botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

ביטוח שאירים - זכאי לקצבת שאירים בגיל קצבת זקנה (סעיף 261 לחוק)

סעיף 261 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"261. זכאי לקצבת שאירים בגיל קצבת זקנה (תיקון התשנ"ו)
(א) זכאי לקצבת שאירים שנעשה זכאי לקצבת זקנה או זכאי לקצבת זקנה שנעשה זכאי לקצבת שאירים, ישולם לו, בנוסף לקצבת הזקנה, 50% מקצבת השאירים, ובלבד שהשלים תקופת אכשרה לפי סעיף 246(א) כעובד מבוטח או כעובדת מבוטחת.
(ב) זכאית לקצבת שאירים שנעשתה זכאית לקצבת זקנה כמבוטחת לפי סימן ג' לפרק זה בלבד, או זכאית לקצבת זקנה כמבוטחת לפי הסימן האמור בלבד, שנעשתה זכאית לקצבת שאירים - הבחירה בידיהן לקבל אחת מהן.
(ג) קצבת זקנה לפי סעיף זה תשולם במלואה, על-אף הוראות סעיף 366."

אחד החריגים לאיסור כפל הגמלאות הוא הזכאות לקצבת שאירים וקצבת זקנה. זכאי לקצבת שאירים שנעשה זכאי לקצבת זקנה או זכאי לקצבת זקנה שנעשה זכאי לקצבת שאירים, ישולם לו, בנוסף לקצבת הזקנה 50% מקצבת השאירים {סעיף 261 לחוק הביטוח הלאומי ; ב"ל 25485-10-11 מרדכי שבורון נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(2), 14180 (2012)} כי הכלל בדבר מניעת כפל קצבאות מעוגן בסעיף 320 לחוק בלשון ברורה וחד-משמעית.

סעיף 320(ד) לחוק הביטוח הלאומי, צפה כי מצב בו אדם, דוגמת העותרת, יהא זכאי לשני סוגי קצבאות בעד פרק זמן אחד ואז הברירה בידו לקבל את הגבוהה מבין השתיים.

המחוקק נקב בפירוש בסעיף 320(ד) לחוק הביטוח הלאומי בקצבת השאירים ככזו שתיתכן בחירה בינה לבין קצבה מסוג אחר. כאשר המחוקק ביקש ליצור הסדר מיוחד בדבר תשלום קצבאות בכפל הוא עשה זאת מפורשות, כעולה מסעיפים 261 ו- 320(ה) לחוק הביטוח הלאומי ובבוחנו את תכלית החוק, נמצא כי תכליתן של שתי הקצבאות - קצבת הנכות מעבודה וקצבת השאירים - היא החלפת הכנסה ומשום כך סבר כי גם בהיבט זה די באחת מהן להשגת אותה התכלית {בג"צ 2209/13 פלונית נ' בית-הדין הארצי לעבודה, תק-על 2014(4), 7756 (2014)}.

ב- בג"צ 2209/13 פלונית נ' בית-הדין הארצי לעבודה, תק-על 2014(4), 7756 (2014)} נקבע כי נוכח אופיו הסוציאלי של חוק הביטוח הלאומי ותכליותיו, נוכח השיקולים התקציביים העומדים ביסודו וביסוד הכלל האוסר כפל קצבאות וגמלאות וכן נוכח התכליות שנועדו קצבת שאירים וקצבת נכות מעבודה לשרת, כאשר קמה לאדם זכאות לקבלת שתי הקצבאות הללו בגין פרק זמן אחד, חל לגביהן הכלל הרגיל הקבוע בסעיף 320(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי האוסר על כפל קצבאות, ואין לקרוא בחוק "כוונה אחרת משתמעת" המחריגה אותן מתחולתו של כלל זה.

טעמים אלה, המעוגנים בניתוח תכליתו של החוק והוראותיו. הוראת סעיף 320(ד) לחוק הביטוח הלאומי על-פי לשונה, שוללת באופן מפורש את האפשרות להחריג את שתי הקצבאות הנדונות מגדר הכלל.

עם השנים תוקן החוק ונוספו בו מעת לעת חריגים מפורשים לכלל המתאפיינים בכך שהם נוגעים לקצבה המיועדת לענות על צורך ספציפי.

נוכח החריגים המפורשים והמפורטים שנוספו לחוק הביטוח הלאומי עם הזמן נראה, כי נצטמצם הצורך ונצטמצמה האפשרות להפעיל את החריג הכללי שבסעיף 320(ג) לחוק הביטוח הלאומי רישא. עם-זאת, בהשראת החריגים המפורשים שנקבעו בסעיף 320(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, ניתן לומר כי החריג הכללי יחול כאשר מדובר בקצבאות בעלות מאפיינים ספציפיים ומיוחדים, בדומה לאלה המאפיינים את החריגים המפורשים וכאשר האחת נועדה לענות על צרכים השונים בתכלית מרעותה.