עבירות מחשב (פעולות אסורות בתוכנה - סעיף 6 לחוק)

1. הדין
סעיף 6 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"6. פעולות אסורות בתוכנה (תיקון התשע"ב)
(א) העורך תוכנה באופן שהוא מסגלה לבצע פעולה מהפעולות המפורטות להלן, במטרה לבצען שלא כדין, דינו - מאסר שלוש שנים:
(1) שיבוש פעולתו התקינה של מחשב או הפרעה לשימוש בו;
(2) מחיקת חומר מחשב, גרימה לשינוי בו, שיבושו בכל דרך אחרת או הפרעה לשימוש בו;
(3) פעולות שתוצאתן מידע כוזב או פלט כוזב, כהגדרתם בסעיף 3(ב);
(4) חדירה לחומר מחשב, כהגדרתה בסעיף 4, הנמצא במחשב;
(5) האזנת סתר, כהגדרתה בחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979;
(6) פגיעה בפרטיות כאמור בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.
(ב) המפיץ או מציע לציבור, המעביר לאחר, המחדיר למחשב של אחר או המתקין במחשב של אחר סיסמה, קוד גישה או מידע דומה, כדי שתבוצע פעולה מהפעולות המנויות בסעיף-קטן (א) שלא כדין, דינו - מאסר שלוש שנים.
(ג) המפיץ או מציע לציבור, המעביר לאחר, המחדיר למחשב של אחר או המתקין במחשב של אחר תוכנה או התקן אשר סוגלו לבצע פעולה מהפעולות המנויות בסעיף-קטן (א), כדי שתבוצע פעולה כאמור שלא כדין, דינו - מאסר חמש שנים.

2. כללי
סעיף 6 הוא פרי תיקון משנת 2012 אשר שינה את סעיף 6 המקורי בעקבות יוזמתה של חברת הכנסת רוחמה אברהם בהצעת החוק משנת 2011. בדברי ההסבר לתיקון נאמר:

"המונח "מחשב" מוגדר בחוק המחשבים כמכשיר הפועל באמצעות תוכנה לעיבוד אריתמטי או לוגי של נתונים, לרבות ציודו ההיקפי, לרבות מערכת מחשבים, אך למעט מחשב עזר.
מכשיר הנכנס להגדרה שלעיל זוכה להגנה רחבה מאוד, המגנה בעקיפין על ערכים מוגנים חשובים, לרבות רכוש ופרטיות. בין ההגנות ניתן למנות את האיסור הפלילי על חדירה שלא כדין לחומר מחשב הנמצא במחשב ואת האיסור הפלילי לערוך תוכנה באופן המסגלה לגרום נזק או שיבוש למחשב או לחומר מחשב, מסויימים או בלתי-מסויימים.
היקפה של הגדרת "מחשב" בחוק שנויה במחלוקת. על-פי ניסוחה הכולל היא חלה על מגוון מכשירים, כגון שעון יד, מכונת כביסה, מעלית. משום כך, הנטייה בפסיקה היא לפרשה לא על-סמך המשמעות השגורה של המילים שבה, כי אם על-פי תכליתה המשוערת. השאלה האם הגדרה זאת רחבה די הצורך כדי לכלול אביזרי תקשורת, טלפון סלולרי, מרכזיית תקשורת ונתבי תקשורת לא הוכרעה בחוק עצמו. פסיקה של מספר בתי-המשפט המחוזיים נוטה להשיב על שאלה זאת בחיוב: ת"פ 40107/08 (מחוזי ת"א) פמת"א נ' פטימר איתי ואח'; ת"פ 40250/99 (מחוזי-ת"א) מדינת ישראל נ' מונדיר; ת"פ 2077/06 (מחוזי- יר') מדינת ישראל נ' אליהו אריש. עם-זאת, בהיעדר הכרעה בחוק עצמו, או למצער בפסיקה של בית-המשפט העליון, מהססים גופי אכיפת החוק להפעיל את החוק על פגיעה בטלפונים סלולריים ואביזרי תקשורת אחרים.
התוספת המוצעת להגדרה "מחשב" בחוק המחשבים נועדה להעניק לאביזרי תקשורת וטלפון סלולרי הגנה זהה להגנה המוענקת למחשב מכוח החוק.
כיוון שסעיף 23א לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) מפנה אל חוק המחשבים, תוצאה ברוכה נוספת של שינוי ההגדרה "מחשב" תהא בחיוב גורמי אכיפת החוק להוציא צו חיפוש (בדומה לנעשה בנוגע לחומר מחשב), בבואם לבצע חיפוש במכשירים סלולריים.
סעיף 6 לחוק המחשבים מכוון בעיקר למניעת הפצת וירוסים של מחשב והוא יושם גם באשר לתוכנות מסוג "סוס טרויאני" ודומותיהן. התיקון המוצע מבקש להבהיר, למען הסר ספק, כי סעיף זה יחול גם על החדרת תכנות למכשירים לצורך ביצוע האזנת סתר או הכנת תוכנה המאפשרת ביצוע האזנת סתר. מדובר למעשה בקביעת עבירת מטרה - די בהחדרת התוכנה המאפשרת ביצוע האזנת סתר בכדי להיכנס בגדרי האיסור הפלילי, ואין צורך בביצוע האזנת סתר בפועל.
שני התיקונים המוצעים גם יחד נועדו למנוע מצב שבו רשויות אכיפת החוק יימצאו במצב של חוסר בהירות משפטית בכל הנוגע לתוכנות "ריגול" המותקנות על נקלה במכשירי טלפון ניידים, במטרה לבצע האזנות סתר. התיקונים נועדו לקבוע כעבירות חמורות את הכנת התוכנות הללו ואת הפצתן."
ב- ע"פ (יר') 34851-03-14 {המערער נ' המשיבה, תק-מח 2014(4), 10047 (28.10.2014)} נאמר:

"על-אף שחוק המחשבים בחר להגדיר את האובייקט המוגן מפני "חדירה" בצמצום, ההגנה מפני פעולות אחרות בתחום המחשבים הינה רחבה יותר. כך למשל, כאשר מדובר "בשיבוש" או "הפרעה" לשימוש, היקף הפרישה מתרחב, והחוק מספק הגנה מפני שיבוש והפרעה גם למחשב וגם לחומר מחשב (ראו: סעיף 2 לחוק המחשבים); כן נקבע במסגרת תיקון 2012 לחוק, כי כאשר הגישה שלא כדין מתבצעת באמצעות "תוכנה", תיפרס ההגנה גם על פעולה שיש בה פוטנציאל לגרום לפגיעה בפרטיות (כאמור בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות), זאת מבלי לתחום את "מצב הצבירה" של האובייקט (ראו: סעיף 6(א)(6) לחוק המחשבים; ס"ח תשע"ב מס' 2369 מיום 17.07.2012, עמ' 514 (ה"ח הכנסת תשע"ב מס' 468 עמ' 204). על-פי דברי ההסבר להצעת החוק, נועד התיקון להתמודד עם חדירה המבוצעת באמצעות תוכנות "סוס טרויאני", הפועלות בהסתר בתוך המחשב, ואינן מורגשות מבחינת המשתמש במחשב הנחדר, ואשר לא הופללו במישרין בסעיף 6 המקורי. עם-זאת, אין התיקון כולל איסור על פעולות הגורמות לפגיעה בפרטיות שלא נעשו תוך שימוש ב"תוכנה"; בנוסף, במסגרת התיקון לחוק, נקבע איסור על "הפצת" סיסמאות וקודי גישה שיש בהם לאפשר פגיעה בפרטיות (סעיף 6(ב) לחוק המחשבים), אולם לא נקבע איסור כשלעצמו על עצם השימוש בסיסמא."

3. הפעלת תוכנת ה"סוס הטרויאני"
ב- ת"פ (ת"א) 40206/05 {מדינת ישראל נ' אברהם בן אברהם בללי ואח', תק-מח 2009(2), 9792 (10.06.2009)} נקבע:

"סעיף 6(ב) לחוק המחשבים
53. הנאשם הואשם בעבירה של החדרת נגיף מחשב, לרבות ניסיון לביצוע עבירה זו, באופן המהווה עבירה על סעיף 6(ב) לחוק המחשבים:
"(א) העורך תוכנה באופן שהוא מסגלה לגרום נזק או שיבוש למחשב או לחומר מחשב בלתי-מסויימים, כדי לגרום שלא כדין נזק או שיבוש למחשב או לחומר מחשב, מסויימים או בלתי-מסויימים, דינו - מאסר שלוש שנים.
(ב) המעביר לאחר או המחדיר למחשב של אחר תוכנה אשר סוגלה לגרום נזק או שיבוש כאמור בסעיף-קטן (א), כדי לגרום שלא כדין נזק או שיבוש כאמור, דינו - מאסר חמש שנים."
המאשימה טוענת, כי עצם הפעלת תוכנת 'הסוס הטרויאני', לאחר שזו הוחדרה למחשבי הקורבנות - גרמה למחשבים נזקים ושיבשה את פעולתם. נזקים אלו כוללים האטה משמעותית בפעילות יחידת המעבד הראשי (ה- CPU), משום שמדובר בתוכנה "כבדה", אשר סורקת ומעתיקה קבצים נכבדים מהמחשב המארח, באופן שדורש לעיתים עד 99% מיכולת העיבוד של המעבד הראשי (ראו מזכר רפ"ק ניר נתיב - ת/1843, מיום 04.07.07). בנוסף, העברת הקבצים הרבים ממחשבי הקורבנות לשרתים שהוגדרו בתוכנת 'הסוס הטרויאני' מכבידה על התעבורה, ומצמצמת את רוחב הפס המוקצה למחשבים אלו לצרכי התקשרות. עוד מצביעה המאשימה על כך שעִם העתקת הקבצים ממחשבי הקורבנות - נפגע אופיו של המידע המועתק, בכך שזה הופך ממידע "סודי" ו"אישי" - לגלוי.
אין חולק, כי תוכנת 'הסוס הטרויאני' הינה תוכנה אשר גורמת "נזק או שיבוש למחשב" כאמור בסעיף 6 לחוק המחשבים.
ראו בעניין זה: ת"פ (חי') 8243/97 מדינת ישראל נ' פז, תק-של 98(1), 479, עמ' 480:
"הגם שכותרת סעיף 6 לחוק המחשבים היא "נגיף מחשב", הרי שהסעיף נועד לחול על סוגים שונים של "תוכנות מרושעות" (Malicious Softwares), ובכללן כאלה המכונות Worms" ,"Trojan horses", "Viruses" ,"Logic Bombs" ו- "Stealth viruses" (וראה: Jim Grable, Criminal Culpability of Virus Writers and Better Ways to Beat Them at Their Own Game, Computers and the Law, Spring 1996, http://wings. /buffalo .edu/ Complaw (הדגשה שלי - ח.כ.)."
משקבעתי כי הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו על דרך של "ביצוע בצוותא", הרי שיש לראות בפעולות החדרת תוכנת 'הסוס הטרויאני' (אף שאלֶּה בוצעו בפועל על-ידי רות האפרתי ונאשם 1) - כפעולות להן היה שותף גם הנאשם.
בכך מתקיים היסוד ההתנהגותי בעבירה.
באשר ליסוד הנסיבתי - הוא הנזק שנגרם למחשבים - מקובלת עליי טענת המאשימה כי הנזקים אותם גרם 'הסוס הטרויאני' למחשבי הקורבנות גרמו לפגיעה מהותית בפעילותו של המחשב המארח. לפיכך, עצם החֲדירה למחשבים ושיבוש פעילותם, מספיקה לצורך הוֹכחת היסוד הנסיבתי בעבירה זו.
באשר ליסוד הנפשי הנדרש להוֹכחת העבירה - הרי שמדובר בעבירת מטרה הדורשת קיומה של "כוונה מיוחדת". לצורך הוֹכחת הכּוונה, ניתן להידרש ל"חזקת הכוונה", לפיה אדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשׂהוּ. המדובר ב"חזקה שבעובדה", שעל-מנת לסתור את המסקנה המתחייבת מן החזקה - די לו לנאשם שיקיים ספק כי לא התכוון לאותה תוצאה טבעית (ראו: י' קדמי, על הדין בפלילים, חלק ראשון, תשס"ה-2004, 131; ע"פ 511/91 אשקר נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2), 45, 49; ע"פ 406/72 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(1), 234; ע"פ 315/66 בן-שבת נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כא(1), 197).
באשר להחלת חזקות שבעובדה על העבירות על חוק המחשבים, ראה: ע"פ (חי') 1126/06 לרמן הנ"ל.
בענייננו, מעשיו של הנאשם, בפועלו בצוותא עם פילוסוף ורות האפרתי להחדרת תוכנת 'הסוס הטרויאני' למחשבי הקורבנות - כמו גם ידיעתו על אופן פעולתה של התוכנה ותוצאות הלוואי שנובעות מפעילותה מרגע שתילתה במחשב והפעלתה - מקימים את החזקה כי התכוון לתוצאות הטבעיות והמסתברות שנובעות ממעשיו, קרי, התכוון לגרום נזק או שיבוש שלא כדין, למחשבי הקורבנות."

4. העברת נגיף מחשב
ב- ע"פ (יר') 9429/05 {יצחק בניין נ' מדינת ישראל, תק-מח 2005(3), 4202 (26.07.2005)} נקבע:

"1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט אברהם טננבוים), מיום 16.03.2005.
2. בית-משפט קמא הרשיע את המערער, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של עריכת נגיף מחשב לפי סעיף 6(א) לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק המחשבים"), בעבירה של העברת נגיף מחשב לפי סעיף 6(ב) לחוק המחשבים, ובעבירה של פגיעה בפרטיות לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.
3. המדובר בנגיף מחשב ה"גונב" כתובות דואר אלקטרוני: הנגיף הוא למעשה תוכנת מחשב; הוא מצורף להודעת דואר אלקטרוני הנשלחת לאדם זר, כשבהודעה מניעים את הנמען להפעיל את התוכנה; כאשר הנמען אכן מפעיל אותה, התוכנה אוספת את רשימת כתובות הדואר האלקטרוני שלו ושולחת אותה בדואר אלקטרוני לכתובת המוגדרת מראש בתוכנה.
המערער לא יצר את הנגיף, כי אם חברו, איתי פרץ (להלן: "השותף"). המערער רק בדק את הנגיף (יחד עם השותף), ולאחר שראה כי התוכנה עובדת, העביר לשותף רשימה של כתובות דואר אלקטרוני (להלן: "הנמענים"), על-מנת שהנגיף יאסוף את כתובות הדואר האלקטרוני של כל אחד מהנמנעים ויעבירם למערער ולשותף.
במסגרת הסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים, הסכימו כי המשיבה תוכל לטעון לעונש של 5 חודשי מאסר בעבודות שירות וכן למאסר על תנאי ולקנס, בעוד שהמערער יהיה חופשי בטיעונו לעונש.
בית-משפט קמא גזר על המערער 5 חודשי מאסר בעבודות שירות, 18 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים כל עבירה שהיא על חוק המחשבים, וכן קנס בסך 30,000 ש"ח, שישולם בשלושים תשלומים חודשיים שווים, או שלושים חודשי מאסר תמורתו.
מכאן הערעור, המכוון כנגד חומרת העונש.
4. ב"כ המערער הגיש לנו אסופת פסקי-דין רבים שדנו בעבירות ובמעשים דומים למעשי המערער, ואף חמורים יותר, כדי לתמוך בטיעונו כי עונשו של המערער אינו עומד במדרג הענישה המקובל, אלא חמור בהרבה ביחס לאחרים. כן הפנה לעונש שנגזר על השותף, עונש הזהה לעונש שנגזר על המערער, פרט לחודש מאסר נוסף בעבודות שירות. ב"כ המערער רואה את ההבחנה בין שני הנאשמים כחדה הרבה יותר, באשר לטענתו, מעשי השותף היו חמורים בהרבה, בהיותו זה שייצר את נגיף המחשב.
ב"כ המערער הוסיף וציין, כי בהפצת הנגיף במקרה זה לא יכול היה להיגרם נזק למחשבים של אנשים זרים, לא לקבצים במחשב ולא לחומרה, והנגיף אף לא גנב מידע מהמחשבים, זולת רשימות תפוצה של דואר אלקטרוני.
כן ציין, כי רק משום שבא כוחו הקודם של המערער הסכים בטיעוניו בבית-משפט קמא לעונש של שלושה חודשי מאסר בעבודות שירות, אין הוא מבקש עונש קל אף מזה. בנוסף הוא טוען כנגד הקנס הגבוה בסך 30,000 ש"ח שנגזר על מרשו, בשים-לב שהמשיבה היתה מוכנה בשעתו, ביחס לשותף, להסתפק בקנס בסך 5,000 ש"ח.
נוסף על אלה, ציין ב"כ המערער את נסיבותיו האישיות של המערער, וביניהן נשיאתו בנטל פרנסתו ופרנסת אשתו הנמצאת בהריון מתקדם, והעזרה הכלכלית שהוא מושיט לאמו ולאחיו הצעיר.
לעומתו, עמדת המשיבה היא כי העונש שהושת על המערער הוא קל. עם-זאת, בדיון לפנינו הודיע בא כוחה כי יסכים להפחתת הקנס ל- 20,000 ש"ח, בהינתן כי "מדובר בזוג צעיר" וכי רעייתו של המערער נמצאת בהריון מתקדם.
5. בית-משפט קמא היה ער לכל הטענות ששטח לפנינו בא כוחו המלומד של המערער. בית-המשפט סבר כי קשה לקבוע מיהו הנאשם העיקרי - המערער או השותף; ואכן, מכתב האישום עולה כי אמנם השותף הוא שפיתח את הנגיף, אך המערער הוא ששלח לו רשימת כתובות, שאליהן יישלח הנגיף ומהן הוא יאסוף רשימות כתובות נוספות.
מכל מקום, בית-משפט קמא סבר כי הסדר הטיעון "קל להפליא" וכי בעבירות על חוק המחשבים חובה היא שהעונש יהיה מאסר ארוך. בסופו-של-דבר, ראה לנכון בית-משפט קמא לכבד את הסדר הטיעון חרף העובדה שדעתו לא היתה נוחה ממנו, והחמיר, במידת מה, מעבר לעמדת המדינה ברכיב הקנס בלבד. ודוק: בעניינו של המערער לא ביקשה המשיבה להשית עליו קנס בסך 5,000 ש"ח, כי אם קנס ש"לא יהיה שונה מהותית מהסכום שנגזר על נ' 1 (השותף)" (עמ' 8 לפרוטוקול). והרי גובה הקנס שהוטל על השותף היה 30,000 ש"ח.
ראינו גם לומר, כי אין אנו מקלים ראש בחומרת העבירה שביצעו המערער ושותפו. אמנם יש מעשי עבירה על חוק המחשבים שתוצאותיהם חמורים הרבה יותר מאלה שבמקרה זה, אך אין לזלזל בחדירה לפרטיות הנעשית באמצעות נגיף מעין זה שהמערער היה שותף בהפצתו.
6. לאור האמור לעיל, לא ראינו להתערב בפסק-דינו של בית-משפט קמא. עונש המאסר בעבודות שירות מצוי במתחם ההסכמה בין הצדדים בהסדר הטיעון, ואין אנו סבורים כי יש להתערב באורך תקופת המאסר.
אשר לקנס הכספי, הרי שלאור הסכמתו של ב"כ המשיבה להפחתה בקנס, אנו מעמידים אותו על 20,000 ש"ח, או 10 חודשי מאסר תחתם, בתשלומים שעליהם הורה בית-משפט קמא, דהיינו 20 תשלומים של 1,000 ש"ח לחודש, כאשר אם תשלום אחד לא ישולם במועד, תעמוד היתרה לפירעון מיידי. לא ראינו מקום להפחתה נוספת בתשלום הקנס.
תחילת התשלומים תהיה ביום 01.09.2005.
7. התוצאה היא, שבכפוף לשינוי בנוגע לעונש הקנס כאמור לעיל, הערעור נדחה."

5. גניבה באמצעות תוכנת ריגול מסוג סוס טרויאני למחשבים הינה עבירה פלילית
ב- ע"פ 8265/13 {דמיטרי מלכיאל נ' מדינת ישראל, תק-על 2016(1), 12064 (10.03.2016) עסקינן בנאשם שגנב כספים באמצעות תוכנת ריגול במחשב.
בית-המשפט העליון דחה ברובו את ערעורו של מורשע בשורת עבירות מרמה וזיוף אשר עמד במרכז פרשת עוקץ מתוחכמת וערמומית שבוצעה במשך ארבע שנים. המעשים בוצעו על-ידי פרסום מודעות בשפה הרוסית בישראל שהציעו "הלוואות בתנאים נוחים", דרישת תשלומים שונים ממבקשי ההלוואה והעברתם אל המערער באמצעות אנשי-קש שגייס. כמו-כן נהג המערער להחדיר תוכנת ריגול מסוג סוס טרויאני למחשבים של אחרים כך שבעת שהאדם שעל מחשבו היא הותקנה היה ניגש לחשבון הבנק שלו דרך האינטרנט, היתה נשלחת למערער התראה בזמן אמת ובה פרטי הזיהוי הסודיים שאותם הזין בעל החשבון לצורך התחברות. באמצעות המידע שקיבל דרך התוכנה, היה המערער מתחבר לחשבונות הבנק שאת פרטיהם השיג, ומבצע העברות כספים מחשבונות אלה לחשבונותיהם של אחרים. בדרך זו, נטל המערער לכיסו במרמה כספים רבים.

בית-המשפט קבע כי אין מקום להתערב בהרשעת המערער בעבירות הנלוות לעבירות המרמה ובעבירת הלבנת הון, אולם יש מקום להקל קמעה בעונשו שכן הכיר חלקית באחריותו לעבירות והביע נכונות לתשלום הפיצוי שהושת עליו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עבירות מחשב (פעולות אסורות בתוכנה - סעיף 6 לחוק)