botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

תשלום גמלה - אסיר (סעיף 325 לחוק)

סעיף 325 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"325. אסיר
הנמצא במאסר על-פי פסק-דין של בית-משפט שדן אותו למאסר של שלושה חודשים או יותר, לא תשולם לו כל גמלה בעד הזמן שהוא במאסר."

הוראת סעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי נובעת מכך שכאשר אדם נמצא במאסר, מסופקים לו צרכיו המינימאליים {דוגמת מקום לינה, ביגוד, מזון וכיוצא בזה} על-ידי המדינה ובמימונה, ולכן אין לאפשר לו כפל זכאות בעין ובממון {עב"ל 341/99 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.03.02); עב"ל 10183-01-11 דלאל גאנם נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.06.12)}.

הוראת סעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי אין משמעה ביטול זכויותיו של המבוטח מכוח החוק, וכראיה - כי אינו נדרש לאחר תום תקופת המאסר להגיש תביעה חדשה למוסד לצורך קבלת קצבת הנכות הכללית, אלא זכאותו מתחדשת באופן אוטומטי.

באותו אופן, הוראת סעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי אין משמעה שלילה של הזכאות {דוגמת "שלילת גמלה בגלל פשע" בהתאם לסעיף 326 לחוק הביטוח הלאומי}, כי אם הקפאה של תשלומי הגמלאות להם זכאי המבוטח בגין תקופת המאסר.

סעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי אינו עוסק לפיכך בעצם הזכאות לגמלה - אלא בזכאות לתשלום הגמלה {להבחנה ראה עב"ל 96/03 דוד פריג' נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.12.03)}, ומורה על הפסקה זמנית בביצוע התשלום מהטעם שצרכיו הבסיסיים של האסיר ממילא מסופקים לו, בתקופת המאסר, על-ידי המדינה {עב"ל 10501-06-13 המוסד לביטוח לאומי נ' אוריאנה יצחקי ביטון, תק-אר 2014(4), 2529 (2014)}.

ב- עב"ל 10501-06-13 {המוסד לביטוח לאומי נ' אוריאנה יצחקי ביטון, תק-אר 2014(4), 2529 (2014)} נדונה השאלה כיצד לשלב בין הוראת סעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי לבין הוראת הסעיפים 200(ג)(2) ו- 304 לחוק הביטוח הלאומי, והאם ילדיו של נכה הנמצא במאסר זכאים להמשך תשלומה של תוספת התלויים, כאשר זו משתלמת להם בפועל באמצעות ההורה הנוסף אשר מונה כ"מקבל גמלה".

בית-הדין הארצי אימץ את קביעתו של בית-הדין האיזורי על פיה הילדים התלויים זכאים להמשך תשלומה של התוספת באמצעות אמם.

עוד נקבע כי אין הצדקה להפסיק גם את תשלומה של תוספת התלויים בתקופה זו, כל עוד הינה משולמת לתלויים באמצעות גורם אחר {"מקבל גמלה"} שאושר על-ידי המוסד כדין.

בסיכומו-של-דבר קבע בית-הדין כי הקפאת תשלומה של קצבת הנכות הכללית מכוח סעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי למר רונן יצחקי - אין משמעה הקפאת תשלומה של תוספת התלויים מכוח הסעיפים 200(ג)(2) ו- 304 לחוק הביטוח הלאומי לידי המשיבה עבור ילדיה. משכך, המשיבה זכאית היתה להמשך תשלומה של תוספת התלויים לידיה בתקופת מאסרו של מר יצחקי. הערעור נדחה.

ב- עב"ל 10183-01-11 {דלאל גאנם נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2012(2), 345 (2012)} נדונה השאלה האם אסירה, זכאית לקבל קצבת נכות מעבודה, בגין תאונת עבודה, שארעה במהלך תקופת המאסר, והוכרה כפגיעה בעבודה?

עסקינן בערעור על פסק-דינו של בית-הדין האיזורי לעבודה אשר דחה את תביעת המערערת לקצבת נכות מעבודה במהלך תקופת ריצוי עונש מאסר.

המערערת היא אסירה המרצה עונש מאסר עולם בכלא נווה תרצה. עונשה של המערערת נקצב לתקופה של 30 שנות מאסר. בית-הדין האיזורי דחה את התביעה על יסוד הוראתו המפורשת של סעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי, ותכליתו.

בית-הדין האיזורי קבע כי אין בכוחן של הוראות החוק הנוספות שהציגה המערערת, לגבור על הכלל הקבוע בסעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי לפיו לא תשולם גמלה מכל סוג שהוא לאסיר שתקופת מאסרו עולה על שלושה חודשים. בית-הדין האיזורי ציין כי סעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי עוסק באופן ספציפי בשלילת "כל גמלה" מאסיר, כל עוד הוא מצוי במאסר, ואין יסוד לאבחנה שמבקשת המערערת ליצור בין גמלת נכות מעבודה לכל גמלה אחרת.

בית-הדין האיזורי מצא, כי שעה שכל צרכיו של אסיר מקויימים על-ידי המדינה, והוא אינו נדרש לעבוד בכדי לפרנס את עצמו, בניגוד לעובד שאיננו אסיר, אין מקום לקבל את טענות המערערת.

בית-הדין הארצי דחה את הערעור בקובעו כי לשונו של סעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי ברורה ונהירה, ואין מקום לייחס לאמור בו פרשנות אחרת מזו הנלמדת מלשונו. הפרשנות הלשונית עולה בקנה אחד עם פרשנות תכליתית של הסעיף, וגם מטעם זה יש לדחות את טענות המערערת.

עוד נקבע כי הפגיעה בעבודה במהלך מאסר אינה מזכה בדמי פגיעה ובגמלת נכות מעבודה כל עוד המבוטח שוהה בכלא.

ב- ב"ל (ב"ש) 4992-07-12 {קאיד אבו עמאר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2013(1), 1490 (2013)} קבע בית-הדין כי סעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי הזכאי לגמלה אשר נמצא במאסר למעלה משלושה חודשים, לא תשולם לו כל גמלה שהיא בזמן שהייתו במאסר. אין חולק כי התובע היה נתון במאסר מחודש ינואר 2012 ועד לחודש יוני 2012, כלומר, תקופה של למעלה משלושה חודשים. מכאן ועל-פי מצוות הסעיף הנ"ל אין התובע זכאי לגמלה בעד פרק הזמן שעד לחודש יולי 2012 ותביעת התובע לקצבת זקנה ביחס לתקופה האמורה {התקופה שעד חודש יולי 2012} דינה להידחות.

ב- ע"ב (ת"א) 1228/98 {פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 1998(4), 1855 (1998)} קבע בית-הדין כי קביעת המחוקק בסעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי היא קביעת המחוקק ולא קביעת הנתבע. משכך, אין מדובר ביצירת תקדים או "חשש" מתקדים, אלא עסקינן בהוראת חוק החלה על כל מקבל גמלה בעת שמצוי הוא במאסר, בלא קשר לשאלה מדוע מצוי הוא במאסר או מהו אופי נכותו, או באיזו גמלה עסקינן, כלומר, אין מדובר רק בגמלת נכות.

משכך, אין מקום "להעדיף" נכה אחד על פני משנהו, משהוראת החוק ברורה ואחידה ומבוססת היא על ההנחה כי צרכיו הבסיסיים של הנכה - מדור, מזון וכדומה מסופקים לו על-ידי שירות בתי הסוהר.