מי שאינו תושב לעניין החוק (סעיף 2א לחוק)

1. הדין
סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"2א. מי שאינו תושב לעניין החוק (תיקון התשס"ג (מס' 5))
(א) בסעיף זה:
"תקנות הכניסה" - תקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974;
"שנה" - שנים עשר חודשים רצופים.
(ב) לעניין חוק זה לא יראו כתושב ישראל, בין השאר, כל אחד מאלה:
(1) שוהה שלא כדין, כמשמעותו בסעיף 13 בחוק הכניסה לישראל;
(2) מי שבידו היתר כאמור בצו הכניסה לישראל (פטור תושבי יהודה ושומרון, רצועת עזה וצפון סיני, מרכז סיני, מרחב שלמה ורמת הגולן), התשכ"ח-1968;
(3) מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ביקור מסוג ב/1, ב/2, ב/3 או ב/4, לפי תקנה 5 בתקנות הכניסה;
(4) בשנה שתחילתה ביום מתן אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/1, לפי תקנה 6(א) בתקנות הכניסה - מי שבידו אשרה ורישיון כאמור שהתגורר בישראל בשנה האמורה פחות מ- 183 ימים;
(5) מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/3 לפי תקנה 6(ג) בתקנות הכניסה, וכן קרובו של בעל אשרה ורישיון כאמור שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/4 לפי תקנה 6(ד) בתקנות הכניסה.
(ג) מי שאינו אזרח ישראלי ובידו אשרה ורישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל שאינם מנויים בסעיף-קטן (ב)(3) עד (5), שהתגורר בישראל, בשנה שתחילתה ביום מתן האשרה והרישיון האמורים, פחות מ- 183 ימים, לא יראו אותו בשנה האמורה כתושב ישראל לעניין חוק זה.
(ד) על-אף הוראות סעיף-קטן (ב)(4), מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי כאמור באותו סעיף-קטן, ניתנה לו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות, בתוך השנה שתחילתה ביום מתן האשרה והרישיון האמורים, רשאי המוסד לראות בו תושב ישראל מיום מתן האשרה והרישיון."

2. כללי
חוק הביטוח הלאומי כמו גם חוק הבטחת הכנסה מקנים זכויות סוציאליות למי שהינו במעמד תושב במדינת ישראל. קריטריון זה הוכר כקריטריון לגיטימי וחוקתי לצורך הקניית זכויות סוציאליות.

הבסיס העיקרי להיות אדם מבוטח במסגרת הביטוח הלאומי בישראל, הוא היותו "תושב ישראל" {דב"ע נו/286 צפריר אביוב נ' המוסד לביטוח לאומי, לא(1998), 376 (29.05.97)}.

תנאי התושבות בישראל הוא תנאי לתחולה של כמעט כל ענפי הביטוח הלאומי, ואף של חוקים אחרים במסגרת הביטחון הסוציאלי בישראל {ראה לדוגמה סעיף 2(א) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980; סעיף 1 לחוק משפחות חד-הוריות, התשנ"ב-1992; סעיפים 2 ו- 3 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994}.

תנאי זה נגזר מהזיקה היציבה שבין המבוטחים לבין המדינה, זיקה שאין בה מהזמניות או מהארעיות, והיוצרת מחוייבות של החברה כלפי המבוטחים בתחום הביטחון הסוציאלי {ראה גם דב"ע נד/233-0 המוסד לביטוח לאומי נ' חשימה עבד רדואן, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.01.95)}.

כאמור, מעמדו של אדם כ"תושב ישראל" מהווה תנאי בסיסי לצורך הענקת זכויות סוציאליות, הנוהג במדינות רבות {עב"ל 344-09 אכלאס חלאק ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.01.13); בג"צ 494/03 עמותת הרופאים למען זכויות אדם ואח' נ' שר האוצר ואח', פ"ד נט(3), 322 (2004)}.

הזיקה היציבה בין המבוטחים לבין המדינה, אשר הינה כתוצאה ישירה מעצם התושבות, היא זו אשר יוצרת מחוייבות מצד המדינה לתושביה, שעה שלמי שאינו תושב צריכה לדאוג מדינת תושבתו.

תקציבו של המוסד לביטוח לאומי מוגבל, ומשכך יש ליתן עדיפות בכל הנוגע לחלוקת הקצבאות לכל מי שהינו תושב המדינה בפועל {עב"ל 1465/04 האלה נוסייבה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.05.06)}.

לאור "האחריות המיוחדת" של המדינה לתושביה בכפוף למשאביה, אין בהסדר זה אפליה בין תושבי ישראל למי שאינם תושביה אלא קיימת שונות מהותית רלבנטית {בג"צ 890/99 מיכאל חלמיש נ' המוסד לביטוח לאומי ואח', פ"ד נד(4), 432 (2000)}.

בפסיקה כבר הובעה ביקורת על התוצאה הקשה הנגרמת משילוב הוראותיהם של סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי וחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) {ראה למשל ב"ל (ת"א) 48371-05-10 איהאב נאסר נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.03.13)}.

3. האם התובע היה תושב כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי במועד בו הגיש תביעה לנכות כללית?
ב- ב"ל (ת"א) 15983-09-12 {ולרי אוניסקו נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.04.15)} נדונה השאלה האם התובע היה תושב כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי במועד בו הגיש התובע תביעה לנכות כללית.

עניינה של תביעה זו היא בקשתו של התובע לגמלת נכות על רקע מחלות בהן חלה אשר פרצו לטענתו כאשר שהה בישראל.

הנתבע טען כי אובדן הכושר של התובע נגרם במועד בו התובע לא היה תושב ישראל. עוד טען הנתבע להתיישנות התביעה.

בית-הדין דחה את התביעה וקבע כי נכון למועד הגשת התביעה לבית-הדין התביעה התיישנה.

בית-הדין קבע כי הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת על-פי הוראות סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי שהתובע אינו נחשב תושב על-פי אשרות השהיה השונות שניתנו על-ידי משרד הפנים במועד בו נגרם אי-הכושר להשתכר. התובע לא פעל בדרכים העומדות לרשותו כדי לשנות את קביעות משרד הפנים, אף לא בדיעבד ומכל מקום, אין מקום לשנות את קביעת משרד הפנים באמצעות ערעור על החלטת הנתבע, שעניינה בדחיית תביעה לקבלת גמלת נכות.

לא-זו-אף-זו, הוכח כי בחודש 03/06, מועד בו נקבע אי-הכושר, לא היתה בידי התובע אשרת שהיה כדין בישראל ובהתאם להוראות סעיף 2א לחוק, אין לראותו כתושב ישראל במועד זה.

4. האם התובעת מוגדרת כתושבת וזכאית לקצבת ילדים לפי חוק הביטוח הלאומי?
ב- ב"ל (חי') 25727-05-10 {סביח תחריר נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.09.14)} נדונה השאלה האם התובעת היתה תושבת כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי במועד בו הגישה התובעת בקשה לקצבת ילדים.

עניינה של תביעה זו היא בקשתה של התובעת לקצבת ילדים בגין בתה שנולדה ביום 28.03.09. הנתבע דחה את בקשתה של התובעת בשל העובדה שאין לראות בתובעת תושבת ישראל החל מ- 01.09.00.

בית-הדין דחה את התביעה וקבע כי קיומה של האשרה מסוג א/5, אינה מקנה כשלעצמה, מעמד תושבות ללא הוכחת מגורים בפועל בישראל 183 יום לפחות.

עוד קבע בית-הדין כי מהמסמכים שצורפו על-ידי התובעת לא ניתן לקבוע מהו מקום מגוריה של התובעת החל משנת 2008, ועל-כן הנטל המוטל עליה להוכיח כי היא אכן מתגוררת בישראל לפחות 183 ימים בשנה לא הורם.

5. האם התובעת מוגדרת כתושבת וזכאית למענק לידה לפי חוק הביטוח הלאומי?
ב- ב"ל {(חי') 41430-12-11 סג'א אחמד כבהה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.09.14)} נדונה השאלה האם התובעת היתה תושבת ישראל כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי במועד בו הגישה התובעת בקשה לקצבת ילדים.

עניינה של תביעה זו היא בקשתה של התובעת לקבלת מענק לידה ואשפוז וקצבת ילדים בגין לידת ביתה ביום 10.06.08.

הנתבע דחה את בקשתה של התובעת בשל העובדה כי התובעת לא היתה תושבת ישראל משך תקופה של שנתיים ימים. התקופה שבמחלוקת היא מחודש 01/08 ועד 26.01.10 עת הוכרה התובעת כתושבת.

בית-הדין דחה את התביעה מכיוון שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי מרכז חייה בתקופה נשוא ההליך היה בישראל וכי יש לראות בה כתושבת ישראל. לפיכך, נדחתה תביעת התובעת לקבלת מענק לידה ואשפוז וקצבת ילדים בגין לידת ביתה.

עוד הרחיב בית-הדין כי גרסת התובעת אינה מהימנה בעיניו וכי הסתירות המהותיות בגרסאות השונות שהועלו מפי התובעת עצמה יחד עם הסתירות שבינן לבין גרסת בעלה, ובצירוף העובדה כי התובעת הסתירה מהנתבע את העובדה שעברה להתגורר עם בעלה בשטחים, שם יש לו דירה משלו, מלמדת כי הינה מבקשת לצבור זכויות גם בגין תקופות בהן לא שהתה בארץ. כוונה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח הצהרתה המפורשת בחקירתה על-ידי חוקר המוסד כי היא מתגוררת בארץ כדי להשיג זכויות ואחר כך בכוונתה לחזור לשטחים.

לנוכח האמור, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי יש לראות בה כתושבת ישראל בתקופה שקדמה ליום 26.01.10 ועל-כן התביעה נדחתה.

6. האם התובע מוגדר כתושב וזכאי לקבלת גמלת הבטחת הכנסה לפי חוק הביטוח הלאומי?
ב- ב"ל (ת"א) 55122-09-11 קלטיאן יעקב נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.08.14)} נדונה השאלה האם התובע היה תושב ישראל כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי במועד בו הגיש התובע בקשה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי.

עניינה של תביעה זו היא בקשתו של התובע לקבל גמלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי.

לטענת התובע, במשך שנים ארוכות, מאז שנת 1999 הוא התגורר בארץ בבית אימו ואולם על-אף ניסיונותיו להוכיח את יהדותו, משרד הפנים סירב לתת לו מעמד של עולה, והכיר ביהדותו רק בשנת 2010.

לטענתו, בכל אותם שנים היה מרכז חיו בישראל ולפיכך, על-פי מבחן מירב הזיקות, יש לראותו כתושב מדינת ישראל בשנתיים שקדמו להגשת התביעה.

עוד טען התובע כי הוא היה תושב ישראל במשך 24 חודשים לפני הגשת תביעתו להבטחת הכנסה בנובמבר 2010, ולפיכך, לטענתו, הוא היה זכאי לגמלה בנובמבר 2010.

הנתבע דחה את תביעתו של התובע מן הטעם שלא היה תושב ישראל במשך 24 החודשים שקדמו להגשת התביעה.

לטענת הנתבע הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה קמה למי שהוכר כתושב על-ידי משרד הפנים, ובהתאם למועד ההכרה. ככל שלתובע טענות ביחס למועד בו הוכר כתושב הרי שעליו היה להפנות את טענותיו למשרד הפנים.

עוד מוסיף הנתבע, כי התובע נכנס לישראל באמצעות דרכון בריטי שאותו לא הציג לבית-הדין, ובכך מנע מבית-הדין לברר האם נכנס לארץ באשרת תייר או באשרת עובד {ב-1}, וחזקה היא כי הימנעותו מלהציג את הדרכון מלמדת כי אילו הוצג הדרכון, היה מוכח שהתובע לא שהה בישראל כדין בין השנים 2006 - 2010.

בית-הדין קיבל את התביעה וקבע כי התובע יהיה זכאי לגמלת הבטחת הכנסה החל מחודש נובמבר 2010 בכפוף לעמידתו ביתר התנאים שנקבעו בחוק.
זאת ועוד, בית-הדין לא מצא כי הובאו בפניו ראיות שיש בהן כדי ללמד על-כך ששהותו של התובע בארץ בתקופה שלאחר שנת 2006 היתה שלא כדין. הדרך הנאותה להוכיח מעמד של אדם בישראל היא באמצעות תעודת עובד ציבור של משרד הפנים.

בידי משרד הפנים מלוא הנתונים ביחס לאשרות ולאישורי שהייה למיניהם, ובידו היכולת להבהיר לבית-הדין את עמדתו ביחס לחוקיות שהייתו של אדם בארץ, ואין כל צורך כי בית-הדין יעסוק בפענוח חותמות שבדרכון ויתהה על משמעם, מה גם שאין לשלול את טענת התובע כי דרכונו אבד.

7. האם התובעת מוגדרת כתושבת וזכאית לקבלת גמלת זקנה לפי חוק הביטוח הלאומי?
ב- ב"ל (ת"א) 13552-11-11 {טטיאנה רוזינקין נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.07.14)} נדונה השאלה האם התובעת היתה תושבת ישראל כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי במועד בו הגישה התובעת בקשה לקבלת גמלת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי.

לטענת התובעת, חל עליה הסכם בדבר מתן גמלאות זקנה ושאירים מיוחדות משנת 1988 שאיננו קובע כי על מבקש הגמלה להיות מוכר כתושב ישראל במשך 24 חודשים, בשונה מהסכם בדבר מתן גמלאות זקנה ושאירים מיוחדות משנת 1980.

הסכם 1988 ביטל את הסכם 1980, לכן התובעת זכאית לגמלת זקנה מיוחדת מיום 27.03.11, עת קיבלה תושב ארעי ממשרד הפנים.

לטענת הנתבע, על-פי האמור בסעיף 2 להסכם בדבר מתן גמלאות זקנה ושאירים מיוחדות שחוק השבות אינו חל עליהם, שנחתם בשנת 1980, גמלה מיוחדת על-פי ההסכם תינתן לתושב שחוק השבות לא חל עליו רק לאחר 24 חודשים תושבות.

הסכם 1988 ביטל והחליף רק את הסכם 1978. הסכם 1978 קובע את זכאות לגמלת זקנה מיוחדת לתושבי ישראל שחוק השבות חל עליהן, לגבי אוכלוסיות שחוק השבות חל עליהן אך לא ביטל את הסכם 1980, לגבי אוכלוסיות שחוק השבות אינו חל עליהן. הסכם 1980 ממשיך ומתקיים במקביל להסכם 1988.

התובעת נכנסה לארץ מכוח חוק הכניסה ביום 02.08.10, לפיכך היא זכאית לגמלה מיוחדת רק מיום 02.08.12, על-כן, יש מקום לדחות את התביעה.

בית-הדין קיבל את התביעה מהסיבה כי על-פי סעיף 2א(ג) לחוק הביטוח הלאומי מי שבידו אשרה מסוג א/5 ומתגורר בישראל מעל 183 ימים בשנה יחשב כתושב ישראל.

אין מחלוקת בין הצדדים שהתובעת קיבלה אשרה מסוג א/5, לפיכך על-מנת להכריע בתביעה היה צורך לבדוק האם שהתה התובעת בשטח מדינת ישראל מעל 183 יום בשנה, בה ניתנה האשרה.

התובעת נכנסה לישראל ביום 03.06.10 וקיבלה תושבות ארעית ממשרד הפנים ביום 27.03.11, לפיכך היתה היא זכאית מאותו מועד לגמלה זקנה מיוחדת. התובעת קיבלה מעמד של תושבת ארעית ביום 27.03.11. ניתן להבחין כי באותה שנה שהתה התובעת למעלה בישראל יותר מ- 183 ימים.

לפיכך היתה זכאית התובעת לגמלת זקנה מיוחדת ביום הגשת התביעה, כיוון שהיא עונה על הגדרת תושב.

8. האם התובעים מוגדרים כתושבים וזכאים להירשם בקופת-חולים לפי חוק הביטוח הלאומי?
ב- ב"ל (ת"א-יפו) 9885-10-10 {ציון לוי ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.09.13)} נדונה השאלה האם התובעים היו תושבים לפי חוק הביטוח הלאומי במועד בו הגישו בקשה להירשם בקופת-חולים בישראל.

לטענת התובעים יש ליתן למושג תושבות פרשנות תכליתית הנותנת ביטוי לזיקתם הברורה של התובעים לארץ, ולהגמיש את הדרישות ככל שהן נוגעות לנוכחות פיזית בארץ. התובעים מבקשים להירשם בקופת-חולים בישראל.

לטענת הנתבע במרבית הזמן {90%-80%} נמצאים התובעים מחוץ לישראל ואך מקצת מהזמן שוהים הם בארץ וגם זאת לפרקי זמן קצרים שבין ימים בודדים לבין חודש אחד לכל היותר.

עוד עולה מהתדפיס כי הכניסות והיציאות של התובעים בעיקרו-של-דבר חופפות, כך שהתובעים שהו ביחד בחו"ל.

עוד מוסיף הנתבע כי במהלך השנים, בביקוריהם בארץ אשר נמשכו בין שבוע לשלושה שבועות, עד חודש לכל היותר חילקו התובעים את זמנם בין דירת אחיו של התובע {שעימו היחסים התערערו בשנים האחרונות}, לבין דירתו של בנה של התובעת אייל, שם יש חדר אורחים המשמש לחילופין את התובעים ואת הורי אשתו של הבן , וכן בדירתם באילת.

בית-הדין דחה את התביעה מהסיבה כי התובעים לא היו תושבי ישראל בתקופה שבמחלוקת. בהתאם לתעודת עובד ציבור שהוגשה מטעם הנתבע, על-פי הכללים שנקבעו {חוזר גביה 1348 שצורף לתע"צ} מאחר שהתובעים שילמו דמי ביטוח בריאות (על דרך של ניכוי מקצבת זקנה) נקבע כי שלילת התושבות לא תהיה מחודש אוקטובר 2003, אלא בחלוף 5 שנים, קרי מחודש אוקטובר 2008 בלבד {ולא כפי שצויין מלכתחילה במכתב הדחיה}.

היותו של אדם מוגדר כתושב היא שאלה עובדתית שהתשובה עליה נגזרת מחומר הראיות בכללותו. באופן כללי נקבע כי "תושב" הינו אדם המצוי בישראל שלא כתייר ושלא באופן ארעי .

עוד הוסיף בית-הדין כי מהראיות עולה בבירור כי מאז שנת 2004 התובעים שוהים רוב הזמן בפולין, מנהלים שם חיי חברה ומשפחה, במידה כזו או אחרת גם עבדו שם וזיקתם לארץ מתמצית בביקורים קצרים אצל בנה של התובעת המשולבים בנופש באילת. השהות של התובעים בחו"ל איננה מוגבלת בזמן וסיומה איננו נראה באופק.

9. האם התובעת מוגדרת כתושבת וזכאית לקצבת תלויים לפי חוק הביטוח הלאומי?
ב- ב"ל (ת"א) 48371-05-10 {איהאב נאסר ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.03.13)} נדונה השאלה האם התובעים זכאים לתוספת תלויים לקצבת הנכות של התובע בעד אשתו, התובעת, לפי חוק הביטוח הלאומי.

לטענת התובעים המבחן המקובל לקביעת התושבות הוא מבחן מירב הזיקות. לפי מבחן זה ולפי תכלית החוק, יש לראות בתובעת תושבת ישראל. התובעת מתגוררת עם בעלה בישראל דרך קבע למעלה מ- 17 שנים; אין לה זיקה למקום הולדתה, פרט לרישומה במרשם האוכלוסין של האזור; שלושת ילדי התובעת גרים ולומדים ביישוב טירה.

לא-זו-אף-זו, פרשנות תכליתית של סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי מעלה כי הסעיף מבקש להוציא מכלל הגדרת תושב את מי ששוהה בארץ באופן זמני, כגון תיירים ותושבי שטחים אשר אינם נדרשים לאשרת ביקור. בנוסף, סעיף 2א נחקק לפני חוק הוראת השעה.

לפיכך, המחוקק לא שקל את האפשרות שבן זוגו הזר של אזרח ישראל יוותר שנים ארוכות מבלי שנרשם במרשם האוכלוסין, ושהייתו תוסדר על-ידי היתרים מתחדשים של מת"ק.

לחלופין, התובע זכאי לתוספת התלויים מאחר שהוא הנהנה מהקצבה, ולא התובעת. תכלית תוספת התלויים היא ליתן לנכה תוספת מינימאלית לכלכל את הנפשות התלויות בו, וזאת חלף המשכורת שהיה משתכר לולא נכותו. כיוון שהתובע הוא אזרח ותושב ישראל הוא זכאי לתוספת בעד צורכי התלויים בו, ללא קשר למעמדם.

לטענת הנתבע, על-פי סעיף 200(ג) לחוק הביטוח הלאומי הזכאות לקצבת תלויים מותנית בכך שהתלויים הם תושבי ישראל. לנוכח העובדה שהתובעת אינה תושבת ישראל, לא קמה לתובע זכאות לתוספת תלויים בעד התובעת.

יש לבחון את שאלת התושבות לאור סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי, וזאת לגבי מי שלא היה תושב ישראל מלכתחילה. לפי הוראת סעיף 2א לחוק התובעת אינה תושבת ישראל.

עוד מוסיף הנתבע, כי משלא ניתנה לתובעת אשרה למגורי קבע מסוג א/5 אין היא נמצאת כחוק בישראל ועל-כן אין לראות בה תושבת ישראל. גם על-פי הגדרת "תושב" בחוק מרשם אוכלוסין, אין לראות בתובעת תושבת ישראל.

בית-הדין דחה את בקשת התובעים לנוכח הוראת סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי אשר לפיו התובעת אינה "תושבת ישראל" לפי חוק הביטוח הלאומי, ולנוכח הוראת סעיף 200(ג) לחוק הביטוח הלאומי התובעים אינם זכאים לתוספת תלויים בעד התובעת לקצבת הנכות המשולמת לתובע. תוצאה זו נובעת משילוב הוראת סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי וחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה).

10. האם התובעת מוגדרת כתושבת וזכאית לגמלת זקנה מיוחדת לפי חוק הביטוח הלאומי?
ב- ב"ל (ב"ש) 49833-12-11 {מריה ריבציוק נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.03.13)} נדונה השאלה האם התובעת זכאית לגמלת זקנה מיוחדת לפי חוק הביטוח הלאומי.

לטענת התובעת בחודש דצמבר 2011, ביקשה התובעת ממוסד הביטוח הלאומי שיכיר בזכאותה לגמלת זקנה מיוחדת.

לטענת הנתבע, טרם חלפו 24 חודשים מיום הכרת התובעת כתושב ישראל ועד למועד הגשת התביעה והתובעת איננה זכאית למעמד מכוח חוק השבות, התש"י-1950.

בית-הדין דחה את בקשת התובעת כי במועד הגשת התביעה לגמלת זקנה מיוחדת לא עמדה בתנאי הקובע בהסכם 1980 המכיר בזכותם של הבאים לישראל לאחר הגיעם לגיל המזכה ושלא מכוח חוק השבות, לגמלת זקנה מיוחדת, בתום תקופת תושבות של 24 חודשים. עד לקבלת אשרה א/5 - חודש אוקטובר 2011 - אין רואים בתובעת "תושב" ולעניין זה נפנה לסעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי שכותרתו "מי שאינו תושב לעניין החוק".

בית-הדין ציין, כי בפסק-הדין של בית-הדין הארצי 257/10 {המוסד לביטוח לאומי נ' עזבון המנוחה אנה ידניק ז"ל, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.01.12)}, הכיר בית-הדין הארצי בהבחנה בין אלה שנכנסו לארץ שלא במסגרת חוק השבות, לבין אלה שהוכרו כתושבים מכוח אותו חוק, כהבחנה רלוונטית לצורך הענקת הטבות סוציאליות.
11. האם התובע מוגדר כתושב וזכאי לקצבת נכות כללית?
ב- ב"ל (יר') 24582-03-11 {מוחמד מוסטפא נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.02.13)} נדונה השאלה האם התובע זכאי לקצבת נכות כללית לפי חוק הביטוח הלאומי.

לטענת התובע, כי משניתנו לו אשרות ישיבה בישראל החל מ- 11/06, הוא הוכיח כי מרכז חייו היה בישראל מאותו מועד. התובע מוסיף וטוען כי בהתאם להלכת מג'נון {עב"ל 1372/04 מרים מג'נון נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2005(3), 218 (2005)}, ניתן בתביעה נגד המוסד לביטוח לאומי המתבררת בבית-הדין, לתקוף בתקיפה עקיפה החלטה שניתנה על-ידי משרד הפנים. התובע טוען כי משרד הפנים לא נתן כל טעם מדוע לא הוענק לתובע רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 קודם ליום 02.03.09.

עוד מוסיף התובע כי בהתאם לנוהל בעניין ההליך המדורג של איחוד משפחות שנקבע על-ידי משרד הפנים, יש ליתן אשרת ביקור למשך 27 חודשים ולאחר מכן לשדרג את האשרה לאשרה לישיבת ארעי - א/5.

בהתאם לכך, היה על משרד הפנים להעניק לו אשרת ישיבת ארעי מסוג א/5 כבר בחודש 04/07, בהתחשב במועד הגשת הבקשה לאיחוד משפחות.

הואיל ומשרד הפנים טעה משלא פעל לפי הנחיותיו, מוסמך בית-הדין להתערב בהחלטתו ולקבוע כי התובע היה זכאי לרישיון לישיבת ארעי עוד ב- 04/07 ובהתאם לכך לקבוע כי התובע היה תושב ישראל במועד היווצרות אי-כושרו להשתכר.

הנתבע טען כי אין לתובע כל עילה נגדו, שכן החלטתו ניתנה כדין לפי הוראות סעיפים 2א ו- 196 לחוק הביטוח הלאומי וכי טענות התובע מופנות נגד משרד הפנים, מבלי שהתובע טרח להגיש עתירה מינהלית נגד משרד הפנים בבית-המשפט לעניינים מינהליים, ומבלי שביקש לצרף את משרד הפנים להליך זה.

בית-הדין דחה את בקשת התובע מהטעמים כי יישום הוראות סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי מביא למסקנה שהתובע לא נחשב לתושב ישראל לפני 02.03.09, ובנסיבות העניין אין מקום לכך שבית-דין זה יתערב בהליך של ביקורת שיפוטית עקיפה בהחלטת משרד הפנים לעניין מועד מתן רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 ואין בפסק-דין מג'נון כדי לאפשר זאת.

לא-זו-אף-זו, סוג הפגם שהתובע טוען שנפל בהחלטת משרד הפנים - סטיית משרד הפנים מהנחיותיו - מחייבת בירור טענה מעין זה בתקיפה ישירה מול משרד הפנים. לכאורה נראה כי מועד מתן רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 על-ידי משרד הפנים היה 27 חודשים לאחר מועד מתן אשרת הישיבה הראשונה לתובע - בחודש 11/06.

ייתכן, אם-כן, כי ההנחיות של משרד הפנים קובעות כי בהתאם להליך המדורג של איחוד משפחות, יש להעניק רישיון לישיבת ארעי לאחר 27 חודשים מהמועד בו ניתן לראשונה רישיון ביקור, ובמקרה כזה משרד הפנים לא סטה מהנחיותיו.

12. האם התובעת מוגדרת כתושבת וזכאית לגמלת זקנה מיוחדת?
ב- ב"ל (נצ') 26743-03-12 {ולנטינה מיאסניקוב נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.10.12)} נדונה השאלה האם התובעת תושבת והאם היא זכאית לפיכך לגמלת זקנה מיוחדת לפי חוק הביטוח הלאומי?

התובעת הגיעה לארץ ביום 21.10.09 ומאז התגוררה עם בתה לינה. התובעת לא היתה זכאית ל"אשרת עולה" כהגדרתה לפי חוק השבות.

ביום 01.12.11 קיבלה התובעת מעמד של תושבת ארעית {אשרה א/5} ומייד לאחר קבלתה הגישה התובעת את בקשתה לגמלת זקנה מיוחדת אשר נדחתה על-ידי הנתבע.

הנתבע טען בכתב ההגנה שהוגש מטעמו כי בהתאם לסעיף 2א(ג) לחוק הביטוח הלאומי אין לראות בתובעת כ"תושבת ישראל" לעניין חוק הביטוח הלאומי, שכן היא התגוררה בישראל, בשנה שתחילתה ביום מתן האשרה והרישיון, פחות מ- 183 ימים.

עוד טען הנתבע כי התובעת לא קיימה את התנאים שבהסכם מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי, שנחתם בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי, לעניין תשלום קצבאות זקנה מיוחדות, שחל על תושב ישראל שחוק השבות לא חל עליו. זאת, מאחר שטרם חלפו 24 חודשים מהיום שבו הוכרה התובעת כתושבת ישראל.

בית-הדין קיבל את בקשת התובעת מכיוון שהבדיקה של מגורים הינה במשך 183 ימים בשנה שתחילתה ביום מתן האשרה {במקרה של התובעת החל מיום 01.12.11}. מדובר בתנאי מתלה, קרי, העדר מגורים במשך התקופה הנדרשת שוללת תושבות, שקיימת אילולי אותה היעדרות מן הארץ. התובעת היתה "תושבת" ולא נטען כי לא התגוררה התקופה הנדרשת בישראל. לכן, היא מקיימת את תנאי הזכאות לקצבת זקנה מיוחדת החל מ- 01.12.11 ויש להכיר בזכאותה מהגשת תביעתה לנתבע.

13. האם המבקשת זכאית לחדש את ביטוח הבריאות אף בהיעדר רישום במרשם האוכלוסין?
ב- ב"ל (יר') 49778-03-12 {ס.ר. נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.04.12)} נדונה השאלה האם התובעת, אשר מתגוררת עם אמה הנחשבת לתושבת ישראל, זכאית לקבלת צו עשה זמני ולחדש את ביטוח הבריאות הממלכתי אף בהיעדר רישום של המבקשת במרשם האוכלוסין.

טענות המבקשת מבוססות על הטענה כי זכותו של קטין לביטוח בריאות ממלכתי קמה מכוח תושבות הורהו הישראלי עמו הוא גר וכי חוק ביטוח בריאות ממלכתי אינו מתנה את הזכאות לשירותי בריאות ברישום הילד במרשם האוכלוסין. לפיכך, סירוב הנתבע להכיר במבקשת כתושבת ישראל ולבטח אותה בביטוח בריאות ממלכתי בשל כך שטרם נרשמה במרשם האוכלוסין, אינו כדין.

עוד טענה המבקשת כי סירובו של המשיב לבטח את המבקשת בביטוח בריאות ממלכתי אינו כדין גם לאור ההכבדה הבירוקרטית הבלתי-סבירה הכרוכה ברישום קטינים במרשם האוכלוסין, אשר נובעת ממדיניות משרד הפנים שלא לאשר בקשה לרישום קטין שאחד מהוריו בלבד הוא תושב ישראל אלא בחלוף שנתיים.

יתר-על-כן, אין כל בסיס לקביעה שקטין השוהה עם הורהו שהוא תושב ישראל הוא "שוהה שלא כדין", ולכן אין בסיס לשלילת תושבות המבקשת.

המשיב טען כי בקשת המבקשת אינה מעלה כל צורך דחוף לדון בה במסגרת בקשה לסעד זמני. לעניין זה טען המשיב כי מצבה הרפואי של המבקשת הינו סטאטי ואף חל בו שיפור מסויים מאז שוחררה מבית החולים איכילוב, שכן מאז לא נזקקה המבקשת לאשפוז.

נוסף לכך, התנהלותה של אם המבקשת מצביעה על היעדר דחיפות בבקשתה, שכן מאז חודש 10/10 היה ידוע לאם המבקשת כי קופת-חולים מסרבת לתת למבקשת שירותי בריאות או לשאת בעלותם, אך היא השתהתה ושקטה על שמריה ולא פנתה בכל תביעה או השגה עד להגשת בקשה זו.

עוד הוסיף המשיב לגופן של טענות המבקשת ומפנה אותנו להליכים אחרים התלויים ועומדים בפני בית-הדין, לפיה סירובו להכיר בילדים שאחד מהוריהם בלבד מוכר כתושב ישראל, מעבר להסדר בדבר הענקת מספרים מזהים זמניים, המוגבל בזמן לשנתיים הראשונות לחיי ילד, וזאת בהיעדר רישום של הילד במרשם האוכלוסין, אשר כדין, ועמדתו נתמכת על-ידי היועץ המשפטי לממשלה שהתייצב בהליכים בהם שאלה זו תלויה ועומדת מלפני בית-הדין.

בית-הדין החליט לקבל את הבקשה להורות למשיב לבטח את המבקשת בביטוח בריאות ממלכתי עד למתן הכרעה בתביעתה העיקרית וקבע כי מדובר בבקשה שאין לדחותה מחמת היעדר עילת תביעה טובה, ויש לבחון את מאזן הנוחות בין הצדדים, שכן הנזקים שעלולים להיגרם למבקשת כתוצאה מדחיית בקשתה עולים על הנזקים שייגרמו למשיב, שכן במהותם, נזקי המבקשת עלולים להיות נזקים רפואיים בלתי-הפיכים, בהתחשב בכך שהיא סובלת ממגוון מורכב של בעיות רפואיות, לרבות התכווצויות, בגינן פונתה המבקשת לבית חולים בחודש 02/12.

בנסיבות אלה, בית-הדין התקשה לקבל את טענת המשיב כי בקשת המבקשת אינה מצביעה על דחיפות רפואית.

14. האם התובעת נחשבת תושבת ועליה לשלם דמי ביטוח בתקופה בה למדה בחו"ל?
ב- ב"ל (ב"ש) 33134-08-10{למא עבד אלרחמאן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.09.11)} נדונה השאלה האם התובעת נחשבת תושבת ישראל בשנים 2008-1999 וזאת בגין בגין אי-תשלום דמי ביטוח בתקופה בה שהתה בטורקיה לצורך לימודים.

התובעת טענה כי הנתבע אינו רשאי לחזור בו באופן שרירותי מקביעותיו ולהשית על התובעת חובות עקב כך. לדברי התובעת היא עזבה את הארץ בכוונה ללמוד ולהתבסס בטורקיה, אולם שבה לארץ עם תום לימודיה בעקבות העובדה שהכירה בחור ישראלי, ונישאה לו.

בנוסף, התובעת טענה כי דמי הביטוח שהוריה שילמו במשך חמש שנים מיום עזיבתה היו על דעתם בלבד, ומתוך תקוותם כי היא תשוב להתגורר בארץ.

נוסף לכך, התובעת טענה כי במהלך החופשות בהן שהתה בארץ, וכן עם שובה לארץ נדרשה לשירותי רפואה פרטית, בשל קביעת המוסד לביטוח לאומי כי איננה תושבת.

יתר-על-כן, התובעת טענה כי המתינה תקופת אכשרה כנדרש בחוק על-מנת לשוב ולהיות זכאית לכל השירותים מהנתבע.

מכל הטעמים הללו טענה התובעת כי החלטת הנתבע בדבר קיומו של חוב בגין דמי ביטוח שגויה.

הנתבע טען כי מהראיות שהוצגו בתיק זה עולה כי התובעת עזבה את הארץ אך ורק לצורך לימודיה, ושבה להתגורר בארץ עם סיומם. הנתבע נסמך על הלכות של בית-הדין הארצי לפיהן תושבות ממשיכה להתקיים במהלך עזיבה לחו"ל לצרכי לימודים.

לטענת הנתבע אין אפשרות לפטור מבוטח מתשלום דמי ביטוח בנסיבות אלו, ועל-כן על התובעת לשלם את מלוא החוב.

עוד מוסיף, הנתבע, כי המכתב שנשלח להורי התובעת, ובו נקבע כי היא איננה תושבת עוד, נשלח באופן אוטומטי לאחר שהייה של תושב ישראלי בחו"ל למשך פרק זמן של חמש שנים ומעלה, ואינו מעיד על נסיבות המקרה הפרטניות.

עם שובה של התובעת לארץ, ולאור התשובות שציינה בשאלון לקביעת תושבות לחוזר מחו"ל, הובהר כי התובעת יצאה את הארץ אך ורק לשם לימודיה ועל-כן יש לראות בה כתושבת ישראל לכל אורך התקופה שבמחלוקת.

בית-הדין החליט לדחות את בקשת התובעת מהסיבות כי התובעת לא הציגה כל ראיה המעידה כי מרכז חייה עבר למדינה בה התגוררה בתקופת לימודיה.

התובעת התגוררה בדירה שכורה, התובעת לא עבדה בטורקיה, אין כל נכסים או מסמכים הקושרים באופן שאינו ארעי בין התובעת לבין המדינה בה למדה. כל שטענה התובעת בעניין זה הוא כי שילמה עבור ביטוח רפואי פרטי בחו"ל, וגם טענה זו לא נתמכה בראיות.

בית-הדין מוסיף בהחלטתו כי המבחן העיקרי, כאמור, הוא היכן מרכז חייו של אותו אדם, וזיקתו למקום זה. "קביעת ה"זיקה", המקום "שבו הוא חי" וש"זה ביתו" נעשית על-פי התשתית העובדתית והערכת העובדות בשים-לב למכלול הנסיבות.

רכישת מקום מגורים בחוץ לארץ על-ידי תושב ישראל, קבלת רישיון עבודה קבוע, עבודה במקום עבודה קבוע במשך פרק זמן משמעותי, ניתוק של קשר כלכלי כל שהוא עם ישראל, כל אלה, בין היתר, יכולים להעיד, בנסיבות מסויימות, על חוסר זיקה לישראל והעתקת מרכז החיים והבית למקום אחר בחוץ לארץ {ראה דב"ע נו/286-0 צפריר אביוב נ' המוסד לביטוח לאומי, לא (1998), 376 (29.05.97)}.

15. האם התובע נחשב תושב?
ב- ב"ל (ת"א-יפו) 3854/05 {אבו צבחה עזמי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.09.09)} נדונה השאלה האם התובע הוא תושב ישראל.

לטענת התובע, ביום 14.03.02 נשלחה לתובע הודעת הנתבע לפיה על-פי המידע והנתונים שבידיו הוחלט, כי אינו תושב ישראל מתאריך 01.04.99. התובע טען כי מסר ערעור על החלטה זו, ביום 10.04.02, למחלקת ביטוח וגביה של הנתבע, ולא קיבל תשובה כלשהיא. התובע טען כי מאז יום 07.03.99 ועד היום, למעט תקופות קצרות, הינו מתגורר ברמלה.

הנתבע טען כי על-פי מכלול הנתונים והראיות שהציג בפניו התובע, לא הוכח כי הינו תושב ישראל ומרכז חייו בישראל. מסקנה זו עולה מהנתונים הבאים: בשנת 1999 חזר התובע להיות בקשר עם גרושתו ואם ילדיו סמיחה. סמיחה וילדי התובע מתגוררים בחברון ואילו התובע על-פי רישומיו מתגורר בישראל בדירות אותן משכיר.

על-פי בירורים שנעשו, התובע אינו מתגורר בדירות השכורות הרשומות על שמו ואינו מוכר לשכניו בבדיקות שנערכו בשנים 2002, 2004 ו- 2005, ולכן הוחלט, כי אינו תושב ישראל מתאריך 01.04.99.

בית-הדין החליט לקבל את התביעה באופן חלקי, כאשר לדעתו אין הצדקה להתערב בהחלטת הנתבע לגבי העדר תושבות לתובע בתקופה שמחודש 03/99 ועד 07/04 {כולל}. עם-זאת, ביחס לתקופה שמיום 20.08.04 ואילך התובע הוכיח את תושבותו.

המונח "תושב" אינו מוגדר בחוק הביטוח הלאומי {למעט סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי הקובע מי אינו תושב}. היותו של אדם "תושב" היא שאלה עובדתית שהתשובה עליה נגזרת מחומר הראיות בכללותו. באופן כללי נקבע כי "תושב" הינו אדם המצוי בישראל שלא כתייר ושלא באופן ארעי {ראה גם דב"ע מה/73-4 עייאדה סקוקה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ז 79}.

עוד מוסיף בית-הדין, כי ניתן להפנות לפסק-דינו של בית-המשפט העליון אשר דן בפרשנות המונח "תושב ישראל" בהקשר של דיני המס {ע"א 477/02 גונן נ' פקיד שומה חיפה, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.12.05)}.

על-אף שבית-המשפט מדגיש באותו עניין כי ייתכנו פירושים שונים למונח "תושב" בהתאם לתוכנו של החוק בו עסקינן ותכלית החקיקה {כפי שנקבע גם בפסיקת בתי הדין לעבודה}, ניתן להיעזר במידה מסויימת ותוך התחשבות בתכלית השונה של החקיקה בדברים שנאמרו באותו עניין.

המבחן שנקבע לעניין התושבות הפיסקאלית הוא מבחן "מרכז חייו של היחיד", הבוחן הן את ההיבט האובייקטיבי, היינו היכן פיזית מצויות מירב הזיקות של האדם, והן את ההיבט הסובייקטיבי, היינו מה היתה כוונתו של האדם והיכן הוא רואה את מרכז חייו.

16. האם התובעת והחייב נחשבים תושבים לצורך תביעת מזונות?
ב- ב"ל (חי') 2185-07 {אבו מוך אמל נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.04.12)} נדונה השאלה האם זכאית התובעת לקבל מזונות מהחייב כאשר זכאות התובעת לתשלום מזונות מהנתבע מותנית בתושבות התובעת והחייב, כאשר על החייב, להיות תושב ישראל לפי אחת משתי החלופות - ביום מתן פסק-הדין למזונות, קרי 26.09.06, או במשך 24 חודשים לפחות מתוך 48 חודשים שקדמו ליום 26.09.06, קרי, במשך 24 חודשים לפחות מיום 26.09.02 ועד ליום 26.9.06.

לטענת התובעת החייב היה תושב ישראל מיום 19.08.01 {עשרה ימים לאחר תאריך חתונתם, 09.08.01} ועד ליום 10.12.04, שאז עזב את הארץ. מדובר באזרח ירדני שהיגר לארץ ישראל, התחתן והקים משפחה, כך שישראל הפכה למרכז חייו.

המבחן למתן תושבות צריך להיות עובדתי. סוג האשרה שהחזיק אותו אדם אינו המדד הנכון לקביעת התושבות שהרי זר המגיע לארץ והופך לתושבה מקבל אשרות הדרגתיות.

לא-זו-אף-זו, עזיבת החייב בחודש 12/04 את הארץ אינה אומרת בהכרח שתושבתו צריכה להיפסק שהרי ייתכן בהחלט שהתכוון לחזור, אך סיבות כאלה ואחרות מנעו זאת ממנו. לכן יש לקבוע כי הזמן החסר להשלמת תקופת האכשרה מושלם גם בהמשך בהכרה בו כתושב לזמן מה אחרי נסיעתו.

מנגד טען הנתבע, כי סוג האשרה שמנפיק המשרד הרשמי שהוא משרד הפנים הוא הקובע לעניין שאלת תושבותו החוקית של אותו אדם. מיום 13.04.01 ועד ליום 20.03.03 שהה בישראל החייב באשרות זמניות ולא כתושב, ואין די בכך למלא אחר דרישת סעיף 2 לחוק המזונות, שכן לא נצברו 24 חודשים בהם היה תושב ישראל.

בית-הדין החליט לדחות את התביעה כאשר ביאר את קביעתו בכך שהקריטריונים שנקבעו בסעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי, כלומר "תושבות לפי אשרה" הם הקריטריונים המתאימים לבחינת תושבותו של אדם ואדם שנושא באשרת שהייה זמנית לצורך ביקור, עבודה וכדומה איננו בגדר תושב.

עוד נקבע כי קריטריונים אלה, שנקבעו בסעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי, יושמו בפועל על-ידי הנתבע בעבר ובטרם חקיקת החוק, בעת שבחן שאלת תושבותו של אדם.

בנסיבות אלה בית-הדין קבע כי אותם הקריטריונים שנקבעו בסעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי, יחולו על בחינת תושבותו של החייב גם באשר לתקופה מיום 26.09.02 ועד ליום 31.12.02 {טרם חלות סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי}.

משבתקופה זו אחז החייב באשרה מסוג ב/1 - אשרת תייר עם רישיון עבודה, הרי שהחייב לא היה בגדר "תושב". משכך תנאי התושבות, הקבוע בסעיף 2(א) לחוק המזונות, אינו מתקיים בחייב, הואיל והחייב לא שהה בארץ כ"תושב" תקופה של 24 חודשים, וכפועל יוצא מכך אין התובעת זכאית למזונות מהנתבע לפי חוק המזונות.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מי שאינו תושב לעניין החוק (סעיף 2א לחוק)