botox
הספריה המשפטית
תקשורת, מחשבים, אינטרנט והרשתות החברתיות

הפרקים שבספר:

עסקת "מכר מרחוק" - סעיפים 14 ו- 18(א)(2) לחוק הגנת הצרכן

סעיף 14ג(א) לחוק הגנת הצרכן, הדן בעסקת "מכר מרחוק", לא מציין את החובה לפרט את המלאי הקיים בחברה. עם-זאת, אין לקרוא את סעיף 14ג לחוק לבדו, יש לקרוא אותו יחד עם הקבוע בסעיף 2(א)(18) לחוק הגנת הצרכן, שקובע כעבירה הטעיה לגבי כמות הטובין, שהיא אחד העניינים המהותיים בעסקה.

סעיף 2(א)(18) לחוק הגנת הצרכן הינו סעיף כללי המתייחס לכלל העוסקים, נוקט לשון "לא יעשה עוסק" ודן בעסקאות מכר באופן כללי, ובכללן עסקאות מכר מרחוק. במילים אחרות, על עסקאות מכר מרחוק חלה החובה בחוק שלא להטעות את הצרכן גם בכל הנוגע לכמות הטובין, כמצוות סעיף 2(א)(18) לחוק הנ"ל.

ההוראות שבסעיף 14ג(א) לחוק הגנת הצרכן, המפרט רשימת הפריטים שעל העוסק לגלות לצרכן מצטרפות להוראות הכלליות האמורות בסעיף 2(א)(18) לחוק הגנת הצרכן, שכן הרישא לסעיף 14ג(א) לחוק הגנת הצרכן שלא כוללת את "כמות הטובין", קובעת כאמור בשיווק מרחוק חייב העוסק לגלות לצרכן פרטים אלה לפחות ומכאן שלא מדובר ברשימה סגורה.

כשמדובר בעסקאות צרכניות באינטרנט, יש להידרש לשאלה האם יש מקום להקנות הגנה מיוחדת לצרכן בעסקה באינטרנט יותר מההגנה המוקנית לו כצרכן רגיל שלא באמצעות רשת האינטרנט.

האינטרנט הפך למכשיר שיווקי ממדרגה ראשונה, והעוסקים במסחר באמצעותו מתחרים על כיסו של הצרכן, ומוכנים לספק שירותים ומידע במחירים נמוכים, או אף לעיתים ללא תמורה או בתמורה סמויה. למרות זאת עמדת הנחיתות של הצרכן בעינה עומדת גם בעסקאות באינטרנט.

האינטרנט הוא מכשיר המשנה דפוסים בסיסיים בעסקה הצרכנית. המסחר האלקטרוני מאפשר לעוסק לקיים עסק ללא היזקקות לחנות או משרד כלשהם, וניתן לומר שעוסק המוכר באמצעות מסחר אלקטרוני מקיים במידה זו או אחרת חנות וירטואלית על כל המשתמע מכך.

אין הכרח שלעסק שפועל באמצעות האינטרנט תהיה כתובת פיזית, שאליה יכול הצרכן לפנות אם דברים משתבשים, וזאת במובחן מעוסק רגיל שמוכר את הטובין מבית עסק. אין גם קושי כלשהו לעוסק "להתחבא" ו"להיעלם" מאחורי כתובות וירטואליות חדשות כאלה או אחרות. במערכת האינטרנט ניתן לשמור על אנונימיות, שכן אין דרך כלשהי שבה ניתן להבטיח שהזהות שציין העוסק היא אכן נכונה.

במובחן ממכירה מחנות, העוסק במסחר האלקטרוני איננו מציג באופן פיזי את הסחורה {אף שהוא עשוי כמובן לתאר אותה, גרפית או באמצעות מלל}. הצרכן מאבד, איפוא, את יכולת ה"מישוש" של הסחורה בטרם הקניה, והוא לא יכול לאמוד את תכונותיו של המוצר ב"אופן חי". אפיונים אלה מגדילים באופן מובהק את הסיכונים המוטלים על הצרכן בעסקה המבוצעת באמצעות האינטרנט.

היעדרו של "מגע אנושי" יוצר, איפוא, פוטנציאל מוגבר לכשל שוק בעסקאות באינטרנט. הצרכן איננו מקפיד לקרוא בדרך-כלל את החוזה, שכן אין לו כל אפשרות טכנית לנסות ולהשפיע באופן כלשהו על תוכנו של החוזה. זאת בניגוד לעסקאות מחוץ לאינטרנט, שם קיימת לעיתים תקשורת כלשהי בין הצדדים המאפשרת לצרכן לנסות ולהשפיע בנקודות כלשהן על תוכן החוזה.

אופי הפרטים שיש לגלות בעסקת "מכר מרחוק" המנויים בסעיף 14ג(א) לחוק הגנת הצרכן, הינן כאלה שבעסקת מכר רגילה אין צורך בהן, ושמאפיינות אך ורק עסקאות מכר מרחוק, וגם מטעם זה יש ללמוד שסעיף 14ג(א) לחוק הגנת הצרכן לא בא לגרוע מהאמור בסעיף 2(א)(18) לחוק הגנת הצרכן, לחוק כי אם להוסיף עליו.

הנפקות המשפטית היא שעל העוסק לגלות לצרכנים מהי כמות הטובין שבמלאי גם כאשר מדובר ב"עסקה מרחוק" שבה הוא לא חייב להחזיק במלאי. ההדגשה היא על הגילוי. דהיינו העוסק יכול בהחלט לומר שהכמות שנמצאת בידו היא "0" {אפס}. דהיינו, שאין בידו מלאי כלל ושהוא לא חייב להחזיק במלאי. החשוב הוא שיגלה את המצב לצרכן לאשורו, באותם המקרים כאשר גילוי כמות המלאי היא חיונית {ע"פ (מרכז) 6975-05-09 בסט פור יו סחר אלקטרוני בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, תק-מח 2010(1), 7106 (2010)}.