הוראות כלליות - ערעור (סעיף 10 לחוק)

1. הדין
סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"10. ערעור (תיקון התשנ"ח) (מס' 5))
קביעה של דרגת נכות מכוח הסכם שנערך לפי סעיף 9, או מכוח סעיף 387 או פרק י"ג, ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית-דין איזורי לעבודה; פסק-דינו של בית-הדין ניתן לערעור לפני בית-הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית-הדין הארצי לעבודה או סגנו, או מאת שופט של בית-הדין הארצי שמינה לכך הנשיא."

2. כללי
סמכות בית-הדין כפי שנקבעה בסעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי, היא להכריע בשאלה משפטית, ככל שמתעוררת כזו בכל הקשור לקביעת דרגת נכות בהתייחס לליקויים כפי שנקבעו בהסכם הניידות. זאת, בהבחנה מביקורת שיפוטית על תוכן ההסכם, לרבות רשימת סעיפי הליקוי שנקבעו בו, שאינה בגדר סמכותו העניינית של בית-הדין לעבודה {ראה גם בר"ע 38512-05-14 גיל בטיט נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2014(4), 898(2014)}.

3. האם המערערת זכאית לגמלת ניידות עקב טעות משפטית בהחלטת הוועדה הרפואית?
ב- ב"ל (ת"א) 42580-12-13 {שמחה דניאל נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.06.15)} נדונה השאלה האם זכאית התובעת לגמלת ניידות עקב טעות משפטית בהחלטת הוועדה הרפואית אשר בחנה את עניינה והחליטה שאינה זכאית לכך.

זהו ערעור לפי סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי על החלטת וועדה רפואית עררים לעניין גמלת ניידות, מיום 21.10.13, הפועלת מכוח ההסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם בין ממשלת ישראל לבין המשיב, הסכם הניידות.

לטענת המערערת, הוועדה לא נתנה דעתה להגבלת התנועות בברכיה, המקנה לה נכות לפי סעיף ו' להסכם הניידות. בהקשר זה המערערת הפנתה לכך שהומלץ לה על ניתוח החלפת מפרק הברך, ולשיטתה, ההמלצה תומכת בטענה כי הליקוי נכלל ברשימת סעיפי הליקוי.

עוד טענה המערערת כי הוועדה התעלמה מתיעוד רפואי שעמד בפניה.

לטענת המשיב, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית וציינה את טווחי התנועות בברכיים ובירכיים.

מסקנת הוועדה כי הליקוי אינו נכלל ברשימת הליקויים היא מסקנה רפואית שאין להתערב בה ולא בכדי המערערת לא הפנתה לסעיף מסויים בפרט ו' לרשימת הליקויים. עוד נטען כי לא הוצגה לוועדה חוות-דעת המחייבת המתייחסות ספציפית של הוועדה.

בית-הדין דחה את הערעור. בהכרעתו ציין, כי על-פי סעיף 10 לחוק, החלטות הוועדה ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית-דין איזורי לעבודה. בית-הדין לא יתערב בממצאים הרפואיים של הוועדה, כל עוד היא ממלאת את תפקידה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מוועדה מעין שיפוטית.

במסגרת סמכותו, בוחן בית-הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה {ראה גם עב"ל (ארצי) 100014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)}.

בית-הדין אינו שם עצמו כמומחה לרפואה והוא אינו קובע את דרגת הנכות של הנפגע. קביעות כגון עצם קיומו של הליקוי או שיעור הנכות בהתאם לסעיפי הליקוי המתאים, כולן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית-הדין אינו מוסמך להתערב {ראה גם עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.06.06)}.

4. האם ליקוייה של המערערת נכללים ברשימת הליקויים שבהסכם הניידות?
ב- ב"ל (חי') 43722-02-15 {חלימה שרקיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.06.15)} נדונה השאלה האם ליקוייה של המערערת נכללים ברשימת הליקויים שבהסכם הניידות.

המערערת טענה שהוועדה לא ערכה לה בדיקה קלינית מקיפה ומקצועית, ולא עיינה כראוי במסמכים הרפואיים המתעדים את מגבלותיה וליקוייה. לפי הטענה, המערערת מתהלכת בעזרת קביים וסובלת מהגבלה קשה בתנועות פלג גוף תחתון.

לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, ואין מקום להתערבות בית-הדין בקביעותיה הרפואיות.
עוד טען המשיב, כי הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית מקיפה והערעור אינו מצביע על טעות משפטית.

בית-הדין דחה את הערעור כי הוועדה בדקה את המערערת, פירטה את ממצאיה, ונימקה את החלטתה כראוי.

בית-הדין קבע כי לפי הוראת סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי קביעה של דרגת נכות מכוח הסכם הניידות, ניתנת לערעור בפני בית-הדין האיזורי לעבודה "בשאלה משפטית בלבד".

במסגרת סמכותו זו בית-הדין בוחן האם נפלה בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים טעות בשאלה שבחוק או אם נמצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או התעלמות מהוראה מחייבת {ראה גם עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213}.

הלכה פסוקה היא, כי הוועדה הרפואית, היא בלבד, המוסמכת לקבוע דרגת מוגבלות לפי רשימת הליקויים בהסכם הניידות, ובית-הדין לעבודה לא יתערב בשיקול-דעתה בנדון זה {עב"ל 10045/95 אברהם הרמן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.07.03)}.

5. האם המערערת זכאית לגמלת ניידות מיוחדת?
ב- ב"ל (חי') 23737-02-15 {אחלאם אסדי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.05.15)} נדונה השאלה האם זכאית המערערת לגמלת ניידות מיוחדת מכוח סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי.

המערערת טענה כי שהוועדה הרפואית לא התייחסה למסמך רפואי מאת פרופ' מילר, מיום 14.01.13.
לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, ואין מקום להתערבות בית-הדין בקביעותיה הרפואיות וטען כי אין כל מסמך שמעיד על החמרה.

בית-הדין דחה את הערעור מהסיבה כי הוועדה הרפואית בדקה את המערערת, פירטה את ממצאיה, ונימקה את החלטתה כראוי.

בית-הדין קבע כי לפי הוראת סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי קביעה של דרגת נכות מכוח הסכם הניידות, ניתנת לערעור בפני בית-הדין האיזורי לעבודה "בשאלה משפטית בלבד".

במסגרת סמכותו זו, בית-הדין בוחן האם נפלה בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים טעות בשאלה שבחוק או אם נמצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או התעלמות מהוראה מחייבת {ראה גם עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213}.

הלכה פסוקה היא, כי הוועדה הרפואית, היא בלבד, המוסמכת לקבוע דרגת מוגבלות לפי רשימת הליקויים בהסכם הניידות, ובית-הדין לעבודה לא יתערב בשיקול-דעתה בנדון זה {עב"ל 10045/95 אברהם הרמן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.07.03)}.

לא-זו-אף-זו, עיקר טענותיה של המערערת אינו בשאלה משפטית, אלא מכוון כנגד הקביעה הרפואית שביסוד החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים. כלל הוא מימים ימימה כי בית-הדין אינו מתערב בשאלות רפואיות אלא אם מדובר בטעות בולטת על פני ההחלטה, ואין זה המקרה.

על-כן, אין מקום לטענת המערערת בנוגע לאופן עריכת הבדיקה הקלינית ויישום סעיף הליקוי התואם את מצבה.

6. האם המערער זכאי לבדיקה מחדש, נוכח טענתו כי חלה החמרה במצבו הרפואי?
ב- ב"ל (ת"א) 49615-03-14 {עזת גמהור נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.11.14)} נדונה השאלה האם זכאי המערער לבדיקה מחדש, נוכח טענתו כי חלה החמרה במצבו הרפואי.

המערער טען כי, הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין במלואן, מאחר והתייחסה אך ורק לאמור בחוות-דעתו של פרופסור אנגל ביחס לטווחי התנועות, אולם לא התייחסה לקביעתו לפיה קיימת הידרדרות במצבו, אף מבחינת המראה הרנטגני.

עוד הוסיף המערער כי הוועדה לא נתנה דעתה אף לקביעה בחוות-הדעת, לפיה המדובר בממצא מולד שזיכה אותו לאורך השנים בדרגת מוגבלות בניידות בשיעור של 50%, וכמו-כן, התעלמה הוועדה מקביעתו של פרופסור אנגל, לפיה אורך הגפה השמאלית התחתונה קצר מאורך הגפה השמאלית.

לפיכך, הנמקת הוועדה לפיה ההחמרה שצויינה בהחלטתה מיום 22.04.13 הינה לדברי המערער, אין בה כדי למלא אחר חובת ההנמקה המוטלת עליה. בנסיבות אלה, עתר המערער להחלפת הרכב הוועדה.

לטענת המשיב, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק-הדין במלואן, שכן התייחסה לחוות-דעתו של פרופ' אנגל ואף הסבירה כי ההחמרה הינה לדברי הנבדק בלבד, ומכאן ברורה החלטתה להפחית מאחוזי הנכות.

בית-הדין קיבל את הערעור והסביר את הכרעתו בכך שכאשר עניין מסויים מוחזר לדיון מחודש בוועדה על-פי פסק-דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק-הדין ולפעול על-פי הנחיותיו.
במקרה של ערעור חוזר על החלטת הוועדה, ביקורתו השיפוטית של בית-הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק-הדין {ראה גם דב"ע נא/29-01 פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד(1), 160 (1992)}.

7. האם הליקוי ממנו סובל המערער נכלל ברשימת הליקויים בהתאם להסכם הניידות?
ב- ב"ל (ת"א) 10611-07-13 {שמואל טובים נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.11.13)} נדונה השאלה האם הליקוי ממנו סובל המערער אינו נכלל ברשימת הליקויים בהתאם להסכם הניידות.

המערער טען כי היה על הוועדה לקבוע כי הוא מוגבל בניידות על-פי סעיף ו-א-1 לרשימת הליקויים, מאחר שמצאה ליקויים מסויימים למפרק ירך ימין. על הוועדה היה גם לקבוע מוגבלות בניידות בגין פגיעה בקרסוליים, לאור הממצאים של נטיה ימינה של כף הרגל וקריסה של כף רגל שמאל.

בנוסף, ועדות קודמות קבעו למערער מוגבלות בניידות בגין מפרק מדומה ולא ברור מדוע הוועדה לא פעלה כך.

המשיב טען כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. הוועדה בדקה בצורה יסודית את המערער, ציינה כי הוא מתהלך בעזרת מקל הליכה עם צליעה אנטלגית ברגל ימין, ערכה בדיקה אורטופדית בכל המפרקים בגפיים התחתונות וציינה את ממצאיה בפרוטוקול. הוועדה אף הסבירה מדוע, לאור טווחי התנועה, הממצאים אינם ניתנים ליישום.

עוד טען המשיב, כי למעשה המערער מבקש מהוועדה ליישם סעיף מותאם והדבר אינו אפשרי.

בית-הדין קיבל באופן חלקי את הערעור כאשר על-פי החוק, ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים הפועלת מכוח הסכם הניידות הינו בשאלה משפטית בלבד.

בית-הדין אינו מפעיל שיקול-דעתו במקום שיקול-דעתה הרפואי של הוועדה והוא אינו מוסמך לקבוע במקומה דרגות נכות בניידות. רק אם ימצא כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, מוסמך בית-הדין להתערב בה.

לא-זו-אף-זו, ההנמקה הנדרשת מועדה רפואית הינה כזו שממנה ילמד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא שגם בית-הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על-כך אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק {ראה גם דב"ע לה/ 01- 129 שריקי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 206 (1975)}.

8. האם זכאית המערערת לחלוק על קביעת הוועדה הרפואית על החלטתו בעניין שינוי שיעור הנכות שקבע לעניינה?
ב- ב"ל (ת"א) 3330-01-13 {מטילדה טיבי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.11.13)} נדונה השאלה מדוע העניקה הוועדה הרפואית 0% נכות בגין אותו ליקוי לכאורה שבעבר הוכר כליקוי בשיעור של 50% נכות.

לטענת המערערת, הוועדה שגתה בכך שלא נימקה את החלטתה, למרות שפסק-הדין הורה לה לעשות כן. בנוסף, ממצאי הוועדה אינם סבירים לאור המהלך הרגיל של המחלה ממנה המערערת סובלת מזה 20 שנים, ואין זה מתקבל על הדעת כי ממצא של "פגיעה בשתי רצועות" משנת 2002, הפך להיות "היעדר פגיעה רצועתית" בשנת 2010.

לא-זו-אף-זו, בהיעדר נימוק מקצועי וסביר לסתירה זו, דין החלטת הוועדה להתבטל ויש לדון בערעור בכללותו.

לטענת המשיב, המערערת לא הצביעה על טעות משפטית בהחלטת הוועדה. עניינה של המערערת הוחזר לוועדה עם הנחיות מפורשות ונושא אזהרת המערערת לא היה חלק מפסק-הדין. הוועדה אף רשאית לשנות או לבטל החלטה קודמת, גם אם לא התבקשה לעשות כן.

משהוועדה האחרונה לא מצאה את הממצאים שנמצאו בשנת 2002, די בכך ואין צורך בהנמקה מדוע במקרה כזה הוועדה הגיעה למסקנה שונה. הוועדה הסבירה מדוע סעיף ד'-3 אינו ניתן ליישום, בדקה את המערערת והסבירה את החלטתה, על-פי ממצאיה.

בית-הדין דחה את הערעור בקובעו כי על-פי סעיף 10 לחוק, החלטות הוועדה ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית-דין איזורי לעבודה. בית-הדין לא יתערב בממצאים הרפואיים של הוועדה, כל עוד היא ממלאת את תפקידה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מוועדה מעין שיפוטית.

במסגרת סמכותו, בוחן בית-הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה {עב"ל (ארצי) 100014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)}.

הוסיף בית-הדין, כי מהחלטת הוועדה עולה כי היא פעלה על-פי הנחיות פסק-הדין, עיינה בהחלטת הוועדה מיום 12.05.02 והסבירה מדוע על-פי ממצאיה, אין מקום לקבוע דרגת ניידות.

יצויין כי גם עיון בממצאי הבדיקה הקלינית שהוועדה קיימה והשוואתם לסעיפי הליקוי הרלוונטיים, אותם הוועדה בחנה, מעלה כי הליקוי הרפואי ממנו המערערת סובלת אינו ניתן ליישום.

9. האם ניתן ליישם את ממצאי המערער במסגרת רשימת הליקויים שבתוספת להסכם הניידות?
ב- ב"ל (נצ') 59392-12-12 {גבריאל בן חיים נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.07.13)} נדונה השאלה האם ניתן ליישם את ממצאי המערער במסגרת רשימת הליקויים שבתוספת להסכם הניידות.

המערער טען כי החלטת הוועדה הרפואית המחוזית ניתנה שלא כדין בכך שהחלטתה הסופית ניתנה על-ידי הרכב שונה; הוועדה לא התייחסה לטענת המערער בעניין שינוי ההרכב; הוועדה קבעה כי אינה מוסמכת לדון בערר המערער על החלטת הדרג הראשון שניתן שלא כדין; הוועדה טעתה גם בהחלטתה ובמסקנתה, וזאת בניגוד למצבו הרפואי של המערער כעולה מהחומר הרפואי .

עוד טען המערער כי הוועדה התעלמה מהמסמכים הרפואיים, מהם עלה כי המערער סובל בעיות אורטופדיות, חולשה בירכיים, נפיחות, רגישות סביב קרסול שמאל, הגבלה קשה בתנועות המפרקים, זרימת דם לא תקינה בירך ימין, אוסטיאופורוזיס וסוכרת.

לפיכך, טעתה הוועדה משלא קבעה כי ליקויו של המערער מזכים אותו באחוזי נכות בגין מוגבלות בניידות בהתאם לסעיף ו(א)1-2 לרשימת הליקויים. מאחר והן החלטת הדרג הראשון והן החלטת ועדת הערר היו מוטעות, יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר.

המשיב טען כי הדרך לתקוף את החלטת הוועדה מדרג ראשון, הינה דרך הגשת ערר ולא דרך הגשת ערעור לבית-הדין. משהוגש ערר על החלטת הדרג הראשון, מוסמכת הוועדה לעררים לדון בתיק מתחילתו וכן בכל טענות המערער.

מפרוטוקול הוועדה עולה כי היא ביצעה בדיקה מלאה למערער לרבות לעניין אורטופדיה. ממצאי הוועדה אינם תומכים בעמדת המערער, לפיה הוא נכנס לגדר רשימת הליקויים.

עוד טען המשיב כי המערער לא צירף לעררו כל חוות-דעת אשר תומכת בעמדתו לעניין מבחני הנכות.

לא ניתן לדרוש מהוועדה להסביר את קביעתה בכל פריט ליקוי ומספיקה קביעתה לפיה מצבו של המערער והליקוי ממנו הוא וסובל אינו נכלל ברשימת הליקויים.

בית-הדין קיבל את הערעור באופן חלקי כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים, באותו הרכב.

לבית-הדין לא הוענק שיקול-דעת למי להעניק זכויות ואימתי לסרב להענקת זכויות, סמכותו לבדוק אם נפל פגם משפטי בנסיבות החלטת הוועדה, או שההחלטה ניתנה שלא בדרך המקובלת ושלא בתום-לב {ראה דב"ע נב/0-84 שמעון הזנפרץ נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו' 301}.

10. האם ניתן לחלוק על החלטת הוועדה הרפואית בעניינו של המערער?
ב- ב"ל (חי') 24554-11-12 {טל מרסלו נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.05.13)} נדונה השאלה האם המערער יכול לחלוק על הוועדה הרפואית שקבעה כי שהסעיף שיושם בעניינו של המערער אינו תואם את ממצאי הבדיקה.

המערער טען כי ממצא הבדיקה הקלינית לפיו המערער מסוגל להלך ללא קביים וללא עזרים אינו תואם את מצבו הרפואי, שכן המערער אינו מסוגל כלל ללכת ללא שימוש בקביים. ללא קביים המערער נופל.

לטענת המערער, הרישום בפרוטוקול הוועדה לפיו המערער מסוגל להלך ללא קביים להבדיל מרישום לפיו המערער מהלך ללא קביים מעיד על-כך שלא בוצעה למערער בדיקת הליכה וכי הפרוטוקול אינו משקף את מהלך הבדיקה לאשורה.

המשיב טען כי הטענות המועלות במסגרת הערעור הינן טענות רפואיות מובהקות, שבית-הדין אינו מתערב בהן. מכל מקום, אין אסמכתא רפואית בדבר חוסר יכולת של המערער ללכת.

קביעת הוועדה הינה קביעה מפורטת ומנומקת המבוססת על ממצאי הבדיקה הקלינית ולא נפלה בה כל טעות משפטית.

בית-הדין קבע כי יש לדחות את הערעור. לפי הוראתו של סעיף 10 לחוק הבטוח הלאומי קביעה של דרגת נכות מכוח הסכם הניידות, ניתנת לערעור בפני בית-הדין האיזורי "בשאלה משפטית בלבד".

טענות המערער לפיהן הפרוטוקול אינו משקף את הנעשה בוועדה לא נתמכו בתצהיר וכן לא הובאו לידיעת המשיב בזמן אמת.

טענות המערער בדבר הבדיקה הקלינית שנערכה לו והממצא הרפואי שנקבע בעטיה בדבר יכולתו להתהלך ללא קביים וללא עזרים מכוונות כנגד קביעות רפואיות שביסוד החלטת הוועדה.

כלל ידוע הוא כי אופן עריכת הבדיקה הקלינית על-ידי הוועדה, סוג הבדיקה ומשכה הם בגדר עניינים המסורים לשיקול-דעתה המקצועי של הוועדה ובית-הדין אינו מתערב בהם {ראו גם דב"ע (ארצי) שן/01- 28 המל"ל נ' קטוע, לקט ועדות 608}.

11. האם הממצאים הרפואיים שנקבעו למערער ניתנים ליישום ברשימת הליקויים שנקבעו בהסכם הניידות?
ב- ב"ל (ת"א) 25134-03-11 {ישראל פרשה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.08.12)} נדונה השאלה האם הממצאים הרפואיים שנקבעו למערער ניתנים ליישום ברשימת הליקויים שנקבעו בהסכם הניידות.

מדובר בערעור לפי סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי על החלטת ועדה רפואית לעררים בניידות מיום 25.01.11, הפועלת מכוח ההסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם בין ממשלת ישראל לבין המשיב.

המערער טען כי הוא סובל מתחלואים רבים ואף נקבעה לו דרגת אי-כושר יציבה של 74%. ועדה מחוזית קבעה לו ביום 08.12.10 40% מוגבלות בניידות ואף ציינה החמרה מבדיקה קודמת. למרות כל אלה, הוועדה קבעה כי ליקוייו של המערער אינם נכללים ברשימת הליקויים.

הוועדה טעתה בכך שהתעלמה ממסמכים רפואיים שהוצגו לה, לרבות חוות-דעת של ד"ר קוריצקי. הוועדה אף לא עמדה בחובתה לנמק את החלטתה.

לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה עיינה במכתבו של ד"ר קוריצקי ובדקה את המערער. מאחר שממצאיה שונים מהממצאים בוועדה המחוזית, לא טעתה בכך שהגיעה למסקנה שונה והיא אף נימקה אותה.

בית-הדין דחה את הערעור וקבע על-פי החוק, כי הערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים הפועלת מכוח הסכם הניידות הינו בשאלה משפטית בלבד.

בית-הדין אינו מפעיל שיקול-דעתו במקום שיקול-דעתה הרפואי של הוועדה והוא אינו מוסמך לקבוע במקומה דרגות נכות בניידות. רק אם ימצא כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה של הוועדה, מוסמך בית-הדין להתערב בה.

על-פי הפסיקה, קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית-הדין אינו מוסמך להתערב בהן {ראה גם עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.06.06)}.

12. מדוע הוועדה הרפואית לא נימקה את התייחסותה לממצאים רפואיים כנדרש?
ב- ב"ל (יר') 53038-01-12 {גירמאי עלמו נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.07.12)} נדונה השאלה מדוע הוועדה הרפואית לא נימקה את התייחסותה לממצאים רפואיים כנדרש.

לפני ערעור לפי סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי על החלטת ועדת עררים לניידות, אשר קיבלה את ערעור המשיב, וקבעה כי פרק ירך שמאל של המערער תקין.

המערער טען, כי הוועדה לא נימקה את התייחסותה לשברים באגן, ולהשלכותיהם על הקושי בכיפוף הירך.

כמו-כן לא התייחסה הוועדה לממצאים רפואיים מבית-חולים הדסה משנת 2001, ולא נימקה את החלטתה כנדרש ובנוסף לכך ניתן לללמוד מהחלטה הוועדה כי המערער סובל מחוסר תנועה.
המשיב טען כי יש לדחות את הערעור. המשיב הגיש ערעור על החלטת הוועדה המחוזית בדבר קושי מפרק הירך, והוועדה לעררים קיבלה את הערעור לנוכח תוצאות צילום רנטגן אשר הראה כי פרק ירך שמאל הינו תקין.

בית-הדין דחה את הערעור מהסיבה כי אינו מתערב במסקנתה של ועדת העררים לניידות כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, אשר הסתמכה במסקנותיה על צילום רנטגן.

על פסק-דינו של בית-הדין האיזורי בירושלים {ב"ל (יר') 53038-01-12 גירמאי עלמו נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.07.12)} הוגשה בקשת רשות ערעור {בר"ע (ארצי) 22504-08-12 עלמו גירמאי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.12.12)} בו הוועדה קיבלה את ערר המשיב וקבעה, כי פרק ירך שמאל של המבקש תקין.

בפסק-דינו קבע בית-הדין האיזורי כי החלטת הוועדה, הנסמכת על תוצאות צילום הרנטגן, היא ברורה וחד-משמעית, ואין צורך בהנמקה נוספת.

בהחלטת הוועדה אכן נפלה טעות קולמוס, אך עולה ממנה באופן ברור כי נכתב "סימה" במקום "סימן", ועל-כן לא ניתן ללמוד ממנה על קיומו של חוסר תנועה במפרק הירך.

בבקשתו טען המבקש, שאינו מיוצג, כי בתחילה הכיר המוסד במגבלת הניידות שלו, ולאחר מכן ביטלה הוועדה את ההכרה במגבלת התנועה שלו. המבקש ציין כי הוא מרגיש מאוד מוגבל בתנועה וסובל מכאבים.

בית-הדין הגיע לכלל החלטה כי התבקשה תגובת המוסד לביטוח לאומי לשאלה מדוע לא יוחזר עניינו של המבקש אל הוועדה הרפואית לעררים, על-מנת שהוועדה תשוב ותידרש לשאלת אחוז המוגבלות של המבקש בניידות.
הוועדה תנמק החלטתה כך שגם מי שאין מקצועו בתחום הרפואה יוכל לרדת לסוף דעתה.

תשובת המוסד לביטוח לאומי כאמור התבקשה ראשית נוכח העובדה שהוועדה לא התייחסה לכלל המסמכים הרפואיים שעמדו לפניה.

נוסף על-כך, הוועדה לא נימקה את החלטתה בהתייחס למסמכים הרפואיים שעמדו לפניה, ופורטו לפרוטוקול. החלטתה של הוועדה אף אינה נומקה באופן שמי שאין מקצועו בתחום הרפואה יוכל לרדת לסוף דעתה.

13. מדוע הוועדה הרפואית קבעה כי הממצאים הרפואיים במערערת ניתנים ליישום באופן חלקי?
ב- ב"ל (ת"א) 57727-09-11 {אני בן מויאל נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.02.12)} נדונה השאלה מדוע קבעה הוועדה הרפואית כי הממצאים הרפואיים במערערת ניתנים ליישום באופן חלקי.

מדובר על ערעור לפי סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי על החלטת ועדה רפואית לעררים בניידות, הפועלת מכוח ההסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם בין ממשלת ישראל לבין המשיב.

המערערת טענה כי הציגה בפני הוועדה חוות-דעת של פרופ' שדה {מומחה לנוירולוגיה} המעריך את נכותה כמתאימה לסעיף ליקוי א - 4 במלואו (80%). הוועדה לא התייחסה לנימוקיו של פרופ' שדה ולא נימקה את החלטתה, למרות שלא קיבלה את המלצתו.

עוד טענה המערערת כי הוועדה קבעה שהמערערת סובלת מא-סמטריה {קביעה אשר לא נמצאה בעבר על-ידי איש מהמומחים אשר בדקו את המערערת}.
המשיב טען כי הוועדה יישמה את סעיף הליקוי באופן קרוב לשיעורו המלא (70% מתוך 80%), כאשר בעבר ניתנה למערערת דרגת נכות חלקית פחותה, בשיעור 60%. הוועדה ביצעה בדיקה קלינית ורשמה כי הנבדקת סובלת מצניחה חלקית דו-צדדית א-סימטרית של שתי כפות הרגליים, עם כוח שמור יותר בפלקסיה הפלנטרית.

הוועדה התייחסה במפורש להמלצתו של פרופ' שדה ליישום סעיף א-4 ונימקה מדוע היא חולקת עליו. מדובר במחלוקת רפואית בין רופאי הוועדה לפרופ' שדה, שבית-הדין לא יתערב בה.

על-פי החוק, הערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים הפועלת מכוח הסכם הניידות הינו בשאלה משפטית בלבד. בית-הדין אינו מפעיל שיקול-דעתו במקום שיקול-דעתה הרפואי של הוועדה והוא אינו מוסמך לקבוע במקומה דרגות נכות בניידות. רק אם ימצא כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה של הוועדה, מוסמך בית-הדין להתערב בה.

נראה כי יש טעם בעמדת המשיב, לפיה הוועדה היתה ערה להמלצתו של פרופ' שדה, התייחסה אליה ונימקה בלשון רפואית מדוע אינה מקבלת את המלצתו.

מבחינה זו, הוועדה פעלה על-פי הדין, קבעה ממצאיה על יסוד בדיקת המערערת והחומר שעמד בפניה, לרבות חוות-הדעת אליה התייחסה, ואף נימקה את החלטתה.

בית-הדין קבע למרות האמור לעיל, כי יש מקום להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה, לצורך הבהרה, נוכח הנימוק הרפואי שבו הוועדה נקטה על-מנת שתנמק ותסביר באופן שיובן גם למי שאינו בעל השכלה רפואית.

בהתאם להלכה הפסוקה, ההנמקה הנדרשת מוועדה רפואית הינה כזו שממנה ילמד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא שגם בית-הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על-כך אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק {ראה גם דב"ע לה/01- 129 שריקי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 206 (1975)}.

14. האם מצבו הרפואי של המערער מצדיק יישום סעיף ליקוי על-פי התוספת להסכם הניידות?
ב- ב"ל (יר') 30043-08-11 {אהוד אוחיון נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.02.12)} נדונה השאלה האם מצבו הרפואי של המערער מצדיק יישום סעיף ליקוי על-פי התוספת להסכם הניידות.

לפנינו ערעור על החלטת ועדת העררים לניידות על פיה ליקויי המערער אינם נכללים במסגרת רשימת הליקויים לעניין ניידות.

המערער טען כי הוועדה הסתפקה באזכור כללי של חוות-דעתו של ד"ר רמי דוד ושל המלצת ד"ר הייטנר, ובכך סברה כי יצאה ידי חובתה.

בנוסף, הוועדה לא התייחסה עניינית לתוכן המסמכים ובכך לא מילאה אחר הנחיות פסק-הדין, ועל הוועדה היה לערוך בדיקה מקיפה של ההגבלות בתנועה, כפי שד"ר רמי דוד פירט את ממצאי בדיקתו הקלינית בחוות-דעתו.

המשיב טען כי הערעור הינו רפואי במהותו, בשאלות שאין בית-הדין מתערב בהן ובנוסף מדובר בליקוי בתחום כלי הדם ולא בליקוי אורטופדי.

עוד טען המשיב, שהוועדה קבעה בפירוש, כי לא מצאה אצל המערער סימנים של מחלת ורידים קשה אלא בצקת קלה. בוועדה ישבו שני מומחים לכלי דם, בעוד שהמסמכים נשוא הערעור לא נכתבו על-ידי מומחי כלי דם.

בית-הדין החליט לדחות את הערעור בהכרעתו כי טענת המערער, לפיה הוועדה התייחסה באופן שטחי בלבד למסמכי המומחים מטעמו, אינה מדוייקת, באשר הוועדה התייחסה אף לתוכן המסמכים ונימקה, כאמור, את החלטתה.

הוועדה מילאה אחר המוטל עליה בהתאם לפסק-הדין באופן סביר, ואין מקום להתערב בהחלטתה או להחליף את שיקול-דעתה הרפואי.

15. האם יכול המערער לחלוק על החלטת וועדת העררים לניידות?
ב- ב"ל (יר') 4694-11-10 {אברהם אריה פנר נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.02.12)} נדונה השאלה האם יכול המערער לחלוק על החלטת וועדת העררים לניידות.

המערער טען כי הוועדה שגתה עת התעלמה מהעובדה שלמערער הוחלפו פרקי שתי הירכיים. משכך, ממצאים אלו ניתנים ליישום לפי סעיף ו(ב)(3) לתוספת.

עוד הוסיף המערער כי, הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים שעמדו לפניה, לרבות חוות-דעת של ד"ר אלכס שפירא.

בנוסף, הוועדה התעלמה מהתחלואים הנויירולוגים של המערער, ולא קבעה בגינם מוגבלות בניידות.

המשיב טען כי סמכות הוועדה לעררים רחבה, והיא אינה מוגבלת לטענות שהועלו בערר בלבד. לא היה מקום להזהיר את המערער מפני האפשרות שיופחתו אחוזי המוגבלות בניידות, שכן הוועדה התכנסה מכוח ערר המשיב.

עוד הוסיף המשיב כי, הוועדה הסתמכה על המסמכים הרפואיים שעמדו לנגד עיניה וכי חוות-הדעת של ד"ר אלכס שפירא לא עמדה לפניה, וממילא אינה רלבנטית.

בית-הדין קיבל את הערעור לאחר שקבע כי בנסיבות העניין נפלו בהחלטת הוועדה טעויות משפטיות המצדיקות את קבלת הערעור.

כבר נפסק לא אחת כי על הוועדה הרפואית לנמק את החלטתה, כך שלא רק רופא אלא גם בית-הדין יוכל לבחון את ההחלטה בעקבות ההנמקה, ולקבוע האם הוועדה פעלה כדין {ראה גם דב"ע מג/1356-01 מרדכי לביא נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130}.

במסגרת הדיון ב"שאלה המשפטית", בוחן בית-הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה {ראה גם עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המל"ל, פד"ע לד 213}.

16. האם יכול המערער לחלוק על החלטת ועדת העררים לניידות?
ב- ב"ל (ת"א) 3479-10-11 {ברוך זאב רוזנפלד נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.10.12)} נדונה השאלה האם יכול המערער לחלוק על החלטת ועדת העררים לניידות.

לטענת המערער, נפלה בהחלטת הוועדה טעות משפטית בגלל שברשימת הליקויים לא מצויין שכדי לקבל את פריט הליקוי ח(ב)(1) צריך להיות דופלר פחות מ-0.4 במנוחה או במאמץ. הוועדה לא מנמקת למה היא מתייחסת רק למנוחה.

עוד ציין המערער כי בעבר נקבע לו ליקוי בניידות בשיעור 82%, ומטבע הדברים מצבו הולך ומחמיר ולא משתפר.
המשיב טען כי עניינו של המערער הוחזר לוועדה לעררים.

בית-הדין קבע כי הערעור נדחה על-סמך ביצוע הוועדה את הנחיות פסק-הדין באופן מלא, החלטתה ברורה, ואין קושי לעמוד על הנמקתה, כאשר הוועדה מעריכה על-פי שיקול-דעתה ובמסגרת סמכותה כי ניתן ליישם את הסכם הניידות בגין המערער באופן חלקי בלבד.

על-פי החוק, הערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים הפועלת מכוח הסכם הניידות הינו בשאלה משפטית בלבד. בית-הדין אינו מפעיל שיקול-דעתו במקום שיקול-דעתה הרפואי של הוועדה והוא אינו מוסמך לקבוע במקומה דרגות נכות בניידות. רק אם ימצא כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה של הוועדה, רק אז מוסמך בית-הדין להתערב בה.

על-פי הפסיקה, משמוחזר עניינו של מבוטח על-ידי בית-הדין לוועדה הרפואית לעררים בפסק-דין עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית-הדין ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה {דב"ע נא/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד' 160}.

17. האם יכול המערער לחלוק על החלטת ועדת העררים לניידות?
ב- ב"ל (יר') 10598-10 מחמד עבד אלבארי נ' ביטוח לאומי סניף ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.01.11)} נדונה השאלה האם יכול המערער לחלוק על החלטת ועדת העררים לניידות.

המערער טען כי הוועדה טעתה משלא פעלה על-פי פסק-הדין ולא התייחסה לתופעות הלוואי אליהן התבקשה להתייחס.

המשיב טען כי הוועדה שאלה את המערער לעניין תופעות הלוואי והחלטה נובעת מהמענה שענה כי כאשר לוקח את התרופה אינו מרגיש דבר.

בית-הדין דחה את הערעור וקבע כי הוועדה ערה לפסק-הדין מהרישא של נימוקיה על-כן בכך לא נפל פגם. בהמשך מתייחסת ספציפית לעלון לצרכן ולתופעות בו כפי שביקש ב"כ המערער וגם בכך פעלה כיאות ללא פגם.

בית-הדין מצא את נימוקי הוועדה ככאלה שלא נפל בהם פגם משפטי או אחר ואין מקום להשבת העניין לוועדה זו וודאי שלא לוועדה אחרת כפי שציין המערער בערעורו.

18. האם יכולה המערערת לחלוק על החלטת ועדת העררים לניידות?
ב- ב"ל (יר') 34079-04-10 אורטל יורי נ' המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.01.11)} נדונה השאלה האם יכולה המערערת לחלוק על החלטת ועדת העררים לניידות.

המערערת טענה כי החלטת הוועדה אינה מנומקת דייה ואינה מתייחסת לכלל ההיבטים.

בבוא הוועדה לקבוע את דרגת אי-הכושר של המערערת עליה ליתן דעתה למידת ההשפעה של הליקויים הרפואיים מהם סובלת המערערת על יכולתה וכושרה לבצע עבודה ולעבוד בעבודה מלאה או חלקית {עב"ל (ארצי) 327/03 עזאת מוהרה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.04.04)}.

לטענת המשיב הערעור אינו מגלה כל טעות משפטית, מדובר בערעור בשאלות מקצועיות. הוועדה קבעה כי יכולה להשתלב במקצוע שרכשה.
הסמכות לקבוע אם העבודה אשר הוצעה למבוטח מתאימה למגבלותיו הרפואיות נתונה, מכוח החוק, לוועדת הנכות לעררים בלבד, ואין בית-הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטה.

מובן שלא כל מבוטח מוסמך לקבוע אם הוא מסוגל לעבודה אליה נשלח אם לאו.

בית-הדין קיבל את הערעור בכך שנפלה טעות משפטית כאמור בהחלטת הוועדה.

בהעדר התייחסות לתלונתה בדבר חוסר היכולת בשימוש במחשב, טעות משפטית שהיא גם מהותית במקרה זה, יוחזר עניינה של המערערת לוועדה לעררים לעניין קביעת דרגת אי-כושר.

ועדה זו תידון בעניינה של המערערת לרבות בסוגית היכולת או אי-היכולת לעשות שימוש במחשב כחלק מהעבודה היומיומית ביחס למוגבלות הראיה ממנה סובלת המערערת ולשאלת הראיה הדו-עינית ביחס לשימושי המחשב. הוועדה תנמק החלטותיה.

19. האם יכול המערער לחלוק על החלטת ועדת העררים לניידות?
ב- ב"ל (יר') 11798-08 {אמין עקיל נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.06.10)} נדונה השאלה האם יכול המערער לחלוק על החלטת ועדת העררים לניידות.

המערער טען כי טעתה הוועדה משהעמידה נכותו על 0% וקבלה את ערעור המוסד.

הוועדה לא התייחסה למסמכי חדר המיון שעה ששללה את אחוזי הנכות והיה עליה לנמק את השלילה ואת הסיבה לשינוי וכן לציין את ההבדלים בין קביעת ד"ר נאשף לד"ר וייסבורד.

המשיב טען כי הוועדה התייחסה לחוות-דעת ד"ר וייסבורד שהתייחסה לחוות-דעת ד"ר נאשף ועל-כן יש בסיס להנמקתה ודי בכך.

עוד מוסיף המשיב כי הסמכות לקבוע את דרגת הנכות הרפואית של המבוטח ובאיזו מידה הנכות נובעת מפגיעה נתונה, מכוח החוק, לוועדה הרפואית לעררים בלבד, ואין בית-הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטה.

בית-הדין דחה את הערעור בציינו כי הוועדה לא חייבת להתייחס לכל מסמך ומסמך בפרוטרוט שעה שהפנתה למומחה ששקל והתייחס. הוועדה בהסתמכותה על חוות-דעת ויסבורד שמסתמכת על ד"ר נאשף ותואמת להן, פעלה כמוטל עליה. לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

ב- ב"ל (יר') 11494/08 {עמרני שמשון נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.04.09)} נדונה השאלה האם יכול המערער לחלוק על החלטת ועדת העררים לניידות.

המערער טען כי הוועדה טעתה משלא בחנה את נסיבותיו האישיות של המערער לעניין השכלתו וגילו. הוועדה לא התאימה את סוג העבודה לאבחונה בדבר עייפותו והקושי בריכוז עקב התרופות.

הקביעה של הוועדה בדבר קיום תקופה בהפחתת כאבים והעסקה באופן גמיש לא מתיישבת עם עבודה בחנות לחומרי בניין לפי קביעתה.

המשיב טען כי ועדת אי-כושר לעררים התכנסה על-פי פסק-הדין בהסכמה של כב' השופטת אגסי וכב' הרשמת פיינשטיין. הוועדה מילאה אחר ההוראות ונימקה את נסיבותיו האישיות והשלכות נטילת התרופות על יכולתו ובהתייחס לכך שממשיך לנהוג.

לעניין התחולה מדובר בהרחבת חזית. הוועדה הרפואית קבעה נכותו מ- 08/06 מדובר בהחלטה רפואית שבית-הדין אינו מתערב בה.

בית-הדין קיבל את הערעור משום שמצא טעות שבחוק בהחלטת הוועדה.

נפלה טעות משפטית בחוסר ההלימה שבין תיאור מצבו הבריאות והשפעת התרופות לבין העבודה המוצעת והיקפה.

משאין הלימה בין תיאור מצבו לבין העבודה המוצעת יש להחזיר עניין זה לוועדה שתנמק את החלטתה או תשקול לחילופין הצעת עבודה ריאלית יותר.

20. האם יכול המערער לחלוק על החלטת ועדת העררים לניידות כי אין לו כל דרגת נכות?
ב- ב"ל (יר') 10564/08 {כהן נאור נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.01.09)} נדונה השאלה האם יכול המערער לחלוק על החלטת ועדת העררים לניידות כי למערער אין כל דרגת נכות רפואית.

עיקר טענות ב"כ המערער היו כי בוועדת הערר התלונן המערער על עמוד שדרה צווארי והוועדה לא בדקה את המצב טרם התאונה ולכן אין לה התייחסות ממשית לשאלה מה היה מצבו ערב התאונה.

המערער גם טען כי הוא בעל בעיות בתקשורת אשר-על-כן העובדה שלא התלונן בוועדה הראשונה עומדת לו לרועץ והוועדה השניה לא שמה אל ליבה כי בשל מוגבלותו זו לא התלונן על מקור הכאב אלא רק על מקור התוצאה.

עוד טען המערער כי לוועדה אין שום ראיה על קיום נכות קודמת והיא לא הסבירה מדוע לא שייכה את השינויים הניווניים לתאונה מ- 2005. לטענת המערער שינויים ניווניים יכולים להיגרם גם מאירוע טראומטי וגם מתהליך מתמשך. הוuעדה לא בודדה את מצבו ערב התאונה ממצבו כתוצאה ממנה.

לפיכך, אין כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה לעררים, הוועדה שמעה את תלונותיו בקשה תיעוד לעניין עמוד שדרה צווארי ואף ללא נוכחותו לאחר שבדקה את הממצאים מצאה כי אין מדובר בשינויים טראומטיים.

בית-הדין דחה את הערעור מהסיבה שסמכות לקבוע את דרגת הנכות הרפואית של המבוטח ובאיזו מידה הנכות נובעת מפגיעה נתונה, מכוח החוק, לוועדה הרפואית לעררים בלבד, ואין בית-הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטה.

מכל מקום בהיבט של טעות משפטית הוועדה נהגה לחלוטין כשורה.

בית-הדין דחה גם טענה נוספת אותה טען המערער שהיא מוגבלותו של המערער אשר לא ניתן היה לסמוך על יכולתו המילולית לצורך פירוט מגבלותיו.

21. האם יכולה הוועדה הרפואית לקבוע כי המערער אינו נזקק לכסא גלגלים
ב- ב"ל (ת"א) 6149/07 {עמוס שלפמן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.11.08)} נדונה השאלה האם יכולה הוועדה הרפואית לקבוע כי המערער אינו נזקק לכסא גלגלים.

בפנינו ערעור לפי סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לניידות הפועלת מכוח ההסכם בדבר גמלת ניידות.

הוועדה קובעת כי הקלנועית איננה נכללת בהגדרת כסא גלגלים, שאלמלא כן, כך ניתן להסיק, היתה הוועדה קובעת כי המערער זקוק ומשתמש בכסא גלגלים.

המערער טען כי הקלנועית מהווה כסא גלגלים המונע בכוח חשמלי ואיננו "כלי רכב".

הצדדים הודיעו כי השאלה המתעוררת במסגרת תיק זה היא שאלה משפטית, שעניינה האם שימוש המערער בקלנועית כמוהו כמי שזקוק ומשתמש בכסא גלגלים, בהתאם להסכם הניידות.

הצדדים הודיעו כי משמדובר בפרשנות משפטית, אין מקום להחזיר את העניין לוועדה לעררים, אלא בית-הדין עצמו התבקש לתת את הכרעתו המשפטית בעניין הזה.

המשיב הפנה בתשובתו בכתב לנימוקי הערעור, לסעיף 8.4.5(א) לנוהלי הפעלת הוועדות הרפואיות לקביעת מוגבלות בניידות, המחריג את הקלנועית וקובע מפורשות שזו אינה נכללת בהגדרת "כסא גלגלים" שבהסכם.

בית-הדין דחה את הערעור בקבעו כי שאלת מעמדה של הקלנועית, האם ברכב מנועי מדובר, או שמא בכסא גלגלים, נדונה בפסיקה בהקשר של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"א-1975 כאשר בנסיבות אלו ולאור הפרשנות הרגילה והאינטואיטיבית שיש ליתן למונח "כסא גלגלים" ובשים-לב לסקירה והניתוח המקיף בפסק-דינו של כב' השופט חאג' יחיא, בית-המשפט לא ראה מקום לקבוע כי שימוש בקלנועית משמעו שימוש בכיסא גלגלים, לעניין הסכם ניידות קלנועית הינה "רכב מנועי" כמשמעותו בחוק הפיצויים {ראה גם (ת"א) 61077/04 בן ישי פרחיה נ' אילברג דוד עמית ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (27.02.08)}.

22. חוק תוכנית החירום הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2002 ו- 2003), התשס"ב-2002
נבחנה השאלה האם הפחתת שיעור קצבת נכי עבודה בחוק תוכנית החירום הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2002 ו- 2003), התשס"ב-2002 (להלן: "חוק תוכנית החירום הכלכלית") היא חוקתית ומה הסעד הניתן בגינה.

חוק הביטוח הלאומי קובע תשלום קצבה לנפגעי תאונות עבודה בשיעור המושפע מדרגת הנכות ומשכרו של הנפגע עובר לתאונה.

סעיף 10 העומד במוקד העתירה. סעיף זה, שנחקק כהוראת שעה, הפחית את הקצבה בשיעור של ארבעה אחוזים.

סעיף 51(א1) לחוק ההסדרים במשק המדינה ביטל {החל מיום 01.01.03} את הפחתת הקצבה לנכי תאונות עבודה.

שתי קבוצות של חיקוקים מסדירות את זכאותם של נכים לקצבאות ותגמולים. קבוצה אחת, קצבאות נכות המוסדרות במסגרת חוק הביטוח הלאומי. על קבוצה זו נמנים, בין השאר, נכי תאונות עבודה וקטיגוריה כללית של נכות (ראו: פרקים ה' ו- ט' לחוק הביטוח הלאומי, בהתאמה).

קצבת נכי תאונות עבודה משתלמת לכל "מבוטח שעקב פגיעה בעבודה נפגע כשרו לעבודה וכתוצאה מכך אינו מסוגל לעשות עבודה שבן גילו ומינו מסוגל לעשותה" (סעיף 103 לחוק הביטוח הלאומי; וכן ראו: ד' שניט "הכרה בנכות נפשית בעקבות העבודה", ספר מנחם גולדברג (2001), 507).

הזכאות לה אינה מותנית בהוכחת צורך כלכלי באמצעות מבחן הכנסות או אמצעים.

חישובה נעשה על-פי מכפלת אחוזי הנכות בשלושת רבעי השכר הממוצע של הנפגע ברבע השנה הקודם.

זאת ועוד, מימונה מוטל על המעביד, אוצר המדינה והמוסד לביטוח לאומי ולא על העובד.

קצבת הנכות הכללית, לעומת-זאת, משתלמת לכל "מבוטח, שכתוצאה מליקוי אין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד ואינו משתכר סכום השווה ל- 25% מהשכר הממוצע" או למבוטח אשר "כושרו להשתכר מעבודה או ממשלח יד, וכן השתכרותו בפועל, צומצמו עקב הליקוי, ב- 50% או יותר" {סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי}.

חישוב שיעורה של קצבה זו נעשה בהתאם לאובדן כושר השתכרותו של הזכאי ומתחשבת, על-כן, ב"נזקקות הכלכלית" של הנפגע.

הקבוצה השניה מורכבת מתגמולים המוסדרים בדברי חקיקה ספציפיים המשתלמים לנכים כגון נכי צה"ל, נכי רדיפות הנאצים ונפגעי פעולות איבה.

הגדרת נכות לצורך הוראות החוק המשתייכות לקבוצה זו היא איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה או פחיתתו של כושר זה, כתוצאה של מחלה, החמרת מחלה או חבלה.

חישובן של הגמלאות במסגרת הקבוצה השניה נעשה ביחס ישר לאחוזי הנכות, ללא תלות באמצעיו כלכליים של הנכה.

סעיף 10(א) לחוק התוכנית הכלכלית קבע הפחתה של ארבע אחוזים בקצבאות המשתייכות לקבוצה הראשונה. עם-זאת, ההפחתה לא הוחלה על קצבת הנכות הכללית {סעיף 10(ב) לחוק תוכנית החירום הכלכלית}.

ההפחתה אינה פוגעת, איפוא, בנכים הזכאים לקצבת הנכות הכללית כמו גם באלה הזכאים לתגמולים מכוח השתייכותם לקבוצה השניה.

בכדי לבסס טענת הפליה, המהווה לפי הטענה פגיעה בזכות החוקתית לשוויון, יש להצביע על קיומה של הבחנה בלתי-מוצדקת בחוק הפוגע. הבחנה בין קבוצות המבוססת על שוני רלבנטי אינה מהווה, כשלעצמה, הפליה.

האם ההבחנה הנעשית במסגרת סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי מהווה הפליה? ההבחנה בין נכי תאונות עבודה לבין הנכים המשתייכים לקבוצה השניה נעשית על רקע תחושת החובה המוסרית של החברה הישראלית כלפי לוחמיה ומגניה {נכי צה"ל}, קורבנות תוקפיה {נכי פעולות האיבה} ונפגעי צורריה {נכי רדיפות הנאצים}.

המכנה המשותף של נכי הקבוצה השניה הוא הקשר שבין נסיבות פציעתם לבין השתייכותם הלאומית-קולקטיבית. עמד על-כך ראש הממשלה דוד בן גוריון בהציגו את הצעת חוק הנכים בפני הכנסת.

מלחמת החירות של צבא-הגנה-לישראל לא היתה כולה זרועה נחת, ניצחונות וכיבושים. היה גם צד שני למטבע. שולם מחיר יקר, נפלו מאות ואלפים מתפארת הנוער שלנו, אך החללים הם רק חלק מהאבדות.

רבים נשארו לשמחתנו בחיים, אך גם הם שלמו מחיר יקר, אבר מן החי.

תקנות חובת מכרזים קובעת במפורש פטור ממכרז לניהול מזנון במשרד על-ידי נכה צה"ל. הבחנה זו בין נכה שאינו נכה צה"ל לנכי צה"ל, מבטאת את החוב המוסרי שהחברה חבה לנכי צה"ל.

מדינת ישראל רשאית לפרוע את חובה המוסרי כלפי אוכלוסיות שנטלו חלק בתקומתה ובהגנתה וכלפי אוכלוסיות שנפגעו אך בשל השתייכותם הלאומית.

חובה מוסרית זו היא בבחינת שוני רלבנטי, שיש בו כדי להצדיק, בנסיבות המקרה, את ההבחנה בין קצבת נכי עבודה לבין התמלוגים המשתלמים במסגרת הקבוצה השניה.

גם ההבחנה בין נכי תאונות עבודה לבין קבוצת הנכות השיורית בחוק ביטוח לאומי מוצדקת בנסיבות העניין. עולה כי קצבת הנכות הכללית נמוכה משמעותית, בממוצע, מקצבת נכי עבודה, יחסית לאחוזי הנכות.

הפחתה בשיעור של ארבעה אחוזים בקצבת נכי עבודה אינה יורדת אל מתחת לאותו סכום המהווה קצבת קיום. לעומת-זאת, הפחתה זהה בקצבת הנכות הכללית עלולה למנוע את אותה קצבת קיום, הנחוצה לזכאיה עקב אובדן כושר עבודתם.

משכך הם פני הדברים ההבחנה בסעיף 10 לחוק תוכנית החירום הכלכלית, עליה מצביעים המשיבים, בין קבוצות הנכים השונות מבוססת על שוני רלבנטי ולכן אינה מפלה. משלא נפגעה הזכות החוקתית לשוויון, אין אנו נדרשים לשאלה מהו היקף הזכות החוקתית לשוויון המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו .

ממילא, מתייתר גם הצורך לבחון מהי התרופה החוקתית בגין חוק הפוגע בזכות החוקתית לשוויון לתקופה של מספר חודשים, אשר תוקן כך שהפגיעה הוסרה.

הפגיעה בנכי תאונות העבודה מתבטאת אך בהבחנה שעושה המחוקק בין חבריו לבין קבוצות נכים אחרות ולא ביכולתם הכלכלית לנהל אורח חיים תקין.

בעניין הפגיעה בזכות החוקתית לקניין של נכי תאונות עבודה, לא הוברר הבסיס המשפטי להכרה בזכאות לקצבה כזכות חוקתית לקניין ההפחתה בקצבה אינה כזו המגיעה כדי פגיעה מהותית בזכות החוקתית לקניין, אפילו היתה זכות זו חלה על הזכאות לקצבה. אכן, כדי לומר שחוק פוגע בכבוד האדם, או בזכות יסוד אחרת, צריך שהפגיעה תהיה מהותית. פגיעה של מה בכך אינה מספיקה כדי לבטל חוק.

הפחתה, ככזו, היא סבירה וכי טענתו אינה מופנית כנגדה, אלא כנגד ההבחנה שעושה המחוקק בין קבוצות נכים הפטורות מההפחתה לבין חבריו. אכן, ההפחתה בוצעה, הלכה למעשה, למשך שישה חודשים בלבד ובשיעור של ארבעה אחוזים. בחינתה של תקופה זו ביחס למספר התשלומים להם זכאי נפגע תאונות העבודה במהלך חייו ועל רקע שיעורה הנמוך של ההפחתה מגלה כי מדובר בפגיעה שאינה מצדיקה את בחינת מידתיות ההפחתה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הוראות כלליות - ערעור (סעיף 10 לחוק)