botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

בית-דין לעבודה - סיוע משפטי (סעיף 397 לחוק)

1. הדין
סעיף 397 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"397. סיוע משפטי
(א) השר, בהסכמת שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, יתקין תקנות בדבר מתן סיוע משפטי לכל מבקש, שאינו חבר-בני-אדם, בהליכים בבית-הדין לעבודה שהמוסד הוא צד בהם, בעניינים הנובעים מחוק זה או מכל חיקוק אחר שהמוסד משלם תשלומים על פיו, למעט הליכים שענינם תביעה לתשלום דמי ביטוח או תביעה נגד מעביד לפי סעיף 369.
(ב) הסיוע המשפטי יינתן באמצעות לשכות הסיוע המשפטי הפועלות לפי חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972, ולפי הוראותיו, הכל בשינויים שנקבעו בתקנות לפי סעיף-קטן (א), ובלבד שההגבלות בדבר יכולתו של המבקש לשאת בהוצאות השירות המשפטי כאמור בסעיפים 2 ו- 3 לחוק האמור לא יחולו.
(ג) המוסד ישא בכל ההוצאות הקשורות במתן סיוע משפטי לפי סעיף זה, לפי הסדר בינו לבין המדינה."




תקנות הביטוח הלאומי (סיוע משפטי), התשל"ח-1978 קובעות כדלקמן:

"בתוקף סמכותי לפי סעיפים 234 ו- 242 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשכ"ח-1968, לאחר התייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

1. הגדרות
בתקנות אלה:
"שירות משפטי" - סיוע משפטי בהליכים בבית-הדין לעבודה שהמוסד הוא צד בהם, בעניינים הנובעים מהחוק או מכל חיקוק אחר שהמוסד משלם תשלומים על פיו, למעט הליכים שענינם תביעה לתשלום דמי ביטוח או תביעה נגד מעביד לפי סעיף 185 לחוק;
"חוק הסיוע המשפטי" - חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972;
"תקנות הסיוע המשפטי" - תקנות הסיוע המשפטי, התשל"ג-1973;
"לשכת סיוע משפטי" - לשכה שהוקמה ופועלת על-פי חוק הסיוע המשפטי ותקנות הסיוע המשפטי (הקמת לשכות סיוע משפטי), התשל"ג-1973;
"ראש הלשכה" - ראש לשכת סיוע משפטי.

2. מתן שירות משפטי
(א) לשכת סיוע משפטי תתן שירות משפטי על-פי תקנות אלה לכל מבקש שאינו חבר בני-אדם.
(ב) בקשה למתן שירות משפטי תוגש ללשכת הסיוע המשפטי שבתחום פעולתה נמצא מקום מגוריו של המבקש; הבקשה תהיה בטופס שיימסר חינם בכל לשכת סיוע משפטי, בכל סניף של המוסד ובמזכירות של כל בית-דין איזורי לעבודה.


3. החלת הוראות חוק הסיוע המשפטי והתקנות לפיו
הוראות חוק הסיוע המשפטי והתקנות שהותקנו לפיו יחולו על מתן שירות משפטי על-פי תקנות אלה זולת אם נקבע במפורש אחרת בתקנות אלה.

4. החלטת ראש הלשכה
(א) ראש הלשכה יתן בכתב את החלטתו בבקשה; החליט ראש הלשכה בחיוב - יציין את העניין שבו יינתן השירות ואת היקפו; החליט בשלילה - יציין את נימוקיו.
(ב) בשיקולים לגבי מתן שירות משפטי על-פי תקנות אלה לא יובאו בחשבון ההגבלות בדבר יכולתו של המבקש לשאת בהוצאות השירות המשפטי כאמור בסעיפים 2 ו- 3 לחוק הסיוע המשפטי ובתקנות הסיוע המשפטי.
(ג) הודעה בכתב על החלטה לפי תקנה זו תימסר לידי המבקש או תישלח בדואר.

5. היקף השירות
השירות המשפטי שיינתן על-פי תקנות אלה יכלול:
(1) ייעוץ משפטי ועריכת מסמכים משפטיים;
(2) ייצוג בפני בית-דין לעבודה;
(3) תשלום ההוצאות הכרוכות במתן השירות המשפטי, שלדעת ראש הלשכה היה הכרח להוציאן, כאמור בתוספת הראשונה לתקנות הסיוע המשפטי, או לפי הסדר אחר שבין המדינה לבין המוסד.

6. הפעלה הדרגתית
שירות משפטי לפי תקנות אלה יינתן בהדרגה, בסוגי הליכים כדלקמן:
(1) הליכים בעניינים של ביטוח אימהות וביטוח ילדים לפי פרקים ד' ו- ה' לחוק והליכים לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972 - החל ביום כ"ט באלול התשל"ח (1 באוקטובר 1978);
(2) הליכים בעניינים של ביטוח זקנה ושאירים וביטוח אבטלה לפי פרקים ב' ו- ו'1 לחוק - החל ביום ב' בטבת התשל"ט (1 בינואר 1979);
(3) הליכים בעניינים של ביטוח נכות לפי פרק ו'2 לחוק והליכים בעניינים של זכויות מתנדבים לפי פרק ט'2 לחוק - החל ביום ד' בניסן התשל"ט (1 באפריל 1979);
(4) הליכים בכל הסוגים - החל ביום י' בתשרי התש"ם (1 באוקטובר 1979).

7. תחילה
תחילתן של תקנות אלה ביום כ"ט באלול התשל"ח (1 באוקטובר 1978).

8. השם
לתקנות אלה ייקרא "תקנות הביטוח הלאומי (סיוע משפטי), התשל"ח-1978"."

2. כללי
המחוקק ומחוקק-המשנה הכירו בחשיבות שבהעמדת אדם במועד על הזכויות המוקנות לו בדין על-מנת שיוכל לפעול למימושן. במקרים מסויימים אין המדינה מסתפקת בכך שהיא מביאה לידיעת הנוגע בדבר מהן זכויותיו והיא אף נוטלת על עצמה לסייע לו במימוש אותן הזכויות על דרך של הענקת ייצוג משפטי. זאת, בין-היתר, מתוך הכרה בקושי שהוא מנת חלקם של הבלתי-מיוצגים לפעול מול רשויות המדינה. כך, למשל, קובע סעיף 397 לחוק הביטוח הלאומי.

חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972 מעניק אף הוא סיוע משפטי למיעוטי יכולת, הניתן בפיקוח המדינה בהליכים שונים המנויים בחוק והוא הדין בהליכים פליליים בהתקיים תנאים מסויימים {חוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1995; ראה גם למשל סעיף 15 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982; רע"א 4248/14 קצין התגמולים נ' פלוני, תק-על 2015(1), 4413 (2015)}.

הסיוע המשפטי בישראל, בעניינים אזרחיים, ניתן על-פי חוק הסיוע המשפטי ותקנות הסיוע המשפטי, התשל"ג-1973. בתקנות האמורות נקבעו העניינים שבהם יינתן הסיוע המשפטי והיקף השרות וכן המבחנים למתן הסיוע.

על-פי סעיף 397 לחוק הביטוח הלאומי ניתן סיוע משפטי בהליכים בבית-הדין לעבודה בענייני הביטוח הלאומי וחיקוקים אחרים שהמוסד לביטוח לאומי משלם תשלומים על פיהם, וזאת במימון של המוסד לביטוח לאומי.

הסיוע המשפטי האמור ניתן באמצעות הלשכות הפועלות לפי חוק הסיוע המשפטי בכפוף לכך "שההגבלות בדבר יכולתו של המבקש לשאת בהוצאות השירות המשפטי כאמור בסעיפים 2 ו- 3 לחוק האמור לא יחולו" {סעיף 397(ב) לחוק הביטוח הלאומי; תקנות הביטוח הלאומי (סיוע משפטי) }.

סעיף 397 לחוק הביטוח הלאומי, נחקק בחוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 30), התשל"ז-1977, ומטרתו היתה, בין השאר, למנוע "אי-שויון בין המתדיינים בפני בית-הדין" {ראה דברי ההסבר להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 29), התשל"ז-1977 - הצעות חוק התשל"ז, עמ' 213; ראה הדיון בכנסת בשלושת הקריאות של הצעת החוק ביום 14.03.77 וביום 02.05.77, "דברי הכנסת" כרך 79, 1927, 2201; עב"ל 24/98 מנדל ויגדר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 99(2), 448 (1999)}.

3. פסיקת הוצאות משפט בענייני הביטוח הלאומי
על-פי תקנה 113 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, מסור עניין ההוצאות בהליך לשיקול-דעתו של בית-הדין. בהתאם לכך נפסקו הלכות שונות בעניין יישומה של תקנה זו, בשים-לב לאופי ההליכים בבית-הדין לעבודה ובמיוחד בהליכי סכסוך קיבוצי.

באשר לענייני הביטוח הלאומי, ההלכה היא כי בדרך-כלל אין בית-דין זה נוהג לחייב את המבוטח בהוצאות משפט, אף אם בית-הדין פוסק נגדו.

הרעיון שמאחורי דרך זאת הוא בכך שבית-הדין רואה את מימוש הזכות של המבוטח מכוח חוק הביטוח הלאומי כחלק מהזכות עצמה, ושההתדיינות כולה מתנהלת במימון ציבור המבוטחים. במה דברים אמורים? כשאין המבוטח מנצל לרעה את זכותו {דב"ע לד/0-17 אברהם ענבה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 140}.

יחד-עם-זאת, אף אם תביעת המבוטח היא "מופרכת מיסודה", אין בית-הדין מחייבו בתשלום הוצאות {דב"ע מה/0-66 שלמה ברעלי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז 408}.

שאלת ההדדיות בין זיכוי בהוצאות לגבי מבוטח שזכה בתביעתו לבין חיובו בהוצאות כאשר הוא הפסיד בתביעתו, נדונה ב- דב"ע לד/0-13 {מתתיהו שילון נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 309} ובית-הדין ציין כי "בהדדיות לעניין פסיקת הוצאות המשפט, יהיה כדי להכביד על מימוש זכויות מכוח חוק הביטוח הלאומי, ולהרתיע, גם עת אין מקום להרתעה כזאת".

המדיניות השיפוטית באשר לחיוב המוסד לביטוח לאומי בהוצאות, מצאה ביטוי ב- דב"ע מד/0-130 {המוסד לביטוח לאומי נ' יוכבד גולדפרב (חיה), פד"ע טז 310} בו נקבע כי הבסיס לחיוב יהיה כפל התעריף החל על הסיוע המשפטי.

את סכום החיוב "ניתן לעגל בתיאומים סבירים" {דב"ע מט/04-151 המוסד לביטוח לאומי נ' רונית סורסקי, פד"ע כא 131}. מדיניות זו מיושמת גם כאשר המוסד לביטוח לאומי שוקל מחדש את עמדתו לאחר פתיחת ההליך בבית-הדין האיזורי ואף לאחר ערעור של המבוטח לבית-הדין הארצי {דב"ע נא/0-88 פאיז מירב נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)}.

יחד-עם-זאת, טעות או מחדל של המוסד לביטוח לאומי יכולים להביא לפסיקת הוצאות גבוהות מן המקובל {דב"ע נג/0-87 חוה פיגלשטוק נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 291; דב"ע נד/04-139 המוסד לביטוח לאומי נ' מאיר אלישר (לא פורסם); דב"ע נו/01-46 המוסד לביטוח לאומי נ' מוסטפא סאלח, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.01.97); עב"ל 24/98 מנדל ויגדר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 99(2), 448 (1999)}.

ב- ב"ל (חי') 6258-06-13 {שגב יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2014(3), 14278 (2014)} קבע בית-הדין כי התובע יוצג על-ידי הלשכה לסיוע משפטי, ולכן אין מקום לחיוב הנתבע בשכר טרחת בא-כוח התובע או בהוצאות התובע בשל הליך זה {ראה סעיף 397(ג) לחוק הביטוח הלאומי ותקנה 5 לתקנות הביטוח הלאומי (סיוע משפטי), התשל"ח-1978}.

ב- ב"ל (נצ') 11658-10-10 {נוהא טאהא ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב (4), 13528 (2012)} קבע בית-הדין כי בעניין הוצאות המשפט, נכון ללכת בעקבות פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה בדבר קביעת הוצאות לפי בסיס של כפל התעריף החל על הסיוע המשפטי שאותו ניתן לעגל בתיאומים סבירים {לעניין זה ראה גם דב"ע מד/0-130 המוסד לביטוח לאומי נ' גולדפרב, פד"ע טז 310; דב"ע מט/04-151 המוסד לביטוח לאומי נ' סורסקי, פד"ע כא 130; דב"ע נא/0-88 מירב נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); עב"ל 127/99 עזבון גויטע ז"ל נ' המוסד לביטוח לאומי (13.06.99)}.