תשלומים ודו"חות - החזרת תשלומי יתר (סעיף 362 לחוק)

1. הדין
סעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"362. החזרת תשלומי יתר (תיקון התשע"ב (מס' 8))
(א) שולמו למוסד דמי ביטוח לפי חוק זה או כספים לפי חוק אחר ביתר (להלן: "תשלום יתר"), יחולו הוראות אלה:
(1) תשלום היתר יוחזר בתוך 12 חודשים מיום שהומצאו למוסד כל הנתונים הנדרשים לצורך ביצוע ההחזר, בצירוף תוספת לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני היום שבו הוחזר תשלום היתר לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני היום שבו שולם תשלום היתר;
(2) לא הוחזר תשלום היתר לאחר שחלפו 12 חודשים מהיום שבו הומצאו למוסד כל הנתונים כאמור בפסקה (1), יוחזר תשלום היתר בצירוף תוספת הצמדה כאמור בפסקה (1), ובעד החודש ה- 13 ואילך - גם בתוספת ריבית בשיעור של 1% לשנה;
(3) שולמו מקדמות בעד שנת מס פלונית, בסכום העולה על סכום דמי הביטוח המגיע בעד אותה שנה על-פי שומה סופית, יוחזר תשלום היתר בניכוי הפרש המגיע למוסד בשל גמלה שחושבה מחדש על בסיס השומה הסופית, בתוספת הפרשי הצמדה; השר יקבע כללים לחישוב תשלום היתר, הפרש הגמלה והפרשי ההצמדה, בשים-לב לדרך תשלום המקדמות במהלך אותה שנת מס, וכן מועדים והוראות לתשלומם; בכללים כאמור רשאי השר לקבוע גם תנאים שבהם לא יוחזר תשלום היתר.
(ב) המוסד יקזז, מהתשלומים המגיעים לזכאי להחזר לפי סעיף זה, כל סכום שהזכאי חייב למוסד על-פי כל דין.
(ג) לעניין סעיף זה יראו כיום החזרת תשלום היתר לזכאי את היום שבו נשלח שיק למען שמסר, זוכה חשבונו בבנק, קוזז חובו למוסד או הועמד סכום כסף לרשותו בדרך אחרת; השר רשאי לקבוע הוראות משלימות לעניין זה.
(ד) המוסד יודיע למי ששילם תשלום יתר על זכאותו להחזר על-פי סעיף זה; השר רשאי לקבוע הוראות בדבר מתן ההודעה וכן מקרים ונסיבות שבהם התוספת לתשלום יתר מוחזר תחושב בדרך שונה מהדרך שנקבעה בסעיף-קטן (א).
(ה) תוספת ששולמה לפי סעיף זה לא תיחשב כהכנסה לעניין פקודת מס הכנסה ולעניין קביעת תשלומי חובה או היטלים אחרים."

2. כללי
סעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי מסדיר את סוגיית החזרת תשלומי היתר ששולמו למוסד לביטוח לאומי מכוח הוראת סעיף 15(ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. הוראה זו חלה גם על תשלום דמי ביטוח בריאות ממלכתי. בהקשר של סעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי נפסק שכאשר מתברר ששולמו דמי ביטוח בעד מי שאיננו מבוטח זכאי המשלם להחזר {דב"ע מז/98-02 המוסד לביטוח לאומי נ' יהודית רוזנבאום, פד"ע יט 24; ב"ל (ת"א) 18271-11-11 רוני יעקב נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2013(3), 15609 (2013); ב"ל (יר') 10432/08 יחיא רשק נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2009(4), 223 (2009)}.

סעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי, תוקן ביום 01.04.84. על-פי התיקון שונה הסעיף באופן שלהחזר דמי ביטוח יתווספו הפרשי הצמדה בלבד, ללא ריבית, כפי שהיה בנוסח שקדם לתיקון. מעצם העובדה שהמחוקק בחר לשנות את הסעיף ולקבוע תוספת הצמדה בלבד, ניתן לראות כי כוונת המחוקק היתה ליצור הסדר לפיו יוחזרו דמי הביטוח בערכם הריאלי בלבד, תוך שמירת ערכם, אך ללא ריבית.

הרעיון העומד מאחורי תשלום הפרשי דמי ביטוח של המבוטח למוסד, לאחר קבלת שומה סופית, הוא - שמירה על ערכם הריאלי של דמי הביטוח, באופן שיתווספו להם הפרשי הצמדה בלבד.

המחוקק היה ער לכך שאין לאפשר למוסד או למבוטח "להתעשר" אחד על חשבון השני באמצעות הטלת ריבית וקבע את הסדר ההצמדה על הפרשי דמי הביטוח בין שהוא לזכות ובין שהוא לחובה.

רעיון זה מצוי גם בבסיסו של סעיף 178 לאחר שתוקן ביום 01.04.84, ובהמשך - סעיף 362 בחוק תשנ"ה-1995 {ב"ל (ת"א) 3350/00 יושע צבי ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2003(3), 1875 (2003)}.

3. תביעה להחזר דמי ביטוח אשר נוכו מגמלת התובע - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (ת"א) 8509-11-12 {אלכסנדר הרפז-אוונס נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(2), 1672 (2015)} הוגש כתב תביעה להחזר דמי ביטוח אשר נוכו מגמלת התובע החל משנת 1990 ועד לאפריל 2005.

הרקע לדרישה זו היתה העובדה, כי התובע חדל להיות תושב הארץ ולמרות זאת נוכו מגמלתו מצה"ל דמי ביטוח ובהמשך אף דמי ביטוח בריאות. התובע פנה אל הנתבע בשאלה האם יהיה זכאי לקצבת זקנה על-אף העובדה שאינו תושב הארץ, ובאם התשובה שלילית, ביקש לקבל בחזרה את כל דמי הביטוח אשר נוכו מגמלתו החל משנת 1985.

הנתבע השיב לתובע, כי הוחלט שאינו תושב החל מיום 08.07.90 וכי עליו לפנות למחלקת תשלומים לצורך קבלת החזר בגין ניכוי דמי ביטוח ומס בריאות החל מתאריך 08.07.90.

לאחר-מכן הודיע התובע, כי קיבל החזר של דמי הביטוח בגין 11 שנים, מ- 1999 עד אפריל 2005. לפיכך צומצמה התביעה לתקופה 1990 - 1999. ביום 09.06.13 הודיע הנתבע, כי לאחר בדיקה מחדש הוחלט להחזיר לתובע את דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח הבריאות אשר נוכו החל משנת 1990 ואילך.

הצדדים נותרו חלוקים בשאלה האם יש מקום לחייב את הנתבע בתשלום ריבית בגין הכספים שהוחזרו ובאיזה שיעור.

לטענת התובע, הוא היה זכאי להחזר בסך כולל של 32,585 ש"ח, סכום אשר כולל הפרשי הצמדה וריבית של 2% וכן החזר הוצאות.

הנתבע טען, כי הוא אינו חייב בתשלומי ריבית, כיוון שעל-פי סעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי, החיוב בריבית יחול רק כאשר לא הוחזר תשלום היתר לאחר שחלפו 12 חודשים מהיום בו הומצאו למוסד לביטוח לאומי כל הנתונים הנדרשים לצורך ביצוע ההחזר. בענייננו התשלומים בוצעו ביום 13.06.13, לפני חלוף שנה מהמועד בו הוחלט על-ידי בית-הדין שיש לשלם לתובע את דמי הביטוח שנוכו מעבר לשבע שנים.

בית-הדין קבע, כי יש לראות במועד הפניה לבית-הדין - 13.11.12 כמועד בו הומצאו כל הנתונים הנדרשים. התשלום בוצע ביום 13.06.13, בטרם חלפו 12 חודשים, לפיכך לא יתווסף לסכום תוספת ריבית אלא הפרשי הצמדה כעולה מסעיף 362(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי. הנתבע פעל כעולה מהוראת סעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי ולפיכך, משהוחזר תשלום היתר, דין התביעה לתוספת ריבית להידחות.

4. החזר תשלומי ביטוח לאומי בגין הכנסה הונית ששולמה על-ידי החברה - התביעה התקבלה
ב- ב"ל (יר') 44372-09-11 {אורמת מערכות בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2014(3), 8278 (2014)} החברה פנתה למוסד לביטוח לאומי בבקשה "להחזר תשלומי ביטוח לאומי בגין הכנסה הונית", בקשתם נדחתה על-ידי הנתבע.

במהלך השנים 2002-2001 הנפיקה החברה לעובדיה מניות על-פי מסלול ההקצאה שנקבע בסעיף 102 לפקודת מס ההכנסה, כנוסחו לפני תיקון 132.

עובדי החברה מימשו את האופציות במהלך השנים 2006-2003. מסכומי המימוש ניכתה החברה מס הכנסה במקור ושילמה דמי ביטוח לאומי. על-פי החברה הסכום ששולם כדמי ביטוח מהלך השנים 2006-2003 הוא 988,346 ש"ח.

החברה פנתה למוסד לביטוח לאומי בבקשה "להחזר תשלומי ביטוח לאומי בגין הכנסה הונית". הבקשה נדחתה.

לטענת החברה דמי הביטוח אשר שילמה מכספי מימוש האופציות שולמו בטעות לאחר שסברה כי הקצאת המניות לפי סעיף 102 לפקודת מס ההכנסה נחשבת ל"הכנסה מעבודה" כהגדרתה בסעיף 2(2) לפקודת מס ההכנסה, אך למעשה פעולה זו נחשבת לרווח הון ולפיכך אינה מחוייבת בתשלום דמי ביטוח לאומי.

מנגד, טען המוסד לביטוח לאומי, כי הנורמה המשפטית שחלה בעת ששולמו דמי הביטוח על-ידי החברה היתה שהקצאת אופציות למניות על-פי סעיף 102 לפקודת מס ההכנסה, היא הכנסה מעבודה, ולכן דמי הביטוח שהחברה שילמה מכספי מימוש האופציות נגבו כדין. לטענת המוסד לביטוח לאומי, רק ביום 31.12.08 שינה בית-המשפט העליון את הנורמה המשפטית בכך שקבע, בעניין לפיד וכץ, שהכנסה שמקורה בהקצאת אופציות למניות הנה רווח הון. אלא שאת הלכת לפיד וכץ {ע"א 6159/05 פקיד שומה 3 תל אביב נ' יחזקאל לפיד, תק-על 2008(4), 4113 (2008)} אין להחיל באופן רטרואקטיבי.

בית-הדין קבע, כי פסיקת בית-המשפט העליון בעניין לפיד וכץ לא היתה בחינת שינוי הלכה קודמת אלא פירוש ראשון שניתן להוראה חקוקה ועל-כן וככלל יש להחילה גם רטרוספקטיבית. די בעובדה שעסקינן בהלכה חדשה שגם בית-הדין הארצי מסכים כי בהקשר לביטחון סוציאלי תוחל רטרואקטיבית לשם קבלת התביעה.

לסיכום, לאור כל האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי התביעה מתקבלת וכי התובעת זכאית להשבת דמי הביטוח ששילמה בעד עובדיה בשנים 2006-2003 בגין מימוש מניות שמקורן בהקצאת מניות על-פי מסלול ההקצאה שנקבע בסעיף 102 לפקודת מס הכנסה כנוסחו לפני תיקון 132. זאת בהפחתה של חלקי גמלאות נגזרות שכר ששולמו לעובדים אלה על בסיס ראיית רווח ההון שנוכה כשכר עבודה.

5. החזר דמי ביטוח לתובע שלא קיבל את שכרו ממקום העבודה - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (ת"א) 18271-11-11 {רוני יעקב נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2013(3), 15609 (2013)} עתר התובע להחזר דמי ביטוח לאומי לרבות מס בריאות ששולמו בגין התקופה שמחודש מאי 2008 ועד דצמבר 2008.

התובע היה בעל מניות בחברת אמירי ציוד טכני והנדסי בע"מ ועד לשנת 2009 שימש גם כמנכ"ל החברה. החברה פורקה בחודש מרץ 2010. בחודשים מאי-דצמבר 2008 לא שולמה לתובע משכורתו, אולם נוכו משכרו מס הכנסה, מס בריאות וביטוח לאומי.

התובע הגיש בקשה להחזר דמי ביטוח וביום 20.09.10 נדחתה הבקשה בהתאם לסעיף 342 לחוק הביטוח הלאומי, שכן התובע לא היה מועסק אצל שני מעבידים במקביל ועל-כן אינו זכאי להחזר דמי ביטוח.

החברה התחייבה לשלם לתובע שכר עבודה. לטענת התובע החברה לא קיימה את חלקה בהסכם ולא העבירה לו את שכר עבודתו. התובע טען, כי כשם שמס הכנסה נענה לבקשתו והשיב את הכספים ששולמו בגין החודשים הנ"ל כך גם על הנתבע להשיב את דמי הביטוח ששולמו בגין חודשים אלה, שכן התובע לא קיבל שכר בעדם.

לטענת הנתבע על-פי סעיף 335 לחוק הביטוח הלאומי חלה על התובע חובת התשלום הנ"ל בהיותו מבוטח על-פי החוק. דמי הביטוח חושבו בהתאם לסעיף 342(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי באחוזים בהתאם לגובה השכר שדווח לרשויות המס. כמו-כן טען הנתבע, כי לתובע אין יריבות עם הנתבע ואין לו עילה לתבוע השבת דמי הביטוח. לגבי חוב שכר עבודה על התובע לפנות למפרק החברה .

בית-הדין קבע, כי אין חולק שבתקופה הנטענת התובע עבד ובוצעה עבודה. קיומו של חוב שכר עבודה אינו מאיין את עצם ביצועה של העבודה ואת העובדה כי בתקופה זו היה התובע מבוטח ודמי הביטוח שולמו כדין. על התובע ככל שהוא חפץ בכך לפעול בדרכים הקיימות בחוק על-מנת לתבוע את שכרו.

6. החזר דמי ביטוח בתוספת הצמדה וריבית - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (ת"א) 1028/01 {בת אבי מיכלס נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2003(3), 7261 (2003)} התובעת הגישה תביעה להכרה בפגיעה בעבודה. תביעה זו נדחתה על-ידי הנתבע בטענה שלא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין חברת גר"ז שירות רפואי בע"מ, ובטענה שהתאונה אינה בגדר "פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי.

לאחר קדם המשפט, הוגשה הודעה לבית-הדין על הסדר פשרה חלקי, לפיה ויתרה התובעת על טענתה כי היו יחסי עובד ומעביד בינה לבין החברה, וכל הנובע מטענה זו, ובעקבות זאת הוחזרו לה כל דמי הביטוח בתוספת הפרשי הצמדה. התובעת טענה כי היא זכאית להשבת הכספים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

נשאלה השאלה האם זכאית התובעת להחזר דמי ביטוח בתוספת הצמדה וריבית, או שמא בתוספת הפרשי הצמדה בלבד.

בית-הדין בדחותו את התביעה קבע, כי כאמור לעיל, המקרה דנן עוסק בדמי ביטוח שהוחזרו בשנת 2002, ובכל מקרה - נבעו מתקופה שלאחר 01.04.84. על חוב זה חל סעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי אשר מורה על השבת הכסף בערכו הריאלי - בתוספת הפרשי הצמדה בלבד. התביעה לעניין תוספת הפרשי הריבית נדחתה ונקבע, כי הנתבע ישלם לתובעים את הסכומים אותם גבה ביתר כשהם נושאים הפרשי הצמדה בלבד על-פי הקבוע בסעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי.

7. השבת דמי ביטוח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (ת"א) 3350/00 {יושע צבי ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2003(3), 1875 (2003)} נדונה הסוגיה האם זכאים התובעים להשבת דמי ביטוח בצירוף הפרשי הצמדה בלבד ללא ריבית, או שמא על המוסד להשיב את הכספים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

התובעים, זוג נשוי, התפרנסו במשך שנים רבות מחקלאות בלבד והכנסותיהם מענף זה חושבו במשך השנים בחלוקה של 75% לבעל ו- 25% לאישה. בשנת 1993 החל הבעל לעסוק באופן עצמאי במתן שירותי יעוץ בקשר להרחבות למגורים במושבים ותכנון ערים, עיסוק שהפך למקור הכנסתו העיקרי, כשלאשתו אין כל חלק ביצור הכנסה זו.

הנתבע ייחס חלק מהכנסות התובע 1 משירותי היעוץ בשנים 1997-1995 גם לתובעת 2, בהתאם ליחס החלוקה שנקבע לגבי הכנסת התובעים מחקלאות, וחייב את התובעת 2 בדמי ביטוח גם בגין הכנסתו הנפרדת והעצמאית של התובע 1 משירותי היעוץ.

התובעים טענו כי יש להפריד את הכנסותיהם, ולייחס חלק מהן לשירותי היעוץ שהבעל נותן לבדו. הנתבע קיבל את בקשת התובעים, ושינה את יחס החלוקה החל משנת 1995. הנתבע אף ביקש להחזיר לתובעים את דמי הביטוח שנגבו מהם ביתר, אך טען כי יש להשיבם בצירוף הפרשי הצמדה בלבד.

התובעים טענו, כי על הנתבע להחזיר להם את הכספים שנגבו ביתר כשהם נושאי הפרשי הצמדה וריבית מהיום בו גבה הנתבע אותם כספים, ועד ליום בו הוחזרו במלואם בפועל.

הנתבע טען, כי אינו חייב בתשלום ריבית על סכומי ההחזר ולטענתו - פעל לפי סעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי המסדיר החזר של דמי ביטוח אשר נגבו ביתר
ועל חוב זה חל סעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי אשר מורה על השבת הכסף בערכו הריאלי - בתוספת הפרשי הצמדה בלבד.

כיוון שדמי הביטוח הוחזרו לאחר שנת 1995, הרי חל עליהם סעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי, לפיו - כספים שנגבו ביתר יוחזרו בתוספת הפרשי הצמדה. כל קביעה אחרת לפיה יש להחזיר דמי ביטוח ששולמו ביתר בניגוד לסעיף 362 תערער את כל יסודות המשפט שכן כאמור, סעיף זה החליף את סעיף 178 ובמפורש הביע את כוונת המחוקק לפיה יש להחזיר כספים ששולמו ביתר כשהם צמודים למדד.

8. החזר כספים וקביעת מקדמות - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ב"ל (ת"א) 1595/97 {ד"ר דגן יעקב נ' המוסד לביטוח, תק-עב 2002(3), 643 (2002)} נדונה תביעה להחזר כספים לשנים 1997-1994 ולקביעת מקדמות לשנת 1997.

התובע היה עובד שכיר ועובד עצמאי בשנים הרלבנטיות לתביעה. התובע חוייב ביתר בתשלום דמי ביטוח, חוייב שלא כדין בהחזר קנסות וקיזוז חוב ואף נגרם לו נזק כספי בגין דיווח שגוי של המוסד לשלטונות מס הכנסה הן על גובה דמי הביטוח ששילם התובע, הן לגבי החזרים שקיבל התובע מהמוסד {הכללת תשלומי הצמדה כאילו היו תשלום החזר כספים שנגבו בעודף מהתובע}, ואי-הסתמכות המוסד על הנתונים בשומת מס הכנסה של התובע.

בהתאם לכך ביקש התובע להורות למוסד לשנות את המקדמות לשנת 1997, ולתקנן, בהסתמך על שומת מס הכנסה של התובע לשנת 1996. בנוסף התבקש בית-הדין להורות על תיקון המקדמות בהתחשב בחישוב דמי ביטוח מופחתים לפי סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי.

לטענת בא-כוח המוסד לביטוח לאומי, התובע אכן פתח בהליך לתיקון מקדמותיו, אך לא השלים הליך זה כנדרש על-ידי מתן הצהרה כפי שהתבקש.

כמו-כן טען הנתבע, כי הוא פעל כדין בהתאם לדרישות הפורמליות של החוק וככל שנגרם הפסד לתובע, נגרם הוא כתוצאה מכך שהתובע לא השלים את תהליך תיקון המקדמות כנדרש על-ידי הנתבע.

בית-הדין קיבל את התביעה בחלקה וקבע, בין-היתר, כי צודקת באת-כוח הנתבע בטענתה כי הגדרת תוספת ההצמדה ששולמה כהכנסה אם לאו {היא אינה מהווה הכנסה}, רלבנטית לעניין חישוב מס הכנסה ואין לתובע יריבות בעניין זה עם הנתבע.
עם-זאת, ככל שלא הוגדרה תוספת ההצמדה באופן ברור ככזו {דהיינו: תשלום תוספת הצמדה בגין החזר תשלומי יתר} בהודעת הנתבע למס הכנסה בדבר ביצוע התשלום, הרי שהנתבע יוציא וימסור לתובע הודעה מתוקנת, בה יופרד תשלום תוספת ההצמדה ששולמה מהחזר תשלומי היתר {קרן}.

9. הפרשי הצמדה וריבית לסכום המגיע לתובע - תביעה לקבלת דמי אבטלה - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ב"ל (חי') 2772/99 {טורק עופר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2002(2), 130 (2002)} תביעה לקבלת דמי אבטלה נדחתה על-ידי הנתבע בנימוק, כי התובע לא השלים תקופת אכשרה כנדרש בחוק ולא היה מבוטח בביטוח אבטלה כנדרש בסעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי {ייקרא להלן: "חוק הביטוח הלאומי"}.

התובע טען, כי התקיימו בינו ובין החברה {חברה בה התובע היה בעל מניות}, יחסי עובד ומעביד.

התובע הודה בעדותו בפני בית-הדין כי הינו בעל שליטה בחברה וכי יש לו 99% מהון המניות.

הנתבע טען, כי התובע ביצע עבודה בחברה כמנהל וכבעל מניות ולא כעובד שכיר ועל-כן לא נתקיימו בינו ובין החברה יחסי עובד ומעביד ואין הוא זכאי לדמי אבטלה.

בית-הדין ציין, כי בהתאם לפסיקה, העובדה שמבוטח אינו זכאי לדמי אבטלה כ"עובד" אינה פוטרת את המוסד לביטוח לאומי מלהשיב לו את הפרש דמי הביטוח המגיע לו עקב כך.

בעקבות ישיבות ההוכחות שהתקיימו בבית-הדין והחלטות שונות, הגיעו הצדדים ביניהם להסכמה, כי הנתבע יחזיר לחברה ששילמה עבור התובע דמי ביטוח כספים ששולמו על יסוד ההנחה כי התובע היה עובד שכיר.

סכום הקרן המגיע עמד על-סך של 25,541.3 ש"ח ועל כך לא היתה מחלוקת בין הצדדים. המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב השאלה האם סכום זה צריך לשאת הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה וכן לבטל חיובי קנסות מצטברים או שהנתבע צריך להחזיר את סכום הקרן בצירוף הצמדה בלא ריבית על יסוד הוראות סעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי כאשר זיכוי החשבון יגרור גם הקטנת קנסות של החברה בהתאם.

הנתבע טען, כי אינו משלם ריבית אלא הפרשי הצמדה בלבד וכי הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה אינן חלות עליו. עוד טען הנתבע, כי לא רק שאינו מחזיר סכומים עם הפרשי ריבית אלא גם אינו גובה סכומים המגיעים לו בצירוף ריבית וכלל חוק פסיקת ריבית והצמדה אינו חל על תשלומי ביטוח לאומי.

לעומת הנתבע טען התובע, כי החברה בה עבד התובע ואשר שילמה עבורו את דמי הביטוח, כאשר לא היתה צריכה לשלם זאת, זכאית להחזר הכספים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכי לבית-הדין כרשות שיפוטית שיקול-דעת בפסיקת הריבית.

התובע אף טען, כי מדובר בדמי שימוש בכסף וכי הנתבע, המוסד לביטוח לאומי הינו בבחינת "עושה עושר ולא במשפט" אם הוא מחזיר את הכספים בצירוף הצמדה בלא ריבית.

בית-הדין קבע, כי על המוסד לביטוח לאומי לשלם לחברה את דמי הביטוח ששולמו בטעות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם להוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה.

וכמו-כן, ציין בית-הדין, כי על הסוגיה שבפנינו לא קיים מנגנון אחר כגון הוראות חוק הקצבאות וצודק בא-כוח התובע בטענותיו, כי בניגוד להוראות סעיף 297 לחוק הביטוח הלאומי השוללות במפורש את תחולת חוק פסיקת ריבית והצמדה הרי הוראות סעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי אינן שוללות את תחולת חוק פסיקת ריבית. אשר-על-כן, קבע בית-הדין, כי על המוסד לביטוח לאומי להחזיר לחברה סך של 25,541 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ככל שהמדובר בתביעה לדמי אבטלה, קבע בית-הדין, כי אין התובע זכאי לדמי אבטלה מאחר ולא היה שכיר דהיינו לא היה עובד שמעבידו חייב בדמי ביטוח עבורו בתקופה הרלונטית ודין תביעתו זו להידחות.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תשלומים ודו"חות - החזרת תשלומי יתר (סעיף 362 לחוק)