botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

תשלומים ודו"חות - קביעת דמי ביטוח בהיעדר דו"ח (סעיף 357 לחוק)

1. הדין
סעיף 357 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, קובע כדלקמן:

"357. קביעת דמי ביטוח בהיעדר דו"ח (תיקון התשנ"ז)
היה אדם חייב, לפי התקנות, להגיש דין-וחשבון כאמור בסעיפים 342 ו-355(א)(1) או (א)(2) ו- (ב) ולא הגישו, רשאי פקיד גביה ראשי שהמוסד מינהו לכך לקבוע את הסכום המגיע כדמי ביטוח שיש לשלמם, ורואים כאילו חל פרעון הסכום במועד התשלום של תקופת התשלום שאליה מתייחס הסכום."

2. כללי
ב- ב"ל (יר') 1621-07-10 {ג א נ' המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים, תק-עב 2015(1), 4930 (2015)} בזמן קבלת ההחלטה בעניינו של התובע, לא היתה עובדת הנתבע מוסמכת כ"פקיד גביה ראשי" וגם לא התייעצה עם מי שהוסמך ככזה ולכן החלטתה לעניין גובה הכנסותיו של התובע בתקופה הרלוונטית - היתה בטלה. יחד-עם-זאת, יש לשים-לב שסעיף 357 מתייחס לקביעת גובה ההכנסה בלבד, ולא לקביעת המעמד, קביעה אשר כן היתה בסמכותה.

3. התובע הצהיר במשך השנים, כי אין לו הכנסות כלשהן, אך חקירה שערך הנתבע בעניינו של התובע, העלתה, כי התובע עובד ומשתכר - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ב"ל (יר') 1621-07-10 {ג א נ' המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים, תק-עב 2015(1), 4930 (2015)} נדונה הסוגיה האם התובע השתכר למחייתו כקבלן עצמאי בין השנים 2010-2002 ולפיכך האם קיבל כספים ביתר כגמלת נכות.

התובע, יליד 1956, קיבל קצבת נכות כללית החל משנת 1997 על רקע מחלה פסיכיאטרית שפרצה, לאור טראומה שחווה. התובע היה מאושפז לסירוגין, בין השנים 2001-1997 בבתי חולים פסיכיאטריים. נוכח מצבו החליט בית-הדין השרעי, להכריז על התובע כחסוי ולמנות את בתו גב' נ' ג' כאפוטרופוס עליו.

התובע הצהיר במשך השנים, בטפסים לגמלה אותם מילא ובוועדות בהן נבדק מטעם הנתבע, כי אין לו הכנסות כלשהן, אך חקירה שערך הנתבע בעניינו של התובע, העלתה, כי התובע עובד ומשתכר, ועל-כן נקבע מעמדו של התובע כעובד עצמאי, מינואר 2002 ועד דצמבר 2010 בהתאם לסעיף 357 לחוק הביטוח הלאומי.

בעקבות שינוי מעמדו של התובע אצל הנתבע, נוצר לו חוב אצל הנתבע בסך של 34,997 ש"ח, שנקבע לפי חישוב הכנסה בת מחצית השכר הממוצע במשק לשנים 2008-2002 והשכר הממוצע במשק לשנים 2010-2009.

לטענת התובע, חקירת הנתבע משנת 2009 פסולה מלכתחילה מאחר והתובע הוא חסוי הסובל ממחלה פסיכיאטרית. החקירה לא הוכיחה כי לתובע היו הכנסות בין השנים 2010-2002 וממילא גם לא הוכח גובה ההכנסות הנטענות, ומכאן שהנתבע לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש הן ביחס לתקופה הנטענת והן ביחס לגובה ההכנסות הנטענות.
באשר לפלוגתא השניה, טען התובע, כי הוכח שהנתבע השתמש שלא כדין בסמכותו מאחר והגברת אלה שור איננה מוסמכת כפקיד גביה ראשי כהגדרתו בסעיף 357 לחוק הביטוח הלאומי, ולא ברור אילו קריטריונים נלקחו בחשבון בעת הפעלת שיקול-דעתה בעניינו של התובע.

פגם נוסף בהתנהלותו של הנתבע באשר להפעלתו של סעיף 357 לחוק הביטוח הלאומי, היא כי לא ניתנה לתובע או למי מטעמו האפשרות לטעון לגבי גובה ההכנסה שנקבעה לשנים 2010-2002. בנוסף, לא ברור מלשון הסעיף כי פקיד הגביה מוסמך לקבוע הכנסה למפרע בת 9 שנים.

הנתבע טען, כי חקירה מיום 18.11.09 הוכיחה, כי התובע עובד ומשתכר למחייתו וזאת בניגוד להצהרותיו שניתנו בעת מילוי טפסי תביעה והופעה בוועדות השונות. סעיף 357 לחוק הביטוח הלאומי קובע, כי בהיעדר דיווח של מבוטח עצמאי על הכנסותיו, יחוייב המבוטח בדמי ביטוח המבוססים על פעם וחצי השכר הממוצע במשק.

בעניינו של התובע הופעל שיקול-דעת ובשנים 2008-2002 נקבע בסיס השכר כמחצית השכר הממוצע במשק. לעניין סמכותה של הגב' אלה שור, טען הנתבע כי ההחלטה ניתנה בעניינו של התובע לאחר בירור והתייעצות עם הממונה במשרד הראשי. כמו-כן, ההחלטה נערכה תוך הפעלת שיקול-דעת לטובת התובע והתחשבות במכלול נסיבותיו.

עוד הוסיף הנתבע, כי פרשנותו של התובע את סעיף 357 לחוק הביטוח הלאומי, אינה מתיישבת עם תכלית החוק וברי מקריאת הסעיף כי הוא אינו מתייחס לשנת המס בלבד, אלא לכל התקופה שלא דווחה הכנסה בגינה.

ולעניין התקופה הנטענת, הרי שמחומר החקירה עלה, כי התובע עסק כקבלן כבר מזה תקופה, והוא אף הצהיר בשיחתו עם חוקר המוסד לביטוח לאומי, כי הוא במקצוע כבר 40 שנה. בנוסף, אין לצפות מהנתבע לעקוב אחר מבוטחיו באופן שוטף ולכן אין לקבל את טענת התובע.

לעניין היותו של התובע חסוי אשר מונה לו אפוטרופוס, טען הנתבע, כי רק לאחר הגשת התצהירים בהליך זה מטעם התובע התגלתה עובדה זו לנתבע. התביעה הוגשה בשם התובע וללא כל ציון שמו כחסוי. לבסוף, עובדת היות התובע חסוי אינה מונעת מבעדו לעבוד ולהשתכר, כפי שאכן הוכח בחקירה.

בית-הדין קבע, כי אין ספק וגם אין מחלוקת כי התובע עבד למחייתו בעת ביצוע החקירה בשנת 2009. כך עלה מהעדויות החוקרים שנשמעו בפני בית- הדין וכך עלה גם מקטעי הווידאו שצולמו בזמן אמת על-ידי חוקרי הנתבע. בנוסף לאמור, הסכים בא-כוח התובע כי התובע עבד והשתכר באותה תקופה.

כמו-כן, מצילומי הווידאו שהוצגו בבית-הדין ניכר היה כי מדובר באדם בעל שיקול-דעת והבנה של המתרחש, המסוגל לנהל משא ומתן בצורה מפוכחת וברורה. החוקרים אף העידו כי התובע ניהל מולם משא ומתן {כשהציגו עצמם כלקוחות}, לקח אותם לדירה בה ביצע עבודה בעבר, דירה אותה פתח באמצעות מפתח שהיה ברשותו.

ועוד הוסיף בית-הדין, כי צדקה באת-כוח הנתבע, כי אין מצופה מהנתבע לעקוב אחר מבוטחיו בכל עת. הציפיה מהמבוטח הסביר, היא שיצהיר דברי אמת בעת בקשותיו לגמלה ובעת הופעותיו בפני הוועדות.

באשר לטענה כי העובדת שור, בזמן קבלת ההחלטה בעניינו של התובע, לא היתה מוסמכת כ"פקיד גביה ראשי" וגם לא התייעצה עם מי שהוסמך ככזה, קבע בית-הדין, כי החלטתה לעניין גובה הכנסותיו של התובע בתקופה הרלוונטית - בטלה. יחד-עם-זאת, יש לשים-לב שסעיף 357 לחוק הביטוח הלאומי מתייחס לקביעת גובה ההכנסה בלבד, ולא לקביעת המעמד, קביעה אשר כן היתה בסמכותה, כאמור, של הגב' שור.

לסיכום, קבע בית-הדין, כי גובה הכנסותיו של התובע יילקח בחשבון מ-01.08.06 ועד דצמבר 2012. שאלת גובה ההשתכרות הנכון תועבר לפקיד גביה ראשי אשר יפעל על-פי סמכותו בעניין זה. בהתאם לכך ייערך חישוב מחדש של החוב שנותר לו.