botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

פיגורים - הסכם תשלומים (סעיף 368 לחוק)

סעיף 368 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"368. הסכם תשלומים
(א) המוסד רשאי לערוך עם מעביד או מבוטח או עם באי-כוחם הסכם בכתב, לפי טופס שנקבע, בדבר תשלום לשיעורים של חוב דמי ביטוח, כולו או מקצתו; נערך הסכם כאמור - יראו לגבי הזכות לגמלה שנוצרה לאחר שנערך ההסכם ובכפוף לסעיף 312(ב) ולתנאי ההסכם, כאילו שולמו דמי הביטוח שלגביהם נערך ההסכם, כל עוד החייב בתשלומם מקיים את הוראות ההסכם.
(ב) כל תשלום שישולם לפי הסכם כאמור ישא ריבית בשיעור שנקבע בצו לפי חוק הריבית (שינוי שיעורים), התשל"ג-1972, ממועד ההסכם ועד מועד התשלום.
(ג) לא פרע אדם במועד שני תשלומים, בין רצופים ובין שאינם רצופים, על-פי ההסכם שנערך עמו, רשאי המוסד לבטל את ההסכם; בוטל ההסכם, רואים כאילו לא נערך ההסכם, והוראות סעיף 364 יחולו על דמי הביטוח שבפיגור."

ב- ב"ל (חי') 21790-07-12 {ויקטוריה מטוסוב נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2013(3), 15341 (2013)} קבע בית-הדין כי עיון בהוראות הסכם התשלומים ובהצהרה שצורפה לו ואשר עליה חתומה התובעת מלמד כי הובא לידיעת התובעת שבמידה ולא יכובדו 2 תשלומים רצופים מתוך ההסדר: יבוטל הסדר התשלומים; המועד הקובע להחזר ההלוואה העומדת יהיה ועד מכירת הרכב בתוספת ריבית והצמדה לפי הסכם הניידות; יווצר חוב קצבה ממועד חידוש הזכאות שהתבסס על הסדר התשלומים; יווצר חוב בגין כל הטבה שתתקבל לאחר הסדר התשלומים שלא כובד.

נוסח זה של הסכם התשלומים וההצהרה עליהם חתומה התובעת, עולה בקנה אחד עם נוסחו של סעיף 368 לחוק הביטוח הלאומי.

ב- ב"ל 15344-12-09 {פנחס גלעד נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2013(2), 16896 (2013)} קבע בית-הדין כי מאחר והתובע לא פרע שני תשלומים מן ההסדר איתו, הנתבע פעל בהתאם לדין עת ביטל את ההסכם.

מאחר ולתובע היה פיגור בתשלום בדמי ביטוח מעבר ל- 36 חודשים ומאחר והסדר התשלומים הראשון בוטל, הרי שעל-פי סעיף 368 לחוק הביטוח הלאומי - התובע לא היה זכאי לקבל גמלה עד אשר הסדיר את חובו - וזאת הוא עשה רק בינואר 2009.

התובע זכאי לקבל נכות רק מן המועד שבו הסדיר את החוב, ואינו זכאי לקבל דמי נכות ממועד מוקדם יותר. למען הסר ספק - התובע אינו זכאי לקבל דמי נכות מיוני 2008, שכן הסדר החוב עימו מאותו מועד בוטל כדין.

הרציונל העומד בבסיס ההתניה לפיה לא תשולם גמלה לעובדת עצמאית שלא שילמה את דמי הביטוח בהם חוייבה במלואם וכסדרם, הובהר בפסיקתו של בית-הדין הארצי ב- עב"ל 393/97 {ורדינה שומלה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.07.99)}:

"הביטוח הלאומי בישראל ממומן ברובו מדמי ביטוח המשולמים על-ידי המבוטחים או בעדם... בהתאם לעיקרון זה, נקבעה במספר ענפי ביטוח לפי חוק הביטוח הלאומי "תקופת אכשרה", או נקבע פרק זמן מינימלי שבו שולמו דמי ביטוח לאומי, כתנאי לזכאות לגמלה... מטרת הוראות אלה היא להבטיח צבירת הון מינימלית של הביטוח הלאומי ומניעת ניצול לרעה של הביטוח הסוציאלי... על-אף אי-תשלום דמי ביטוח לאומי על-ידי מעביד בעד עובדו, רואים לעניין הזכות לגמלה של העובד, כאילו דמי הביטוח שולמו... שונה הדין לגבי "עובד עצמאי" או מי שאינו עובד ולא עצמאי, המפגרים בתשלום דמי ביטוח לאומי. לגבי מבוטחים אלה, זכותם עלולה להיפגע ואף להישלל, ככל שהם פיגרו בתשלום דמי ביטוח... תנאי לקבלת דמי לידה הוא תשלום דמי ביטוח טרם הלידה, ותשלום לאחר הלידה אינו יכול לתקן את המעוות... לא בכדי נאמר בחוק 'שילמה' בזמן עבר, שכן תכלית אותה הוראה היא למנוע שימוש לרעה בעצם הביטוח מכוח החוק, שכך אדם לא יקיים שנים חובותיו ובבוא האירוע המזכה לגמלה - ישלים את כל החסר לזכאות... המסקנה המתקבלת מההלכות בנושא זה היא שאת המילים "שילמה דמי ביטוח" ו"שולמו דמי ביטוח" שבסעיף 50(א) לחוק הביטוח הלאומי, אין לפרש כמתייחסים לעצם התשלום, יהיה מועד ביצועו אשר יהיה, אלא יש אכן לפרשם כפעולה שבעבר, דהיינו - שהתשלום נעשה בפועל לפני "היום הקובע"."

חריג לכלל האמור הינו עריכת הסדר תשלומים מכוח סעיף 368(א) לחוק הביטוח הלאומי, שיש בכוחו לרפא את הפגם שבאי תשלום דמי הביטוח במועד, גם אם ההסדר טרם הגיע לתומו במועד קום הזכאות לגמלה, ובלבד שהמבוטח קיים אחר הוראות ההסכם {ב"ל (ת"א) 20713-07-10 ברטה לוי כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(3), 13731 (2012)}.

ב- ב"ל (חי') 13843-05-09 {מאיה לוי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(2), 1957 (2012)} קבע בית-הדין כי מעיון בסעיפי החוק עולה, כי קיימת אפשרות לעריכת הסכם בכתב בין מבוטח לבין המוסד לביטוח לאומי בדבר תשלום חוב דמי ביטוח, והסכם במהותו הינו דו-צדדי ולא חד-צדדי כמו קיזוז. ההסכם יכול להיות כזה שעל פיו המבוטח החייב דמי ביטוח מבקש לקזז סכומים כאלה או אחרים מגמלה המגיעה לו על חשבון חוב דמי הביטוח.

להבדיל מהסכם תשלומים, המוסד לביטוח לאומי רשאי ביוזמתו ובלא הסכמת המבוטח החייב, לקזז את חוב דמי הביטוח מגמלאות המגיעות למבוטח, אולם קיזוז כזה שהינו חד-צדדי לא יזכה בגמלה גם אם הזכאות לגמלה נוצרה לאחר תחילת קיזוז.

הסכם תשלומים המבוצע בטרם קמה זכאות לגמלה יכול לרפא את הפגם שבאי תשלום דמי ביטוח במועד לגבי אותה גמלה שהזכאות לגביה נוצרת לאחריו.

ב- דב"ע מא 0-172 {פלורה סבג נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יד 22} קבע בית-הדין כי "למבוטח אין זכות מוקנית או מותנית לקיזוז כאמור. משלא הפעיל המוסד את זכותו לקזז - נותר חוב בתשלום דמי ביטוח המונע, כליל, זכאות לדמי לידה".

סעיף 312 לחוק הביטוח הלאומי לא דן כלל בזכותו של מבוטח לגמלאות שהזכות לגביהם נוצרה לאחר הקיזוז ואינו מהווה תחליף להסכם תשלומים.

בסעיף 312 לחוק הביטוח הלאומי לא קיים איזכור למנגנון ריפוי הפגם של היעדר תשלום דמי ביטוח שקיים בסעיף 368 לחוק הביטוח הלאומי והמדובר בהסדר שלילי.

ב- ב"ל (נצ') 1498/98 {ג'יהאן סלימאן נ' המוסד לבטוח לאומי, תק-עב 99(2), 68 (1999)} קבע בית-הדין כי אילו היתה התובעת מגיעה להסכם בדבר תשלום חוב דמי הביטוח טרם "היום הקובע", ואילו היתה עומדת בתנאי ההסכם - היו רואים לגבי הלידה ביום 10.12.97, את דמי הביטוח שלגביהם נערך ההסכם כאילו שולמו, וזאת, מכוח סעיף 368(א) לחוק הביטוח הלאומי, אך כאמור, ההסכם נערך לאחר הלידה כך שלא נוצרה זכאות לדמי לידה לאחר ההסכם, ואין סעיף 368 לחוק הביטוח הלאומי יכול להועיל לתובעת.