ההגנה על סימן מסחר מוכר, איריס מרקוס

ההגנה על סימן מסחר מוכר היטב מצאה את מקומה בפקודת סימני המסחר בעקבות חקיקתו של החוק לתיקון דיני הקניין הרוחני (התאמה להוראות הסכם הטריפס), התש"ס-1999 {תיקרא להלן: "החוק לתיקון דיני הקניין" או "החוק"}.

מכוח החוק הנ"ל הוכנסו שורה של תיקונים בדיני הקניין הרוחני במטרה להתאימם לדרישות הסכם הטריפס, הסכם ארגון הסחר העולמי בדבר היבטים הקשורים לזכויות בקניין רוחני.

הגדרתו של "סימן מסחר מוכר היטב" בסעיף 1 לפקודה הנ"ל, מצביעה גם היא על ההקשר הבינלאומי הניצב בבסיס ההגנה עליו, ואף ניתן לראות כי בספרות התייחסו אל סימן מסחר מוכר היטב כאל "סימן בעל מוניטין בינלאומיים".

ואמנם, פסקי-דין אשר דנו בטענות הקשורות לסימן מסחר מוכר היטב, עשו זאת ככלל באספקלריא של עסק בינלאומי.

כך, למשל, בהקשר של דוקטרינת דילול המוניטין, ב- ע"א 563/11 {ADIDAS SALOMON A.G נ' ג'לאל יאסין ואח', תק-על 2012(3), 9000 (2012)} החלה לגבי סימן מסחר מוכר היטב, הוזכרה הסתעפותה מדוקטרינת המוניטין הבינלאומי והתייחסות אליה כחלה לגבי עסק "חוצה גבולות".

בנוסף, ב- ע"א 6181/96 {יגאל קרדי נ' Bacardi &company limited, פ"ד נב(3), 276 (1998)} נקבע כי השימוש במוניטין של עסק מפורסם שפרסומו חוצה גבולות על-ידי גורם זר, לשם קידום עסקיו שלו, הוא בבחינת תחרות בלתי-הוגנת.

אין זה משנה מה הם המניעים הסובייקטיביים של המשתמש בסימן המפורסם, ודי בהוכחה כי השימוש בסימן המסחר המפורסם עשוי לקדם את עסקיו של המשתמש כדי להביא את העניין לגדר תחרות בלתי-הוגנת.

לכך יש להוסיף כי גם אם קיומה של תחרות בלתי-הוגנת תיבדק באמצעות מבחן העזר של תום-לב או היעדר תום-לב, הרי שמדובר במבחן אובייקטיבי של תום-לב.

רמת ההתנהגות הנדרשת על-פי דיני התחרות הבלתי-הוגנת צריכה להיקבע על-פי סטנדרטים ראויים של החברה ולא על-פי האמונה הסובייקטיבית בדבר יושר והגינות של המבקש לרשום סימן מסחר.

בהקשר אחר, הוזכר ב- ע"א 6316/03 {אילן זגגות רכב בע"מ נ' ברוך ובניו זגגות רכב בע"מ, תק-על 2007(3), 1881 (2007)} גישה הקוראת לשנות את דיני סימני המסחר ולהרחיב את ההגנה על סימן מסחר מוכר היטב.

כך שתחול על כל סימן זר שהעוסק המקומי היה מודע לו בעת אימוצו, אף אם לא היה מוכר במקום באותו זמן, או להגדיר כל סימן זר כסימן מוכר היטב אף אם הוא אינו מוכר במקום. יש הטוענים כי גישה זו "מרחיקת לכת".

עיון בלשון פקודת סימני המסחר ובהגדרתו של סימן מסחר מוכר היטב, מעלה כי על פני הדברים, אין הכרח לפרש אותה בתור כזו החלה אך ורק לגבי סימן המוכר בשווקים בינלאומיים, ולכאורה לשון הפקודה סובלת גם פרשנות אחרת.

זאת ועוד, בספרו עמיר פרידמן {סימני מסחר - דין, פסיקה ומשפט משווה} סבור כי די בכך שבעל הסימן הוכיח כי הוא מוכר היטב בעיני הצרכן הלאומי במדינת ישראל.

עם-זאת, על רקע ההיסטוריה החקיקתית המתוארת, דומה כי הרחבת הגנתו של סימן מסחר מוכר היטב גם לגבי סימנים המוכרים רק בשוק הישראלי, אינה נטולת קושי.

למשל ב- ע"א 3559/02 {מועדון מנויי טוטו זהב נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נט(1), 873 (2004)} צויין כי דוקטרינת הדילול מתייחסת בעידן הסחר הבין-לאומי לשמות בעלי פרסום עולמי שתפוצתם גלובלית ושהם מוכרים היטב במדינות העולם, ונמנע מלדון בשאלת תחולתה של הדוקטרינה לגבי הסימן "טוטו" הנדון בפסק-דין.

על-כך יש לנקוט משנה-זהירות בבואנו לפרש את ההגנה המרחיבה של סימן מסחר מוכר היטב גם לגבי טובין שאינם מאותו הגדר, כדי שלא לפגוע יתר-על-המידה בתחרות ובחופש העיסוק {ע"א 9191/03V&S Vin Spirt Aktiebolag נ' אבסולוט שוז בע"מ, פ"ד נח(6), 869 (2004)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ההגנה על סימן מסחר מוכר, איריס מרקוס