע רצון העיריה {בג"צ 202/78 צ' כהן נ' עיריית ראשון לציון ואח', פ"ד לב(2), 649 (1978)}.

10. התחשבות ביכולת כספית
העיריה רשאית להתחשב ביכולתו הכספית של המציע, וכן בכושרו לביצוע העבודה בוותק ובניסיון. הוועדה רשאית שלא לקבל את ההצעה הזולה ולמסור העבודה למציע היקר יותר אפילו מן האומדן, אם סבורה שלכישוריו של המציע היקר יש משקל מכריע {בג"צ 358/77 שמעון דדון נ' עיריית ירושלים ואח', פ"ד לב(1), 729 (1978); בג"צ 346/81 ס.ע. רינגל בע"מ נ' מועצה מקומית כרמיאל ואח', פ"ד לה(4), 825 (1981)}. לעניין ניסיון קודם בסוג עבודה מיוחד נקבע כשיקול כשר לבחירת הצעה שאינה הזולה ביותר.

11. שרירות-לב הרשות
בהיעדר נימוק השייך לעניין פועל בעל המכרז בשרירות-לב אם הוא מקבל את ההצעה היקרה אף אם ההפרש בינה ובין ההצעה הזולה היה קטן. ככל שההפרש קטן, משקל הנימוק הדרוש כדי להכריע לטובת ההצעה היקרה יהא קל יותר {בג"צ 148/64 קציף בע"מ נ' ראש העיר ואח', פ"ד יח(3), 423 (1964)}.

12. שימוש לרעה בסמכות
השימוש בהצעה הזולה כדי לעמוד על המקח עם קבלן אחר ולהשיג ממנו הנחה - שימוש לרעה הוא ופוגע במי שזכאי לקבל את ההזמנה בהיותו המציע הזול ביותר {בג"צ 191/66 מרדכי ולד נ' המועצה המקומית כרכור ואח', פ"ד כ(4), 175 (1966)}.

13. חובת ההמלצה על ההצעה הזולה והחריגים לה
ב- בג"צ 119/65 {"שרביב" חברה לעבודת שרברבות וביוב בע"מ נ' ראש העיריה ואח', פ"ד יט(2), 220 (1965)} ועדת המכרזים המליצה בפני מועצת העיריה למסור את העבודות, שלגביהן פורסם מכרז, לקבלן מקומי שהצעתו היתה יקרה יותר מהצעתה של העותרת.
נימוקה העיקרי של הוועדה היה שבמקרה של מסירת העבודה לקבלן לא מקומי יעלו הוצאות הטיפול והמשא-ומתן על ההפרש שבין ההצעות.

בית-המשפט בחן את תקנה 26 לתקנות העיריות (מכרזים ודרכי הזמנתן וקבלתן של הצעות מחירים), התש"ך‑1959, וציין כי לכאורה עולה ממנה שאם המחירים המוצעים עומדים ביחס סביר לאומדן מחירי העבודה, שנעשה על-ידי מומחי העיריה לפני תום המועד להגשת ההצעות במכרז, חייבת הוועדה, בדרך-כלל, להמליץ על ההצעה הזולה ביותר; ואולם, יש יוצאים מן הכלל בהם רשאית הוועדה להמליץ על הצעה שאיננה הזולה ביותר, ובלבד שתפרט את נימוקיה לכך בפרוטוקול.

תקנה 27 לתקנות הנ"ל מונה ארבעה "מקרים" ספציפיים בהם הוועדה לא תהא חייבת להמליץ על ההצעה הזולה ביותר. צויין כי המקרה דנן אינו נכנס בגדר אף אחד מן המקרים המצויינים בתקנה זו.

עוד נקבע, כי תקנה 27 לתקנות הנ"ל איננה ממצה ושייתכנו מקרים אשר אינם מנויים בתקנה 27 ואשר בהם רשאית הוועדה להמליץ על הצעה שאיננה הזולה ביותר. לדוגמה, על-פי תקנה 29 אם הוועדה באה לידי מסקנה כי בעל ההצעה הזולה ביותר איננו בעל כושר סביר לבצע את העבודות, הרשות בידיה שלא להמליץ על קבלת הצעתו, אף-על-פי שהיא הזולה ביותר.

השאלה המרכזית שנדונה היתה באם אמנם היה הנימוק, שנתנה ועדת המכרזים להמלצתה, ומועצת העיריה להחלטתה, נימוק מוצדק וענייני, שלא היה בו כדי לפגוע בעקרון השוויון בין בעלי ההצעות. נקבע כי בין אם השיקול בדבר הצורך בהוצאת הוצאות שכאלו צודק וענייני הוא ובין אם לאו, אין העיריה רשאית לשקלו כל עוד לא נתנה על כך הודעה מתאימה מראש לכל בעלי ההצעות במכרז.

עקרון השוויון בין בעלי ההצעות מחייב שבעלי ההצעות יידעו מראש מה ומה הם השיקולים אשר ועדת המכרזים או מועצת העיריה עשויות לשקלם לעניין מסירת העבודות הנדונות לבעל הצעה זו או אחרת. הצו על תנאי נעשה החלטי.

14. רמת מחירים נמוכה
אין ספק שרמת מחירים נמוכה מדי שאין קבלן יכול לעמוד בה, יכולה לשמש ראיה לכך שהמציע אינו בעל מקצוע אחראי הראוי לאמון {בג"צ 270/66 א' לוסטיג - ג' דוביצקי, הנדסה וקבלנות בע"מ נ' עיריית גבעתיים ואח', פ"ד כ(4), 129 (1966)}.

הצעת מחיר שאינה נראית הוגנת או איננה סבירה לאור כלל הנתונים, אין חובה לקבלה, אף אם היא הזולה ביותר {בג"צ 368/76, 376/76 אליהו גוזלן, צוות מא"י לבניין ולפיתוח נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לא(1), 505 (1976)}.

רשימת הנימוקים המצדיקים העדפתה של הצעה, שאינה הזולה ביותר לעולם איננה סגורה. ב-בג"צ 118/83 {אינווסט אימפקט בע"מ ואח' נ' המנהל הכללי של משרד הבריאות ואח', פ"ד לח(1), 729 (1984)}, נקבע כי השיקול בדבר העדפת תוצרת הארץ הינו שיקול ענייני לדחיית ההצעה הזולה ביותר. קיימת השפעה על נסיונו של מציע יקר יותר כאשר הפרש המחירים מזערי {בג"צ 112/81 ד' זילבר ובניו בע"מ נ עיריית באר-שבע, פ"ד לה(4), 456 (1981).

גם אם אין חובה לקבל תמיד את ההצעה הזולה ביותר {בג"צ 53/82 ש.א.ז. נ' המועצה המקומית מצפה רמון, פ"ד לו(2), 495 (1982); בג"צ 417/82 פרינץ נ' עיריית ירושלים, פ"ד לז(1), 169 (1983)}, הרי חייבות להתקיים נסיבות מיוחדות שלא למלא אחר הציפיות של המציע הזול ביותר {ת"א (חי') 831/92 "שושן" חברה לעבודות אספלט בע"מ נ' מיכאל סויסה, ראש המועצה המקומית שלומי ואח', פ"מ התשנ"ג(א), 344}.

15. הדרישה של הצעה זולה יכולה שתתבטל לעומת שירות טוב המבוסס על איכות וניסיון קודם
הכלל שלפיו חייב המזמין לקבל את ההצעה הזולה ביותר, אינו חל בכל מקרה ובכל מכרז. ועדת המכרזים רשאית לבסס את החלטתה על חוות-דעתם של המומחים, ואם אין פגם מהותי ובולט בהפעלת שיקול-הדעת כאמור - בית-המשפט לא יבוא בנעלי ועדת המכרזים ולא יחליף את שיקול-דעתו בשיקול-דעתה.

ועדת המכרזים זכאית שלא לבחור את הצעת המבקש כהצעה הזוכה, על-אף היותה ההצעה הזולה ביותר, בשל הניסיון הקודם שהיה לעיריה עם המבקש {ה"פ (ת"א) 394/92 אליאס יחזקאל נ' עיריית תל-אביב-יפו, תק-מח 93(1), 208 (1993)}.

אמת-המידה של "ההצעה הזולה ביותר" היא לא רק דרישה של תקנות העיריות, אלא היא גם יסוד מרכזי בתורת המכרזים, שרק במקרים מיוחדים ניתן לסטות ממנו {בג"צ 775/86 כספית חברה לעבודות חשמל בע"מ נ' אריה אזולאי, תק-על 87(2), 42 (1987)}.

בעל המכרז רשאי שלא לקבל את ההצעה היקרה או הזולה יותר אם קיים פער בלתי-סביר בינה לבין האומדן {ה"פ (יר') 600/97 נידר חברה לבניין נ' מדינת ישראל ואח', תק-מח 98(1), 1336 (1998)}.

16. האומדן

אומדן נדרש כדי לבדוק הגינות המחירים המוצעים. על-פי תקנות העיריות (מכרזים) {סעיף 22(ב)} צריכה הוועדה לבדוק האם המחירים שהוצעו סבירים ביחס לאומדן, ובהתאם לכך לקבל את החלטתה האם לקיים את המכרז {ת"א (נצ') 642/97 ראש המועצה המקומית נ' מרדכי מרדכי, תק-מח 97(3), 1877 (1997)}.

הצעה שהיא יקרה בהרבה מן האומדן, לוועדה שיקול-דעת שלא לקבל הצעה כזו {בג"צ 7/74 מרב"ש (יר') חברה לקבלנות בניין בע"מ נ' עיריית ירושלים ואח', פ"ד כח(1), 446 (1974)}. לא יהא באי-הכנת אומדן במועד משום פגם חמור אם הוכן האומדן טרם פתיחת הצעת מציע, שבלאו הכי נותרה הצעה יחידה {בג"צ 272/69 אליאס אסעד משיעל נ עיריית שפרעם, פ"ד כד(1), 133 (1970); בג"צ 187/71 "רמט" בע"מ נ' החברה לשיקום הרובע היהודי, פ"ד כו(1), 118 (1971)}.

קיום פער בין מחירי אומדן לבין מחיריה של ההצעה הזולה ביותר נדון ב- בג"צ 2400/91 {בוני בניין ופיתוח בפתח-תקווה בע"מ נ' עיריית נתניה ואח', פ"ד מה(5), 69 (1991)}.

באותו מקרה פרסמה המשיבה מכרז לביצוע עבודות בניה בבית-ספר. לצורך המכרז הוכן אומדן על-ידי מהנדס מומחה. ההצעה הזולה ביותר במכרז היתה זו של העותרת, אך היא חרגה בהרבה מהצעת האומדן (כ- 33.5% גבוהה ממחיר האומדן). בעקבות זאת החליטה ועדת המכרזים שלא להמליץ על-אף אחת מן ההצעות ומועצת העיריה החליטה להתקשר בחוזה ללא מכרז.
בג"צ ציין כי עריכת אומדן הוצאות והפקדתו בתיבת המכרזים, הן חובות המוטלות על ועדת המכרזים מכוח תקנות המכרזים. אין הוראה המתייחסת לשאלה מי צריך לערוך את האומדן אם כי טבעי הוא שאומדן כאמור יוכן על-ידי איש מקצוע שהוא מומחה לעניין. אותו בעל מקצוע חייב לעמוד בדרישות מסויימות ומשפנתה ועדת המכרזים למומחה העומד בדרישות יכולה הוועדה לקבל את האומדן כנתון מבוסס, המשקף את עלות העבודות נשוא המכרז.

עוד נאמר כי בהסתמכה על אומדנו של בעל המקצוע אין ועדת המכרזים מתנערת משיקול-הדעת המופקד בידיה הואיל וזוהי הדרך הסבירה והראויה להפעיל את שיקול-הדעת במקרים מעין אלו.

בג"צ לא קיבל את טענת העותרת כי די היה בפער הגדול בין מחירי האומדן לבין מחירי ההצעות כדי לעורר חשד באשר לנכונות האומדן, המחייב בדיקה מעמיקה של נתוני האומדן. טענה זו, לדברי בג"צ, כשהיא מועלית באופן כוללני, מרוקנת מתוכן את ההיזקקות לאומדן במסגרת הליכי מכרז, שכן האומדן יכול וצריך לשמש כבסיס לדחיית הצעות שיש ביניהן לבין האומדן פער גדול.

טענה נוספת של העותרת היתה כי הוועדה חייבת היתה לאפשר לה לטעון בפניה, לעניין סבירות האומדן, בטרם קיבלה את החלטתה. גם טענה זו נדחתה נאמר כי אמנם למשתתף במכרז נתונה "זכות טיעון" אך זו מתמצית בהגשת ההצעה ובמתן הסברים לה. זו זכות הטיעון הראשוני אם הוועדה מחליטה לפסול את הצעתו של אדם מטעמים הנוגעים לגוף בעל ההצעה או ההצעה - הרי שחובה עליה לאפשר לו לטעון לעניין זה.

זו זכות הטיעון המשנית. בכל הנוגע לסבירות האומדן - אין מדובר בנתון או בהערכה הנוגעים למציע מסויים אלא מדובר בנתון שאינו קשור כלל בהצעות או במציעים, והוא מהווה חלק מהליך הכנתו של המכרז. זכות השמיעה לגביו היא זכות הטיעון הראשוני והיא התמלאה עם הגשת ההצעה. העתירה נדחתה.

האומדן של ההוצאות הכרוכות בחוזה המוצע במכרז, הוא חלק בלתי-נפרד מהמכרז. הוא מהווה את המסגרת התקציבית של העיריה לביצוע נושא המכרז, וכן הוא מהווה נתון השוואתי להצעות שבמכרז {בג"צ 775/86 כספית חברה לעבודות חשמל בע"מ נ' אריה אזולאי, תק-על 87(2), 42 (1987)}.
ביטול המכרז בשל הצעות החורגות מהאומדן המוקדם ייעשה במשורה בלבד, שכן מובנית בו פגיעה בעקרון השוויון ובעקרון הסודיות, שיש בה כדי לגרוע מזכויות המציע, מעבר להוצאותיו בשל ההשתתפות במכרז {ה"פ (יר') 600/97 נידר חברה לבניין נ' מדינת ישראל ואח', תק-מח 98(1), 1336 (1998); בג"צ 368/76, 376 אליהו גוזלן נ' מ"מ בית שמש ואח', פ"ד לא(1), 505 (1976); בג"צ 390/71 אליאב בע"מ נ' המ"מ רעננה ואח', פ"ד כה(2), 641 (1971); בג"צ 235/71 רמדו בע"מ נ' עיריית תל-אביב, פ"ד כו(1), 150 (1971)}

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ההצעה הזולה ביותר