botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

ביטוח זקנה - קצבת זקנה לנכה (סעיף 251 לחוק)

1. הדין
סעיף 251 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"251. קצבת זקנה לנכה (תיקון התשס"ב (מס' 6))
(א) בסעיף זה:
"קצבת נכות" - קצבה חודשית כמשמעותה בסעיף 199(1) וכן גמלה מיוחדת לעולה המשתלמת לפי הסכם מכוח סעיף 9;
"סכום קצבת זקנה" - סכום השווה לקצבה המשתלמת לפי הוראות סעיפים 244(א) ו- (ב) ו- 248, וכן גמלת זקנה מיוחדת לעולה המשתלמת לפי הסכם מכוח סעיף 9;
"גמלה נוספת לנכה" - סכום השווה להפרש שבין קצבת נכות וסכום קצבת זקנה.
(ב) מבוטח ששולמה לו קצבת נכות בתכוף לפני שנעשה זכאי לקצבת זקנה, וסכום קצבת הזקנה שהוא זכאי לו נמוך מסכום קצבת הנכות האמורה, זכאי לקצבת הזקנה בצירוף גמלה נוספת לנכה (בסעיף זה: "קצבת זקנה לנכה"), ואולם תוספת התלויים תחושב בעד כל חודש בהתאם למספר התלויים בנכה באותו חודש כמשמעותם בסעיף 200(ג); קצבת הזקנה לנכה תעודכן בשיעורים ובמועדים שבהם מתעדכנת קצבת הנכות."

2. כללי
בהתאם לסעיף 251 לחוק הביטוח הלאומי, זכאי המערער ל"גמלה נוספת לנכה", שהיא סכום ההפרש בין סכום קצבת הזקנה לבין סכום קצבת הנכות. אין לחשב את ה"גמלה נוספת לנכה" על בסיס ההפרש בין סכום קצבת הנכות לבין סכום קצבת הזקנה הבסיסית, ללא תוספת ותק לקצבת זקנה, ולשלם תוספת ותק לקצבת זקנה בנוסף ל"גמלה נוספת לנכה".

טענה לפיה, תשלום ה"גמלה נוספת לנכה" על בסיס קצבת הזקנה כולל תוספת ותק, מביאה לתוצאה שלפיה לא משולמת לו בפועל תוספת ותק לקצבת זקנה. חישוב כזה אינו עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה שנועדה לשמר את גובה קצבת הנכות המשולמת למבוטח כך שבמעבר מקצבת נכות כללית לקצבת זקנה, לא יפחת סכום הקצבה המשולם לו. על-כך ניתן ללמוד גם מכך שעל-פי הוראת סעיף 251(ג) לחוק הביטוח הלאומי קצבת הזקנה לנכה מעודכנת בשיעורים ובמועדים שבהם מתעדכנת קצבת הנכות {עב"ל 20147-01-14 שלמה אלמון נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2014(4), 1334 (2014)}.

3. ביטוח זקנה - קצבת זקנה לנכה - התובעת ביקשה להכיר בה כזכאית לקצבת נכות כללית לצורך קבלת "סיוע נוסף" {"תוספת גמלה לנכה"} לקצבת הזקנה - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (נצ') 26687-12-13 {גילה מלין נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2014(4), 11194 (2014)} התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבע בגין החלטתו, לפיה נדחתה תביעתה לקצבת נכות כללית בהסתמך על סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי, מהסיבה כי אינה מבוטחת בביטוח נכות הואיל והיא הגיעה לגיל פרישה.

במכתב צויין, כי זכאותה לקצבת נכות על-פי יתר תנאי הזכאות בחוק, לא נבדקה, עקב דחיה זו. מכתב התביעה אשר הוגש, עלה כי בקשת התובעת היא למעשה להכיר בה כזכאית לקצבת נכות כללית לצורך קבלת "סיוע נוסף" {"תוספת גמלה לנכה"} לקצבת הזקנה.

הנתבע בכתב הגנתו, טען כי בהתאם לסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי, "מבוטח" לעניין קצבת נכות כללית, הוא תושב ישראל אשר מלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל פרישה. התובעת הגישה תביעתה לקצבת נכות כללית ביום 16.16.13. גיל פרישתה לפי תאריך לידתה, 09.04.50, ובהתאם ללוח א' חלק א' לחוק הביטוח הלאומי, הינו 62. כלומר, התובעת הגיעה לגיל פרישה כבר ביום 09.04.12. על-כן, היא אינה נכללת בהגדרת "מבוטח" על-פי סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי.

בית-הדין קבע, כי במועד שבו תמו 90 הימים במהלכם היה על התובעת להיות באי-כושר להשתכר מהתאריך הקובע לצורך עמידה בתנאי סעיף 196(ב) לחוק הביטוח הלאומי {16.6.13}, היתה התובעת כבר לאחר "גיל פרישה". מבחינת החוק, במועד זה התובעת לא היתה "מבוטחת" בהתאם להגדרת "מבוטח" שבסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי וגם לא "נכה" בהתאם להגדרה בסעיף זה.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים היתה, האם, על-מנת שהתובעת תהיה זכאית לקבלת "תוספת גמלה לנכה" בהתאם לסעיף 251(ב) לחוק הביטוח הלאומי, די בהיותה "מבוטחת" ו"נכה" במועד 16.03.12 או שעליה לעמוד בתנאי סעיף 196(ב) לחוק הביטוח הלאומי, טרם הגיעה לגיל פרישה. לטענת הנתבע, התובעת לא עמדה בתנאי 196(ב) לחוק הביטוח הלאומי טרם הגיעה לגיל פרישה.

בנסיבות אלו היא אינה זכאית על-פי החוק לקצבת נכות ועל-כן אין להיעתר לתביעתה. התובעת לעומת-זאת טענה, כי סעיף 196(ב) לחוק הביטוח הלאומי עוסק בזכות לקבל את הקצבה בפועל, דרישה טכנית בלבד, ואילו לצורך קבלת "גמלה נוספת לנכה" לפי סעיף 251 לחוק הביטוח הלאומי - די בהתקיימותם של יתר התנאים המהותיים שבחוק.

בית-הדין קבע, כי על התובעת לכל הפחות לעמוד בתנאי סעיף 196(ב) לחוק הביטוח הלאומי לצורך קבלת "גמלה נוספת לנכה" בהתאם לסעיף 251 לחוק הביטוח הלאומי. לכן, בניגוד לטענת התובעת בתשובתה לסיכומי הנתבע, היא אינה זכאית לגמלה. לא משום שהיא מקבלת כבר קצבת זקנה, אלא משום שבמועד שבו קבע החוק בסעיף 196(ב) לחוק הביטוח הלאומי, כי הזכות לקבלת הגמלה "השתכללה" {16.06.13} - התובעת כבר הגיעה לגיל פרישה.

4. ביטוח זקנה - קצבת זקנה לנכה - קצבה חודשית נוספת לנכה, בנוסף לזכאותו לקצבת זקנה - התביעה התקבלה
ב- ב"ל (ת"א) 4825-06-11 {אבנר רוזנברג נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2013(3), 4084 (2013)} המחלוקת המשפטית בין הצדדים נגעה לשאלת זכאות התובע לתשלום קצבה חודשית נוספת לנכה, בנוסף לזכאותו לקצבת זקנה, מכוח סעיף 251(ב) לחוק הביטוח הלאומי.

לתובע נקבעה דרגת אי-כושר בשיעור 100% לצמיתות החל מיום 01.07.00, ובהתאם לזאת שולמה לו קצבת נכות החל מיום 29.09.00.

התובע, יליד 1936, הגיע לגיל פרישה בחודש אוגוסט 2001. לתובע אושרה זכאות לקצבת זקנה החל מחודש ספטמבר 2001.

לפני-כן, ביום 05.03.01 נתבקש התובע לבחור בין קצבת נכות כללית לגמלת נפגעי עבודה. התובע הודיע על בחירתו בקצבת נכות כללית. החל ממועד אישור תשלום קצבת הזקנה, שולמה לתובע קצבה בגובה גמלת הנכות בסך 1,863 ש"ח. בחודש מאי 2009 הוחלט על-ידי הנתבע כי התובע לא היה זכאי לתשלום קצבת זקנה בגובה קצבת הנכות.

בית-הדין קבע, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי התוספת לנכה שולמה לתובע בפועל ממועד זכאותו לקצבת זקנה ועד לחודש דצמבר 2008, וכי חובו של התובע בקשר לתקופה זו בוטל. קרי - התובע קיבל את התוספת כנדרש בגין תקופה זו.

עם-זאת, לאור תיקון 109 לחוק הביטוח הלאומי, ומשהנתבע לא חלק על התקיימותם של התנאים הנקובים בסעיף לגבי התובע {דרגת אי-כושר השתכרות בשיעור 100% ולא משתלמת לו פנסיה}, מתבקשת המסקנה כי התובע זכאי לגמלה נוספת לנכה, גם החל מיום 01.01.09 ואילך ובאופן שוטף.

5. ביטוח זקנה - קצבת זקנה לנכה - שלילת תוספת התלויים מקצבת הזקנה - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (חי') 9147-10-11 {נביל כיאל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2013(1), 5678 (2013)} נדונה הסוגיה האם כדין שלל המוסד לביטוח לאומי את תוספת התלויים מקצבת הזקנה המשולמת לתובע לתקופה שהחל מחודש יולי 2009, וזאת לנוכח תשלומי פנסיה להם הוא זכאי החל מחודש ינואר 2009.

התובע יליד 1942, קיבל החל מחודש פברואר 1993 קצבת נכות חודשית שכללה תוספת תלויים בגין בת זוג. בחודש דתמבר 2008 עמדה קצבת הנכות שהשתלמה לתובע על סך 3,200 ש"ח ברוטו.

ביום 25.12.08 הגיש התובע לנתבע תביעה לקצבת זקנה. במכתב הנתבע הודע לו, כי תביעתו אושרה לתקופה שהחל מחודש ינואר 2009 וכי יקבל תוספת בעבור בת זוגו - בכרייה כיאל.

הנתבע הודיע לתובע על הקטנת קצבת הזקנה לה הוא זכאי, רטרואקטיבית, מחודש יולי 2009 עקב קליטת תשלומי פנסיה. כן הודיע הנתבע לתובע כי החוב שנוצר לו עקב תשלומי היתר יקוזז מקצבתו בשיעור של 20% בכל חודש.
לטענת התובע, ההפחתה מנוגדת להוראות סעיף 251 לחוק הביטוח הלאומי ומשמעותה כי התובע יקבל קצבת זקנה הנמוכה מקצבת הנכות לה היה זכאי בתכוף לפני חודש ינואר 2009.

בית-הדין קבע, כי אין מקום להתעלם מהכנסותיו של התובע, הכנסות שהיה בהן כדי להשפיע על זכאותו של התובע לתוספת קח"ן {קצבה חודשית נוספת}, לו היו מתחילות להשתלם לפני הגיעו לגיל 65, רק בשל העובדה שהכנסות אלה הגיעו אליו לאחר שהפך זכאי לקצבת זקנה.

לפיכך, נקבע כי יוחזר עניינו של התובע לפקיד התביעות, אשר יבחן בשנית את זכאותו של התובע לתוספת קח"ן לנוכח הכנסותיו של התובע מפנסיה לתקופה שהחל מחודש יולי 2009 ואילך. מעבר לאמור בפסקה זו, התביעה נדחתה.