botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

פיגורים - הפחתת גמלה ושלילתה מחמת פיגור (סעיף 366 לחוק)

סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"366. הפחתת גמלה ושלילתה מחמת פיגור
(א) קרה מקרה המזכה לגמלה וקיים אותה שעה חוב של דמי ביטוח והפיגור בתשלומו הוא בעד תקופה העולה על 12 חודשים, ינהגו כך:
(1) בפיגור שאינו עולה על 18 חודשים - תשולם הגמלה פחות רבע;
(2) בפיגור העולה על 18 חודשים ואינו עולה על 36 חודשים - תשולם הגמלה פחות חצי;
(3) בפיגור העולה על 36 חודשים - לא תינתן גמלה לא בכסף ולא בעין.
(ב) הוראות סעיף-קטן (א) לא יחולו על:
(1) הטבות לפי סעיף 9;
(2) גמלאות לפי סעיפים 42, 49, 57, 62, 66, 143, 144, 254, 265, 266 ו- 267;
(3) על גמלאות לפי פרק ה' כשחובת תשלום דמי ביטוח נפגעי עבודה אינה חלה על המבוטח בעת קרות המקרה המזכה לגמלה;
(4) גמלאות לפי פרקים י', י"ב ו- י"ג;
(5) הענקות לפי סעיף 387.
(ג) היה אדם מבוטח תקופה העולה על עשר שנים, יוארכו התקופות האמורות בסעיף-קטן (א) בחודשיים לכל שנה שמעל עשר השנים האמורות ובלבד שלא יעלו על 60 חודשים.
(ד) פיגור בתשלום דמי ביטוח, שמועד תשלומם חל תוך 90 הימים שלפני קרות המקרה המזכה לגמלה, לא ייחשב כפיגור לעניין סעיף-קטן (א).
(ה) פיגור בתשלום סכום דמי ביטוח שאינו עולה על 15% מהשכר הממוצע, כפי שהוא ביום קרות המקרה המזכה לגמלה, לא ייחשב כפיגור לעניין סעיף-קטן (א)."

הביטוח הלאומי במדינת ישראל הינו "ביטוח סוציאלי" מכוח חוק ואיננו "שירות סוציאלי". הביטוח על-פי חוק הביטוח הלאומי הינו ביטוח חובה שהיקפו נקבע בחוק, ושיעור דמי הביטוח נקבע אף הוא בחוק או על פיו {דב"ע תש"ן/22-0 המוסד לביטוח לאומי נ' משה גליק, פד"ע כב 161}.

הביטוח הלאומי ממומן ברובו מדמי ביטוח המשולמים על-ידי המבוטחים או בעדם. לכן, במספר ענפי ביטוח נקבעה "תקופת אכשרה" כתנאי לזכאות לגמלה {ראה למשל סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי - דמי לידה; סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי - ביטוח אבטלה; סעיף 226 לחוק הביטוח הלאומי -ביטוח סיעוד; סעיף 246 לחוק הביטוח הלאומי - ביטוח זקנה; סעיף 253 לחוק הביטוח הלאומי - ביטוח שאירים}. מטרת ההוראות הינה הן להבטיח צבירת הון מינימלית והן מניעת ניצול לרעה של הביטוח הסוציאלי {עב"ל 393/97 ורדינה שומלה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 425; ב"ל (חי') 46695-06-13 עדו שורצבוים נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2014(3), 14238 (2014); עב"ל 1421/04 איתן מיכלסון נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו}.

חוק הביטוח הלאומי הוא החוק הסוציאלי העיקרי בתחיקתנו. תכליתו חלוקת הגמלאות לסוגיהן על-פי קריטריונים סוציאליים לאותם נזקקים בחברתנו כנכה, הזקן, הילד, המובטל, היולדת, היתום והאלמנה.

אותה חלוקה לא תוכל להיעשות ללא גביית כספים מכלל ציבור המבוטחים. הגביה והחלוקה קשורות קשר בל יינתק זה בזה, כצבת בצבת עשויה למילוי תכליתו הסוציאלית של החוק. באין גביה אין חלוקה, אין חוק ואין תכלית החוק {דב"ע נז/0-150 אברהם מוזס נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב 102}.

אין המבוטח יכול לבוא בדיעבד ולטעון ולומר לאחר קרות המקרה המזכה בגמלה: "אני אמנם את חובתי החוקית שבלעדיה אין קיום לחוק - לא מלאתי, אבל את הגמלה תשלמו לי בכל זאת, כי כיום אני נכון לשלם את דמי הביטוח שהיה עלי לשלם משכבר'" {עב"ל 55/96 יעקב עגם נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.02.02); ב"ל (ת"א) 44153-04-13 ראמי חאג יחיא נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(2), 22519 (2015)}.

כאמור, לצורך מימוש תכלית חוק הביטוח הלאומי, הוטלה חובת תשלום דמי ביטוח על המבוטח, זאת ללא קשר לשאלה האם ייהנה אי פעם מגמלה כלשהיא. סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי קובע באופן מפורש את היחס שבין פיגור בתשלום דמי ביטוח לבין הזכאות לקבלת גמלה.

כאמור, המנגנון הקבוע בסעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי מאפשר, בתנאים מסויימים, להפחית את הגמלה לה זכאי אדם שפיגר למעלה מ- 12 חודשים בתשלום דמי הביטוח עד לשלילתה המוחלטת {דנג"צ 5967/10 המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר כהן ואח', תק-על 2013(2), 1852 (2013)}.

סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי קובע באופן מפורש את היחס שבין פיגור בתשלום דמי ביטוח לבין הזכאות לקבלת גמלה, וכן קובע כי אם קרה מקרה המזכה בקבלת גמלה לפי חוק הביטוח הלאומי וקיים אותה שעה חוב של תשלום דמי ביטוח, שהפיגור בתשלומו הוא בעד תקופה העולה על 12 חודשים, תשולם - ללא שהוקנתה למוסד סמכות להפעיל שיקול-דעת - גמלה מופחתת או שהגמלה נשללת, הכול לפי אורך תקופת הפיגור.

התכלית הינה, למנוע מצב של שימוש לרעה בעצם הביטוח שהינו מכוח חוק, כאשר אדם אשר לא קיים במשך תקופה ארוכה את חובותיו. כלומר, לא שילם דמי ביטוח, ובבוא האירוע המזכה לגמלה, ישלים את כל החסר לצורך זכאותו ויצפה כי תשולם לו גמלה בשיעור מלא החל מהמועד המזכה {ראה גם ב"ל (חי') 3129-04-13 מחמוד נאבלסי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(1), 16791 (2015)}.

עצם קיום החוב הוא השוקל לעניין סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי ולא ידיעתו או אי-ידיעתו של המבוטח על קיומו של החוב {דב"ע מד/0-119 המוסד לביטוח לאומי נ' טובול, פד"ע טז 287}.

משכך, אין התובע יכול לסמוך עצמו על הטענה, כי לא ידע על החוב ומשאין מחלוקת שהחוב היה קיים עד לפירעונו, הרי שהתובע לא זכאי לגמלה עבור התקופה האמורה {ב"ל (ת"א) 12553-11-10 עמרן דבאח נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(2), 6783 (2012)}.

ב- ב"ל (חי') 3129-04-13 {מחמוד נאבלסי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(1), 16791 (2015)} קבע בית-הדין כי במקרה דנן המערער לא מילא אחר חובתו במשך שנים רבות. המערער לא שילם דמי ביטוח החל משנת 1995.

כאשר הסתבר למערער במרוצת השנים, כי הדבר מסכל קבלת גמלה, בחר לערוך "הסדר תשלומים" עם המוסד לביטוח לאומי. בית-הדין סבר כי המערער אינו יכול להתנער מהמצב וליהנות מאי-תשלום דמי ביטוח במשך שנים ובד-בבד ליהנות מזכות ביטוחית, כאשר, ככלל, כספים שהיו אמורים להיות משולמים עבור אותה הזכות לא שולמו.

המערער מנסה להפיק את המירב מחוק הביטוח הלאומי, בהתאם לשוני בצרכיו. אדם אינו יכול להתדפק על דלתות המוסד לביטוח לאומי בתביעה לקבלת גמלה, כאשר לא "קנה" לעצמו כרטיס כניסה להחלת חוק הביטוח הלאומי עליו.
אין לקבוע נורמה פסולה, המותירה בידי מאן דהוא את ההחלטה האם לשלם דמי ביטוח ומתי לשלמם. אי-התשלום משליך על שיעור הגמלה ועל המועד בו יחל המוסד לשלמה.

אשר-על-כן, לאור כל האמור ובפרט לאור הוראת סעיף 366(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי, בדין נקבע כי המערער אינו זכאי לקבלת גמלה, לתקופה בטרם נערך "הסדר התשלומים" לגבי תשלום דמי הביטוח שבפיגור.