botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

מבוטחת - הזכאית למענק אשפוז, מענק לידה וקצבת לידה (סעיף 40 לחוק)

1. הדין
סעיף 40 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"40. מבוטחת (תיקונים: התשנ"ז, התשנ"ח)
(א) מבוטחת למענק אשפוז, למענק לידה ולקצבת לידה היא אחת מאלה:
(1) מבוטחת לפי פרק י"א או אשת מבוטח לפי פרק י"א, אף אם הלידה אירעה מחוץ לישראל;
(2) עובדת או עובדת עצמאית המועסקת בישראל או אשת עובד או עובד עצמאי המועסק בישראל ששה חודשים רצופים לפחות בתכוף לפני הלידה, אף אם כל אלה אינם תושבי ישראל, ובלבד שהלידה אירעה בישראל; פסקה זו לא תחול על מי שמתגורר באזור ואינו תושב ישראל באזור, והכל כהגדרתם בסעיף 378.
(ב) מבוטחת לדמי לידה היא אחת מאלה:
(1) עובדת או עובדת עצמאית שמלאו לה 18 שנים והיא מועסקת בישראל, ואם היא ומעבידה הם תושבי ישראל וחוזה העבודה נקשר בישראל, אף אם היא עובדת מחוץ לישראל;
(2) אישה שמלאו לה 18 שנים והיא נמצאת בהכשרה מקצועית."

2. כללי
סעיף 40(ב) לחוק הביטוח הלאומי, קובע כי מבוטחת לעניין דמי לידה היא "עובדת" או "עובדת עצמאית".
סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר מיהו עובד:

" "עובד" - לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיק יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לעניין זה, "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות..."

בפרק י"א לחוק הביטוח הלאומי מוגדר מבוטח - תושב ישראל, כך שהמבוטחת לפי סעיף 40 לחוק הביטוח הלאומי חייבת להיות תושבת או אשת תושב בעת הגשת התביעה וברור שהאישה בלבד היא הזכאית.

סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי {תיקון מס' 158, התשע"ד-2014} דורש שני תנאים מצטברים על-מנת שבן משפחה יחשב כעובד: האחד, עבודה באופן סדיר. השני, שאלמלא ביצע את העבודה, היה עובד מבצעה {ראה גם דב"ע מז/0-6 מרדכי סרוסי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ח' 434}.

3. יחסי עובד-מעביד
בענף הביטוח הלאומי, קירבה משפחתית - ולו קירבה בין הורים וילדים - אין בה כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד-מעביד. המניע לבחירת העובד, בין אם הוא מניע עיקרי או משני, אינו קובע לעניין קיומם של יחסי עובד-מעביד. מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, היא הקובעת לעניין זה.

ניתן להכיר בהעסקת בן משפחה כ"עובד". אך כשמדובר בהעסקת בן משפחה, על בית-הדין לבחון את מהות יחסי העבודה לעומקן ולהכריע האם אכן היחסים שנוצרו בין הצדדים הינם יחסי עובד-מעביד, או שהעבודה שנעשתה, הינה בגדר עזרה משפחתית בלבד, אשר אינה מגיעה לכדי יחסי עבודה {דב"ע נג/0-87 חווה פייגלשטוק נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ו(1), 283 (1993)}.

כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, הלכה פסוקה במשפט הביטחון הסוציאלי היא, כי בית-הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו; האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני משפחה במסגרת ההקפדה האמורה, בית-הדין בוחן את קיומם של אינדיקציות לקיום יחסי עובד-מעביד כגון: מסגרת שעות העבודה, תשלום שכר ריאלי, קיום חובות מכוח משפט העבודה המגן {תוספות יוקר, חופשה שנתית, דמי הבראה וכיוצא בזה}, סדירות העבודה, ועניינים אחרים האמורים להיות בין עובד למעביד.

בשים-לב לכל האמור נקבע עוד כי כרגיל, העומד בבסיס קיומם של יחסי עובד-מעביד הינה התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר.

בקביעת טיב הקשר שבין הצדדים נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, שכן יחסי עובד-מעביד מטיבם מחייבים מתן תמורה עבור ביצוע עבודה {עב"ל 279/98 חטמי יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לג}.

בהקשר האחרון, נעיר, כי על בית-הדין לבדוק האם נשאו התשלומים אופי של שכר, והאם התמורה שהוגדרה כ"שכר עבודה" היא אכן תמורה בעד ביצוע עבודה בפועל. כאשר מדובר בעבודה בעבור בן משפחה, עולה החשש כי מדובר בעזרה משפחתית גרידא, שאין בגינה תמורה נאותה.

4. נטל ההוכחה
הנטל להוכיח כי יחסים בין בני משפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית וולונטרית ולובשים אופי של יחסי עובד מעסיק, מוטל על מי שטוען לקיומם של יחסי עובד מעסיק {ב"ל (נצ') 37534-06-14 אתר ימית נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(2), 8507 (2015); עב"ל 20105/96 אורלי יהלום נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ו 603 בעמ' 616; דב"ע לג/0-108 המוסד לביטוח לאומי נ' כץ, פד"ע ה', 31; דב"ע לג/0-159 מרקו נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה', 134}.

מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד-מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי.

שאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד נבחנים על-פי מספר פרמטרים. ואלה הם:

הראשון, האם הסדר העבודה הינו אמיתי או שמא מדובר בפיקציה? מבחן זה נועד למנוע ניצול לרעה לקבלת דמי אבטלה או מניפולציות שכל מטרתן זכיה בכספים מן המוסד לביטוח לאומי - כספים שאינם מגיעים על-פי חוק.

החשש מניצול קיים אף לגבי העסקה בין בני משפחה בשל יחסי הקירבה השוררים ביניהם.

השני, ביצוע עבודה בפועל. בפרמטר זה על בית-הדין לבחון אם אכן בוצעה עבודה בפועל בעבור בן המשפחה, ואם התקיים דיווח שוטף למוסד לביטוח לאומי על בן המשפחה כ"עובד". היה והתברר כי בן המשפחה לא ביצע עבודה בפועל, וכי הדיווח נועד לשם השגת גמלה, לא תקום זכאות לדמי אבטלה.

5. הימנעות בעל דין מהבאת ראיה רלבנטית
כאשר נמנע בעל דין מהבאת ראיה רלבנטית המצויה בהישג ידו, בהיעדר הסבר סביר, המסקנה המתבקשת היא כי לו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו ולכן ניתן לזקוף אותה לחובתו {ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2), 605 (1993); ב"ל (חי') 35511-01-14 סוהילה מראענה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(1), 23202 (2015)}.

6. היום הקובע ותקופת אכשרה
מבוטחת שלא היתה בהריון במועד הפסקת העבודה, אזי אין לגביה "יום קובע" ומשכך אין אפשרות למנות לה תקופת אכשרה ולכן אינה זכאית לדמי לידה {דב"ע מח/0-23 המוסד לביטוח לאומי נ' גורביץ, פד"ע יט 474}.

7. האם התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין בעל ואישה? - דחייתה של התביעה
ב- ב"ל (נצ') 37534-06-14 {אתר ימית נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(2), 8507 (2015)} נדונה השאלה האם התובעת עבדה כשכירה במאפיה והאם בינה לבין בעלה שררו יחסי עובד-מעסיק.

הנתבע דחה את תביעתה של התובעת לקבלת דמי לידה, עקב לידת בתה, בטענה שאין היא עונה על הגדרת "עובד", שבסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי וכי בינה לבין חברה שבבעלות בעלה - לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק.

בית-הדין בדחותו את התביעה קבע כי התובעת לא השכילה להוכיח את טענתה, לפיה הועסקה כעובדת שכירה במאפיה וכי בינה לבין בעלה, מי שנטען להיות מעבידה בתקופה הרלוונטית, שררו יחסי עובד-מעסיק וזאת מן הנימוקים הבאים:

הראשון, תלושי השכר. במסגרת ההודעה שנגבתה מהתובעת, היא סיפרה לחוקר כי גם בעבר היו תקופות שהיא עבדה במאפיה ומכאן שבעובדה שתלושי השכר בעבורה הונפקו לתקופה של חודשים ספורים בלבד - אלו הסמוכים למועד בו ילדה התובעת את בתה, היה כדי להחליש את טענתה, כנ"ל ביחס לעובדה שהדיווח לנתבע, ביחס אליה, בוצע רק בתקופה הנ"ל.

השני, השכר. לתובעת ולבעלה חשבון בנק משותף, אשר נפתח לאחר שנישאו, בשנת 2006. בחשבון הבנק התנהל גם העסק ולתובעת היתה זכות חתימה בחשבון והיא אף היתה רשאית למשוך ממנו כספים.

בנוגע לחשבון הבנק המשותף, טענת התובעת כאילו ההעברות שבוצעו מחשבון העסק לחשבון הבנק הפרטי שלה, היוו את תשלום שכרה אינה מתיישבת עם גובה הסכומים שהועברו - שאינם תואמים את הסכומים שהופיעו בתלושי השכר והם, למעשה, נחזו להיות כסכומים המתאימים יותר לתשלומים שוטפים של תפעול בית ואחזקתו, כמו תשלומי ארנונה ומים.

עוד נקבע כי הטענות בעדויות התובעת ובעלה שאת יתרת שכרה, קיבלה התובעת במזומן, לא הוכחו.

השלישי, מי החליף את התובעת בעבודתה. במסגרת חקירותיה של התובעת בפני הנתבע ובפני בית-הדין נמצאו סתירות בנוגע לגורם שהחליף את התובעת בעבודתה.

הרביעי, הפיכתה של התובעת לעצמאית. השינוי מהיות התובעת "שכירה" להיותה שותפה, כשדבר, לטענתה ולטענת בעלה לא השתנה בצורת עבודתה, לא תרמה לביסוס גרסתה בדבר היותה שכירה במאפיה, בתקופה שקדמה לשינוי.

החמישי, דו"ח הפעולה. הדברים שנרשמו במסגרת דו"ח הפעולה, אשר מחלישים עוד את גרסת התובעת, כשהכוונה בעיקר לדברים שנרשמו בקשר לחקירה הסביבתית - "נמסר כי במקום עובדות 2 בחורות צעירות ובעל העסק. לא מוכרת עובדת בהריון ולא עבדה אף עובדת בהריון בחודשים האחרונים או בשנה האחרונה".

זאת מעבר לדברים שנרשמו מפי עובדת בשם לידור, אשר גם בהם לא היה כדי לחזק את גרסת התובעת - "ענתה שימית לא עובדת שם ורק היא ונטליה עובדות ולא נראה לה שימית עבדה במקום בעבר כי יש לה עבודה אחרת אבל לא בטוחה כי עובדת שם רק חודשיים".

בית-הדין בפסק-דינו הדגיש כי גם אם ביצעה התובעת עבודה כלשהיא בעסק, הרי שמדובר בעזרה משפחתית-וולונטרית בלבד.

8. האם המערערת {אחותה של המשיבה}, כאשר עסקה כמטפלת של אחיינה, עשתה זאת כעזרה משפחתית או שהיתה עובדת עצמאית?
ב- עב"ל 20105/96 {אורלי יהלום נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2001(3), 9360 (2015)} עלתה השאלה האם המערערת, כאשר עסקה כמטפלת של אחיינה, עשתה זאת כעזרה משפחתית או שהיתה עובדת עצמאית.

בית-הדין בקבלו את הערעור הכיר במערערת כעובדת וזאת מן הנימוקים הבאים:

הראשון, בין המערערת לבין אחותה התגבש הסדר עבודה אמיתי. בית-הדין קבע כי מקרה זה הוא חריג מבחינה עובדתית, שכן, האחיות פנו לסניף המוסד וביקשו לברר את מעמדו המשפטי של ההסדר שהתגבש ביניהן. כוונתן של האחיות ליצור מסגרת חוזית של יחסי עובד-מעביד היתה ברורה. כאלף עדים תעמוד פנייתן למוסד טרם התחלת ההעסקה הנטענת, ובקשתן לברר כיצד יוכלו לעגן את היחסים ביניהן לכדי יחסי עבודה.

השני, המערערת ביצעה עבודה בפועל. חוקר המוסד לביטוח לאומי ביקר במקום העבודה {דירותיהן}, ונוכח כי אכן בוצעה על-ידי המערערת עבודה בפועל ולא הסתייג מן ההסדר.

בית-הדין הדגיש כי על-אף שהמערערת טיפלה באחיינה בימי שישי או מעבר לשעות עבודתה הרגילות של אחותה, אין בכך כדי לשלול קיומם של יחסי עובד-מעביד בין המערערת לאחותה, שכן אף אם חריגה זאת משעות העבודה אכן עולה כדי עזרה משפחתית, הרי שבגרעין עבודתה של המערערת בעבור אחותה התקיימו יחסי עובד-מעביד.

השלישי, המערערת הוכיחה את גובה שכרה. האחות העידה, כי שילמה למערערת שכר קבוע של 1,300 ש"ח. אף שמדובר בשכר נמוך לא מדובר בשכר סימלי שיכול לעורר חשש שמא מדובר בעזרה משפחתית, אלא בשכר ריאלי למקצוע זה.

9. האם התובעת ענתה להגדרה עובדת עצמאית ביום הפסקת עבודתה לפני הלידה?
ב - ב"ל (ת"א) 1233-10 {גלית בכור נ' המוסד לבטוח לאומי, תק-עב 2012(3), 5029 (2012)} התביעה לדמי לידה נדחתה בנימוק שהתובעת אינה עונה על הגדרת עובדת עצמאית נכון ליום הפסקת עבודתה לפני הלידה ועל-כן לא צברה תקופת אכשרה לפי סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995.

במקרה זה, עלו שתי סוגיות שהיו שנויות במחלוקת: הראשונה, האם יש לדחות את התביעה על-הסף מחמת התיישנות?. השניה, האם כדין נדחתה התביעה לדמי לידה?

אשר לשאלה הראשונה קבע בית-הדין, בדחותו את הטענה, כי מאחר שמכתב הדחיה נשלח לכתובת אותה התובעת ציינה בטופס התביעה וחזר בציון "לא נדרש", בשל מחדלה של התובעת שלא אספה את דבר הדואר, יש לראות את המכתב כאילו נמסר ליעדו.

אשר לשאלה השניה, קבע בית-הדין, בדחותו את הטענה, כי הכנסותיה של המערערת לא ענו להגדרה של עובדת עצמאית {50% מהשכר הממוצע במשק}.
התובעת לא הכחישה שבמשך השנים הצהירה שהכנסותיה נופלות ממחצית השכר הממוצע במשק או שאינה עובדת מעל 12 שעות בשבוע.

כמו-כן התובעת לא שילמה דמי ביטוח כעצמאית, היא לא טרחה לעדכן את מעמדה או הכנסותיה, למרות שהיתה מיוצגת על-ידי רו"ח ולמרות שעשתה כן בעבר, כשמשמעות ההצהרה היתה הפחתה בדמי הביטוח הלאומי. ככל שחל גידול בהכנסותיה, יכלה בנקל לתקן את המקדמות או לעדכן את הצהרתה אצל הנתבע, כפי שעשתה בשנים קודמות. התובעת לא פנתה לעדכן נתונים אלה, אלא לאחר שהנתבע קיבל דיווחים ישירים מרשויות המס והיא נדרשה לשלם רטרואקטיבית את הפרשי דמי הביטוח.

10. האם התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין התובעת לבין אביו של בעלה? - התביעה נדחתה
ב - ב"ל (חי') 35511-01-14 {סוהילה מראענה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(1), 23202 (2015)} התובעת עבדה בחנות שבבעלות אביו של בעלה ביחד עם קרובות משפחה נוספות המועסקות בחנות. לאחר שהתובעת ילדה היא תבעה דמי לידה מהנתבע.

הנתבע טען, כי התובעת לא היתה עובדת לפי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי. עוד נטען, כי התובעת לא הוכיחה קבלת שכר עבודה בפועל ואין בתלושי השכר שהומצאו על ידה כדי להוכיח קבלת שכר עבודה בפועל וכמו-כן שמדובר בעזרה משפחתית.

עוד טען התובע כי התובעת לא הציגה אסמכתאות לביצוע תשלום השכר ולא הוכיחה ששולם לה שכר. יתר-על-כן, התובעת לא הציגה ראשית ראיה לתשלום השכר באמצעות דפי הנוכחות עליהם סומנו הימים בהם עבדה וגובה התשלום עבור אותם ימים, למרות שכרטיסי הנוכחות היו מצויים בידה.

בנוסף לכל האמור, גרסאות התובעת והמנהל בהתייחס לניהול רישום הנוכחות לא היו אחידות והתובעת לא הגישה את דו"חות הנוכחות המצויים ברשותה. לעניין זה קבע בית-הדין כי הימנעות מהבאת כרטיסי הנוכחות עליהם רשומים התשלומים ששולמו לתובעת פעלה לחובת התובעת.

עוד נקבע, כי קיימות סתירות גם באשר לשאלה האם התובעת הוחלפה בחופשת הלידה על-ידי מאן דהוא אחר, כאשר לגרסת התובעת בחקירה הנגדית, טענה שהחליף אותה עובד, בעוד שבהודעה לחוקר היא העידה שלא היה לה מחליף.

לכן, נוכח הסתירות המהותיות בגרסת התובעת ובגרסתו של אחד העובדים, ומשלא הוצגו לפני בית-המשפט ראיות בדבר תשלום שכרה של התובעת בפועל, לא הוכחה מתכונת עבודתה ומשלא הוכח כי הועסק עובד אחר במקום התובעת בתקופה שבה שהתה בחופשת לידה - שוכנע בית-הדין שהעבודה שביצעה התובעת בעסק נעשתה על ידה "כעזרה משפחתית", כפי שנעשה על-ידי בני משפחה אחרים ובכלל זה בני ובנות משפחה אחרים המכינים את התבשילים הביתיים.

לסיכום, במקרה זה התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח את קיומם של יחסי עובד ומעביד באופן העולה על גדר "עזרה משפחתית".

11. האם התובעת שילדה בתקופה בה היתה בשנת שבתון זכאית לדמי לידה? - התביעה נדחתה
ב - ב"ל (ת"א) 35947-10-11 {יפה דבורה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(3), 1548 (2015)} התובעת עבדה כמורה בבית-ספר. התובעת יצאה לשבתון מרצונה החופשי והיתה מודעת לעובדה שבתקופת השבתון לא תקבל את שכרה ממעסיקה, לא תרוויח את מלוא שכרה, אלא רק תקבל מענקים חודשיים מקרן ההשתלמות. התובעת אף הסכימה כי עליה לשלם למוסד לביטוח לאומי דמי ביטוח כעצמאית.

בתקופה זו בה היתה התובעת בשנת השבתון, היא נכנסה להריון. לאחר הלידה תבעה מהנתבע דמי לידה ותביעתה נדחתה.

בית-הדין קבע, כי עצם תשלום דמי הביטוח במהלך תקופת השבתון כפי שטענה התובעת אינו מקנה את הזכות לקבלת דמי הלידה. על התובעת היה לברר עם המוסד לביטוח לאומי, בעת תשלום השובר כעצמאית, מה כלל בחובו התשלום ואין לקבל את טענת התובעת כי לא הובא לידיעתה כי דמי הביטוח אינם עבור דמי לידה.

בנוסף לכך אם היה נודע לתובעת בזמן תקופת ההריון וחל"ת {חופשה ללא תשלום} כי דמי הביטוח אינם עבור דמי לידה, לא היה באפשרותה לרכוש דמי ביטוח על מרכיב זה, שכן כאמור תקופת היותה בשבתון כמוהו כחל"ת ללא עבודה ועל-כן אין תקופה זו יכולה להיחשב לתשלום דמי הלידה.

עוד נקבע, כי קרנות ההשתלמות למורים הסדירו בתקנונים מקרים מסוג אלו והתובעת לא הוכיחה כי פנתה לקרן ההשתלמות לאחר קבלת תשובת הנתבע וסורבה לתשלום מלא או חלקי של דמי הלידה.

על-כן נקבע כי הנתבע פעל כדין במתן החלטתו לדחיית תביעת התובעת לדמי לידה.

12. האם בין התובעת ובן דודה התקיימו יחסי עובד-מעסיק? - הערעור התקבל
ב - ב"ל (נצ') 8097-10-11 {מוסטפא עלי נג'וא נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(3), 261 (2012)} עלתה השאלה האם מדובר ביחסי עובד-מעסיק או שמא בעזרה משפחתית. התובעת עבדה בבית מרקחת של בן דודה. לאחר שהתובעת ילדה, היא תבעה דמי לידה מהנתבע.

הנתבע דחה את תביעתה של התובעת בטענה כי בינה לבין בן דודה, לא התקיימו יחסי עובד-מעביד ועל-כן היא אינה זכאית לתשלום דמי לידה, בהתאם לסעיפים 1 ו- 40 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 {ייקרא להלן: "חוק הביטוח הלאומי"}.

בנוסף טען הנתבע, כי התובעת עבדה לטענתה אצל בן דודה, ולכן לא נכללת בהגדרה של "בן משפחה" כפי שנקבע בחוק הביטוח הלאומי.

התובעת העידה כי עבדה בבית המרקחת בתור "מתלמדת" תקופה של מספר חודשים בהם לא קיבלה כל שכר. לאחר תקופת ההתלמדות התובעת החלה לקבל שכר, כאשר את השכר היא קיבלה במהלך כל התקופה במזומן.

בן דודה של התובעת העיד בעדותו כי כאשר התובעת היתה בחופשת לידה הוא ביקש מאחותו, לעשות את עבודות הניקיון. בנוסף לכך אחד העדים היה לקוח קבוע שהעיד שראה את התובעת באופן קבוע.

בית-הדין שוכנע כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין בן דודה, ועל-כן היא נחשבה ל"עובדת" הזכאית לדמי לידה.

13. האם התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין התובעת לבין בעלה? - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (נצ') 3542-07-11 {כרמה עודה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(2), 5420 (2012)} התובעת עבדה בחנות של בעלה שנים רבות ועלתה השאלה האם מדובר ביחסי עובד-מעסיק או שמדובר בעזרה משפחתית.

התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי לידה וזו נדחתה, מהטעם שלא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בינה לבין מי שנטען להיות מעסיקה בתקופה שקדמה ליציאתה לחופשת לידה - בעלה.

חרף העובדה שהתובעת הצהירה כי עבדה בעסק החל "מתחילת חודש 10/09", וכך גם רשום בתלושי השכר "תחילת עבודה: 01.10.09", הרי שבפועל התלושים שהוצגו היו רק מתחילת חודש 01/10.

בנוסף לכך תלושי השכר שהוצגו לא שיקפו קיום חובות מכוח משפט העבודה, כמו תוספות יוקר, חופשה שנתית, דמי הבראה וכיוצא בזה, למעט תשלום שכר, שגם עובדת ביצועו לא הוכחה.

תלושי השכר כפי שהוצגו, לא יכלו לשמש ראיה לעצם תשלום שכר. התלושים הציגו לכל היותר דיווח ביחס לימי העבודה, שעות העבודה, גובה השכר וניכויי המס כמצויין בהם, פרמטרים, אשר כפי שעלה בחקירות התובעת ובעלה, ממילא אינם משקפים את המציאות.

במסגרת חקירתה הנגדית נשאלה התובעת, באשר למידע שמסרה לחוקר הנתבע בקשר לעובדים שהחליפו אותה בתקופת חופשת הלידה, וכן הופנתה לכך שלמעשה העד החליף עובד אחר - אח של בעלה. אלא שבפועל, התובעת לא הציגה כל ראיה חיצונית לביסוס טענותיה בהקשר זה, כמו גם לא העידה או ביקשה להעיד עדים כלשהם אשר עשויים לחזק את גרסתה, הן באשר לעניין עצם עבודתה והן לביסוס טיעוניה בעניין העובדים שכביכול החליפו אותה.

לסיכום, בית-הדין קבע שהתובעת לא הוכיחה כי אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין בעלה, אלא לכל היותר, כל פעולותיה בעסק נעשו במסגרת עזרה משפחתית.

14. התובע טען כי הוא זכאי לקבל תשלומים עבור מענק הלידה והוצאות האשפוז של גרושתו - התביעה נדחתה
ב - ב"ל (יר') 12089/07 - {אבו סרייה נאגי נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים, תק-עב 2009(1), 3563(2009) (2009)} התובע טען שהיולדת שהיא גרושתו מינתה אותו לקבל תשלומים עבור הוצאות האישפוז ומענק הלידה.

הנתבע טען כי יש לדחות תביעה זו על-הסף מחמת שיהוי. כמו-כן טען הנתבע לחוסר זכאות לתובע מחמת שהאישה היא תושבת שטחים שאינה נשואה לתובע בעת הגשת התביעה ועל-כן אינה עונה להגדרת מבוטחת. בנוסף לכך האישה לא היתה תושבת בעת הגשת התביעה וגם לא אשת תושב.

עוד טען הנתבע כי התובע בהיותו גרוש אינו רשאי להגיש בקשה למענק אישפוז, המשולמת עבור מבוטחת שנזקקה לאישפוז בשל לידה בלבד.

בית-הדין קבע כי למעשה התגרשו התובע ואשתו בסמוך ללידה כבר באפריל 2003 ולכן במועד הגשת התביעה בשנת 2007 האישה לשעבר לא ענתה להגדרת סעיף 40 או 42 לחוק הביטוח הלאומי. אשתו לשעבר לא היתה מבוטחת בעת הגשת התביעה. למעשה גם ההנחה שבעת הלידה ענתה להוראות סעיף 40 לחוק הביטוח הלאומי לא הוכחה אך גם אם-כן לא היה בכך כדי לסייע כלל.

לאור האמור נקבע כי דין התביעה להידחות לגופה בשל לשון החוק הברורה והחד-משמעית בסעיף 40 ו- 42(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי בדבר האישה המבוטחת המאושפזת ולא בעלה. נדחתה טענת אפליה ביחס לסעיף 42(ב) לחוק הביטוח הלאומי הדן באישה שנפטרה שאינו חל כאן.

כמו-כן, בית-הדין דחה את התביעה גם מהסיבה כי התובע הודה שהתביעה לא הגיעה לטיפול הנתבע במועד ולכן טענת הנתבע לשיהוי - התקבלה.