botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

קביעת נכות ואי-כושר - דרגה זמנית של אי-כושר להשתכר (סעיף 210 לחוק)

1. הדין
סעיף 210 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"210. דרגה זמנית של אי-כושר להשתכר
פקיד תביעות רשאי לקבוע דרגת אי-כושר להשתכר לתקופה מוגבלת, כל עוד המצב הרפואי או התפקוד של הנכה אינם יציבים, או לתקופה הדרושה למתן שיקום מקצועי, או בנסיבות אחרות כפי שנקבע; תוקפה של כל קביעה זמנית תהיה לתקופה שאינה עולה על שנתיים."

2. כללי
העובדה שהמערער עצמו לא יזם בקשה לעבור שיקום, אינה יכולה - לכשעצמה - להצדיק את אי-שקילת הצורך בשיקום מקצועי והצורך בקביעת דרגה זמנית של אי-כושר, לפי סעיף 210 לחוק הביטוח הלאומי {הלכת מוהרה}.

סעיף 210 לחוק הביטוח הלאומי מאפשר לקבוע דרגת אי-כושר להשתכר לתקופה מוגבלת, בין השאר - לתקופה הדרושה למתן שיקום מקצועי.

לפיכך, לעניין ההיזקקות לשיקום מקצועי {או הצורך בבדיקות לשם החלטה בדבר השיקום המקצועי}, יש חשיבות רבה לצורך הקביעה אם יש לקבוע למבוטח דרגת אי-כושר להשתכר לתקופה מוגבלת.

כאשר בפני פקיד תביעות או בפני ועדה לעררים עומד עניינו של מבוטח שכבר שנים איננו עובד ויש קביעה רפואית שהוא מתאים לעבור הליך של שיקום, בטרם יוכל להשתלב בעבודה כלשהי, ברור שפקיד התביעות או הוועדה לעררים אמורים להביא זאת בחשבון שיקוליהם {ראה גם ב"ל (נצ') 1823/99 וגדי אבו דיבה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2000(2), 1669 (2000)}.

כשמדובר בוועדה לעררים, הרי שפרוטוקול הדיון שהיא עורכת אמור לשקף את העובדה שהיא היתה מודעת לכך שהמבוטח אמור לערוך בירור שיקומי, ושהיא שקלה את השאלה אם לאור-זאת יש לקבוע לו דרגת אי-כושר לתקופה מוגבלת {ב"ל (נצ') 1319/00 מחמוד דיאב טלוזי נ' המוסד לביטוח, תק-עב 2000(4), 1453 (2000)}.

3. משהוחזר על-ידי בית-הדין עניינו של מבוטח לוועדה לעררים עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית-הדין
ב- בר"ע 54444-12-14 {יאסין פוקרא נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2015(1), 41 (2015)} קבע בית-הדין כי משהוחזר על-ידי בית-הדין עניינו של מבוטח לוועדה לעררים עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית-הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה {ראה גם דב"ע נא/01-29 מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, 162}.

במקרה הנוכחי פסק-הדין החזיר את הדיון לוועדה על-מנת שתבחן את דרגת אי-הכושר שנקבעה אל מול דרגת הנכות הרפואית המשוקללת של המבקש, על-מנת שתשקול מחדש את התייחסותה לחוות-דעתו של פרופ' כראל, וכן על-מנת שתבחן החלת הוראות סעיף 210 לחוק הביטוח הלאומי, אשר מאפשר קביעת דרגת אי-כושר זמנית, למשך התקופה הדרושה לשיקום מקצועי.

הוועדה אכן דנה באריכות ובפירוט בכל הנושאים בהם נדרשה לדון, ובכך פעלה על-פי הוראות פסק-הדין מכוחו התכנסה.

בית-הדין האיזורי הסביר ונימק באריכות מדוע לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ובית-הדין הארצי לא מצא מקום להתערב בקביעות אלו. בהקשר לכך, בית-הדין הארצי הדגיש, כי בעצם כך שהוועדה מציינת כי עיינה בדו"ח פקיד השיקום משנת 2003 לא נפל פגם משפטי, ובפרט שהוועדה מבססת את קביעתה כי המבקש אינו מעוניין בהליך שיקומי, על-כך שבמשך שנים כה רבות המבקש לא הביע נכונות לשיקום מקצועי.

4. הוועדה השתכנעה, כי המערער אינו מעוניין בהליך שיקומי כלשהו
ב- ב"ל (נצ') 44235-06-14 {יאסין פוקרא נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2014(4), 12988 (2014)} נדון ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי-כושר אשר קבעה למערער דרגת אי-כושר בשיעור של 60%.

בית-הדין קבע כי הוועדה השתכנעה, על-סמך החומר שבפניה ולאחר ששמעה את דברי המערער, כי אינו מעוניין בהליך שיקומי כלשהו ובאם היה מביע נכונות לשיקום מקצועי במשך כל השנים יכל להשתקם ולהשתכר למחייתו.

לכן קבעה הוועדה כי איננה מוצאת מקום להפעלת סמכותה בהתאם לסעיף 210 לחוק הביטוח הלאומי.
הוועדה הבהירה כי כיום, באם יביע המערער נכונות לשיקום יוכל ליהנות מהטבות המובנות ממחלקת שיקום.

מכל האמור לעיל, עולה כי הוועדה פעלה על-פי פסק-הדין באופן מפורט ומנומק וכי לא נפל פגם המצדיק את התערבות בית-הדין. מאחר והוועדה מילאה, כאמור, אחר הוראות פסק-הדין, דין הערעור להידחות.