הפרת הפטנט

סעיף 49 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 מאפשר לבעל הפטנט להגן על אמצאתו:

"49. זכויות בעל הפטנט וסייג לניצול הפטנט (תיקון התשנ"ה)
(א) בעל פטנט זכאי למנוע כל אדם זולתו מנצל בלי רשותו או שלא כדין את האמצאה שניתן עליה הפטנט, בין בדרך המוגדרת בתביעות ובין בדרך דומה לכך שיש בה, לנוכח המוגדר באותן התביעות, עיקר האמצאה שהוא נושא הפטנט (להלן: "הפרה").
(ב) אין במתן הפטנט משום מתן רשות לנצל אמצאה ניצול שלא כדין או בדרך שיש בה משום הפרת זכויות קיימות על-פי כל דין."

החוק מעניק לבעל הפטנט הגנה כפולה מפני ניצול ללא רשות או שלא כדין של האמצאה בה עוסק הפטנט, כך שההגנה תעמוד בין אם הניצול נעשה בדרך שהוגדרה בתביעות הפטנט, ובין אם תיעשה בדרך דומה שיש בה ניצול מהותי של הגרעין ההמצאתי, המכונה 'עיקר האמצאה'. על-מנת למנוע נטילת עיקר ההמצאה בדרכים שונות, כגון על-ידי שינויים ברכיבי האמצאה המוגנת או החלפה של הרכיבים המוגנים בפטנט ברכיבים אחרים, פותחו בפסיקה דוקטרינת הוואריאנטים ודוקטרינת האקוויוולנטים. בקליפת אגוז, על-פי דוקטרינות אלה יש לבחון את עיקר ההמצאה בחינה מהותית, תוך "ניטרול" שינויים ברכיבים או החלפה של רכיבים או שינוי מבני אחר שאינו מהותי להשגת הפונקציה של הפטנט. במקרים מעין אלה, נקבע כי אין לאפשר למפר "לרמות" את הפטנט {וראו: ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5), 689 (1994); עניין היוז, עמ' 72-71}.

ב- ת"א 2260/08 {טויטופלסט בע"מ נ' תביג ישראל גרוב ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (22.07.13)} נקבע כי:

"משהוכר הפטנט על-ידי רשם הפטנטים ונרשם בפנקס הפטנטים, מכיר הדין בזכותו הבלעדית והייחודית של בעל הפטנט להשתמש באמצאה המוגנת, אלא-אם-כן, נעשה בה שימוש על-ידי אחר בהרשאתו (כל עוד לא חלפה תקופת תוקף הפטנט). להגנה זו תחולה רטרואקטיבית מיום הגשת הבקשה לרישום."
{ראו לעיל סעיף 49 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967}

סעיף 1 לחוק הפטנטים מגדיר "ניצול אמצאה" כדלקמן:

" "ניצול אמצאה":
(1) לעניין אמצאה שהיא מוצר, כל פעולה שהיא אחת מאלה - ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה או ייבוא לצורך אחת מהפעולות האמורות;
(2) לעניין אמצאה שהיא תהליך - שימוש בתהליך, ולגבי מוצר הנובע במישרין מן התהליך - כל פעולה שהיא אחת מאלה: ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה או ייבוא לצורך אחת מהפעולות האמורות;
אך למעט אחת מאלה:
(1) פעולה שאינה בהיקף עסקי ואין לה אופי עסקי;
(2) פעולה נסיונית בקשר לאמצאה שמטרתה לשפר אמצאה או לפתח אמצאה אחרת;
(3) פעולה הנעשית לפי הוראות סעיף 54א."

עם-זאת, סעיף 182 לחוק הפטנטים, קובע כדלקמן:

"182. הגנה על הפרה (תיקונים: התשנ"ה, התשנ"ח, התשס"ו)
(א) עילה שניתן על-פיה להתנגד למתן פטנט תשמש הגנה טובה בתביעה על הפרה; קיבל בית-המשפט את ההגנה, יצווה על ביטול הפטנט, כולו או מקצתו, לפי העניין.
(א1) עילה שניתן בשלה להתנגד למתן צו הארכה תשמש הגנה טובה בתביעה על הפרת צו הארכה; קיבל בית-המשפט את ההגנה, יצווה על ביטול צו ההארכה.
(א2) עילה שניתן בשלה לקצר את תקופת תוקפו של צו הארכה תשמש הגנה טובה בתביעה על הפרת צו הארכה שנעשתה בתקופת הקיצור; קיבל בית-המשפט את ההגנה, יצווה על קיצור תקופת תוקפו של צו הארכה; לעניין זה "תקופת הקיצור" - התקופה שיש להפחית מתקופת תוקפו של צו הארכה בהתאם לעילת הקיצור.
(ב) דיני ההתיישנות לא יחולו על טענת הגנה לפי סעיף זה."

בספרו פטנטים דין פסיקה ומשפט משווה, כותב עורך-דין עמיר פרידמן:

"ג. נפקותו הראייתית של הרישום בפנקס הפטנטים: מבחינה ראייתית, מקים הפטנט הרשום ראיה לכאורה בדבר-תוקף הפטנט הרשום. חזקה ראייתי זו ניתנת לסתירה. בכדי להפריך את תוקפה הראייתי של החזקה, על יריבו המשפטי של בעל הפטנט להגיש לבית-המשפט, במסגרת הליכים בגין הפרת הפטנט או לרשם הפטנטים במסגרת הליכים לביטול הפטנט, ראיות הסותרות את תוקפו ושוללות את כשרותו לרישום של הפטנט הרשום.
במידה והראיות שהוגשו אינן מפריכות את כשרותו של הפטנט, חייב בית-המשפט להכיר בתוקפו של הפטנט ובזכויות הנגזרות ממנו לטובת בעל הפטנט.
המשקל הראייתי של הרישום ושל כשרות האמצאה להיות רשומה כפטנט, איננו מאפשר לבית-המשפט או לרשם הפטנטים לקבוע מיוזמתם כי הפטנט חסר תוקף או כשרות לרישום. בית-המשפט או רשם הפטנטים מחוייבים לייחס לתוקפו הראייתי של הרישום, כמקים חזקה בדבר-תוקף הפטנט וכשרות האמצאה לרישום כפטנט, אלא-אם-כן יצליח יריבו המשפטי של בעל הפטנט לסתור חזקה זו. היריב המשפטי של בעל הפטנט צריך להגיש לבית-המשפט או לרשום הפטנטים ראיות השומטות את הבסיס לפטנט, ובעיקר את כשרות האמצאה המוגנת לרישום בתור פטנט.
ראיות אלו צריכות להטות את מאזן ההסתברויות, כך שכל ספק יפעל לטובת בעל הפטנט ולהשארת הפטנט על כנו.
בהתאם להוראת סעיף 73 לחוק פטנטים, הזכות להגיש בקשה לביטול פטנט נתונה לכל אדם המעוניין בביטול הפטנט. את בקשת הביטול ניתן לבסס, כאמור, על כל עילה שבעטיה ניתן היה להתנגד מלכתחילה לרישום הפטנט. העילות שעל יסודן תוגש, בדרך-כלל, בקשה לביטול פטנט שנרשם כדין, יהיו העילות על-פיהן האמצאה המוגנת בפטנט לא היתה 'חדשה' או לא היתה בה 'התקדמות המצאתית', וככזו לא היתה כשירה לרישום פטנט. עילות אלו יורדות לעצם כשרותה של האמצאה לזכות בהגנה פטנטיאלית. עילות אלו מגנות על האינטרס הציבורי הדוגל בכך שלא יוענק פטנט בגין אמצאה שאיננה כשירה לרישום כפטנט."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הפרת הפטנט