קביעת דרגת נכות (סעיף 118 לחוק)

1. הדין
סעיף 118 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"118. קביעת דרגת נכות (תיקונים: התשנ"ח (מס' 2), התש"ע)
(א) רופא או ועדה רפואית יקבעו לפי כללים שנקבעו בתקנות:
(1) אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה;
(2) את דרגת הנכות לעניין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשר קבע לאחר התייעצות עם שר הבריאות.
(א1) קביעה כאמור בסעיף-קטן (א) תיעשה אם המבוטח הגיש תביעה לפי סעיף 104(א) וכן אם המוסד או הנכה הגישו תביעה לקביעה מחדש של דרגת הנכות.
(ב) אופן מינוים של רופאים ואופן הרכבת ועדות רפואיות וסדרי עבודתן ייקבעו בתקנות בכפוף להוראות אלה:
(1) לא ימונה רופא או חבר ועדה רפואית, אלא-אם-כן השתתף בתוכנית הכשרה שמקיים מוסד מוכר כמשמעותו בסעיף 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958 (בסעיף-קטן זה: "מוסד מוכר"), וקיבל אישור, מאת המוסד המוכר, על-כך שסיים את התוכנית בהצלחה;
(2) רופא או חבר ועדה רפואית שמונה כאמור, ישתתף בתוכנית המשך לתוכנית ההכשרה האמורה בפסקה (1), שמקיים מוסד מוכר, בתוך עשר שנים ממועד סיומה של תוכנית ההכשרה, ולאחר-מכן ישתתף, אחת לחמש שנים, בתוכניות המשך נוספות שמקיים מוסד כאמור; רופא או חבר ועדה רפואית שלא השתתף בתוכנית המשך כאמור בפסקה זו ולא קיבל אישור מאת המוסד המוכר, על-כך שסיים את תוכנית ההמשך בהצלחה, יפקע מינויו;
(3) המנהל הכללי של משרד הבריאות יכיר בתוכנית הכשרה ובתוכניות המשך, לעניין פסקאות (1) ו- (2), לאחר התייעצות עם המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל, ולפי תנאים וכללים שקבע שר הבריאות.
(ג) בתקנות לפי סעיף זה רשאי השר לקבוע תקופה שבעדה תשולם הגמלה, שהנכה זכאי לה בעקבות קביעת דרגת נכות מחדש, אף בשונה מהוראות סעיף 296."

2. כללי
הוראות סעיפים 118 ו- 120 לחוק הביטוח הלאומי הן הבסיס הנורמטיבי ל"ניכוי מצב קודם" ולעריכת "חשבון עובר ושב" על-ידי הוועדות הרפואיות בבואן לקבוע את דרגת נכותו של הנפגע הנובעת מן העבודה. הכלל שנקבע בפסיקת בית-המשפט לעניין "ניכוי מצב קודם" היינו אם הוכרה התאונה כ"תאונת עבודה", אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף {בר"ע 25840-10-14 המוסד לביטוח לאומי נ' פנחס כהן, תק-אר 2015(1), 2452 (2015); ב"ל (ב"ש) 23439-08-14 המוסד לביטוח לאומי נ' הרצל עמר, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.04.15)}.

לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על-ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על-פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל.

לאור זאת, "בעריכת חשבון עובר ושב" מחייבים את החשבון באחוזי הנכות שהיו לנפגע לפני הפגיעה ומזכים את החשבון באחוזי הנכות שנמצאו בנפגע בעת בדיקתו על-ידי הוועדה. ההפרש בניהם הוא הנותן את דרגת הנכות עקב הפגיעה {בר"ע 587/08 בוריס יופה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.01.09)}.

ככל שהוועדה סבורה כי השפעת העבודה על נכותו הכוללת של המערער היא אך השפעה חלקית, חובה עליה לקבוע איזה חלק מן הנכות אין לייחס לעבודה, ולנמק החלטתה.

ב- עב"ל 46154-03-12 {יצחק זהר נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.08.13)} נקבע כי הכלל הוא על-פי סעיף 118, 120 לחוק הביטוח הלאומי, שבקביעת דרגת הנכות על-ידי הוועדה הרפואית אין להתחשב בנכות שאינה קשורה לפגיעה בעבודה בין אם היא היתה לפני או אחרי הפגיעה בעבודה.

אופן קביעת דרגת הנכות לגבי שלושת סוגי הפגיעות בעבודה - תאונת עבודה, מחלת מקצוע ומיקרוטראומה, כאשר מדובר בנכות מעורבת עקב העבודה ושלא עקב העבודה, הינו על דרך של עריכת חשבון עובר ושב.

דהיינו, על הוועדה הרפואית לקבוע את דרגת הנכות הכוללת ולהפחית ממנה, על-סמך נתונים מוכחים, את הנכות שאינה קשורה לפגיעה שהוכרה כפגיעת עבודה. הנכות הנותרת כתוצאה מאותה הפחתה הינה הנכות עקב הפגיעה בעבודה, ולגביה יש לשקול הפעלת תקנה 15.

באשר לנתונים מוכחים לעניין עריכת חשבון עובר ושב, אין מניעה כי הוועדה תסתמך על חומר רפואי לאחר הפגיעה בעבודה, שלהערכתה מצביע על נכות שאינה קשורה לפגיעה בעבודה, כפי שיעורה למועד קביעתה את דרגת הנכות היציבה.

לגבי מחלות מקצוע או מיקרוטראומה, בפגיעות עבודה אלה, בדרך-כלל קיימת חפיפה על פני ציר הזמן של גורמי הסיכון הקשורים לעבודה ושאינם קשורים לעבודה; ועקב פעולתם המשולבת במקביל של שני גורמים אלה מתהווה לעיתים במקביל הנכות.
במקרים שכאלה על הוועדה להעריך נכותו הכוללת של המבוטח בגין הפגימה בריאות וממנה להפחית את הנכות שאינה קשורה בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה, על-סמך נתונים מוכחים עובר למועד קביעתה את דרגת הנכות היציבה.

כשמדובר בתאונת עבודה, למשל אוטם שריר הלב שהוכר כתאונת עבודה, והוועדה צריכה לקבוע את דרגת הנכות בעטיו, ולהערכתה אין לייחס את כל הנכות הלבבית לאוטם שהוכר כתאונת עבודה; במקרים אלה מתעוררת בדרך-כלל שאלת הנכות שאינה קשורה לתאונה בעבודה עובר לפני קרות האוטם. לכן במקרים אלה מדוייק יותר הניסוח של "מצב קודם לתאונה" לגבי עריכת חשבון עובר ושב.

למען הסר ספק מבואר בזאת כי גורמי סיכון אינם בהכרח מצביעים על נכות הניתנת לניכוי, זאת בשונה מגורמי סיכון שהוועדה סבורה שהתממשו כדי נכות {עב"ל (ארצי) 11333-09-13 דליה חרותי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.03.15)}.

אכן, בבסיס ההכרה של פקיד התביעות או של בית-הדין ב"אירוע" כפגיעה בעבודה עומד קיומו של "נזק" למבוטח, וקביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין האירוע לבין הנזק. אלא שבכך אין לכבול את שיקול-דעתה של הוועדה בעניין אחוזי הנכות שיש לקבוע למבוטח, שכן על-פי הוראות החוק, נושא זה נתון לשיקול-דעתה הבלעדי. אף ברור הדבר כי לא כל פגיעה בעבודה שהוכרה ככזו, מזכה באחוזי נכות {עב"ל (ארצי) 25181-12-11 המוסד לביטוח לאומי - רונית רוזנבלום, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.10.13)}.

ב- עב"ל 46785-07-13 {גלאל מטור נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2015(2), 885 (2015)} נקבע כי מושכלות ראשונים לפיהן יש להבחין בין הכרה באירוע כ"פגיעה בעבודה" הנעשית על -די "פקיד תביעות" של המוסד לביטוח לאומי, על-פי סעיף 298(א) לחוק הביטוח הלאומי לבין קביעת דרגת נכות מפגיעה בעבודה הנעשית על-ידי רופא או ועדה רפואית לפי סעיף 118(א) לחוק.
עוד הובהר כי "ועדה רפואית אינה רשאית לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין ליקוי רפואי ממנו סובל מבוטח לבין אירוע של פגיעה בעבודה, שעה שפקיד התביעות שלל מפורשות קיומו של קשר כזה. כנגד החלטת פקיד התביעות בנסיבות מעין אלה נתונה למבוטח הזכות להגיש תביעה לבית-הדין לעבודה, וזאת בהתאם להוראת סעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי. או אז נכנס בית-הדין בנעליו של פקיד התביעות ובידו הסמכות לאשר את החלטת פקיד התביעות או להתערב בה, ולבטלה.

ב- ב"ל (חי') 4040/07 {מחמוד אחמד מחאג'נה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 344 (2008)} קבע בית-הדין כי לא כל פגיעה בעבודה גוררת בעקבותיה "נכות". לפיכך, משמעותה של ההכרה כאמור אינה בהכרח גם הכרה ב- "נכות", וכן בכך שהנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה. קביעה זו היא מתחום סמכותם של הרופא או ועדה רפואית לפי סעיף 118(א) לחוק.

ב- ב"ל (חי') 2245/07 {ארשיד מוחמד נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 5611 (2008)} קבע בית-הדין: "סעיף 118(ג) לחוק הביטוח הלאומי, הדן בקביעת דרגת נכות ובסמכויות רופא או ועדה רפואית, קובע כי בתקנות לפי סעיף זה רשאי השר לקבוע תקופה שבעדה תשולם הגמלה, שהנכה זכאי לה בעקבות קביעת דרגות נכות מחדש, אף בשונה מהוראות סעיף 296 (נציין כי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי קובע תשלום גמלה לתקופה של עד 12 חודשים בתכוף למועד שבו הוגשה התביעה למוסד ולגבי גמלה שאינה לתקופה מסויימת, ניתן לשלמה עבור 18 חודשים)."

ב- ב"ל (חי') 990/06 {אלגזי מרים נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 6860 (2008)} קבע בית-הדין כי סמכותה של הוועדה הרפואית היא לקבוע ראשית, אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה, ושנית, את דרגת הנכות, סמכות זו היא סמכות מקצועית-רפואית המחייבת לימוד העובדות, ניתוחן ותרגומן של הפגימות והליקויים לשפת אחוזי נכות.

ב- ב"ל (ב"ש) 2230/07 {ניסים בן אטב נ' המוסד לביטוח לאומי - סניף באר-שבע, תק-עב 2008(1), 731 (2008)} קבע בית-הדין:

"13. סמכות הוועדה הרפואית לעררים המפורטת בסעיף 118א(1) לחוק הינה לקבוע האם הנכות של המבוטח נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה וכן לקבוע את דרגת הנכות לפי המבחנים שבתקנות. ברגע שתאונה מוכרת כתאונת עבודה הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימה הנטענת לצורך קביעת דרגת נכות נתונה בידי הוועדה הרפואית ללא כל קשר לקביעות של פקיד התביעות מטעם המוסד לביטוח לאומי או לחלופין המומחה שמונה על-ידי בית-הדין."

ב- בג"צ 9332/06 {אסתר אוזנה נ' בית-הדין האיזורי לעבודה בבאר-שבע ואח', תק-על 2007(2), 1450 (2007)} קבע בית-המשפט: "עוד יצויין כי סעיף 118(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), מסמיך את הוועדה לקבוע ה- 'אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה'. הזכות לערער על החלטת הוועדה בפני בית-הדין האיזורי ניתנת רק לעניין שאלות משפטיות כמפורש בסעיף 123 לחוק. כך למשל בית-הדין האיזורי יתערב במקרים של חריגה מסמכות, של הסתמכות על שיקולים זרים ושל התעלמות מהוראות המחייבות את הוועדה. פסק-הדין של בית-הדין האיזורי בחן ומצא כי לא נפל פגם בהליך הדיוני של הוועדה, כי שיקוליה היו ענייניים וסבירים וכי פעלה במסגרת הסמכות שניתנה לה על-פי חוק. בית-הדין הארצי אף הוא סבר כי לא היה מקום להתערב בהחלטת הוועדה. משעה שלא נמצא פגם משפטי בהתנהלות הוועדה, ניטלה גם הסמכות הסטטוטורית של בתי-הדין לעבודה להתערב בהחלטותיה".

ב- ב"ל (ב"ש) 2638/06 {יפרח שלום נ' המוסד לביטוח לאומי - סניף באר-שבע, תק-עב 2007(1), 782 (2007)} קבע בית-הדין:

"14. סמכות הוועדה הרפואית לעררים המפורטת בסעיף 118א(1) "לחוק" הינה לקבוע האם הנכות של המבוטח נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה וכן לקבוע את דרגת הנכות לפי המבחנים שבתקנות. ברגע שתאונה מוכרת כתאונת עבודה הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימה הנטענת לצורך קביעת דרגת נכות נתונה בידי הוועדה הרפואית ללא כל קשר לקביעות של המומחה שמונה על-ידי בית-הדין לצורכי תשלום דמי הפגיעה.

15. פועל יוצא, מכל האמור לעיל, כי לוועדה הרפואית הסמכות הבלעדית לקבוע אם הנכות שטוען לה הנפגע נובעת מהפגיעה בעבודה ואם קיים קשר סיבתי בין גורם התאונה לבין הנכות.

הגם שהמוסד לביטוח לאומי החליט "לקבל" את תביעתו של המערער לאור חוות-הדעת של ד"ר פרידמן, אין בכך כדי להביא לתוצאה אוטומטית לקשר סיבתי בין ליקויו של המערער לבין עבודתו."

ב- ב"ל (ב"ש) 2663/04 {זרמתי אל-יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2004(4), 5390 (2004)} קבע בית-הדין:

"ג. סמכותה של ועדה רפואית לפי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 לקבוע, בין-היתר, אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה וכן לקבוע אחוזי הנכות לפי המבחנים שפורטו ב-"תקנות".

ד. לוועדה הרפואית הסמכות הבלעדית לקבוע אם הנכות שטוען לה הנפגע נובעת מהפגיעה בעבודה ואם קיים קשר סיבתי בין גורם התאונה לבין הנכות. החלטת הוועדה הרפואית לעררים בדבר הקשר הסיבתי מחייבת ואין ועדה רפואית מאוחרת מוסמכת לשנותה."

ב- ב"ל (ב"ש) 1191/01 {חג'ג' ויקטור נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2001(3), 5302 (2001)} קבע בית-הדין כי על-פי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי מסמכות הוועדה הרפואית לקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה היא קובעת והזכות לעמוד בפני הוועדה ניתנה רק למי שפגיעתו הוכחה כ- "תאונת עבודה".

אין מחלוקת, כי רק לוועדה רפואית לעררים ליתן החלטה חלוטה בדבר קשר סיבתי בין נכות לבין פגיעה והיא זו המחייבת {דב"ע נה/13-01 פורינסון נאום נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 561}.

ב- ב"ל (נצ') 1273/98 {יוסיפוב רוברט נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 98(3), 264 (1998)} קבע בית-הדין כי סעיף 118(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי מסמיך את הוועדה הרפואית לפי בקשת נכה העבודה או המוסד, לקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה.

פירושה של סמכות זו היא, כי "הוועדה הרפואית" מוסמכת לקבוע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימה הנטענת בין אם פקיד התביעות אישר את אותו קשר ובין אם לאו.

ב- תב"ע (ת"א) נה/985-01 {אהרון קליין נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 96(4), 209 (1996)} קבע בית-הדין:

"יאמר מיד: בא-כוח המערער, אשר אכן עשה כמיטב יכולתו למען מרשו, הרחיק לכת בטענתו לפיה הוועדה חרגה מסמכותה כי 'אין לוועדה סמכות לקבוע את הקשר הסיבתי, הסמכות נתונה לבית-הדין או לפקיד התביעות. כל תפקידה של הוועדה הוא לחוות-דעתה לעניין אחוזי נכות'.

עמדתו הנגדית של בא-כוח המשיב, כעולה מתשובתו, בפרוטוקול הטיעונים, מבוססת ועולה בקנה אחד עם הפסיקה, נוכח לשונו של סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי. אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי לוועדה הרפואית הסמכות הבלעדית לקבוע אם נכות שטוען לה הנפגע נובעת מהפגיעה בעבודה ואם קיים קשר סיבתי בין גורם התאונה לבין הנכות, רק הוועדה הרפואית מוסמכת לקבוע אם הנכות קשורה סיבתית ב-"פגיעה בעבודה" ואת דרגת הנכות..."

3. ההבחנה בין סעיף 298(א) לבין סעיף 118(א) לחוק הביטוח הלאומי
יש להבחין בין הכרה באירוע כ-"פגיעה בעבודה" הנעשית על-ידי "פקיד תביעות" של המוסד לביטוח לאומי, על-פי סעיף 298(א) לחוק הביטוח הלאומי לבין קביעת דרגת נכות מפגיעה בעבודה הנעשית על-ידי רופא או ועדה רפואית לפי סעיף 118(א) לחוק הביטוח הלאומי {דב"ע 98/2-01 גד באלי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 98(3), 153 (1998)}.

ההכרה באירוע כ- "פגיעה בעבודה" מזכה את המבוטח ל- "גמלאות בעין" לפי סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי וכן ל- "דמי פגיעה" על-פי סימן ד' לפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי.

לא כל פגיעה בעבודה גוררת בעקבותיה "נכות". לפיכך משמעותה של ההכרה כאמור אינה בהכרח גם הכרה ב-"נכות", וכן בכך שהנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה. קביעה זו היא מתחום סמכותם של הרופא או ועדה רפואית לפי סעיף 118(א) לחוק הביטוח הלאומי.

משהכיר פקיד התביעות באירוע כ"תאונה בעבודה", והמבוטח טוען לנכות בגינה, והוא פונה לוועדה רפואית לעניין נכות מעבודה, הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימה הנטענת עוברת לוועדה הרפואית, בין אם פקיד התביעות אישר את אותו קשר ובין אם לאו.

4. היחס בין סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי לבין תקנה 36 לתקנות (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956
ב- תב"ע (נצ') נו/194-0 {דוד ועקנין נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 96(2), 3082 (1996)} קבע בית-הדין כי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי מורה כי רופא או ועדה רפואית יקבעו לפי בקשת נכה העבודה או המוסד לביטוח לאומי אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה - ואת דרגת הנכות, הכל כפי שנקבע בתקנות.

תקנה 36 לתקנות, שזו לשונה: "36.(א) עברו שישה חודשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של נפגע ורופא... אשר בכתב... כי הפגימה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות הוחמרה או כי נתגלתה פגימה חדשה, רשאי הנפגע לבקש קביעת דרגת נכותו מחדש... (ג) הדיון בקביעת דרגת נכותו מחדש של הנפגע ייעשה רק אם ההחמרה או הפגימה החדשה הן תוצאה מהפגיעה בעבודה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות".

תקנה 36(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 {להלן: "תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות)"} מביאה לכך שהדיון יהיה בן שני שלבים; שלב ראשון של בדיקת קשר סיבתי בין הפגיעה המקורית בעבודה לבין ההחמרה או הפגימה החדשה ושלב שני של דיון מחדש בנכות, אשר יהיה רק אם יעבור הנפגע את מבחן הקשר הסיבתי שבשלב הראשון. אולם, גם הדיון בשלב הראשון שלפי תקנה 36(ג) לתקנות הנ"ל הינו דיון שבסמכותה של הוועדה. רק הוועדה הרפואית מוסמכת להחליט אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין ההחמרה או הפגימה החדשה.

באופן דומה - גם כאשר מגיע נפגע לבדיקה מחדש, לאחר בקשה לפי תקנה 36 לתקנות, על הוועדה לדון בשני השלבים, בקשר עם ההחמרה או הפגימה החדשה.

ב- דב"ע מא/01-560 {נחמיאס נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 114} לפיו אמורה ועדה רפואית לדון גם בטענות על פגימות גופניות שלא הוזכרו בטופס התביעה לדמי פגיעה ושלא אושרו על-ידי פקיד התביעות, בשל כך שתוצאות חבלה יכולות להתפתח אף באיחור מה ולאו דווקא באותו מקום בגוף שספג את החבלה הראשונית.

ב- דב"ע נב/0-27 {מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כה 49} שלפיו הסמכות לקבוע קשר סיבתי בין התאונה לבין הפגימה הנטענת, מסורה לוועדה, מכוח סעיף 118 לחוק, אף אם פקיד התביעות סבור שאין קשר סיבתי כזה.

ב- דב"ע נב/0-88 {קופטי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ט 169} שם נדון עניינו של מי שנפגע שתי פגיעות גופניות, האחת הופיעה מייד לאחר התאונה והשניה הופיעה כעבור כשלושה חודשים ונפסק כי הדרך האחת להכריע בשאלה אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה הגופנית המאוחרת לבין התאונה הינה הכרעה על-ידי ועדה רפואית לפי סעיף 118 לחוק.

ניתן לראות כי מוסמך פקיד התביעות להחליט שלא להעביר לוועדה רפואית את עניינו של פונה על-פי תקנה 36 לתקנות הנ"ל. סמכותו של פקיד התביעות הינה לבדוק את קיומם של התנאים הראשוניים הנדרשים בתקנה 36(א) לתקנות, אשר רק אם הם מתקיימים - יש להעביר את העניין לוועדה רפואית.

5. טרשת
ב- בר"ע (ארצי) 24399-03-14 {שמעוני מעיין נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.11.14)} נקבע כי יש לדחות הבקשה לרשות ערעור. כאשר מדובר בפגיעה בעבודה על פקיד התביעות להחליט, בין השאר, האם הלקות ממנה סובל המבוטח קשורה סיבתית לפגיעה בעבודה, מכוח הקבוע סעיף 298 לחוק.

בסמכות הוועדה הרפואית, המתכנסת לאחר שהוכר הליקוי כפגיעה בעבודה ולאחר שהמבוטח הגיש תביעה לקבלת גמלת נכות מהעבודה, לקבוע "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה" וכן את "דרגת הנכות" {סעיף 118(א) לחוק.
דהיינו לוועדה הרפואית הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין הנכות לבין הפגיעה בעבודה שהוכרה וכן את דרגת הנכות הרפואית בעטיה.

על-כן, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה אשר הכריעה בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה בעבודה למחלת הטרשת הנפוצה.

6. פגיעה בגב
ב- ב"ל (חי') 50820-01-15 {רמי רחמים קורקוס נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.05.15)} נקבע כי על-פי הוראת סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי, הוועדה הרפואית מוסכמת לקבוע "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה" וכן את "דרגת הנכות".

לאחר שניתנה הכרה של פקיד התביעות באירוע שהוכר כ"תאונה בעבודה", לרבות ציון האיברים שנפגעו - מובא עניינו של הנפגע בפני הוועדה הרפואית.

דהיינו לוועדה הרפואית הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין הנכות לבין הפגיעה בעבודה שהוכרה וכן אין דרגת הנכות הרפואית בעטיה.

על-כן, כעולה ממכתב פקיד התביעות מיום 03.12.12, הפגיעה מיום 09.11.12 הוכרה כתאונת עבודה, והפגימות שהוכרו הן "חבלות בצוואר ובגב". לכן הוועדה אינה רשאית עוד להידרש לשאלת קיומו של הקשר הסיבתי בין הפגיעה בגב לבין התאונה.

7. מסקנות שונות
ב- ב"ל (חי') 38579-01-15 {דוד חיון נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.05.15)} נקבע כי שייתכן בהחלט מצב שבו שתי ועדות רפואיות שהרכבן שונה יגיעו למסקנות שונות, ואין להשליך מהחלטת ועדה רפואית אחת על החלטת ועדה רפואית אחרת.
על-כן, אין ממצאים קליניים של ועדה אחת מחייבים ועדה אחרת. קביעה רפואית לעניין נכות כללית אינה מחייבת ועדה רפואית לעניין ניידות, לאור השוני במהות ההחלטה וברשימת הליקויים.

8. פגיעה בעבודה
ב- ב"ל (ב"ש) 16220-05-14 {המוסד לביטוח לאומי נ' משה אוחנה, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.04.15); ב"ל (ת"א) 3700-06-13 {שלום כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.08.14)} נקבע כי הוועדה תקבע את דרגת נכותו של המשיב ואת מועד תחולתה בהתאם לסמכותה על-פי הוראת סעיף 118 לחוק, לפיו מתפקידה לקבוע האם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה.

ב- ב"ל (ת"א) 25478-09-13 {מאור בוזגלו נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.10.14)} נקבע כי במסגרת קביעת דרגת הנכות תקבע הוועדה אף את מועד תחילתה של הנכות, כן מוסמכת הוועדה הרפאית לקבוע האם הנכות הינה זמנית או יציבה. קביעות אלה הן קביעות רפואיות.

בנוסף, בית-הדין לא ישים עצמו מומחה לרפואה ולא יקבע דרגת נכות ולא יעמיד דעתו תחת דעתה של הוועדה לעניין ממצא עובדתי מבחינה רפואית.

ב- ב"ל (חי') 56741-02-13 {סמיון קנצמברג נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.08.14)} נקבע כי בתובע מתמלאים התנאים לקיומה של תאונת עבודה: קיומו של אירוע תאונתי בדרך לעבודה, אירוע חריג; פגיעה גופנית - הופעת הפרעת קצב בלב; קשר סיבתי בין הפגיעה הגופנית לבין האירוע התאונתי. לפיכך הנתבע ישלם לתובע דמי פגיעה בגין תקופת אי הכושר בעבודה.

9. קביעה חלוטה
ב- ב"ל (ב"ש) 18325-06-14 {משה דורון אלימלך נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.03.15)} קבע בית-הדין כי משנקבע כדין קיומו או היעדרו של קשר סיבתי, ועל הקביעה האמורה לא הוגש ערעור - הופכת קביעה זו לחלוטה ולמחייבת כלפי ועדות רפואיות בעתיד.

זאת, משום שבעוד שאחוז הנכות הוא לעיתים עניין דינמי והוא נקבע מהיום למחר, הקשר הסיבתי "עניין סטאטי הוא ופניו לעבר".

ברם, לכלל שלפיו קביעה חלוטה בדבר קיומו או אי-קיומו של קשר סיבתי תהא שרירה וקיימת ואין להופכה עוד, יש יוצאים מן הכלל

גם אם נקבעה סופית הנכות היציבה והקשר הסיבתי בין דרגת הנכות לבין הפגיעה בעבודה, עדיין קיימת אפשרות לכך שבעתיד יחול שינוי בקביעות אלה ואין לפסול על-הסף טענה בדבר שינוי שכזה.

טענה בנדון תיבחן לגופה וייבחנו הטעמים לבקשה לשינוי הקביעות.

במקרים חריגים ניתן לקבוע בהחלטה מנומקת, כי לימים עשוי לחוּל שינוי בנוגע לקיומו של קשר סיבתי, או שלילתו. נימוקים המצדיקים שינוי החלטתה של ועדה רפואית, בדבר קיומו של קשר סיבתי או שלילתו, עשויים בין-היתר - ולא כרשימה סגורה - להיות אלה: שינוי העיתים; שינוי הנסיבות, לרבות גילוי עובדות חדשות שלא היו ידועות קודם לכן ושלא ניתן היה לבררן במועדן; שינוי במצב בריאותו של הנפגע; קביעת הוועדה הרפואית לפיה הנתונים המצביעים על קיומו של קשר סיבתי, או תנאים השוללים קיומו, אינם מספיקים כדי לבסס מסקנה מוצקה דיה.

10. סמכות ועדה רפואית
ב- ב"ל (ת"א) 44536-03-14 {המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר לוי, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.02.15)} נקבע כי הוועדה הרפואית והוועדה לעררים, מורכבות, שתיהן, מרופאים מומחים ותפקידן לבדוק את מצבו הרפואי של נפגע העבודה לאשורו.

סמכותה של הוועדה לעררים אינה סמכות של ביקורת בלבד. עליה לבדוק את הנפגע מחדש, ולשם כך, העמיד לה הדין כלים וסמכויות. קביעתה של הוועדה הרפואית מדרג ראשון, כי נכותו של הנפגע אינה יציבה, אין בה כדי לכבול את שיקול-דעתה של הוועדה לעררים הדנה בערר, וזו האחרונה רשאית לקבוע, על-יסוד בדיקתה ולפי מיטב שיפוטה המקצועי, את מצבו הרפואי של הנפגע, כפי שהוא בעת הופעתו בפניה.

היה ומכלול הנתונים העדכניים המצוי בפני הוועדה לעררים, מצביע על-כך שנכותו של הנפגע הינה נכות יציבה, ממילא עומדת הועדה לעררים על שיעורה של אותה נכות, כפועל יוצא של הבדיקות שקיימה ועל-כן, הפרדת הקביעה בדבר עצם קיומה של נכות יציבה מן הקביעה בדבר שיעורה של אותה נכות, הינה במידה רבה הפרדה מלאכותית, ואין היא אלא בבחינת בזבוז מיותר של משאבים מקצועיים-רפואיים, שכבר הושקעו ומוצו על-ידי הוועדה לעררים, במהלך הדיון בפניה.

נראה כי, המסקנה לפיה מוסמכת הוועדה לעררים לקבוע הן את קיומה של נכות יציבה והן את דרגתה, כאשר מונח בפניה ערר על קביעתה של הוועדה הרפואית בדבר נכות בלתי-יציבה, מסקנה זו אין בה כדי לפגוע בזכות הערעור או הערר של נפגע העבודה.

11. ליקוי
ב- ב"ל (חי') 40242-09-14 {ענת יגנ מאלי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.01.15)} נקבע כי משהוכר ליקוי כפגיעה בעבודה על-ידי פקיד התביעות, ולאחר שהמבוטח הגיש תביעה לקבלת גמלת נכות מהעבודה, מובא עניינו של המבוטח בפני הוועדה הרפואית. בסמכות הוועדה הרפואית לקבוע "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה" וכן את "דרגת הנכות", וזאת בהתאם להוראות סעיף 118(א) לחוק.

כלומר לוועדה הרפואית נתונה הסמכות לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין הפגיעה בעבודה שהוכרה וכן את דרגת הנכות הרפואית הנובעת מאותה פגיעה.

12. אוטם שריר הלב
ב- ב"ל (חי') 2757-08-14 {מוריס בן שטרית נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.01.15); ב"ל (ת"א) 26962-08-13 {בדר גלדה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.11.14)} נקבע כי סעיף 118 לחוק קובע, כי על הוועדה הרפואית לקבוע האם דרגת הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה.

באשר לייחוס רק חלק מן הנכות לפגיעה שהוכרה לגבי בעיות לבביות באוטם שריר הלב ניתן לראות לפי פסיקת-בית-המשפט כי לעולם אוטם שריר הלב אשר הוכר כתאונה בעבודה יקנה למי שלקה בו לפחות 10 אחוז על-פי סעיף 9(1)(ג)1 {לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956} בשל עצם התרחשותו.

אין לנכות מצב קודם בגין גורמי סיכון לאוטם לאור האמור. עובדת קיום ממצא טרשת עורקים כללית היא כשלעצמה אינה בגדר סיבה לניכוי מצב קודם.

ניכוי מצב קודם אפשרי אך ורק במקרה שבו קיים מצב קודם לגבי אותו איבר בגינו סבורה הוועדה כי מגיעה נכות בגין הפגיעה בעבודה. במילים אחרות, ניכוי מצב קודם במקרה של אוטם שריר הלב שהוכר כתאונה בעבודה אפשרי אך ורק אם קיימת פגיעה קודמת בלבד.

ככל שבפני הוועדה נתונים מוכחים לפגיעה קודמת {בתפקוד} הלב וזאת למשל לאור מיפוי לב או אקו לב שנעשה או נתונים אחרים {כמו צינטור} מתוך החומר הרפואי המצביעים על פגיעה {בתפקוד} הלב רשאית היא לערוך חשבון עובר ושב ובלבד שתמנה את אותם מסמכים ונתונים מוכחים עליהם מבוססת קביעתה ותסביר השפעתם על קרות הנכות הלבבית שאינה קשורה לתאונה.

לעיתים הנכות הלבבית שאינה קשורה בתאונה בעבודה מתפתחת גם לאחר קרות התאונה שהוכרה כתאונה בעבודה. לגבי נסיבות שכאלה, לאותו מועד בו קובעת הוועדה את דרגת הנכות הכוללת עליה גם לקבוע את דרגת הנכות שאינה קשורה לעבודה. מובן שהאמור נכון אך ורק במקרה בו קיימים נתונים מוכחים המצביעים על נכות שאינה קשורה לעבודה.

13. פוליו
ב- ב"ל (יר') 15700-04-13 {עמיחי תמיר נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.08.14)} נקבע כי ההסדר בחוק מפנה ונשען על המנגנון הקבוע בחוק הביטוח הלאומי. הסתמכות על מנגנון זה נעשתה בחוקים שונים העוסקים במטריה דומה או קרובה.

סעיף 2 לחוק הפיצוי לנפגעי פוליו, התשס"ז-2007, מפנה לסעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי, בהגדירו "נכות" כך - "נכות רפואית שנקבעה לפי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי".

סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי יותקנו תקנות מכוחו לעניין קביעת דרגת הנכות. נמצא אפוא, כי תקנות קביעת דרגת נכות, וביניהן תקנה 11, לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 חלות על נפגעי הפוליו לפי החוק וביניהם התובע המביא לידי ביטוי את עמדתו של המחוקק לפיה בגין פגימה אחת המוצאת ביטוי במספר נכויות תינתן נכות מתאימה בגין אותה פגימה.

14. עמוד השדרה
ב- ב"ל (חי') 54958-07-13 {יפים גרינברג נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.11.13)} נקבע כי אין בעצם ניכוי כלל הנכות שנמצאה בעמוד השדרה הצווארי כדי לסתור את עצם ההכרה בפגיעה.

סעיף 118 לחוק, הוועדה הרפואית היא הגוף המוסמך לקבוע אם הנכות נובעת מפגיעה בעבודה, באיזו מידה ואת דרגת הנכות. על-פי סעיף זה הוועדה הרפואית מוסמכת לפעול, רק אם קבע פקיד התביעות כי ארעה למבוטח "פגיעה בעבודה". יחד-עם-זאת, לא כל פגיעה בעבודה גוררת בעקבותיה "נכות". לפיכך משמעותה של ההכרה כאמור אינה בהכרח גם הכרה ב"נכות", וכן בכך שהנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה.

קביעה זו היא מתחום סמכותם של רופא או ועדה רפואית לפי סעיף 118(א) הנ"ל, בין השאר בהתחשב בהוראה שבסעיף 120 לחוק בדבר התחשבות בפגם או ליקוי שהיה לפני הפגיעה ואשר אינו תוצאה ישירה של אותה פגיעה בעבודה. בדרך זו הלכה הוועדה, כפי סמכותה על-פי הדין.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

קביעת דרגת נכות (סעיף 118 לחוק)