botox
הספריה המשפטית
תקשורת, מחשבים, אינטרנט והרשתות החברתיות

הפרקים שבספר:

עבירות מחשב (מידע כוזב או פלט כוזב - סעיף 3 לחוק)

1. הדין
סעיף 3 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"3. מידע כוזב או פלט כוזב
(א) העושה אחת מאלה, דינו - מאסר חמש שנים:
(1) מעביר לאחר או מאחסן במחשב מידע כוזב או עושה פעולה לגבי מידע כדי שתוצאתה תהיה מידע כוזב או פלט כוזב;
(2) כותב תוכנה, מעביר תוכנה לאחר או מאחסן תוכנה במחשב, כדי שתוצאת השימוש בה תהיה מידע כוזב או פלט כוזב, או מפעיל מחשב תוך כדי שימוש בתוכנה כאמור.
(ב) בסעיף זה, "מידע כוזב" ו"פלט כוזב" - מידע או פלט שיש בהם כדי להטעות, בהתאם למטרות השימוש בהם.

2. כללי
עבירות על-פי סעיף 3 שזורות, בדרך-כלל, אף בעבירות פליליות אחרות לרבות עבירות מרמה ומס. למעשה המעשה נשוא הסעיף - משמש כלי בידי העבריין לביצוע העבירות האחרות ועל-כן, לא אחת, ההרשעה בעבירות פליליות כוללת גם הרשעה על-פי סעיף זה.

3. עיון בחומר חקירה - רישומי מחשב
סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982

"74. עיון בחומר החקירה (תיקונים: התשנ"ה (מס' 2), התש"ע (מס' 2))
(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו.
(ב) נאשם רשאי לבקש, מבית-המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו.
(ג) בקשה לפי סעיף-קטן (ב) תידון לפני שופט אחד ובמידת האפשר היא תובא בפני שופט שאינו דן באישום.
(ד) בעת הדיון בבקשה יעמיד התובע את החומר שבמחלוקת לעיונו של בית-המשפט בלבד.
(ה) על החלטת בית-משפט לפי סעיף זה ניתן לערור לפני בית-המשפט שלערעור שידון בערר בשופט אחד; הערר יוגש בתוך 30 ימים מיום שניתנה החלטת בית-המשפט, ואולם בית-המשפט רשאי להאריך את המועד להגשת הערר מטעמים שיירשמו.
(ו) אין בסעיף זה כדי לפגוע בהוראות פרק ג' לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971."

ב- בש"פ 4109/13 {מדינת ישראל העוררת ב- בש"פ 4109/13 נ' פביאן דה פאס, תק-על(3), 793 (2013)} נדונו עררים הדדיים של המאשימה ושל הנאשמת, על החלטתו של בית-המשפט המחוזי, שבמסגרתה התקבלה, באופן חלקי, בקשתה של המשיבה לעיין בחומרים שונים, המהווים לטענתה "חומר חקירה", לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 {ייקרא להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"}.

המשיבה {הנאשמת} עבדה כחשבת שכר רשתית, ברשת המלונות "ישרוטל", ובמסגרת תפקידה זה, היא הופקדה על הכנת משכורותיהם של עובדי החברה בשבעת מלונות הרשת בעיר אילת. בכלל זה, היתה המשיבה ממונה על הליך תשלום שכרם של עובדי הרשת, אשר קיבלו את משכורתם.

בכתב האישום תוארו בין היתר 282 מקרים, שבהם זייפה, לכאורה, המשיבה את הרשימות שהכינה, בכך שהוסיפה להן שמות אנשים, שמעולם לא עבדו במלונות הרשת או שהעסקתם כבר הסתיימה, או שמות של עובדים שכלל אינם מקבלים את משכורתם במזומן. על יסוד רשימות מזוייפות אלה, הכינה הקופאית הראשית, מבלי שהיתה מודעת לאמור לעיל, מעטפות עודפות עם כסף מזומן, אשר נועדו לתשלום משכורתם של אותם עובדים פיקטיביים, אותן נטלה המשיבה לעצמה. בדרך זו, כך נטען, קיבלה המשיבה במרמה סכום של 2,889,466 ש"ח.

כמו-כן, בכתב האישום תוארו 389 מקרים, שבהם זייפה, לכאורה, המשיבה רישומי מחשב ומסמכים שונים, באופן שבו הוסיפה לרשימות המקוריות, שמות של עובדים שכלל לא ביקשו מפרעה, או שמות אנשים שמעולם לא עבדו במלונות הרשת או שהעסקתם בחברה כבר הסתיימה, ובכך היא יצרה מצג שווא כלפי ישרוטל, לפיו אותם אנשים ביקשו מפרעה, ובקשתם אושרה. את המעטפות, שבתוכן כספי המפרעות לאותם עובדים פיקטיביים או אלו שכלל לא ביקשו מפרעות, נטלה המשיבה לכיסה, ואילו לחשבות השכר, היא העבירה רק את ספחיהן של ההמחאות, כפי שהופיעו ברשימת המפרעות המקורית. בדרך זו, קיבלה המשיבה במרמה, סכום של כ- 1,717,728 ש"ח.

בית-המשפט קמא, הורה למסור לידי המשיבה את דו"חות הביקורת הנוגעים לחשדות, מושא כתב האישום; את קלסרי המפרעות, במידה שישנם כאלה; את דו"חות 80; ואת כרטסת הנהלת החשבונות הנוגעת לשכר העובדים, לחיובי המפרעות, ולחיובי שכר העבודה, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום.

שני הצדדים לא השלימו עם קביעותיו של בית-משפט קמא, והגישו עררים.

בית-המשפט החליט לקבל את עררה של העוררת במלואו, ולדחות את עררה של המשיבה על כל חלקיו, וקבע, כי החומר המבוקש מכיל מידע אישי רב, על-אודות שכרם ומפרעות שניתנו למאות מעובדי החברה. אין לזלזל ברגישותו של מידע זה, ובחשש לפגיעה בפרטיותם של גורמים בלתי-מעורבים, ולכן, בהינתן העובדה שהרלוונטיות של החומר המבוקש להגנתה של המשיבה מוטלת בספק רב, ולאור חוסר המיקוד של הבקשה, הגיע בית-המשפט למסקנה ברורה, כי אין מדובר ב"חומר חקירה", במובנו של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי.

לאור כל האמור לעיל, בית-המשפט קיבל את עררה של העוררת, ודחה את עררה של המשיבה.

4. זיוף מסמכים והחזקת מידע כוזב במחשב - הערעור נדחה (סעיף 415, 418 לחוק העונשין, סעיף 3 לחוק המחשבים)
ב- ע"פ 5924/08 {משה יהודה מימון נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(3), 432 (2008)} נדון ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי, שלא לעכב את ביצועו של עונש המאסר בפועל שהושת על המערער, בבית-המשפט השלום, בגין הרשעתו בעבירות של זיוף ועשיית פעולה לגבי מידע כוזב במחשב.

כתב האישום שהוגש נגד המערער ייחס לו עבירות של קבלת דבר במרמה; זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר; זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות; ועשיית פעולה לגבי מידע כוזב במחשב והחזקתו במחשב {עבירה לפי סעיף 3(א)(1) לחוק המחשבים}.
המערער הורשע בבית-המשפט השלום בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות ובעבירה של עשיית פעולה לגבי מידע כוזב והחזקתו במחשב, ולעומת-זאת זוכה המערער מעבירה של קבלת דבר במרמה לאחר שהמשיבה חזרה בה מהאישום המיוחס. על-פי הכרעת הדין, המערער נתפס בדירה אשר שימשה כ"מעבדת זיוף", בין היתר, באמצעות סוכן משטרה סמוי, וזאת לאחר שזייף מספר רב של מסמכים וביניהם, תעודות זהות, רשיונות רכב וחותמות. במקביל, נעצרו ונחקרו גורמים נוספים אשר היו מעורבים בפרשה וחלקם אף נשפטו והורשעו.

בהמשך, ניתן גזר דינו של בית-המשפט השלום והוא דן את המערער ל- 36 חודשי מאסר, מתוכם 18 חודשים לריצוי בפועל והיתרה כמאסר על תנאי. בנוסף, הורה בית-משפט השלום, על הפעלת עונש המאסר המותנה של שלוש שנים, אשר נפסק למערער בגין הרשעה קודמת.

המערער הגיש ערעור, הן על הכרעת-הדין והן על גזר הדין בעניינו, לבית-המשפט המחוזי.

בערעורו של המערער בפני בית-המשפט המחוזי, הוחלט, כי פסק-הדין יינתן במועד מאוחר יותר. משכך, ביקש המערער, כי יוארך עיכוב הביצוע עד למתן פסק-הדין בערעור. בית-המשפט המחוזי דחה את בקשת המערער לעיכוב ביצועו של עונש המאסר בפועל בעניינו והורה, כי על המערער להתייצב לריצוי עונשו ביום 06.07.08. בהחלטתו עמד בית-המשפט המחוזי על חומרת המעשים שבהם הורשע המערער, על עברו הפלילי ה"משמעותי" הכולל מעשים דומים לאלה בהם הוא הורשע וכן על סיכויי הערעור אשר לטעמו "בהחלט אינם גבוהים".

כנגד החלטה זו הופנה ערעורו של המערער.

בית-המשפט קבע, כי המערער ביצע את העבירות בגינן הוטל עליו עונש המאסר אשר לגביו מתבקש עיכוב הביצוע, לאחר שהורשע בעבר בעבירות דומות ותוך ידיעה, כי הינו צפוי למשפט נוסף בשל עבירות דומות נוספות. נוכח כל האמור לעיל, בית-המשפט דחה את הערעור.

5. הנאשם אחסן ובנה לעצמו מסד נתונים כוזב לצורך תמיכה בפעילות עבריינית מורכבת, מתוחכמת ושיטתית - הנאשם הורשע
ב- ת"פ (ת"א) 2657-08-13 {מדינת ישראל נ' דוד קרדיש, תק-של 2016(1), 6250 (2016)} הוגש כתב אישום נגד הנאשם. באישומים פורטו מעשי מרמה, כזב והתחזות שביצע הנאשם.

הנאשם היה יועץ מס בעיסוקו בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, ורשום כעוסק מורשה לפי חוק מע"מ. הוא נהג להתחזות בפני לקוחותיו ובפני גורמי רשויות שונים בשם "דוד גולן", ובהזדמנויות שונות התחזה לרואה חשבון ולעורך-דין, השתמש שלא כדין בניירות מכתבים הנושאים כותרות כוזבות, ובין היתר, משרד רואי חשבון - ד' גולן ושות', ועוד.

הנאשם ערך, הפיק והוציא באמצעות המחשב במשרדו, חשבוניות פיקטיביות שנראו כחשבוניות מס. סכומן הכולל של החשבוניות הללו היה 81,223,554 ש"ח, והמס הגלום בהן הגיע ל 11,339,261 ש"ח. הנאשם הנפיק את החשבוניות הפיקטיביות לחברות ועוסקים וקיבל מהם תמורה כספית, שעליה לא דיווח לרשויות המס.

במועדים שונים המפורטים בכתב האישום המתוקן, הציג הנאשם עצמו בכזב בפני לקוחות אחדים כרואה חשבון מוסמך. הוא התיימר לספק להם שירותים מקצועיים וגבה תשלומי שכר שלא כדין. במקרים אחרים התחזה הנאשם בפני לקוחותיו לעורך-דין, התיימר להעניק שירותים משפטיים, וגבה במרמה ושלא כדין שכר-טרחה.

הנאשם גם הפיק בכזב ממחשבו האישי תלושי שכר מזוייפים, בידיעה שישמשו להצגה בפני מוסדות רשמיים. במהלך תקופה זו אחסן הנאשם במחשב שבמשרדו מידע כוזב, אותו הפיק הוא עצמו בכזב, כשיצר קבצי מידע ממוחשבים אשר כללו שמות של עובדים, נתוני שכר, נתוני מעסיק ונתונים נוספים, בידיעה שהנתונים כולם כוזבים ופיקטיביים, ובאמצעותם יצר תיקי ניכויים פיקטיביים, בהם עשה שימוש שלא כדין.

בית-המשפט הרשיע את הנאשם בעבירות חמורות. הנאשם הציג עצמו בפני גורמי ממשל ובפני אנשים פרטיים בכזב כרואה חשבון וכעורך-דין, הכין לעצמו חותמות, כרטיסי ביקור ומסמכים הנחזים להיות רשמיים הכל לצורך תמיכה בפעילות העבריינית. עונש המאסר על תנאי שהוטל עליו בעבר, לא עצר בעדו כדי להמשיך ולהוציא לפועל את התכנית העבריינית, הכוללת הוצאת חשבוניות פיקטיביות, זיוף והוצאת תלושי שכר מזוייפים לצורך הונאת הרשויות תוך ביצוע עבירות לפי חוק המחשבים, כאשר הנאשם אחסן ובנה לעצמו מסד נתונים כוזב לצורך תמיכה בפעילות עבריינית מורכבת, מתוחכמת ושיטתית.

לנוכח האמור לעיל, בית-המשפט הטיל על הנאשם בין היתר, מאסר של 48 חודשים ומאסר על-תנאי של 18 חודשים, שאותו לא ירצה הנאשם אלא-אם-כן יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה לפי סעיפים: סעיף 117 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, סעיפים 6 ו- 7 לחוק רואי חשבון, התשט"ו- 1955, סעיפים 415, 418 ו- 420 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, סעיפים 20, 96, 97 לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961 וסעיף 3 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995."

6. רשלנות על-פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש), הפרת הוראות סעיפים 2 ו- 4 בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 והוראת סעיף 3 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995
ב- ת"צ (יר') 18561-12-13 {עמית אליהו שגב נ' קורל- תל בע"מ, תק-מח 2014(4), 29782 (07.12.2014)} נדונה בקשה משותפת ומוסכמת להסתלקות מן הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק"). ביום 09.12.13 פנה המבקש בתובענה ובבקשה לאשרה כייצוגית (להלן: "בקשת האישור"), בטענה כי חוות-דעת הגולשים שהוצגו באתר "מחירון רכב יד 2" (להלן: "האתר") הוצגו באופן מטעה, כיוון שלא סווגו על-פי תת-הדגם הרלוונטי של הרכב שבו התעניין הגולש באתר, אלא על-פי הדגם הראשי בלבד. לכן, כך נטען, גולש שהתעניין בתת-דגם מסויים, מצא עצמו מעיין בחוות-דעת המתייחסות לתתי-דגמים שונים, מבלי שהיתה לו אפשרות לדעת לאיזה תת-דגם מתייחסת כל חוות-דעת. לטענת המבקש, הצגת חוות-הדעת באופן האמור, מהווה רשלנות על-פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש), כמו גם הפרה של הוראות סעיפים 2 ו- 4 בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 והוראת סעיף 3 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995. בית-המשפט קבע:

"2. המבקש העמיד את סכום תביעתו על-סך של כמיליארד וחצי ש"ח, על בסיס הטיעון כי לכל גולש באתר נגרם נזק כספי בסך 400 ש"ח כתוצאה מבזבוז הזמן שבקריאת חוות-דעת בלתי-רלוונטיות (משך פרק זמן של כשעתיים, שכומת בערך 50 ש"ח לשעה), וכן בשל עוגמת הנפש, הכעס ותחושת הניצול (שכומתו בסך נוסף של 300 ש"ח); הערכת גודל הקבוצה ב- 40,000 איש לחודש, בהתאם לכמות המודעות המפורסמות באתר מידי חודש, ובהתאם להנחה כי כל אדם המעלה מודעה לאתר מעיין בחוות-דעת הגולשים האחרים; הכפלת כמות המפרסמים החודשית ב- 12 חודשים וב- 7 שנים; וכן הוספת ריבית והצמדה.
3. בתשובתן טענו המשיבות, כי אופן הצגת חוות-הדעת באתר אינו מטעה, שכן בכותרת דף האינטרנט המציג את חוות-הדעת מצויין שם הדגם הראשי, ולא תת-הדגם, כך שברור שחוות-הדעת המוצגות מתייחסות לדגם בכללותו. כן טענו המשיבות, כי חישוב הנזקים מופרך, כיוון שגודלה של הקבוצה דימיוני (אדם שמפרסם באתר דירה או טוסטר אינו מעיין בחוות-דעת המתייחסות לרכב); משך העיון הוא מופרז (נדרשות דקות בודדות כדי לקרוא את כל חוות-הדעת ובוודאי שלא שעתיים); והתקופה שלגביה חושב הנזק איננה נכונה (מדור חוות-הדעת פעל רק כשנה ומחצה קודם הגשת בקשת האישור, כך שאין מקום לחשב את הנזקים שבע שנים לאחור). עוד בהקשר זה הוסיפו המשיבות, כי קיים קושי משפטי בהגדרת "בזבוז זמן" כנזק, במיוחד כאשר מדובר בגלישה באתרי אינטרנט חינמיים, שהגולשים מעיינים במידע הכלול בהם מרצונם החופשי.
4. בתשובתן גם ציינו המשיבות כי ביום 06.02.14, כחודשיים לאחר הגשת בקשת האישור, הועלתה גרסה לאתר, שבגדרה מוצג כעת לצד חוות-הדעת שם תת הדגם שאליו היא מתייחסת (זאת אם צויין תת הדגם במודעה שפורסמה על-ידי הגולש שמסר את חוות-הדעת). בדיון מקדמי בבקשת האישור שנערך ביום 16.06.14 הודיע ב"כ המבקש, כי האופן שבו מוצגות היום חוות-הדעת באתר, נראה מספק ומתאים.
5. לנוכח השיפור שהוכנס באופן הצגת חוות-הדעת באתר, הסכימו הצדדים על הסתלקות מן התובענה.
הוסכם, כי למבקש ישולם גמול בסך 70,000 ש"ח וכי המשיבות יישאו בשכר-טרחת באי-כוחו בסך 130,000 ש"ח, בתוספת מע"מ כחוק. כפי שהובהר בבקשה, פרט לסכומים אלה לא קיבלו המבקש ובאי-כוחו, ואף לא יקבלו בעתיד, במישרין או בעקיפין, כל טובת הנאה או תמורה בקשר להסתלקותם מבקשת האישור, ואף תצהירים מתאימים צורפו.
עוד הוסכם בין הצדדים, כי בכפוף לאישור בית-המשפט, לא יהא צורך בפרסום מודעה בדבר הסתלקות מן התובענה.
דיון
6. לאחר שעיינתי בבקשת ההסתלקות, בבקשת האישור, בתובענה, בתשובה, ובתגובה לתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי, להוציא את שיעורי הגמול ושכר-הטרחה שננקבו, יש לאשר את בקשת ההסתלקות בהתאם לסעיף 16 בחוק, שכן המוסכם בה סביר והולם את נסיבות העניין. התיקון שהוכנס באופן הצגת חוות-הדעת באתר מאפשר לגולש להבחין בבירור לאיזה תת דגם מתייחסת חוות-הדעת שבה הוא מעיין. בכך בא הפגם שעליו הצביע המבקש על פתרונו, באופן המביא תועלת לכלל ציבור הגולשים באתר המעיינים בחוות-הדעת, ומייתר במידה רבה את השקעת המשאבים הכרוכים בבירור בקשת האישור לגופה. אף איני מוצאת פגם בכך שהפיצוי לא ניתן בגין התקופה שקדמה לפרסום במתכונת העדכנית, על שום שניתן להעריך במידה רבה של ודאות, כי פרק הזמן שנטען כי הוצא לשווא בגין הצגת חוות-הדעת במתכונת הקודמת, באותם מקרים בהם הוצא לשווא, היה מינימלי, ואף קיים קושי לאתר ולזהות במי מדובר. נראה איפוא כי יש לאשר את ההסתלקות.
7. עם-זאת, סבורה אני כי בנסיבות העניין שיעור הגמול ושכר-טרחת עו"ד שעליו הסכימו הצדדים הינו מופרז. יידעתי את הצדדים אודות עמדתי זו על-מנת לאפשר להם להגיב. ב"כ המבקש הציע להפחית את שכר-טרחת עורך-הדין לסך של 100,000 ש"ח ואת הגמול למבקש לסך של 55,000 ש"ח. גם סכומים אלה נראים בעיני מופרזים. יוער, כי אף שבשלב מסויים שקל המבקש לחזור בו מבקשת ההסתלקות לנוכח עמדתי האמורה, בסופו-של-דבר לא בחר בחלופה זו, אלא הציע את התשלומיםהמופחתים האמורים והעניין נותר להכרעתי.
8. סיכומם-של-דברים עתה הוא, כי לאחר ששמעתי את דברי הצדדים בעניין, אינני מוצאת הצדקה גם לתשלום המופחת שהציע ב"כ המבקש. סבורה אני כי אין בסיס להעמיד את שכר-הטרחה על סכום העולה על 41,300 ש"ח (סכום זה כולל מע"מ) ואת הגמול לתובע על-סך של 15,000 ש"ח. הטעם לכך הוא, שעוד בשלב מוקדם של ההליך תוקן הפגם הנטען, והכל עוד בטרם הוגשה תשובה לבקשת האישור. כפועל יוצא מכך, למבקש ולבאי-כוחו לא נגרמה טרחה חריגה על-מנת להגיע להישג שהושג. בנוסף, בשים-לב לטיבו של הפגם שתוקן, ומן הטעמים הנזכרים בתשובת המשיבים כאמור לעיל, נראה כי משקלו הכספי של ההישג שהושג כתוצאה מתיקון הפגם, איננו נכבד.
9. לנוכח השלב המוקדם של ההסתלקות, ומשאין ההסתלקות יוצרת מעשה בית-דין, החוסם מי מחברי הקבוצה לפנות לבית-המשפט בעתיד, איני רואה מקום להורות על פרסום מודעה בדבר בקשת ההסתלקות (ראו: ת"צ (מחוזי מרכז) 24356-04-10 הר עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 22.12.10)).
10. אשר-על-כן, אני מאשרת את הסתלקותם של המבקש ובאי-כוחו מן הבקשה לאישור התובענה הייצוגית ומן התובענה הייצוגית דנן, ומורה על מחיקת בקשת האישור, בהתאם להוראות סעיף 16(ד)(5) לחוק. כמו-כן, נדחית תביעתו האישית של המבקש. שכר-טרחת עורך-הדין והגמול יהיו כאמור בפסקה 8 לעיל.
ב"כ המבקש ימסור למנהל בתי-המשפט הודעה מתאימה בדבר מחיקת בקשת האישור ודחיית תביעתו האישית של המבקש, לצורך רישום בפנקס תובענות ייצוגיות."