סמכות עניינית של בית-המשפט

ב- רע"א 1425/14 {נוף לים עכו בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, תק-על 2014(2), 388 (2014)} הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי, אשר קיבל ערעור על החלטת בית- משפט השלום, וקבע כי הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית-המשפט לעניינים מינהליים.

המשיבה פרסמה מכרז לחכירת מגרשים. כל מציע נדרש להפקיד ערבויות. המבקשת זכתה בארבעה מגרשים. המשיבה מימשה את הערבויות שצירפה המבקשת להצעתה, קיזזה את סכומן מסכום התמורה הכללי, והודיעה למבקשת כי עליה לשלם את יתרת התמורה עד לתאריך מסויים. המבקשת שילמה במועד עבור שני מגרשים בלבד מתוך הארבעה. לנוכח זאת ביטלה המשיבה את זכיית המבקשת בשני המגרשים הנותרים, עבורם לא שולמה התמורה במועד.

על הרקע הזה הגישה המבקשת לבית-משפט השלום תביעה להשבת שתיים מבין ארבע הערבויות שחולטו, דהיינו: הערבויות הנוגעות לשני המגרשים בהם לא זכתה המבקשת. נטען כי המשיבה חילטה שתי ערבויות אלו שלא כדין ובניגוד לתנאי המכרז.

המשיבה הגישה בקשה לדחיית התביעה על-הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. נטען כי במידה והמבקשת מעוניינת לתקוף את ביטול זכייתה במכרז - הרי שמדובר בעתירה מינהלית. לחלופין, במידה והמבקשת מעוניינת בפיצוי כספי - או אז עסקינן בתובענה מינהלית. כך או כך, התביעה מצויה בסמכותו הייחודית של בית-המשפט המינהלי, ולא בסמכותו של בית-משפט השלום.

הבקשה נדחתה על-ידי בית-משפט השלום. הובהר כי מדובר בתביעה כספית בעילה חוזית, על יסוד התקשרות שנכרתה בין המבקשת למשיבה בעקבות מכרז. לפיכך הסמכות העניינית היא של בית-משפט אזרחי, ולא של בית-משפט מינהלי. ערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי - התקבל. נקבע כי העילות הנטענות בתביעה הן מתחום המשפט המינהלי ודיני המכרזים, ולא מתחום דיני החוזים. בשל כך הסמכות העניינית נתונה לבית-המשפט לעניינים מינהליים. מכאן בקשת רשות הערעור.

בבקשה הודגש כי עילת התביעה איננה מבוססת על דיני המכרזים, אלא על טענות מתחום החוזים, ולפיכך עליה להתברר בבית-משפט אזרחי בהתאם לשווי התביעה. המבקשת מוסיפה כי השלב המכרזי הסתיים עם ההודעה על זכיית המבקשת, ומאותו שלב ואילך היחסים בינה לבין המשיבה נכנסו למסגרת של יחסים חוזיים רגילים. צויין גם כי מדובר בתובענה להשבת כספים שחולטו, ולא בתובענה לפיצויים.

המשיבה, מצידה, מציינת כי עסקינן בתביעה להשבת פיקדונות בעקבות ביטול זכיה במכרז, ולפיכך הסמכות העניינית היא של בית-המשפט המינהלי. מהותה של התביעה היא מינהלית, ואף עילות התביעה הן עילות מינהליות. המשיבה מוסיפה כי מאחר והתמורה לא שולמה במועד - טרם נכרת חוזה בין הצדדים, ולפיכך עודנו מצויים בשלב המכרזי.

סעיף 5 לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, קובע את סוגי ההליכים שיידונו בבית-המשפט המינהלי. בין הליכים אלו מצויה גם התובענה המינהלית, ובלשון המחוקק: "תובענה המנויה בתוספת השלישית". התוספת השלישית מפרטת שני סוגים של תובענות מינהליות, שיידונו בבית-המשפט המינהלי: "תובענה לפיצויים שעילתה במכרז", ותובענה ייצוגית שמוגשת כנגד רשות. במקרה דנא, המוקד הוא בסוג הראשון של התובענה המינהלית. השאלה היא האם התובענה שהגישה המבקשת נחשבת ל"תובענה לפיצויים שעילתה במכרז" - שאז הסמכות העניינית מוקנית לבית-המשפט המינהלי.

פרשנות המונח "תובענה לפיצויים שעילתה במכרז" נדונה ב- עע"מ 9660/03 {עיריית רחובות נ' שבדרון, פ"ד נט(6), 241 (2005)}, הגם שהדברים שם נאמרו למעלה מן הצורך. באותו עניין הדגיש כב' השופט א' רובינשטיין כי המבחן הראוי הוא מבחן העילה: אם הסעד המבוקש נובע מעילה הנוגעת למכרז - האכסניה המשפטית המתאימה היא תובענה מינהלית בבית-משפט מינהלי.

כב' המשנה לנשיא מ' נאור עמדה אף היא על מבחן העילה, כאשר לדידה עילת התובענה תיחשב כנובעת ממכרז אם המכרז אינו מהווה "עובדת רקע" בלבד. המקרה ה"קלאסי" של תובענה כזו, הוסבר, הוא כאשר תובע שהיה צריך לזכות במכרז - לא זכה, וכעת הוא תובע פיצויים בשל כך. עם-זאת, הודגש כי ייתכנו מקרים נוספים שייכנסו בגדר סמכותו העניינית של בית-המשפט המינהלי.

בהמשך לכך, ב- רע"א 3995/11 {וולך נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.07.12)} צויין כי המוקד צריך להיות בבחינת מהות העניין. על בית-המשפט לבדוק את הבסיס לתביעה הכספית - האם העילה לתביעת הפיצוי נובעת ממכרז ומבוססת עליו. ככל שהעניין הוא מכרזי במהותו, על התובענה להישמע בבית-המשפט המינהלי.

כללי הסמכות משולים לתמרור נסיעה המוצב בצומת. התמרור נועד לכוון את הנהג בדרכו. כך יידע לאן עליו לפנות. בסוגיה הנידונה - סמכות בהקשר של "תובענה לפיצויים שעילתה במכרז" - ההכרעה איננה קלה. אין מדובר למשל בשאלה של סמכות על-פי סכום התביעה. אך נראה כי ניתן להתבסס על פסקי-הדין שצויינו על-מנת להכריע {ראו: עע"מ 3309/11 קוטלרסקי נ' המועצה המקומית תל מונד, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.01.13), חוות-דעתו של השופט י' עמית והערת השופט א' רובינשטיין}.

התביעה להשבת סכום הערבויות המתבססת על מספר אדנים כגון כי המשיבה הקדימה שלא כהוגן את המועד האחרון לתשלום התמורה, בניגוד לתנאי המכרז. כמו-כן נטען כי היה על המשיבה לערוך למבקשת שימוע, קודם שתחלט את הערבויות. טענה נוספת היא שהמשיבה פעלה למול המבקשת בחוסר סבירות ובחוסר הגינות. מדובר בעניין מכרזי במהותו. כאמור, זו אבן-הבוחן העיקריית. המכרז איננו עומד רק ברקע. עילות התביעה שנפרשו בכתב התביעה מבוססות במידה רבה על יסודות המשפט המינהלי, והמכרז בו עסקינן - על תנאיו וסעיפיו - מהווה את ליבת התביעה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סמכות עניינית של בית-המשפט