botox
הספריה המשפטית
תקשורת, מחשבים, אינטרנט והרשתות החברתיות

הפרקים שבספר:

שיקולי הרשות הציבורית (סעיף 10 לחוק)

1. הדין
סעיף 10 לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 קובע כדלקמן:

"10. שיקולי הרשות הציבורית
בבואה לשקול סירוב למסור מידע לפי חוק זה, מכוח הוראות סעיפים 8 ו- 9, תיתן הרשות הציבורית דעתה, בין היתר, לענינו של המבקש במידע, אם ציין זאת בבקשתו, וכן לעניין הציבורי שבגילוי המידע מטעמים של שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה."

2. כללי
סעיף 10 לחוק מפרט קווים מנחים באשר לשיקולים שעל הרשות לשקול "בבואה לשקול סירוב למסור מידע לפי חוק זה" וקובע כי על הרשות לתת דעתה, בין היתר "לעניינו של המבקש במידע, אם ציין זאת בבקשתו, וכן לעניין הציבורי שבגילוי המידע", תוך פירוט מספר שיקולים, לגביהם נקבע כי אין מדובר ברשימה סגורה {עע"ם 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ, פ"ד ס(4), 217 (2006); עע"ם 7024/03 גבע נ' יעל גרמן, ראש העירייה הרצליה, פורסם באתר נבו (06.09.06); עת"מ (ת"א) 25380-05-16 קר שירותי רפואה בע"מ נ' שירותי בריאות כללית, תק-מח 2016(3), 10106 (2016)}.

עם-זאת, ככל זכות, גם הזכות למידע אינה זכות מוחלטת. החוק קובע רשימה של סייגים לזכות האמורה. בהתקיים אלה המנויים בסעיף 9(א) לחוק, לא תמסור הרשות את המידע המבוקש.

כך, למשל, כשמסירת המידע תביא לפגיעה בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה (סעיף 9(א)(1) לחוק). בהתקיים סייגים אחרים, המנויים בסעיף 9(ב) לחוק, נתונה מסירת המידע לשיקול-דעתה של הרשות. כך, למשל, כשהמדובר במידע שגילויו עלול לשבש את תפקודה התקין (סעיף 9(ב)(1) לחוק).

אלא שהדיון אינו מסתיים מקום בו הגיעה הרשות למסקנה כי חל על הבקשה סייג מן הסייגים הקבועים בסעיף 9 לחוק. על הרשות מוטלת החובה לשקול את הבקשה על-פי מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ולאזן ביניהם.

כך, מורה סעיף 10 לחוק כי בבואה לסרב מידע על יסוד הוראות סעיפים 8 ו- 9 לחוק, על הרשות ליתן דעתה, בין היתר, לעניינו של המבקש במידע (ככל שציין זאת בבקשתו) וכן "לעניין הציבורי שבגילוי המידע מטעמים של שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה".

אמנם סעיף 10 לחוק מונה אינטרסים בודדים בלבד הנכללים בגדר "עניין ציבורי", אלא שאין המדובר ברשימה סגורה וכבר נפסק כי שיקולים אלה אינם השיקולים היחידים הצריכים להדריך את הרשות בהפעלת סמכותה {עע"מ 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון "הארץ", פ"ד ס(4), 217 (2006)} והם בבחינת "הכוונה חקיקתית בלבד" {עע"מ 10845/06 שידורי קשת נ' הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, פורסם באתר נבו (11.11.08)}.

סבירותה של החלטת הרשות ומידתיותה ייגזרו מהתייחסותה לשיקולים אלה ולאיזון ביניהם {עע"מ 11120/08 התנועה לחופש המידע נ' רשות הגבלים עסקיים, פורסם באתר נבו (17.11.10)}.

אשר לעניינו של המבקש במידע, ככל שיצביע על "אינטרס בעל חשיבות עקרונית ומהותית יותר מבחינתו", כן תיטה הכף לטובת גילוי המידע, ולהיפך.

הנה-כי-כן, על בית-המשפט לבחון האם נערך האיזון הראוי בין הערכים הבאים לידי ביטוי בסייג מן הסייגים הקבועים בחוק לבין העניין הציבורי שבמסירת המידע, וזאת על-פי כללי המשפט המינהלי, ובכללם האם החלטת הרשות סבירה ומידתית בנסיבות העניין {עת"מ (יר') 46041-10-15 התנועה לחופש המידע נ' כנסת ישראל, תק-מח 2016(2), 544 (2016)}.

ואולם, אף אם הרשות הציבורית מוצאת כי מתקיים סייג מן הסייגים למסירת המידע המבוקש, אין בכך משום סוף פסוק, והרשות אינה רשאית לסרב לבקשה רק משום כך.

סעיפים 10 ו- 11 לחוק מנחים את הרשות לבחון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין ולאזן ביניהם. אמנם סעיף 10 לחוק מפרט רשימה מצומצמת לכאורה של אינטרסים הנכללים בגדר "עניין ציבורי" ואולם, מעצם הוראת הסעיף ניכר שלא מדובר ב"רשימה סגורה", וכי שיקולים אלה אינם השיקולים היחידים הצריכים להדריך את הרשות בהפעלת סמכותה {עע"ם 9135/03‏ המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ, פ''ד ס(4), 217 (2006)}.

סבירותה ומידתיותה של החלטת הרשות, לפי סעיף 10 לחוק, נגזרות מהתייחסותה לאיזונים אלה. סעיף 11 לחוק מוסיף וקובע, כי אף מידע שהרשות רשאית או חייבת שלא למסרו, יש לגלותו אם ניתן לעשות כן תוך השמטת פרטים, עריכת שינויים או התניית תנאים בדבר השימוש במידע ודרך קבלת המידע {עת"מ (יר') 25336-03-14 מקס הוברט נ' משרד הכלכלה - מדינת ישראל, תק-מח 2016(1), 22426 (2016)}.