תגמולים למתנדבים (סעיפים 295-287 לחוק)

1. הדין
סעיף 287 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"287. מתנדב (תיקונים: התשס"ד (מס' 2), התשס"ז (מס' 9), התשע"ב (מס' 13), התשע"ד (מס' 6))
לעניין פרק זה, "מתנדב" - אחד מאלה:
(1) מי שפעל בהתנדבות, שלא בשכר, למען זולתו, על-פי הפניה מאת משרד ממשלתי, המוסד, רשות מקומית, ההסתדרות הציונית העולמית או הסוכנות היהודית לארץ-ישראל או מאת גוף ציבורי אחר שאישר השר לפי כללים, מבחנים, תנאים וסייגים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה, ובלבד שהתנדבות מחוץ לישראל תוכר רק בסוגי מקרים שאישר השר בצו; לעניין זה, "הפניה" - הפניה מוקדמת שנעשתה למטרות שיש בהן תועלת לאומית או ציבורית ונקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה, ובתנאים ובסייגים שנקבעו כאמור;
(2) מי שממלא, ללא שכר, חובת אבטחה לפי חיקוק, לרבות אימונים, סריקות, שמירה וכל פעולה אחרת הדרושה לביצוע האבטחה, שלא אגב שירותו לפי חוק שירות ביטחון;
(3) מי שהושיט עזרה לזולתו לפי חובתו על-פי דין;
(4) מי שעושה עבודה ציבורית או שירות לציבור לפי סימנים ב'1 או ד'1 לפרק ו' של חוק העונשין;
(5) מי שעשה בהתנדבות, שלא בשכר, פעולה להצלת חייו או רכושו של הזולת, לפי כללים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה, והמוסד הכיר בפעולתו לאחר מעשה;
(6) חבר מתנדב, שלא בשכר, של מגן דוד אדום בישראל;
(7) חבר מתנדב, שלא בשכר, של ארגון לעזרה ראשונה, למניעת נזקים לגוף או לרכוש או לטיפול בחולים או באנשים שאינם מסוגלים לטפל בעצמם, או חבר מתנדב, שלא בשכר, בארגון המטפל בקבורה, ובלבד שהשר אישר את הארגון בהודעה שפורסמה ברשומות;
(8) כבאי מתנדב כמשמעותו בסעיף 1 לחוק שירותי הכבאות, או מי שגויס לפי סעיף 24 לחוק האמור;
(9) משתתף המבצע שירות בקהילה במסגרת תכנית אישית שהוכנה לו לפי סעיף 42 בפרק ז' בחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004 (בפסקה זו: "חוק המדיניות הכלכלית"); לעניין זה, "משתתף" - כהגדרתו בסעיף 37 ו"שירות בקהילה" - כמשמעותו בסעיף 44 בפרק ז' בחוק המדיניות הכלכלית;
(10) מי שמשרת בשירות אזרחי כהגדרתו בסעיף 6(א) לחוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב-2002.
(11) משרת בשירות לאומי-אזרחי."

2. כללי
פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי מסדיר את זכאותם של מתנדבים, אשר נפגעו תוך כדי פעולת ההתנדבות, ושל התלויים בהם לתגמולים. סעיף 287 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר מיהו "מתנדב" לעניין פרק זה. החלופה הרלוונטית לענייננו היא זו הקבועה בסעיף-קטן (5): "מי שעשה בהתנדבות, שלא בשכר, פעולה להצלת חייו או רכושו של הזולת...". בתקנות הביטוח הלאומי (פעולת התנדבות להצלת חייו או רכושו של הזולת), התשנ"א-1991, נקבעו פרמטרים בשאלה מתי תיחשב פעולה מסוימת כפעולת התנדבות לעניין סעיף 287(5) לחוק הביטוח הלאומי {אם כי התקנות מפנות למספרו של הסעיף בנוסח משולב קודם של החוק}.
אדם הפועל להצלת בני אדם מטביעה שטבע אין עוד חולק כי הוא נחשב למתנדב שנפגע תוך כדי התנדבותו והוא נכנס לגדר הסעיף. לפי סעיף 289 לחוק הביטוח הלאומי, "מתנדב שנפגע תוך כדי פעולת ההתנדבות ועקב פעולה זו, יחולו עליו ועל התלויים בו, לפי העניין, הוראות פרק ה' בשינויים המחוייבים".

סעיף 290(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כדלקמן:

"היה המתנדב עובד או עובד עצמאי ערב הפגיעה, יחושבו הגמלאות שישולמו לו או לתלויים בו לפי ההכנסה המשמשת בסיס לחישוב הגמלה לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, אך לא פחות ממחצית הסכום הבסיסי כפול שלוש {בסעיף זה - הכנסת המינימום}. לא היה המתנדב עובד או עובד עצמאי ערב הפגיעה - יחושבו הגמלאות כאמור כאילו הכנסתו ברבע השנה שקדמה לפגיעה היתה הכנסת המינימום."
{בג"צ 2105/06 אסתר כהן נ' המוסד לביטוח לאומי ואח', תק-על 2010(3), 838 (2010)}

3. גמלת התנדבות וחברות הביטוח - לשון ההסכם המגדיר גמלה ברורה היא, היינו הגמלה המוגדרת בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, על-פי המבוטחים המוגדרים שם. המתנדב מבוטח על-פי פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי והגמלה המשולמת לו מוגדרת שם - על-כן ההסכם אינו חל על מתנדב - הערעור התקבל
ב- ע"א (יר') 15897-11-12 {הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-מח 2013(2), 8477 (2013)} נדון ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים.
בפסק-הדין חייב בית-משפט קמא את המערערים לשלם למשיב את סכום התביעה בסך של 723,829 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה, בתוספת הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין. בית-משפט קמא קבע, כי המשיב שילם לשאריו של מי שנהרג בתאונה קצבת שאירים וקצבת תלויים, וכי על המערערים להשיב למשיב את הסכומים ששילם, זאת מכוח העילות שנקבעו בפסק-דינו של בית-משפט קמא.

בית-משפט קמא קבע, כי לאור האמור בהסכם שנכרת בזמנו בין המשיב לבין חברות הביטוח, הידוע כ"הסכם רב השנים", חלה חובה על המערערים להשיב למשיב את הסכומים ששילם, בכפוף לקבוע בהוראות ההסכם. בין הצדדים התעוררה מחלוקת לאור העובדה כי המשיב טען בכתב התביעה שהקצבאות שולמו לאחר שהמנוח סווג על ידו כמתנדב בעת אירוע התאונה, שכן הפעולה שבמהלכה נפטר המנוח הוכרה כפעולת התנדבות מצילת חיים על-פי פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995. בין הצדדים התעוררה מחלוקת האם גמלה המשולמת מכוח פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי היא גמלה בת-שיבוב על-פי ההסכם.

קביעתו העיקרית של בית-משפט קמא בפסק-דינו היתה, כי לאחר שהמשיב הכיר בתביעה לתשלום גמלת תלויים שאושרה לאלמנה מכוח הוראות פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי, יש לקבוע כי ההסכם חל על גמלה מסוג זה. עוד הוסיף וקבע בית-הדין, כי הקביעה של המוסד לביטוח לאומי, שהכיר בתביעת האלמנה כלפי המשיב, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי היא קביעה מחייבת.

במילים אחרות: שעה שפקיד התביעות של המשיב ראה בתביעה לתשלום גמלת תלויים כתביעה בעקבות פעולת התנדבות, הדבר נעשה בתחום סמכותו ולא ניתן עוד לערער אחר קביעתו. על-כן קביעה זו מחייבת במסגרת היחסים בין המשיב לבין המערערים. בית-משפט קמא קבע כי סיווג התאונה על-ידי המשיב כפעולת התנדבות נעשה במהלך הפעילות השגרתית של המשיב תוך בחינה ושקילה של מכלול הנתונים שעמדו בפניו.

כמו-כן, קבע בית-משפט קמא, כי גמלת התנדבות היא בת-שיבוב על-פי ההסכם.

המערערים חלקו על פסק-דינו של בית-משפט קמא. לטענתם, המונח "גמלה" בהסכם הוגדר במפורש על-ידי הצדדים כהגדרתו בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). ההגדרה היא "השווי הכספי של הגמלאות, להוציא גמלה בעין שניתנו או שעתידות להינתן לפי חלק ב' לחוק, לרבות תמורת דמי פגיעה...". בית-הדין קבע, כי אין מחלוקת, שההפניה בפקודת הנזיקין היתה לפרק ב' לחוק הביטוח הלאומי, התשי"ד-1953, שלימים הפך לפרק ה' בחוק הביטוח הלאומי.

המערערים טענו בין-היתר, כי הגדרה זו אינה כוללת תגמולים למתנדבים המעוגנים בפרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי. לחיזוק טענה זו הפנו המערערים לעובדה, כי פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי נחקק לפני כריתת ההסכם שבין המשיב לבין חברות הביטוח, ועל-כן הם ביקשו להסיק מהעובדה שפרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי לא נכלל במסגרת אותו הסכם באופן מפורש, כי כוונת הצדדים היתה שגמלאות המתנדבים אינן בנות-שיבוב במסגרת הוראות ההסכם.

בית-המשפט קבע, כי אין מחלוקת, שגמלה מוגדרת בסעיף 82(ב) לחוק הביטוח הלאומי ככזו המשולמת על-פי הוראות פרק ה' {כיום} לחוק הביטוח הלאומי.

באשר להגדרה של גמלה, קבע בית-המשפט, כי ההגדרה של גמלה בחוק הביטוח הלאומי היא הגדרה רחבה יותר מזו שבהסכם אליו מתייחסים הצדדים, שהרי על-פי ההסכם מדובר אך ורק בגמלה שנקבעה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי.

עיון בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, שכותרתו "ביטוח נפגעי עבודה" מלמד, כי הוא עוסק, רובו ככולו, בגמלאות המשולמות בגין פגיעות בעבודה. מעגל המבוטחים על-פי פרק ה' מוגדר בסעיף 75(א) לחוק הביטוח הלאומי, שפותח את פרק ה'.

מדובר בשורה של הגדרות המתייחסות לסוגים שונים של עובדים או מי שעובד על-פי חוק. המתנדב אינו נזכר במסגרת זו, ומכך ניתן ללמוד כי לא היתה כוונה לראות במתנדב כמבוטח על-פי הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי. עולה מהאמור, כי באופן מפורש הגדרתה של הגמלה על-פי ההסכם אינה כוללת גמלה המשולמת למתנדבים, וזאת בפרט לאור השוואת הגדרתה של "גמלה" שבחוק הביטוח הלאומי לבין ההגדרה שבהסכם.

בית-המשפט קבע, כי לא ניתן להרחיב את המונח "גמלה" שבהסכם, כך שהיא תכלול גמלה למתנדבים, שעה שהדבר אינו נאמר באופן מפורש בהסכם. מהשוואת לשון ההסכם והגדרת הגמלה בחוק הביטוח הלאומי עולה כוונה אחרת, שלא להחיל את גמלת המתנדבים על הוראות ההסכם. נראה, כי פרשנות אחרת מנוגדת לכוונת הצדדים כפי שהיא עולה מהגדרת הגמלה בהסכם.

עוד קבע בית-הדין, כי לא עלה בידי המשיב להוכיח שהגמלה למתנדב משולמת מתקציב המוסד לביטוח לאומי, נטל זה רובץ על המשיב. המשיב לא המציא ראיה כי תקציבו כולל תשלום גמלאות אלה. מלשון החוק עולה {סעיף 291 לחוק הביטוח הלאומי}, כי אוצר המדינה נושא בתשלום גמלאות אלה, דהיינו, לכאורה, הן אינן נכללות בתקציבו של המשיב.

אמנם נקבע בעבר, כי המקור לכספי הגמלה אינו מהווה שיקול, כל עוד כספים אלה נכללים בתקציבו של המשיב. אולם בענייננו נמנע המשיב להציג את תקציבו בבית-המשפט ולהוכיח כי הכספים לתשלום גמלאות למתנדבים נכללים בתקציבו.

לסיכום, קבע בית-הדין, כי לשון ההסכם המגדיר גמלה ברורה היא, היינו הגמלה המוגדרת בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, על-פי המבוטחים המוגדרים שם. המתנדב מבוטח על-פי פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי והגמלה המשולמת לו מוגדרת שם. מכאן, שההסכם אינו חל על הגמלה המשולמת למתנדב. עוד יודגש כי המשיב הבהיר כי אין לראות במנוח כעובד של חברת צח, ומכאן שאין לראות במנוח כמי שהיה עובד של חברה אחרת. לפיכך, בית-הדין קיבל את הערעור.
4. תגמולים למתנדבים - המנוח לא היה מתנדב - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (נצ') 12526-01-14 {רינה מושאשוילי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2014(3), 8792 (2014)} נדונה הסוגיה האם יש לראות במנוח כמתנדב בהתאם לסעיף 287(5) לחוק הביטוח הלאומי ולתקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (פעולות התנדבות), התשנ"א-1991 {ייקרא להלן:"תקנות הביטוח הלאומי"} וזאת בהתייחס לאירוע מיום 30.01.12.

בתאריך 30.01.12 נרצח המנוח, במהלך שוד מזויין שארע בסניף דואר בנצרת עלית, אליו הגיע כדי לקבל את קצבת הנכות שלו מהנתבע. התובעת מס' 1 {האלמנה} הגישה לנתבע תביעה להכיר במותו של המנוח בפגיעה בעבודה, בטענה שהוא קיפח את חייו עת התנהל כמתנדב בסניף הדואר. הנתבע דחה את תביעת האלמנה מהטעם שהמנוח לא ענה על תנאי סעיף 287(5) לחוק הביטוח הלאומי, המגדיר מיהו מתנדב.

בית-הדין קבע, כי לא היתה פעולה אקטיבית שעשה המנוח להצלת חיי הזולת או רכושו, פעולות שהן מתחייבת מלשון הסעיף והתקנה, ובשל כך, לא ניתן לראות את המנוח כמי שעונה על הגדרת מתנדב. בשל כך, התביעה נדחתה.

5. תגמולים למתנדבים - מטרות והפניה להתנדבות והפניית מתנדבים על-ידי גוף מוכר לעניין חוק הביטוח הלאומי - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (חי') 20722-10-09 {יאנה קורץ' נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(3), 5879 (2012)} נדונה טענת התובעת, כי במסגרת פעילות התנדבותית, נפגעה ברגלה ולטענתה, יש לראות בה כמתנדבת לעניין הזכאות לדמי פגיעה על-פי חוק הביטוח הלאומי ותקנות הביטוח הלאומי (מתנדבים), התשל"ח-1978 {ייקרא להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"}.
הנתבע, טען, כי אין לראות בתובעת מתנדבת כהגדרתה בסעיף 287(1) לחוק הביטוח הלאומי ובתקנות הביטוח הלאומי ודין תביעתה להידחות.

התובעת למדה באוניברסיטת בן גוריון בתקופה שבין אוקטובר 2007 ועד ספטמבר 2008. בין החדשים ינואר עד יוני 2008 התנדבה התובעת בעמותת "באר שבע אוהבת חיות" במסגרת מלגת דיקן, תוך מילוי מכסת שעות נדרשת. במסגרת זו דאגה התובעת להאכלת בעלי החיים ולמילוי מים עבור בעלי החיים בשטחה של האוניברסיטה, בפינות האכלה מוסדרות.

לאחר תקופה זו המשיכה התובעת להתנדב בעמותה מיוזמתה. ביום 06.09.08, עת ירדה התובעת במדרגות באחד מבנייני האוניברסיטה, לאחר שמילאה מים בעבור בעלי החיים, מעדה ונפלה.

התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה ותביעתה נדחתה ביום 23.06.09 בנימוק, כי לא עמדה בתנאי סעיף 287(1) לחוק הביטוח הלאומי, שכן ביום 06.09.08 לא פעלה על-פי הפניה מוקדמת מגוף שנקבע בחוק או שאושר על-ידי שר הרווחה כגוף ציבורי המוסמך להפנות מתנדבים.

בית-הדין קבע, כי התובעת לא הוכיחה שבמועד הפגיעה ההתנדבות היתה על-פי הפנייה של גוף ציבורי שאישר השר. התובעת לא הופנתה להתנדבות במועד זה על-ידי האוניברסיטה שכן, ההפניה להתנדבות לצורך קבלת מלגת דיקן הסתיימה עוד בחודש יוני 2008.

זאת ועוד, גם אם היתה התובעת מופנית על-ידי האוניברסיטה במועד הפגיעה, הרי שהתובעת לא הוכיחה כי האוניברסיטה היא גוף ציבורי שאושר על-ידי השר כנדרש לצורך הפניית מתנדבים לעניין חוק הביטוח הלאומי. אף העמותה, על-פי הודעתה מיום 25.07.10, אינה גוף המוכר על-פי סעיף 287(1) לחוק הביטוח הלאומי.

על-כך יש להוסיף, כי מטרות ההתנדבות, אשר לטענת התובעת הינן בגדר "הגנת בעלי חיים" החוסות תחת תקנה 1א(22) לתקנות הביטוח הלאומי, הוכרו כמטרות שיש בהן תועלת לאומית או ציבורית לעניין התנדבות לפי סעיף 287(1) רק מיום 14.08.08 ובתוקף מיום 01.09.08 על פעילות התנדבותית מאותו היום ואילך.

מכאן, שאף אם עוברת היתה התובעת את המשוכה להוכיח כי הופנתה על-ידי גוף ציבורי שאושר על-ידי השר, הרי שההתנדבות אמורה היתה להיכלל ברשימת המטרות שלהן תועלת לאומית או ציבורית על-פי התקנות, והגנה על בעלי חיים לא היתה מנויה ברשימה זו נכון למועד הפגיעה. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחתה.

6. תגמולים למתנדבים - תועלת ציבורית או לאומית ואיפיון ההתנדבות לצורך זכאות לגמלה - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (נצ') 45652-03-11 {שמואל מדר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2011(3), 15122 (2011)} התובע פנה לנתבע בתביעה להכיר באירוע מוחי שפקד אותו ביום 22.09.09 כפגיעה במסגרת התנדבותו כיו"ר ועד מקומי של המושבה יוקנעם. לטענתו היה צריך להכיר בו כ"מתנדב" כמשמעו בפרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי.

הנתבע החליט לדחות את תביעת התובע וזאת על בסיס הגישה לפיה התובע לא הופנה ביום 22.09.09 על-ידי גוף ציבור המוסמך להפנות מתנדבים, וכי פעילות יו"ר ועד מקומי אינה נכללת במסגרת הפעילות המוכרת על-פי החוק, כמו גם מהטעם שהתובע אינו מבוטח כעובד ולא הוכח קיום יחסי עובד ומעביד בינו לבין הועד המקומי של המושבה יוקנעם.

לחילופין נטען, כי אף שניתן לראות את התובע כעונה על הגדרת מתנדב, הרי שהאירוע המוחי התפתח כתוצאה ממחלה טבעית והשפעת ההתנדבות, אפילו אם היתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

התובע שימש כיו"ר הוועד המקומי יוקנעם מושבה. אין חולק כי התובע עשה את תפקידו בהתנדבות וללא שכר.

על תפקידו, העיד התובע שהוא מקביל לראש מועצה. במסגרת תפקידו, התובע היה גם אחראי על ענייני הנהלים הנוגעים לאישורי תוכניות בניה.

ביום 22.09.09, בשעות הצהריים, כאשר התובע היה ליד מרכז הדואר במושבה יוקנעם, על-מנת לקחת דברי דואר, ובהיותו בתוך הרכב, ניגש אליו מר רוני קפלן, אשר ביקש לברר ביחס לאישור תוכנית בניה, הנמצאת במסגרת אחריות הוועדה המקומית, ותוך כדי כך החל האחרון לצרוח עליו. התובע, שהיה המום מהתנהגותו של מר קפלן, במיוחד מאחר והם נחשבים ל"חברים טובים", ניסה להסביר לו, אולם מר קפלן לא היה מוכן להקשיב. האירוע נמשך דקות ספורות.

בית-הדין קבע, כי פעולותיו של התובע כיו"ר הוועד המקומי יוקנעם מושבה לא יכולות לבוא בין גדרי מי מבין הפעילויות שבתקנות המתנדבים, שכן פעולותיו במסגרת זו אינה יכולה, להיכלל במסגרת מטרות ההתנדבות שיש בהן תועלת לאומית או ציבורית - כפי שפורטו ברשימה הסגורה שבאותן תקנות.

יתר-על-כן, התובע גם לא הציג מטעמו כל ראיה שיש בה כדי להוכיח כי תפקידו כיו"ר הוועד המקומי יוקנעם מושבה ופעילותיו בהקשר זה, נעשו למטרות שיש בהן תועלת לאומית או ציבורית, כאשר כל שניסה להוכיח, כי הוועד המקומי שהינו עומד בראשו בא בגדר ההגדרה של רשות מקומית. והרי לא די בכך, שכן למרות, ש"רשות מקומית" כוללת בחובה גם ועד של מושבה, הרי שעל-מנת שפעולות המתנדב תיחשבנה לעניין מתן גמולים על-ידי הנתבע, בשל האירוע שאירע לו במהלך התנדבותו, על פעולותיו לבוא במסגרת מטרות ההתנדבות שיש בהן תועלת לאומית או ציבורית.

לפיכך, נוכח המצב המשפטי כפי שהוא, קצרה ידו של בית-הדין מלסייע בידי התובע.

לסיכום, לנוכח האמור לעיל ובשים-לב לטענות הנתבע וחרף טענות התובע, קבע בית-הדין, כי ישום הוראות החוק והתקנות, מחייבים את המסקנה כי התובע אינו עונה על-אף אחד מהאפיונים המגדירים מתנדב לצורך זכאות לקבלת גמלה עקב האירוע במהלך ההתנדבות שביצע, וגם מטרת פעולותיו אינה נמנית בכלל אותן פעילויות שהשר ראה במילויין מטרה שיש בה תועלת ציבורית או לאומית, ועל-כן לא ניתן להחיל עליו את האמור בסעיף 289 לחוק הביטוח הלאומי.

7. תגמולים למתנדבים - לא היתה הפניה של התובע להתנדבות על-ידי העיריה - התביעה נדחתה
ב- תב"ע (נצ') נז/ 0-107 {איאד קנאנבה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 98(1), 7 (1998)} התובע פנה אל הנתבע בתביעה לדמי פגיעה עבור תקופת אי-הכושר שנגרמה לו עקב התאונה מיום 16.07.94, בהסתמך על היותו "מתנדב" לפי סעיף 198ה לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשכ"ח-1968 שהוחלף על-ידי סעיף 287 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, אך הנתבע דחה את התביעה, בטענה כי התובע התנדב "בגוף לא מנדב לפי חוק תגמולים למתנדבים".

התובע נפגע בתאונה ביום 16.07.94 עת הכין שטח לשם קיומה של קייטנת "השלום והילדות", שהתובע היה בין מארגניה, מתוקף היותו מזכיר סניף נצרת של ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי. אין חולק כי הקייטנה התקיימה בחסותה של עיריית נצרת.

בכתב ההגנה, הכחיש הנתבע את עניין ההפניה מ"גוף מנדב". בנוסף לכך, הנתבע טען כי פעילותו של התובע בקייטנה לא היתה לצרכים לאומיים או ציבוריים או אחרים כמפורט בתקנות הביטוח הלאומי (מתנדבים), התשל"ח-1978 {ייקרא להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"}, אולם, כבר בעת הדיון המוקדם הראשון בתיק, הודיעה באת-כוח הנתבע, כי הנתבע איננו עומד על הטענה.

בית-הדין קבע, כי המחלוקת היחידה בתיק נותרה בשאלה אם אכן התובע הופנה על-ידי העיריה להתנדב בקייטנה {במסגרת מחלוקת זו, התעוררה מחלוקת משפטית, בשאלה אם "הפניה" להתנדבות על-ידי גוף מנדב - יכולה להיעשות גם בעל-פה}.

לאחר בחינת הראיות בתיק, קבע בית-הדין, כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את גרסתו בדבר ההפניה. על-פי גרסתו של התובע, ההפניה מאת העיריה להתנדב בקייטנה נעשתה באמצעות סגן ראש העיריה, כאשר עקב מקרוב אחר ההכנות לפתיחת הקייטנה, בתחילת שנת 1994, ורק לאחר-מכן נערך רישום של המתנדבים להדריך בקייטנה.

לפי גרסתו של סגן ראש העיריה, לא היה אירוע של הפניית מתנדבים מטעם העיריה אלא רק דברי חיזוק ועידוד כלליים לעושים במלאכה.

לסיכום, קבע בית-הדין, כי לאור אי-קבלת גרסת התובע על עצם ההפניה, אין צורך לדון בטענות המשפטיות של באת-כוח הנתבע על-כך ש"הפניה" צריכה להיות בכתב או לפחות אישית, אך במאמר מוסגר העיר בית-הדין, כי אין סיבה להחיל, בדרך פרשנית, סייגים מלאכותיים על המונח "הפניה", שאינם מתחייבים מפירושו הרגיל של המונח ולא נקבעו על-ידי המחוקק. לפיכך הפניה להתנדבות יכולה להיעשות גם בעל-פה וגם לקבוצת אנשים.

8. תגמולים למתנדבים - התובע לא היה בגדר "מתנדב" לעניין החוק והתקנות - התביעה נדחתה
ב- תב"ע (ת"א) נו/ 0-897 {מוחמד חאג'י נ' המלל, תק-עב 97(1), 676 (1997)} התובע מונה ביום 21.01.75 כחבר ועד הנאמנים ברמלה, לניהול נכסי ההקדש {וואקף}, בהתאם לסעיף 29ב' לחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 ועל-פי החלטת הממשלה.

לטענת התובע, ביום 03.06.95 במסגרת מילוי תפקידו הגיע התובע למסגד ברמלה, שבחצרו מצוי משרד ועד הנאמנים. התובע עלה על סולם כדי לבדוק תקלה במאוורר שהיה תלוי באולם התפילה הגדול של המסגד, מעד ונפל מהסולם ונחבל בשתי רגליו.

התובע עתר למוסד לביטוח לאומי בתביעה לתשלום דמי פגיעה בגין התאונה, בהסתמכו על סעיף 287(1) לחוק הביטוח הלאומי בטענה כי פעל בעת התאונה כמתנדב ולפיכך הוא זכאי לדמי פגיעה.

תביעתו נדחתה על-ידי הנתבע בטענה שעל-פי הגדרת "מתנדב" בחוק ובתקנות הביטוח הלאומי (מתנדבים), התשל"ח 1978, אין הוא נחשב כמתנדב.

באי-כוח הצדדים הסכימו, למעשה, כי הפלוגתא הרלוונטית היא משפטית: האם התובע הוא בגדר "מתנדב" לעניין החוק והתקנות.

בית-הדין קבע, כי התובע לא הוכיח שבמועד בו אירעה התאונה, עדיין עמד בתוקפו המינוי שלו כחבר ועד הנאמנים ברמלה. המסמכים שצורפו לכתב התביעה דנים, לכל המאוחר, במינוי שנעשה ביום 29.07.93, והתאונה אירעה ביום 03.06.95. לפיכך, לכאורה לא הוכיח התובע כי על-פי גרסתו ופרשנותו הוא, יכול היה להיחשב כ"מתנדב" ביום התאונה.

בנוסף לכך, על-פי המפורט בכתב התביעה, לא אירעה התאונה במהלך מילוי תפקידו כחבר ועד הנאמנים אלא בעת שהלך לאולם התפילה במסגד וניסה לתקן תקלה במאוורר. לא נטען ובוודאי שלא הוכח ולו לכאורה כי תיקון המאוורר באולם התפילה - הוא מתפקידיו של התובע בשמשו כחבר ועד הנאמנים של ההקדש.

עוד הוסיף בית-הדין, כי לא די בכך שאדם יפעל בהתנדבות למען זולתו, ולא די שהאדם הופנה בהפניה מוקדמת למטרות שיש בהן תועלת לאומית וציבורית, אלא שאותן מטרות חייבות להיות קבועות ומאושרות על-ידי ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תגמולים למתנדבים (סעיפים 295-287 לחוק)