botox
הספריה המשפטית
תקשורת, מחשבים, אינטרנט והרשתות החברתיות

הפרקים שבספר:

אחריות המדפיס והמפיץ

סעיף 12 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"12. אחריות של מדפיס ומפיץ (תיקון התשכ"ז)
פורסמה לשון הרע בדפוס, למעט בעיתון בעל תדירות הופעה של ארבעים יום או פחות המוצא לאור על-פי רישיון בעל תוקף, ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל לשון הרע גם מחזיק בית-הדפוס, כמשמעותו בפקודת העיתונות, שבו הודפס הפרסום, ומי שמוכר את הפרסום או מפיץ אותו בדרך אחרת, ובלבד שלא יישאו באחריות אלא אם ידעו או חייבים היו לדעת שהפרסום מכיל לשון הרע."

אורי שנהר בספרו דיני לשון הרע, בעמ' 79 מתייחס למרכיבי עוולת לשון הרע, ובין היתר שם נאמר כדלקמן:

"6.1.1 מעשה של פרסום לשון הרע עשוי להוות עוולה אזרחית. עוולה זו מוגדרת בסעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, הקובע כי...
העוולה כוללת שני יסודות. היסוד הראשון הוא יסוד "הפרסום": ללא "פרסום" לא תיתכן עוולה לפי סעיף 7 לחוק. "פרסום" הוגדר על-ידי המחוקק בסעיף 2 לחוק, כשהגדרה זו משתלבת בהוראת סעיף 7. מהוראות אלו עולה כי פרסום הוא כל מעשה של העברת מסר לאדם אחד או יותר זולת הנפגע. האחריות למעשה הפרסום חלה על המפרסם אך סעיפים 11 ו- 12 לחוק איסור לשון הרע וכללי האחריות הנזיקית והתאגידית מציינים גם אחרים המועדים לשאת באחריות לפרסום. היסוד השני של העוולה הקבועה בסעיף 7 הוא "לשון הרע". פרסום יהווה עוולה על-פי החוק רק אם יהיה בו משום "לשון הרע", כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק בצירוף סעיף 3."

סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע אינו ממצה את כל האחראים בשל פרסום באמצעי תקשורת והוא בא להוסיף על האחראים לפרסום לשון הרע לפי ההוראות האחרות של חוק איסור לשון הרע ולפי ההוראות של פקודת הנזיקין שחוק איסור לשון הרע מחיל אותן במפורש על פרסום לשון הרע כאמור בסעיף 7 לחוק איסור לשון הרע.