botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

בית-דין לעבודה - קביעת מועדים (סעיף 396 לחוק)

סעיף 396 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"396. קביעת מועדים
שר המשפטים, בהתייעצות עם השר, רשאי לקבוע הוראות בדבר מועדים להגשת תובענות וערעורים לעניין חוק זה לפני בית-הדין לעבודה."

תקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969 קובעות כדלקמן:

"בתוקף סמכותי לפי סעיפים 231א ו- 233 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשכ"ח-1968, ובהתייעצות עם שר העבודה, אני מתקין תקנות אלה:

1. קביעת מועדים להגשת תובענה (תיקון התש"ע)
(א) תובענה נגד המוסד תוגש לבית-הדין לעבודה לכל המוקדם בתום שלושים יום מהיום שבו הוגשה התביעה למוסד עצמו, זולת אם נתן המוסד החלטה בתביעה לפני תום המועד האמור.
(ב) החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית-הדין לעבודה תוך שנים-עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר.


2. מועד להגשת תובענה של מעביד בהיעדר תובענה של עובד (תיקון התש"ע)
תובענה של מעביד, בשם עובד או התלוי בו, לגמלה לפי פרק ה' לחוק, כאמור בסעיף 393 לחוק, תוגש לבית-הדין לעבודה בתוך שניים עשר חודשים מתום המועד להגשת התובענה על-ידי העובד או התלויים כאמור בתקנה 1(ב), או מהיום שבו מסר המוסד הודעה למעביד על דחיית תביעתם של העובד או התלויים, הכל לפי המאוחר יותר.

3. השם (תיקון התש"ע)
(בוטלה)."

תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (התיישנות זכויות), התשי"ז-1956 קובעות כדלקמן:

"בתוקף סמכותי לפי הסעיפים 16א ו- 29 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התש"ט-1949, אני מתקין תקנות אלה:

1. התישנות זכויות לנכה
הזכות להגיש בקשה לפי סעיף 16(א) או 16(ב) לחוק לגבי נכות הנובעת מאחת המחלות המפורטות בתוספת בטור א' תתיישן בתאריך המאוחר משניים אלה:
(1) כתום שנתיים מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי שבזמנו אירע המקרה שגרם לנכותו;
(2) כתום התקופה מהאבחון הראשון של המחלה כמצויין בתוספת בטור ב' על-ידי אותה המחלה.

2. השם
לתקנות אלה ייקרא "תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (התיישנות זכויות), התשי"ז-1956"."
סעיף 396 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי שר המשפטים בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע תקנות בדבר מועדים להגשת תובענות וערעורים לעניין חוק הביטוח הלאומי לפני בית-הדין לעבודה.

מכוח סעיף 396 לחוק הביטוח הלאומי נקבעו בתקנות מועדים להגשת תובענות וערעורים, לבית-הדין לעבודה. לבית-הדין אין סמכות להאריך מועדים שנקבעו בתקנות {ראה דב"ע מט/0-170 אוראל פרת נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כא 132; ב"ל (ת"א) 24133-02-14 א' נ' ג' דמן נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(2), 13968 (2015)}.

המועדים שנקבעו בתקנות בדבר הגשת תובענות וערעורים כפופים להוראות חוק ההתיישנות, הקובעות עילות להארכת התיישנות או להפסקת מרוצה, או שמות מחסום נגד עצם טענת ההתיישנות {דב"ע לו/0-11 חיים בר אילן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז' 340; בג"צ 156/70 שלמה אלקיים נ' בית-הדין לערעורים לביטוח לאומי, פ"ד כד(2), 87 (1970); ב"ל (ת"א) 24807-05-13 בת שבע מרזון נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(2), 1793 (2015)}.

בהתאם, אין לבית-הדין סמכות להאריך מועדים להגשת תובענות ולהגשת ערעור, וזאת הואיל וכאשר מדובר במועד לעשיית פעולה כדי להביא את העניין לבית-הדין, לא חלה תקנה 125 לתקנות סדר הדין שעניינה הארכת מועדים מטעמים מיוחדים שירשמו, להבדיל מעשיית פעולה במהלך המשפט עצמו {דב"ע מח/0-104 סבאג נסים נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 127; עב"ל 31/98 אליהו סולן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד 481}.

כמו-כן נפסק כי אם איחר המבוטח בהגשת התובענה, בלא שיהא לכך צידוק מן הצידוקים המנויים בחוק ההתיישנות, אין לתובענתו תקומה {דב"ע מט/0-170 אוריאל פרת נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כא 132; ב"ל (ת"א) 19672-04-13 פואד גבאלי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2014(4), 14816 (2014)}.