botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

ייעוד הגמלה - תשלום לבן זוג (סעיף 305 לחוק)

1. הדין
סעיף 305 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"305. תשלום לבן זוג
זכאי אדם לתוספת תלויים בעד בן זוגו, רשאי המוסד לשלם את התוספת במישרין לבן הזוג, אם בן הזוג ביקש זאת ולתקופה שביקש."

2. "זכאי" גם "חסוי"
לא מן הנמנע ש"הזכאי" בו דן סעיף 305 לחוק הביטוח הלאומי, יכול ויהיה "חסוי", כמשמעותו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

במקרה מעין זה, רשאי המוסד לביטוח לאומי לקבוע כי "מקבל הגמלה" יהיה אותו אדם שבית-המשפט לענייני משפחה מינהו כאפוטרופוס לחסוי.

אולם, שומא על המוסד להפעיל שיקול-דעתו גם במינויו של האפוטרופוס כ"מקבל גמלה" ואל לו "להעביר" את הזכאי היישר לזרועותיו של האפוטרופוס, או למנותו באופן אוטומטי, ובלא כל בחינה ובדיקה כ"מקבל הגמלה".

הגם שלא מן הנמנע, כי הדיווח הנדרש מן האפוטרופוס - "מקבל הגמלה" והפיקוח על פעולותיו ייעשה על-ידי בית-המשפט שמינה אותו לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, או על-ידי האפוטרופוס הכללי, הפועל בנדון זה, במסגרת הסמכויות המוקנות לו בחוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח-1978.

המוסד רשאי למנות כ"מקבל גמלה" גם את מי שקיבל מינוי כדין מבית-המשפט או הנאמן הציבורי, שהוא האפוטרופוס הכללי, להיות נאמן על נכסי ה"זכאי" לפי חוק הנאמנות, התשל"ט-1979.

מערכת היחסים בין "מקבל הגמלה" - "הנאמן" ובין הזכאי, על הזכויות והחובות הכרוכות בה והנובעות הימנה, עשויה להיות מוסדרת, בעת ובעונה אחת, הן לפי חוק הביטוח הלאומי ובמסגרתו, והן לפי הוראותיו של חוק הנאמנות ובגדרו.

ככל שיראה לנכון לעשות מינוי ממין זה של "מקבל גמלה" על המוסד לתת דעתו לכך שבחוק הנאמנות לא הוטלו חובות דיווח ופיקוח על הנאמן בפעולותיו בנכסי הנהנה; אף לא נקבעה, בחוק הנאמנות, רשות המוסמכת לפקח על פעולותיו של הנאמן בנכסי הנהנה. אי-לכך, חוזרת אל המוסד לביטוח לאומי חובת הפיקוח על פעולותיו של הנאמן שמונה כ"מקבל גמלה".

חובה זו יכול ותיעשה בהטלת חובת דיווח עיתי על "מקבל גמלה" בכל הנוגע לפעולותיו בגמלת הזכאי המשתלמת לידיו - כפי שנקבע בהוראת הנוהל, או בכל דרך אחרת שימצא לנכון, ובלבד שחובות אלה יבוצעו הלכה למעשה {עב"ל 1270/02 דוד מישניוב נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2003(3), 294 (2003)}.

יש להבדיל בין מטרתו של סעיף 303 לחוק לבין מטרתם של סעיפים 304 ו- 305 לחוק.

3. מטרת סעיף 303
מטרתו של סעיף 303 לחוק היא לקבוע את הכלל בדבר מניעת העברת הזכות לקבלת גמלה. הסעיף מתייחס באופן שווה לדרכי העברה שונות; "העברה", "ערבות" ו"עיקול", וקובע ככלל שהעברות מעין אלה - אסורות.

ההוראה האמורה בסיפא לסעיף 303(א) לחוק, המתחילה במילים: "אלא לשם תשלום מזונות ...", אמנם קובעת סייג לאיסור על העברת הזכות לגמלה, אך אין היא הוראה שיוצרת חובה עצמאית להעברת הגמלה, כל אימת שיש פסק-דין למזונות שניתן על-ידי ערכאה מוסמכת.

כלומר, גם כשניתן פסק-דין למזונות על-ידי ערכאה מוסמכת לכך, הדבר מביא לכך שלשם מימושו של פסק-הדין, לא יחול האיסור בדבר העברה שנקבע בסעיף 303 לחוק, אך אין בפסק-דין כזה כדי ליצור חובה כלשהי המוטלת על הנתבע {שאינו צד לדיון באותו פסק-דין} לדאוג לקיומו של פסק-הדין בדרך של העברת הגמלה לשם מימושו של פסק-הדין.

מי שאמור לדאוג למימושו של פסק-הדין למזונות, הם הצדדים לתובענה; החייב והזכאי על-פי פסק-הדין.

במסגרת נסיונות של זכאי לממש פסק-דין למזונות שניתן על-ידי ערכאה מוסמכת, יוכל אותו זכאי לבקש גם העברה של גמלה או הטלת עיקול על גמלה, וזאת, בהתאם לסיפא של סעיף 303(א) לחוק, אך משהוא אינו עושה כך - אין בעצם העובדה שניתן פסק-דין למזונות, כדי לחייב את הנתבע לדאוג למימושו של פסק-הדין בעצמו, באמצעות העברת גמלה.

לשם העברת הגמלה - יש לפנות אל הנתבע בבקשה לפעול בהתאם לסעיפים 304 או 305 לחוק, אשר מטרתם היא בדיוק זו {העברת גמלה} ואשר לגביהם אמור פקיד תביעות של הנתבע להפעיל את שיקול-דעתו {ראה ב"ל (נצ') 29388-05-11 סועאד שיבלי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(2), 12827 (2012)}.