botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

ביטוח שאירים - תקופת אכשרה (סעיף 253 לחוק)

1. הדין
סעיף 253 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"253. תקופת אכשרה (תיקון התשנ"ו)
(א) תקופת האכשרה המזכה לגמלת שאירים לפי סעיף 252 היא תקופה שבה היה אדם מבוטח כעובד מבוטח או כעובדת מבוטחת באחת מתקופות אלה:
(1) 12 החודשים האחרונים לפני תאריך הפטירה;
(2) 24 חודשים, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, בחמש השנים האחרונות לפני תאריך הפטירה;
(3) תקופת האכשרה לפי סעיף 246;
(4) 60 חודשים, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, בעשר השנים האחרונות לפני תאריך הפטירה.
(ב) הוראות סעיף-קטן (א) לא יחולו על עובד מבוטח או עובדת מבוטחת שנפטרו והיו אחד מאלה:
(1) מבוטח שעדיין לא מלאה שנה מהיום שנעשה תושב ישראל;
(2) מבוטח שעדיין לא מלאו לו 19 שנים;
(3) גרושה או אלמנה שנפטרה תוך שנה מיום שנתגרשה או שנתאלמנה;
(4) מבוטח שעיקר פרנסת בן זוגו או ילדיו היתה עליו;
(5) מבוטח שהניח אחריו ילד - לגבי אותו ילד."
תקנות הביטוח הלאומי (זכויות וחובות לפי חוק הביטוח הלאומי לשאינם תושבי ישראל), התשמ"ז-1987, קובעות כדלקמן:

"בתוקף סמכותי לפי סעיפים 192א ו- 242 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק") ובתוקף סמכותי לפי סעיפים 23 ו- 31 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: "חוק הבטחת הכנסה"), לאחר התייעצות במועצה ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

1. הגדרות
בתקנות אלה:
"איזור" - יהודה והשומרון וחבל עזה;
"גמלה" - כמשמעותה בסעיף 1 לחוק, למעט גמלה לפי פרק ג' לחוק;
"יום התחילה" - יום תחילתן של תקנות אלה;
"היום הקובע" - היום שבו העתיק אדם את מקום מגוריו לאיזור;
"תושב האיזור" - מי שיושב באיזור ומתקיימים בו כל אלה:
(1) הוא אינו אזרח ישראלי;
(2) הוא רשום במרשם האוכלוסין לפי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965;
(3) הוא מחזיק בתעודת זהות ישראלית שניתנה לו לפני יום התחילה;
(4) מקום מגוריו הרשום בתעודת הזהות הוא בשטח המתואר בתוספת לצו סדרי השלטון והמשפט (מס' 1), התשכ"ז-1967;
(5) ביום הקובע היה בן 18 שנים ומעלה.

2. שמירת זכויות
משולמת לתושב האיזור גמלה ביום התחילה, ימשך תשלומה כל עוד יתקיימו התנאים שהיו מזכים אותו בתשלום הגמלה אילו היה תושב ישראל.

3. המשך תשלום
שולמה גמלה ביום הקובע שחל לאחר יום התחילה, ימשך תשלומה לתושב האיזור כל עוד יתקיימו התנאים שהיו מזכים אותו בתשלום הגמלה אילו היה תושב ישראל.

4. זכות לקצבת זקנה
תושב האיזור שאינו זכאי לקצבת זקנה לפי תקנות 2 ו- 3, יהיה זכאי לקצבת זקנה כאמור באותן תקנות אם נתקיים בו אחד מאלה:
(1) היה זכאי לקצבת זקנה ביום הקובע, אך היא טרם שולמה לו;
(2) השלים תקופת אכשרה לקבלת קצבת זקנה לפני היום הקובע ונעשה זכאי לקצבת זקנה תוך שנתיים מאותו יום;
(3) השלים תקופת אכשרה לקבלת קצבת זקנה בהיותו עובד או עובד עצמאי בישראל כאמור בתקנה 8(א)(1) ונעשה זכאי לקצבת זקנה לא יאוחר מאשר תוך שנתיים מהיום שבו הפסיק לעבוד כאמור;
(4) השלים תקופת אכשרה לקבלת קצבת זקנה ובתכוף לפני שהגיע לגיל זקנה קיבל קצבת נכות לפי פרק ו'2 לחוק, והוראות סעיף 20א לחוק יחולו, בשינויים המחוייבים.

5. זכות לקצבת שאירים
(א) משולמת ביום התחילה כאמור בתקנה 2 או ביום הקובע כאמור בתקנה 3, לפי העניין, קצבת שאירים מכוח מי שהיה מבוטח לפי החוק או שהיה תושב האיזור, יימשך תשלום הקצבה כאמור באותן תקנות לפי הרכב המשפחה שהיה ביום התחילה או ביום הקובע, לפי העניין.
(ב) נפטר תושב האיזור - מקבל קצבת זקנה או קצבת נכות לפי פרק ו'2 לחוק - תינתן קצבת שאירים לאלמנתו שהיא תושבת האיזור וכן לאותם ילדים שבעדם שולמה תוספת לקצבה, ובלבד שמתקיימים התנאים המזכים בקצבת שאירים לפי החוק.
(ג) נפטר תושב האיזור בעת היותו עובד או עובד עצמאי כאמור בתקנה 8(א) או תוך שנתיים מהיום שבו חדל לצבור תקופת אכשרה, תינתן קצבת שאירים לאלמנתו ולילדיו, ובלבד שמתקיימים התנאים המזכים בקצבת שאירים לפי החוק.

6. זכות לקצבת נכות
הגיש תושב האיזור תביעה לקצבת נכות לפי פרק ו'2 לחוק והתאריך הקובע, כמשמעותו באותו פרק, חל בעת שהתובע היה מבוטח לפי פרק ב' לחוק תיבדק תביעתו כאילו היה תושב ישראל; אושרה התביעה - תשולם קצבת הנכות כל עוד מתקיימים התנאים המזכים בקצבת נכות לפי החוק.

7. תשלום דמי ביטוח (תיקון התשנ"ז)
(א) תושב האיזור, שעובד בישראל כעצמאי ונרשם במוסד לביטוח לאומי כעצמאי, חייב בתשלום דמי ביטוח נפגעי עבודה לפי הכללים שנקבעו בחוק ובתקנות לגבי עובד עצמאי שהוא תושב ישראל ודמי ביטוח אמהות כאמור בסעיף 340(ג) לחוק.
(ב) מועסק תושב האיזור כעובד בישראל, יחולו הוראות החוק והתקנות בדבר תשלום דמי ביטוח נפגעי עבודה ודמי ביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד שנקבעו לגבי עובד שהוא תושב ישראל ודמי ביטוח אמהות כאמור בסעיף 340(ג) לחוק.

8. צבירת תקופת אכשרה
(א) תושב האיזור שעובד בישראל 6 חודשים רצופים לפחות כעובד, למעט במשק בית, או כעובד עצמאי שרשום במוסד לביטוח לאומי, תיחשב לו תקופת עבודתו בישראל, לגבי עובד עצמאי - מהחודש שבו נרשם כעצמאי במוסד לביטוח לאומי:
(1) כתקופת ביטוח לעניין תקופת האכשרה המזכה בקצבת זקנה ובקצבת שאירים;
(2) כתקופה שבה היה מבוטח לפי פרק ב' לחוק לעניין הזכאות לקצבת נכות לפי תקנה 6 וכתקופה שבה היה תושב ישראל לעניין סעיף 127כב(א) לחוק, ובלבד שעבד בישראל 12 חודשים רצופים לפחות בתכוף לפני התאריך הקובע כמשמעותו בפרק ו'2 לחוק.
(ב) היתה בתקופת האכשרה של תושב האיזור הפסקה של שלוש שנים רצופות לפחות, לא תיחשב לגביו, לעניין חישוב תקופת האכשרה המזכה בקצבת זקנה ובקצבת שאירים, כל תקופת אכשרה שקדמה להפסקה.

9. שיעור הגמלה
(א) שיעור הגמלה לפי תקנות אלה ייקבע בהתאם להרכב המשפחה שהיה לזכאי לתשלום ביום התחילה - לגבי מי שחלה עליו תקנה 2 ביום הקובע - לגבי מי שזכאי לגמלה שלא לפי תקנה 2.
(ב) תושב האיזור שחלה עליו תקנה 8, ייחשב לגביו כיום קובע לעניין תקנת-משנה (א), היום שבו הגיש תביעה לגמלה ואם הגיש את התביעה לאחר שהפסיק לעבוד בישראל - היום שבו הפסיק לעבוד.
(ג) "ילד" , לעניין תשלום גמלה או תוספת לגמלה - מי שטרם מלאו לו 18 שנים.

10. הגשת תביעה
על-אף האמור בסעיף 128 לחוק:
(1) לא תשולם גמלה לפי תקנות אלה אלא-אם-כן התביעה לקבלתה הוגשה תוך 12 חודשים:
מהיום הקובע - לעניין תקנה 4(1);
מהיום שבו נעשה זכאי לקצבה - לעניין תקנה 4(2) ו- (3);
מיום הפטירה - לעניין תקנה 5;
מהיום הקובע - לעניין תקנה 6 ואם חלה גם תקנה 8(א)(2) - מהתאריך הקובע כמשמעותו בפרק ו'2 לחוק.
(2) התקופה שבעדה תשולם הגמלה למפרע לא תעלה על 12 חודשים מיום הגשת התביעה.

11. סייג לזכאות
קיים ביום שבו קרה המקרה המזכה בגמלה חוב של דמי ביטוח בעד תקופה של 12 חודשים לפחות, לא תינתן גמלה והוראות פרק ט1 לחוק לא יחולו; לעניין זה, "היום שבו קרה המקרה המזכה בגמלה":
(1) בתביעה לקצבת זקנה - היום בו נוצרה לראשונה הזכאות לקצבה;
(2) בתביעה לקצבת שאירים - היום שבו נפטר תושב האיזור;
(3) בתביעה לקצבת נכות - התאריך הקובע כמשמעותו בפרק ו'2 לחוק.

12. חידוש תשלום
הופסק תשלום גמלה לתושב האיזור לפני יום התחילה ושולמה לו גמלה ביום הקובע או מתקיימים בו התנאים המזכים בגמלה לפי תקנות אלה, יחודש תשלומה מה- 1 בחודש שלאחר הגשת הבקשה לחידוש התשלום, אך לא לפני יום התחילה.

13. גמלה להבטחת הכנסה
(א) תושב האיזור שתקנה 2 או 3 חלה עליו ואשר, בנוסף לגמלה קיבל גם גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, יימשך תשלומה כל עוד מתקיימים התנאים שהיו מזכים אותו בתשלום הגמלה לפי החוק האמור, אילו היה תושב ישראל.
(ב) על-אף האמור בתקנת-משנה (א), תושב האיזור הנמצא במוסד לא יהיה זכאי לגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה.

14. תקופת עבודה לפני יום התחילה
הוראות תקנות אלה יחולו גם על תושב האיזור שעבד בישראל כאמור בתקנה 8 לפני יום התחילה.

15. תחילה ותחולה
(א) תחילתן של תקנות אלה ביום ל' בכסלו התשמ"ז (1 בינואר 1987).
(ב) על-אף האמור בתקנת-משנה (א), אם היום שבו קרה המקרה המזכה בגמלה כמשמעותו בתקנה 11 יחול תוך שלושת החדשים הראשונים מיום התחילה, יחולו הוראות סעיף 181 לחוק במקום הוראות תקנה 11.
(ג) מתקיימים באדם התנאים האמורים בפסקאות (1), (2) ו- (3) להגדרת "תושב האיזור" ומקום מגוריו הרשום בתעודת הזהות הישראלית הוא השכונה דחית אל-בריד (שכונת הדואר), יחולו עליו תקנות אלה כאילו התקיים בו האמור בפסקה (4) להגדרת תושב האיזור וכאילו מיום 1 בינואר 1970 היה לתושב האיזור.
(ד) העתיק אדם את מקום מגוריו לישראל וחדל להיות תושב האיזור, יחולו עליו הוראות תקנות אלה לתקופה של שנתיים מהיום שבו העתיק את מקום מגוריו כאמור.

כ"ו בטבת התשמ"ז (17 בינואר 1987)."

2. כללי
במספר ענפי ביטוח מחייב חוק הביטוח הלאומי "תקופת אכשרה" כתנאי לזכאות לגמלה {סעיף 246 - ביטוח זקנה; סעיף 253 - ביטוח שאירים; סעיף 50 - דמי לידה; סעיף 161 - ביטוח אבטלה; סעיף 226 - ביטוח נכות כללית}. מדוע נקבעה תקופת אכשרה? תקופת אכשרה מיועדת הן להבטיח צבירת הון מינימלית על-ידי המוסד לביטוח לאומי והן מניעת ניצול לרעה של הביטוח הסוציאלי {דב"ע מא/ 02-103 המוסד לביטוח לאומי - מרזוק, פד"ע י"ג 297, 300.}.

3. ביטוח שאירים - גמלת שאירים - המנוח לא היה תושב ישראל - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (יר') 35005-04-11 {סוהילה אלשלאדה ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי - גופים על-פי דין ואח', תק-עב 2013(3), 12907 (2013)} נדונה החלטת הנתבע לדחות את תביעת התובעים לקצבת שאירים, מן הטעם שהמנוח לא היה תושב ישראל בעת פטירתו.

התובעת, ילידת 1960, נישאה למנוח, שהיה יליד 1925, ביום 04.10.89. במועד נישואיהם היתה התובעת בת 29 שנים והמנוח בן 64 שנים. המנוח נשא בחייו תעודת זהות ישראלית. התובעת אינה נושאת תעודת זהות ישראלית, אולם היא בעלת אשרת שהייה מתחדשת.

למנוח היה בית בסעיר שליד חברון שאותו הוריש לתובעת. לטענת התובעת בבית זה התגוררה אם המנוח עד מותה שאירע מספר חודשים לפני מות המנוח.

ביום 15.04.10, בחלוף כ-15 שנים ממועד פטירת המנוח, הגישו התובעים את תביעתם לקצבת שאירים. כאמור בפתח הדברים, התביעה נדחתה בהחלטת הנתבע מיום 15.04.10 וזאת "לפי סעיף 240 לחוק הביטוח הלאומי. סיבת הדחיה היתה שהמנוח לא היה תושב ישראל בעת פטירתו.

בית-הדין קבע, כי הזכאות לקצבת שאירים מותנית בהיות המנוח מבוטח, קרי תושב ישראל. במועד פטירתו לא היה המנוח "מבוטח" כמשמעו בסעיף 240 לחוק הביטוח הלאומי, דהיינו, לא היה תושב מדינת ישראל.


4. תקופת ההכשרה הנדרשת ממבוטח על-מנת לזכות את שאיריו בגמלת שאירים - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (ב"ש) 38193-02-12 {שרה דיבנק נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(4), 15304 (2012)} נדונה תביעה שהגישה התובעת, בעקבות החלטת פקיד התביעות, המכיר בזכותה לקצבת שארים לבתה הקטינה ד.א. בשיעור של 21.7% מקצבת שארים מלאה הכוללת תוספת וותק בשיעור של 10%.

הקטינה א.ד. ילידת 1997, היא בתם של המנוח והתובעת. התובעת והמנוח התגרשו שנת 1998. בחודש מרץ 2008 נפטר המנוח בתאונת דרכים בצרפת, במועד הפטירה היה המנוח תושב צרפת. בינואר 2011 הגישה התובעת תביעה לגמלת שאירים מטעם הקטינה, בעקבות הגשת התביעה הכיר פקיד התביעות בזכותה של הקטינה לגמלת שאירים, המתבטאת בסכום של 214 ש"ח לחודש.

בדיון שהתקיים בתביעת התובעת, טענה התובעת כי סכום הקצבה המשולמת איננו מספק את צרכי הקטינה. בהחלטה שניתנה בסיום הדיון, ניתנה לתובעת האפשרות להגיש כל בקשה שתראה לנכון, לרבות השגה על המסגרת העובדתית המקבלת ביטוי בדיון המקדמי ובתיק המוצגים, וזאת בתוך 45 יום מתום הדיון. משחלף פרק הזמן להגשת בקשה או השגה מטעם התובעת, הועבר התיק למתן פסק-דין.

נקודת המוצא לבחינת שאלת זכאות הקטינה לגמלת שאירים מצויה בסעיף 253 לחוק הביטוח הלאומי. הסעיף קובע את תקופת ההכשרה הנדרשת ממבוטח על-מנת לזכות את שאריו בגמלת שאירים {זכות המוסדרת בסעיף 252 לחוק}.

המנוח שהה בישראל לסירוגין מחודש דצמבר 1992 ועד לחודש דצמבר 1998. המנוח יצא את הארץ בחודש ספטמבר 1999 ולא חזר אליה עד למועד פטירתו בצרפת, בחודש מרץ 2008. במהלך התקופה בה היה המנוח תושב ישראל, היה המנוח מבוטח כעובד במשך 40 חודשים.
המנוח צבר בצרפת 145 חודשי ביטוח כשכיר בצרפת. לפיכך קבע בית-הדין, כי נכון למועד פטירת המנוח בחודש מרץ 2008, לא עמד האחרון באף לא אחד מהחלופות המנויות בסעיף 253 לחוק הביטוח הלאומי, שעניינן תקופת הכשרה בה חייב מבוטח לצורך הקמת הזכות לגמלת שארים לשאריו {משלא היה מבוטח בישראל ב- 12 החודשים האחרונים לפני תאריך הפטירה, ב- 24 חודשים בחמש השנים האחרונות לחייו, ל- 60 חודשים בין רצופים ובין שאינם רצופים בעשר השנים טרם פטירתו, ולתקופה של 144 חודשים בכלל}.

יוצא מכאן כי מכוח הוראות סעיף 253 לחוק הביטוח הלאומי, היה על פקיד התביעות לדחות את תביעת הקטינה א.ד. לגמלת שארים מכל וכל, וזאת משלא צבר המנוח תקופת הכשרה המזכה את הקטינה בתשלום גמלה.

עם-זאת ובענייננו, היה המנוח תושב צרפת בפטירתו, לפיכך, קבע בית-הדין, כי יש לבחון את זכויות שאריו לגמלה לצד הבחינה שנעשתה לעיל, באור האמנה שבין ממשלת ישראל לבין ממשלת צרפת.

בית-הדין קבע, כי מכוח האמנה יש לצרף את תקופות העסקה בישראל ובצרפת לתקופת העסקה אחת כוללת, והנתבע חייב בתשלום גמלה "לפי השיעור היחסי של משך התקופות שהושלמו על-פי הסדר זה" {סעיף 7(3) לאמנה}.

כמו-כן, מתעודת עובד הציבור, עליו לא חלקה התובעת צבר המנוח 144 חודשי ביטוח בחו"ל ו - 40 חודשי ביטוח בישראל ומכאן שהחלק היחסי של חודשי העסקה בישראל שווים ל - 21.7%, שזהו שיעור הגמלה המשולמת עבור הקטינה בהתאם להחלטת פקיד התביעות.

ועוד הוסיף בית-הדין, כי בהחלטה בתביעה לגמלה מכוח החוק סמכויותיו של פקיד התביעות מוגבלות, בתנאים שנקבעו בחוק להענקת הגמלה, ובשיעור הגמלה הקבוע בחוק. לפיכך, לא ניתן לשמוע את התובעת בטענה כי הגמלה המשולמת עבור הקטינה, אינם מספיקה כדי צרכיה.

ולסיכום קבע בית-הדין, כי דין התביעה להידחות משנמצא כי לא נפלה טעות באופן שבו פעל פקיד התביעות בהחלטה שקיבל לתשלום גמלת שאירים לקטינה.

5. תקופת אכשרה נדרשת לצורך זכאות לקצבת שאירים - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (ב"ש) 52379-12-11 {יוסף אלון נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(2), 7069 (2012)} דחה פקיד התביעות תביעה שהגיש התובע לקצבת שאירים, בעקבות פטירתה של אשתו.

כמפורט בהחלטה נדחתה תביעת התובע מהנימוק כי המנוחה לא צברה תקופת הכשרה כעובדת מבוטחת, המקנה את הזכות לתובע לקצבת שאירים. בדיון שהתקיים בתביעת התובע, לא חלק התובע על טענותיו העובדתיות של המוסד לביטוח לאומי.

המנוחה ילידת 1945, היתה מבוטחת כעובדת לתקופה כוללת של 80 חודשים בלבד, בין השנים 1958 ל- 1989. בעשר השנים האחרונות קודם לפטירתה, לא היתה המנוחה מדווחת כעובדת כלל.

לפיכך, קבע בית-הדין, לא יכולה להיות מחלוקת כי המנוחה לא צברה תקופת הכשרה כעובדת מבוטחת, כאמור בסעיף 253 לחוק הביטוח הלאומי.

כמו-כן, הוסיף בית-הדין, כי כידוע, מוגבל הנתבע בהענקת זכויות מכוח חוק. לפיכך אין הנתבע רשאי להכיר בזכותו של התובע לקצבת שאירים, מקום שלא התקיימו התנאים הקבועים בחוק להענקת הזכות. התביעה נדחתה.

6. תקופת אכשרה כעובדת מבוטחת לצורך זכאות לקצבת שאירים - המנוחה לא צברה תקופת אכשרה כעובדת מבוטחת טרם פטירתה - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (חי') 2917-08 {אסעד גאווי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(2), 538 (2012)} נדונה תביעתו של התובע, במסגרתה הוא ביקש לאשר לו תשלום קצבת שאירים.

המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו זו של התובע, מהטעם המרכזי, כי אשתו המנוחה לא צברה תקופת אכשרה כעובדת מבוטחת, בהתאם לסעיף 253 לחוק הביטוח הלאומי.

התובע הגיש את תביעתו לבית-הדין, במסגרתה טען, בין-היתר, כי בטרם פטירת אשתו המנוחה, היא קיבלה נכות כללית, ובהמשך קיבלה קצבת זקנה עד למועד פטירתה ביום 11.04.07.

תביעתו של התובע לקבלת גמלת שאירים נדחתה על-ידי הנתבע, מהנימוק המרכזי, כי המנוחה לא צברה תקופת אכשרה כעובדת מבוטחת טרם פטירתה.

תביעתו של התובע נמחקה, בהתאם לפסק-דינו של כב' הנשיא כהן, מהטעם המרכזי כי כתב התביעה כפי שהוא לא גילה עילה, ומאחר והתובע לא הודיע לבית-הדין מאומה בעניין תביעתו.

התובע ערער על פסק-הדין לבית-הדין הארצי לעבודה בירושלים, וניתן פסק-דין בערעור, לפיו, בהתאם להסכמת הצדדים פסק-הדין מיום 01.09.09 בטל והתיק הוחזר לבית-הדין האיזורי, על-מנת לשמוע את טענות הצדדים בנושא ביטוחה של המנוחה בביטוח השאירים וזכותו של התובע לקבלת קצבת שאירים.
המנוחה, נפטרה ביום 11.04.07. המנוחה לא עבדה בתקופה שמיום 02.04.96 ועד פטירתה. המנוחה קיבלה קצבת נכות כללית מחודש אוקטובר 1997 ועד חודש ספטמבר 2001. התובע הגיש תביעה לקצבת שאירים ביום 22.10.07. מחודש אוקטובר 2001, המנוחה קיבלה קצבת זקנה.

לטענת התובע, המנוחה היתה עקרת בית וקיבלה קצבת נכות בטרם הגיעה לגיל פרישה. המנוחה המשיכה להיות בגדר "עובדת מבוטחת", לאחר שהחלה לקבל קצבת זקנה נוכח עקרון הרציפות, שהרי לא ייתכן שמי שנחשב על-פי חוק הביטוח הלאומי כ"עובד מבוטח" ייחשב למבוטח בלבד עם הגיעו לגיל זקנה. מה גם, שלא היתה בידי המנוחה הברירה להמשיך ולקבל קצת נכות כללית עם הגיעה לגיל פרישה.

לטענת הנתבע, בעת פטירתה, לא צברה המנוחה תקופת אכשרה כעובדת מבוטחת, ואם הינה פטורה מתקופת אכשרה לפי סעיף 246(ב) לחוק הביטוח הלאומי, היא מבוטחת לעניין סימן ג' בלבד לחוק הביטוח הלאומי, היינו, לקצבת זקנה.

בית-הדין קבע, כי החל מחודש אוקטובר 2001 יש לראות את המנוחה כ"מבוטחת", ולא כ"עובדת מבוטחת", ולכן אין היא עונה על ההגדרה הקבועה בסעיף 253(א) לחוק הביטוח הלאומי, ביחס לתקופת האכשרה המזכה לגמלת שאירים לפי סעיף 252 לחוק הביטוח הלאומי, שכן, אינה ממלאת אחר התנאי הקבוע ברישא של סעיף 253(א) לחוק הביטוח הלאומי, הקובע תנאי מקדמי {"עובדת מבוטחת"}, שהרי וכאמור לעיל, באותה העת, מילאה המנוחה אחר הגדרת "מבוטחת" בלבד.

משכך, ומשלא ענתה המנוחה על התנאי המקדמי הקבוע בסעיף 253 לחוק הביטוח הלאומי, התייתר הצורך בבדיקת התקופות הקבועות בסעיפים 253(א)(1)- 253(א)(4) לחוק הביטוח הלאומי.