חוק ה"ספאם" - שיגור דבר פרסומת - כללי

סעיף 30א לחוק התקשורת בא לעולם במטרה להיאבק בתופעה המכונה - "spam" בה ראה המחוקק משום מטרד מזיק אותו יש למגר. ביטוי מפורש לכך ניתן למצוא בדברי ההסבר לסעיף שם נכתב כי:

"תופעת ההפצה ההמונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות באמצעות רשתות התקשורת... המכונה "spam", הפכה בשנים האחרונות למטרד ציבורי כלל עולמי, והיקפה מצוי במגמת עליה חדה. תופעת ה- spam מעוררת בעיות במישורים שונים, ובהן - בעיות של אבטחת מידע, חדירה למחשבים בלא היתר והפצת וירוסים, פגיעה בפרטיותו של המשתמש ברשת והטרדתו, פגיעה בהתפתחותו של המסחר האלקטרוני ופגיעה בעסקים בשל אבדן זמן והשקעת משאבים... מוצע על-כן לקבוע... הסדר חקיקתי שיסייע להתמודד עם תופעת ה- spam ויציע פתרונות אכיפה כדי למגר תופעה זו..."
(ראו: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 33), התשס"ה-2005, הצ"ח הממשלה 182, 886)

גם בית-משפט העליון עמד על אופיה המטריד והמזיק של תופעת ה- "spam" ועל הנזקים הרבים להם היא גורמת, בציינו כי:

"הספאם מהווה מטרד ציבורי הגורם לנזקים רחבי היקף. כאשר הוא נשלח באמצעות הודעות דואר אלקטרוני הוא גורם לבעיות מכמה סוגים: הסוג הראשון נוגע לתוכנן של הודעות הפרסומת - תדיר שהן מכילות מידע שקרי או פוגעני שמגיע לנמען אשר אינו חפץ בו... סוג שני של בעיות נוגע לפגיעה בפרטיות של הנמען, שכתובת הדואר אלקטרוני שלו הועברה לשולח ונעשה בה שימוש בלא הסכמתו. סוג שלישי של בעיות נוגע לשימוש בדואר האלקטרוני כאמצעי תקשורת. תופעת הספאם פוגעת ביעילות ובתועלת שהעסקים מפיקים ממנו ופוגמת במסחר. הסוג הרביעי והמשמעותי מכולן נוגע להעברת העלויות הכרוכות בשימוש בדואר האלקטרוני מן המפרסם אל הנמען וספקי התקשורת. דואר הזבל כופה על הנמענים, בעל כורחם, לבצע פעולות רבות ותדירות של מיון דואר אלקטרוני. זמן רב מבוזבז על סינון והפרדה בין ההודעות הרצויות לבין כלל ההודעות המתקבלות." {רע"א 1954/14 חזני נ' הנגבי, בפסקה, פורסם באתר נבו (04.08.14); ראה גם רע"א 2904/14 גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ, פורסם באתר נבו (27.07.14)}

עינינו הרואות כי הנזק הרב שנגרם כתוצאה משיגור המוני של דברי פרסומת למי שאינם מעוניינים בכך הוא זה שהביא את המחוקק לאסור זאת בחוק ולקבוע כי מדובר בעוולה נזיקית, המקימה גם עילה להגשת תובענה ייצוגית {ראה פרט 12 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006} והמצדיקה פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק {אותם לא ניתן, עם-זאת, לתבוע במסגרת תובענה ייצוגית; ראה סעיף 20(ה) לחוק תובענות ייצוגיות}.

הנזק שנגרם למי ששוגרו אליהם דברי פרסומת בלא הסכמתם איננו בבחינת "זוטי דברים", משום שטענה זו מתעלמת מהטירדה, הפגיעה בפרטיות ואי-הנוחות שהם מנת חלקם של מי שמשוגרים אליהם דברי פרסומת בניגוד לרצונם וכמו-כן מן המגמה הברורה בחקיקה ובפסיקה לראות בשיגור דברי פרסומת כאמור תופעה מטרידה ומזיקה שאותה יש למגר.

מטעמים אלו יש לקבוע כי די בכך שהוכח על-ידי המשיבים ברמה הנדרשת בשלב זה כי אכן שוגרו אליהם דברי פרסומת בניגוד לחוק כדי לבסס אפשרות סבירה שייקבע כי נגרם להם וליתר חברי הקבוצה נזק שיש לפצות עליו ולדחות את הטענות שמעלים המבקשים בהקשר זה {דברי בית-המשפט ב- רע"א 6938/14 אור הקסם בע"מ נ' זילברג, פורסם באתר נבו (16.12.14); ראה גם רע"א 2059/16 א.א. קליניקות כרמל בע"מ נ' מור כהן ואח', תק-על 2016(3), 3547 (2016)}.

חוק התקשורת אוסר בסעיף 30א על "מפרסם", בין היתר, לשגר "דבר פרסומת" באמצעות "פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת". הפרתו של איסור זה מהווה עבירה פלילית וכן עוולה נזיקית בגינה מוסמך בית-המשפט לפסוק, בין היתר, פיצויים ללא הוכחת נזק.

בעניין זילברג עמד בית-המשפט על תכליתו של סעיף 30א לחוק התקשורת שנועד להיאבק בתופעה הכלל עולמית המטרידה המכונה "ספאם", הפוגעת בפרטיותו של המשתמש ברשת ויוצרת בעיות במישורים שונים ובהם בעיות של אבטחת מידע וחדירה למחשבים בלא היתר.

על-מנת להיאבק באופן אפקטיבי בתופעה זו הגדיר המחוקק את המונח "מפרסם" בסעיף 30א לחוק התקשורת באופן רחב המקיף לא רק את מי שעיסוקו בפרסום והוא משמש כמען להתקשרות לשם רכישת נושא דבר הפרסומת אלא גם את מי "שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר".

הוראות החוק קובעות כאמור כי:

א. לא ניתן לשגר דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטית, הודעה אלקטרונית {ס.מ.ס.} או הודעת מסר קצרה, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת.

ב. ניתן לשלוח דבר פרסומת באחת מהדרכים המפורטות לעיל, מבלי לקבל את הסכמת הנמען בראש ובכתב, רק עם התקיים שלושה תנאים קומולטיביים ומצטברים:

האחד, כי הנמען נתן את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות והמפרסם הודיע לו כי פרטים אלה ישמשו לצורך משלוח פרסומת מטעמו;

השני, כי המפרסם נתן לנמען אפשרות להודיעו על סירובו לקבל דבר פרסומת והנמען בחר שלא לעשות כן;

השלישי, כי דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות שהוזכר בתנאי הראשון לעיל.

מעבר לאמור לעיל, הנמען רשאי, בכל עת, להודיע למפרסם על סירובו לקבל דברי פרסומת ולשנות את עמדתו או להודיע בכל עת למפרסם על סירובו לקבל דברי פרסומת ולחזור בו מהסכמתו בכל עת.

כמו-כן, החוק מכיל פרטים שונים שהמפרסם חייב לציין כאשר הוא משגר דבר פרסומת לנמען בהתאם לתיקון לחוק, לרבות, כתיבת המילה "פרסומת" בכותרת ההודעה וציון שמו, כתובתו, ודרכי יצירת הקשר עימו. כחוקים אחרים שדנו לעיל בחלקים אחרים של הספר אף בחוק זה קיימת הוראה ברורה כי הפרתו מקימה עילה לתביעת פיצויים ללא צורך בהוכחת נזק.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חוק ה"ספאם" - שיגור דבר פרסומת - כללי