דרכי הבעת לשון הרע

סעיף 3 לחוק איסור לשון הרע קובע כדלקמן:

"3. דרכי הבעת לשון הרע
אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה."

סעיף 3 לחוק איסור לשון הרע מטפל בדרכים להבעת לשון הרע. ההוראה שסעיף 3 לחוק איסור לשון הרע מתייחסת למצב דברים כגון זה, שבו עלולה לשון הרע להשתמע מהפרסום עצמו, והמסקנה הפוגעת עולה מבין השִטין של הפרסום.

לא בכדי נקבע בפסיקה, כי כאשר בית-משפט בודק, אם פרסום מסויים הוא בגדר "לשון הרע" על-פי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, לא בודקים רק את המילים הכתובות בפרסום ככתבם וכלשונם אלא בודקים את ההקשר הכללי של הפרסום ובוחנים גם "בין המילים" {ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר דיין - אורבך, פורסם באתר נבו (08.02.12); ע"א (ת"א) 39345-11-14 עמי סביר נ' שאול בר נוי, תק-מח 2015(2), 37056 (2015)}.

ב- ע"א 1104/00 {דוד אפל נ' איילה חסון ואח', פ"ד נו(2), 607 (2002)} קבע בית-המשפט כי "ככלל, על-מנת לקבוע האם יש בפרסום לשון הרע, יפרש בית-המשפט את הפרסום על-פי המובן הטבעי והרגיל של מילותיו. עם-זאת, לעיתים לשון הרע שבפרסום אינה נובעת מן המשמעות הפשוטה של מילותיו, אלא דווקא מן הנרמז או המשתמע 'מבין השורות' של הפרסום לפי הבנת האדם הסביר".

ב- ת"א (ת"א) 55883/93 {עופר גיל נ' ירון מישר ואח', תק-של 97(4), 1734 (1997)} קבע בית-המשפט כי "אי-אזכור שמו של התובע במאמר אינו מכשיל בהכרח את טענת התובע ללשון הרע וזאת בשל סעיף 3 לחוק איסור לשון הרע".

ב- ת"א (ת"א-יפו) 2497/98 {גילארד לרנר נ' רז שרי, תק-מח 1(2002), 662 (2002)} קבע בית-המשפט, כי הרושם הכללי שיוצר מרקם הכתבה בעיני הקורא הסביר הוא שחולש על סיווגה של האמרה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

דרכי הבעת לשון הרע