פרשנות המכרז

ב- ת"א (יר') 1100/99 {יורב אחזקות נ' קרן קיימת לישראל, תק-מח 2000(3), 11239 (2000)}, קבע בית-המשפט כי במסגרת פרשנות החוזה האחיד על-פי תכליתו יש לחוזה אחיד ייחוד משלו.

ייחוד זה נובע מאופיו המיוחד של חוזה אחיד. אופי מיוחד זה מתבטא בכך שבחוזה אחיד נוסח החוזה ותנאיו נקבעו מראש על-ידי צד אחד, והוא משמש אותו צד ביחסיו עם אנשים רבים בלתי-מסויימים במספרם או בזהותם (סעיף 2 לחוק החוזים האחידים).

תכליתו (האובייקטיבית) של החוזה האחיד היא המטרות שצדדים סבירים, נכונים והוגנים היו מציירים לנגד עיניהם כמונחות ביסוד החוזה האחיד. אלה המטרות, האינטרסים והערכים המאפיינים את הסוג והטיפוס של החוזה האחיד. אין זו תכליתו של "הספק" או "הלקוח" כמשמעות מושגים אלה בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים. אין אלה הדימויים שעמדו לנגד עיני הספק או הלקוח. אלה הדימויים המשותפים המאפיינים "ספק" סביר והגיוני ו"לקוח" סביר והגיוני.

מקום שאינטרסים וערכים אלה מתנגשים ביניהם, זהו האיזון הראוי המאפיין צדדים סבירים והוגנים הפועלים בתום-לב להגנת ענייניהם שלהם מתוך התחשבות בצד האחר.

כשמדובר במכרז התכלית היא שונה. בעוד שבחוזה אחיד, אם לא עלה בידי הפרשן לגבש תכלית ברורה של החוזה, אזי חזקה היא שתכליתו של החוזה היא שהתוצאה שתושג תהא נגד אינטרס של בעל השליטה על החוזה (הספק) ולטובת האינטרסים של הצד החלש (הלקוח), הרי מטרתו של המכרז היא לתת למשתתפים פוטנציאליים הזדמנות להתחרות על החוזה בתנאים של שוויון ולבעל המכרז את האפשרות להשיג את ההצעה הטובה ביותר.

שיטת המכרז באה לשלב בין שני אלה, כך שהרשות תנסה להפיק תועלת כלכלית מירבית תוך שמירה על כללי אתיקה ומנהל תקין ושוויון בין המתחרים.
כשם שאין לפסול הצעה של משתתף במכרז על בסיס תנאי שלא נכלל בו מלכתחילה, כך אין לפסול הצעה העומדת בתנאי המכרז, לפי פרשנות סבירה שלהם, הגם שאין זו הפרשנות הסבירה היחידה.

ההגנה על הציפיה הסבירה ועל האינטרסים של משתתפי המכרז, מחייבת, כי מקום בו תנאי המכרז אינם ברורים וניתן לפרשם באופנים שונים שמידת סבירותם שווה והם מתיישבים עם לשון מסמכי המכרז ועם תכליתו יש להעדיף פרשנות המקיימת את הצעות משתתפי המכרז על פני הפרשנות הפוסלת אותן.

גישה זו יש בה כדי להכשיר השתתפות חוג רחב יותר של מציעים, להגביר את התחרותיות ולהביא ברכה גם במישור הכלכלי.

ודוק, אמת-המידה לבחינת עמידת המציעים בתנאי המכרז היא אובייקטיבית ולא סובייקטיבית. לא די בכך שמשתתף במכרז שגה - באופן סובייקטיבי - בהבנת תנאי מתנאי המכרז על-מנת שתועדף אותה פרשנות המקיימת את הצעתו, אלא נדרש שמבחינה אובייקטיבית ניתן יהיה לפרש את התנאי הרלבנטי במספר דרכים שונות, שאין אחת מהן עדיפה על רעותה ושכולן עולות בקנה אחד עם לשון המכרז תכליתו ומכלול תנאיו.

בעל המכרז הוא שמנסח את אותם "כללי משחק" וקובע את תנאי המכרז, ולפיכך בהתאם לכלל הפירוש הנוהג בדיני חוזים, כאשר לשון תניה בחוזה שנוסחה בידי צד אחד ניתנת לשני פירושים סבירים וכפות המאזניים מעויינות, יועדף הפירוש הנוח יותר לאותו צד שלא נטל חלק בניסוח החוזה ולא היתה לו השפעה עליו.

הכלל האמור ישים גם לעניין מכרז ובלבד שלא תהא בכך פגיעה בשוויון ובהגינות כלפי המשתתפים האחרים. כאשר תנאי מתנאי חוזה ניתן לפירושים שונים, יש להתחקות אחרי כוונת הצדדים על-מנת לעמוד על משמעות התנאי. הוא הדין במכרז. כאן בעל המכרז הוא המנסח והמשתתף מקבל את תנאיו כמות שהם. יש איפוא להתחקות אחר כוונת בעל המכרז.

בהיעדר טענה לפיה פעל בעל המכרז בחוסר הגינות, בחוסר תום-לב, בחוסר נקיון כפיים או משיקולים זרים, ובהיעדר קביעה כזו על-ידי בית-המשפט קמא, יכולה עמדתו של בעל המכרז, באשר לפרשנות תנאי המכרז, להוות נדבך נוסף, שיש ליתן לו משקל מסויים בבואנו להכריע בשאלת הפרשנות הראויה.

לפיכך, אם אין בית-המשפט מצליח להתחקות אחרי התכלית האובייקטיבית של חוזה אחיד, יש לבחור באותה תכלית המיטיבה עם הלקוח. לעומת-זאת במכרז, שהתכלית שלו היא שונה כאמור, אם כפות המאזניים יהיו מעויינות ולא תהיה אפשרות לדלות את התכלית האובייקטיבית של המכרז, ינווט בית-המשפט את דרכו לאור הכללים שהוזכרו לעיל, עקרון השוויון והאינטרס של בעל המכרז להשיג את ההצעה הטובה ביותר, שתביא לו את התועלת הכלכלית המרבית.

לכן, בבוא בית-המשפט לבחור באופציה הפרשנית הנראית לו הוא ייתן משקל לפרשנותו של בעל המכרז, בתנאי שפרשנות זו אינה נגועה בפגם מהמשפט הפרטי או המינהלי.

אשר-על-כן, הכלל של פירוש נגד המנסח חל גם במכרז, בכפוף לאמור לעיל.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פרשנות המכרז