הקלות

סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע קובע כדלקמן:

"19. הקלות
בבואו לגזור את הדין או לפסוק פיצויים רשאי בית-המשפט להתחשב לטובת הנאשם או הנתבע גם באלה:
(1) לשון הרע לא היתה אלא חזרה על מה שכבר נאמר, והוא נקב את המקור שעליו הסתמך;
(2) הוא היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע;
(3) הוא לא נתכוון לנפגע;
(4) הוא התנצל בשל הפרסום, תיקן או הכחיש את הדבר המהווה לשון הרע או נקט צעדים להפסקת מכירתו או הפצתו של עותק הפרסום המכיל את לשון הרע, ובלבד שההתנצלות, התיקון או ההכחשה פורסמו במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ולא היו מסוייגים."

על-פי סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע, בית-המשפט יכול להעניק הקלות מסויימות, לפי המפורט בסעיף, בבואו לגזור את הדין או לפסוק פיצויים בגין פרסום לשון הרע לטובת נתבע או נאשם.

ב- ע"א 89/04 {ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי ואח', תק-על 2008(3), 2030 (2008)} קבע בית-המשפט:

"השיקולים שיש לשקול לצורך הערכת שיעור הפיצוי הראוי, בין לחומרה ובין לקולא. בראש וראשונה, יש לתת משקל לנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהפרסום, אשר הפיצוי התרופתי נועד להטבתו. קיימת חזקה, כי נגרם נזק לשמו הטוב של הנפגע מעצם פירסום לשון הרע, המצדיק פסיקת פיצויים אף ללא צורך שיוכיח נזק ממון מיוחד אשר נגרם הלכה למעשה (עניין מנדל-שרף, 174; ע"א 2668/97 רו"ח דורון רופין נ' גלובס פבלישר עיתונות, פ"ד נה(1), 721 (1998), 725). נזק זה נשקל לא רק בהקשר לפרסום עצמו, אלא גם בהתחשב בהתנהגות הצדדים לאחריו, ואף במהלך הדיון המשפטי, התנהגות העשויה להגדיל את הנזק או להקטינו, לפי העניין. אף באשר למטרה העונשית, החינוכית וההרתעתית, יש לשקול את התנהגות המפרסם, ואת כוונותיו כפי שהן עולות מהתנהגותו כגון, האם היה בהן רישול או קלות דעת, או זדון וכוונה ישירה לפגוע. ברוח זו מונה סעיף 19 לחוק מספר נסיבות שבכוחן להקל על הנאשם, בהן: היות הפרסום חזרה על דברים שנאמרו קודם לכן (לשון הסעיף, וראו גם עניין 723/74 הארץ, 322); היות המפרסם משוכנע באמיתות דבריו, בהיעדר כוונה לפגוע, וכן בקיום התנצלות, תיקון או הכחשה, או בנקיטת צעדים לצמצום תפוצתו של הפרסום. הערכת הנזק נותרת, בסופו-של-יום, עניין הנתון להערכה שיפוטית, הבנויה על אמות-מידה כלליות, ועל נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הפרטי (עניין פרידמן, 244; ע"א 492/89 סלונים נ' "דבר" בע"מ, פ"ד מו(3), 827 (1992))."

ב- ת"א (ב"ש) 5421/05 {אלמקייס שמעון נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח', תק-של 2008(3), 618 (2008)} בשנת 2005 התפרסמה בעיתון השייך לנתבעת כתבה שכותרתה "היום: כתב אישום ראשון בפרשת האחים פריניאן". הכתבה פורסמה בעמ' 10, בחלק הכותרת של עיתון סוף השבוע. הכתבה כללה את תמונתו של התובע, מר שמעון אלמקייס ובגוף הכתבה נכתב בין היתר:

"... כתב אישום נגד שמעון אלמקייס, שנחשד ברצח פנחס בוחבוט ביחד עם השוטר רוצח צחי בן-אור - בשליחות האחים פריניאן... אתמול הוגש נגד אלמקייס כתב אישום נוסף בגין שורה של עבירות, שבאמצעות חשיפתן - על-ידי החדרת מכשירים להאזנת סתר לרכבו - ניסתה המשטרה לשכנעו לשתף פעולה ולהפליל את שולחיו."

אין מחלוקת, כי הכתבה התייחסה לאדם אחר, ששמו זהה לשם התובע, ולא לתובע עצמו, ותמונת התובע פורסמה בטעות במסגרת הכתבה, במקום תמונת האדם אליו התייחסה הכתבה.

התובע טען, בין היתר, כי עם פרסום הכתבה קיבל פניות רבות ממכריו ונאלץ להבהיר לפונים אליו כי הכתבה אינה עוסקת בו, אלא באדם אחר. בשל כל אלה טוען התובע כי נגרמה לו בושה גדולה ועוגמת נפש רבה.

לטענת התובע ההתנצלות שפרסמה הנתבעת לא עומדת בדרישותיו ובהוראות הדין שכן הנתבעים התבקשו לפרסם את ההתנצלות בדרך, צורה ומידה, בה התפרסמה הכתבה הפוגעת. כמו-כן, הנתבעים לא אספו את העיתונים שטרם נמכרו לבקשת התובע.

התובע טען כי הנתבעים לא זכאים להקלות בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע. מאידך, הנתבעים טענו כי הם זכאים להקלות המפורטות בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע משום שלא התכוונו לפגוע בתובע ומשום שפרסמו התנצלויות בגין הטעות.

בית-המשפט קבע בעניין ההקלות בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע כי יש לשקול לזכות הנתבעים, את העובדה, כי הפרסום הפוגע נעשה בשוגג. כמו-כן, יש להתחשב גם בפרסום ההתנצלויות אשר על-אף שגודלן ומיקומן, לא היו זהים למיקום ולגודל הפרסום הפוגע, הרי שלא נפלו מהם בהרבה.

ב- ת"א (ת"א) 62969/05 {קי. אס. פי בע"מ נ' דביר גיא, תק-של 2007(2), 20850 (2007)} התובעת בעלת רשת חנויות בפריסה ארצית למכירת מחשבים וציוד למחשבים.

לטענת הנתבעת הפיץ הנתבע באינטרנט כתבה בה השמיץ והכפיש את התובעת. הנתבע פרסם את הכתבה באינטרנט לאחר שהתובעת לא נענתה לדרישתו ליתן לו מעבד חדש למחשבו.

לטענת התובעת הכתבה מסלפת ופוגעת במוניטין ובשמה הטוב של החברה. לטענת התובעת הוסבר לתובע מדוע נדחתה דרישתו לקבלת מעבד חדש למחשבו. המעבד לא נרכש ממנה, ואפילו אם-כן, אין הוא עומד בתנאי תעודת האחריות שהיא אישית, ולא ניתנת להעברה, אך כאמור המעבד לא נרכש ממנה.

לשון הכתבה שפרסם הנתבע:

"הנושא: למי שאי פעם מתכנן לרכוש מוצר של חברת K.S.P
למחירים יש מחיר!!! לכל מי שאי פעם מתכנן לרכוש מוצר של חברת K.S.P אם אתה מתכונן לרכוש מוצר מחברת KSP לממש את האחריות שלך על המוצרים, כדאי לך מאוד לקרוא את השורות הבאות, כי יכול להיות שתצטרך לעבור מה שעבר ועובר עלי. בתאריך 23.11.03 נקנה ב- K.S.P סניף געש על-פי חשבונית 6595 קניה שהסך הכולל שלה הוא 5,560 ש"ח. הקניה כללה מעבד AMD + XP 2400 שנכלל בחשבונית. לפני כשבוע מערכת ההפעלה שלי היתה עולה עד החצי ונתקעת לפני חלון בחירת היוזרים... טוב אין מה לעשות המעבד הלך. יש אחריות? יש!, חשבונית? יש!, למוצר יש גב מאחוריו??? הולכים... לממש את האחריות. ניגשתי ל- K.S.P בראשון אמרתי יפה שלום. וביקשתי להזדכות על המעבד. לקח אותו שי (מראשון לציון) לידיו הסתכל ואמר יש עליו בכלל אחריות??..."
הנתבע טען, בין היתר, כי עומדות לו ההקלות שבסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע מאחר והיה משוכנע באמיתות הפרסום ושלא היתה לו כוונה לפגוע בתובעת, אלא להביע ביקורת עניינית בלבד והואיל והתנצל, הן בכתב ההגנה והן בעדותו הראשית.

בית-המשפט קבע כי משמצא כי הנתבע התכוון לפגוע התובעת, לא תעמודנה לו ההקלות שבסעיף. בית-המשפט קבע כי טענת הנתבע להיעדר כוונה לפגוע איננה מתיישבת עם לשון הכתבה עצמה. כבר בכותרת הכתבה הנתבע מבקש מהקורא כי יעביר ויפיץ את הכתבה, די בכך, קובע בית-המשפט לראות כי כוונתו של הנתבע. בנוסף הכתבה נשלחה לתפוסה רחבה הדבר, שוב, מעיד על כוונתו של הנתבע.

מאופיה הפוגעני של הכתבה ניתן ללמוד כי הנתבע היה מודע לפגיעה שתיגרם עקב הפרסום. הכוונה לפגוע נלמדת מתוכן הפרסום עצמו. הכוונה לפגוע אף נלמדת מהסתרת העובדות הרלוונטיות והמהותיות בכתבה, על כך שלא הנתבע רכש ישירות את המעבד מהתובעת. על-פי כל האמור לעיל השתכנע בית- המשפט כי היתה לנתבע כוונה לפגוע, ובהיעדר כל התנצלות מצד הנתבע, נדחית טענתו כי עומדות לו ההקלות של סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הקלות