botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

חישוב שכר עבודה רגיל (סעיף 98 לחוק)

1. הדין
סעיף 98 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"98. חישוב שכר עבודה רגיל (תיקון התשס"ב (מס' 4))
(א) שכר העבודה הרגיל, לעניין סעיף 97, הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים.
(ב) לעניין סעיף זה, "הכנסה":
(1) במבוטח לפי סעיף 75(א)(1) - ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח;
(2) במבוטח אחר שלפי סעיף 75(א) - ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה האמור בסעיף-קטן (א), והכל לרבות אותו סכום שהיו מגיעים ממנו דמי ביטוח אילולא הסכום המרבי הקבוע לתשלום דמי ביטוח."

2. כללי
דרך קביעת השכר ממנו תיגזרנה שתי הזכויות הללו הינה ככלל זהה, ועם-זאת יש לשים-לב להבחנה מסויימת בין תכליותיהן. דמי הפגיעה הינם "גמלת קיום קצרת טווח", שנועדה להחליף את שכר העבודה שקיבל המבוטח טרם פגיעתו, בתקופה הקצרה שלאחר התאונה בה אינו מסוגל לעבוד {עב"ל 34028-02-13 רם ברקאי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2015(1), 107 (2015)}.
לעומתה, גמלת הנכות בעבודה, המשתלמת על-פי מידת הפגיעה בכושר עבודתו של הנכה לאור דרגת נכותו והעשויה להשתלם לו עד אחרית ימיו - הינה מעצם טיבה גמלה ארוכת טווח, שנועדה ליתן מענה לפגיעה בכושר השתכרותו של המבוטח לאורך זמן, ויש לקחת זאת בחשבון בעת קביעת השכר לפיו תחושב.

חוק הביטוח הלאומי קובע כי דמי הפגיעה ליום יחושבו לפי "שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח..."{סעיף 97} כאשר שכר העבודה הרגיל מוגדר כסכום היוצא מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים.

החוק ממשיך וקובע כי ההכנסה שתובא בחשבון לצורך ביצוע החישוב הינה, ככלל, "ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח" {סעיף 98(ב)} כאשר יש לקחת בחשבון - בכפוף לתנאי הסעיף - את הכנסות המבוטח הן כעובד והן כעובד עצמאי {סעיף 99}.

המחוקק יצא מנקודת הנחה כי ייתכנו מקרים בהם "שכר העבודה הרגיל" הנקוב בסעיף 98 לא יתן מענה מספק לצורך הגשמת תכלית הגמלה, ולכן הקנה את הסמכות לשר הממונה - במסגרת סעיף 100 לחוק - לקבוע "הוראות נוספות ומשלימות", למקרים בהם "החישוב לפי סעיף 98 לא ישקף נאמנה את שכר העבודה הרגיל של המבוטח" וכן "הוראות בדבר חישוב התקופה של רבע השנה לעניין סעיף 98".

המחוקק קבע עוד כי קצבת הנכות מעבודה, לנכה הזכאי לה לפי תנאי החוק, "תהיה שווה לדמי הפגיעה ליום שהיו משתלמים למבוטח, כפול שלושים" {סעיף 105}.

ב- עב"ל 39/99 {המוסד לביטוח לאומי נ' גבע ראובן, תק-אר 2002(2), 394 (2002)} קבע בית-הדין כי גמלת דמי הפגיעה הינה גמלת קיום קצרת טווח, מחליפת שכר העבודה ששולם קודם לפגיעה, ולכן נגזרת הימנו.

גמלת הנכות בעבודה המשתלמת על-פי מידת הפגיעה בכושר עבודתו של הנכה לאור דרגת נכותו, והעשויה להשתלם לו עד אחרית ימיו - נגזרת ישירות מדמי הפגיעה ולפיכך אף היא נגזרת משכר העבודה ששולם קודם לפגיעה. שכר העבודה ששולם קודם לפגיעה - "שכר העבודה הרגיל" על-פי המינוח החוקי, ראוי שתינתן לו משמעות לאור תכלית תשלומם על דמי הפגיעה וגמלת הנכות בעבודה.

משכך הם הדברים, בעיקרו-של-דבר, בדין פסק בית-הדין קמא, לאור תכלית החוק ובנסיבותיו המיוחדות של המקרה, כי יש להתייחס למשיב כאל נהג, שלא שולמה לו מלוא משכורתו ברבע השנה שקדמה לפגיעה על-פי תקנה 1(2) לתקנות, ולא כאל עוזר קופאי ששולמה לו מלוא המשכורת.

נקבע עוד כי שכר עבודתו הרגיל של המשיב צריך להיות מחושב לתקופת רבע השנה שקדם ל- 1 לחודש שבו חל היום שבעדו מגיעים לראשונה למבוטח דמי פגיעה {סעיף 98 לחוק}.

3. נטל ההוכחה על העובד
ב- ע"ע 47695-06-14 {מוחמד עתאמלה נ' ר. רעם אחזקות בע"מ, תק-אר 2015(1), 1151 (2015)} ערערו על החלטת בית-הדין האיזורי אשר את קביעתו ביסס על הוראת סעיף 98(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי לפיו שכר העבודה הרגיל של מבוטח אשר ישמש בסיס לתשלום גמלאות הינו ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי ביטוח ברבע השנה שקדם לתאריך הקובע, ועל כלל נטל הראיה, בפרט כאשר המדובר בתלושי שכר, שלגביהם כבר נקבע כי התלושים מהווים ראיה לאמיתות תוכנם, ועל התובע, הטוען אחרת, מוטל נטל ההוכחה בעניין.

בהסתמך על האמור, בחן בית-הדין האיזורי את העדויות שהובאו בפניו, אותן לא מצא כמהימנות ואמינות דיין עד כדי חיזוק טענותיו של המערער.

בערעור קבע בית-הדין כי פסק-דינו של בית-הדין האיזורי ראוי להתאשר, בעיקרו-של-דבר, מטעמיו על-פי תקנה 108(ב) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

בית-הדין לא מצא מקום לחרוג מן הכלל לפיו, כערכאת ערעור, אינו מתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, בייחוד אלה המבוססים על התרשמותה הבלתי-אמצעית מהעדויות שלפניה.

ב- ב"ל (ב"ש) 13390-08-14 {פינחס פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.03.15)} נקבע כי הבסיס לחישוב דרגת הנכות ייעשה לפי הוראת סעיף 98 לחוק הביטוח הלאומי, לפיה, יש לחשב את הבסיס לתשלום הגמלה על-פי שלושת החודשים שקדמו למועד תחולת הנכות הראשונה.

בית-הדין איזכר את פסק-הדין עב"ל (ארצי) 501/07 {משה קיטה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.06.08) (להלן: "פרשת קיטה")} בו הובהר למען הסר ספק, כי קביעה של 0 אחוז נכות לנפגע בעבודה, משמעה "קביעת דרגת נכות", ולכן גם אם התובע לא היה זכאי לגמלה או למענק בעקבות קביעת דרגת הנכות הראשונית, עדיין, ייחשב שיעור ההכנסה לפי המועד בו הוכר לראשונה מצבו הרפואי של המבוטח כמי שנפגע בעבודה, ונקבעה לראשונה דרגת נכותו.

בפרשת קיטה הסביר בית-הדין את תכלית החקיקה, לפיה, יש לקחת בחשבון את השכר של מי שנפגע בעבודה כפי שהיה עובר למועד ההכרה הראשוני, וזאת על-מנת לשמור על רמת חייו של המבוטח, כפי שהיתה בטרם נפגע בעבודה.

והרציונל הטמון בעיקרון זה הינו החשש הסביר שהכנסתו של מי שנפגע בעבודה, תרד נוכח פגיעתו. מכאן שתשלום גמלתו של המבוטח בכל פעם שהוחמר מצבו, לפי שיעור הכנסתו ערב ההחמרה, לא ייטיב עמו בדרך-כלל.