botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

השכר היומי הממוצע (סעיף 170 לחוק)

סעיף 170 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"170. השכר היומי הממוצע (תיקונים: התשנ"ז (מס' 4), התשס"ב (מס' 4), התשס"ג (מס' 6), התשס"ח (מס' 3), התשע"ב (מס' 12))
(א) השכר היומי הממוצע, לגבי מובטל שאינו חייל, יחושב לפי ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח אבטלה, לרבות אותו סכום שממנו היו מגיעים דמי ביטוח אילולא השיעור המרבי הקבוע לתשלום דמי ביטוח, בתקופה של ששת החודשים הקלנדריים האחרונים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה לפני התאריך הקובע.
(ב) (1) השכר היומי הממוצע, לגבי מובטל שהוא חייל, יחושב לפי השכר שממנו מגיעים דמי ביטוח אבטלה בתקופת השנה שקדמה לתאריך הקובע;
(2) על-אף האמור בפסקה (1), לא יפחת השכר היומי הממוצע לגבי החייל ממחצית הסכום הבסיסי.
(ב1) השכר היומי הממוצע לגבי מובטל שבתכוף לפני התאריך הקובע היה זכאי לדמי פגיעה כמשמעותם בסעיף 92, יחושב לפי השכר שממנו מגיעים דמי ביטוח אבטלה בתקופה של ששת החודשים הקלנדריים האחרונים שקדמו לחודש שבעדו הגיעו לו לראשונה דמי הפגיעה האמורים, אם הוא גבוה מהשכר היומי הממוצע המחושב לפי סעיף-קטן (א).
(ג) מקום שלפי הוראות סעיף זה קיימות אפשרויות שונות של חישוב השכר היומי הממוצע, ייעשה החישוב לפי הנוח ביותר למובטל.
(ד) אם בתאריך הקובע או לאחריו חל פיצוי, יוגדל השכר היומי הממוצע בשיעור הפיצוי מה- 1 בחודש שבו חל הפיצוי.
(ה) מובטלת שבתכוף לפני התאריך הקובע נעדרה מעבודתה לפי סעיפים 6 או 7 לחוק עבודת נשים, וחל פיצוי לאחר תום התקופה ששימשה בסיס לחישוב השכר היומי הממוצע, יוגדל השכר היומי הממוצע לפי שיעור התנודות של השכר הממוצע, מיום השינוי בשכר הממוצע.
(ו) בשום מקרה לא יעלה השכר היומי הממוצע על החלק ה- 25 מההכנסה המרבית הקבועה בלוח י"א, ולא יפחת משכר מינימום יומי כהגדרתו בסעיף 1 לחוק שכר מינימום, או משכר מינימום חלקי למי שחל לגביו סעיף 2 לחוק האמור.
(ז) השר יקבע את דרכי חישוב השכר היומי הממוצע כאמור בסעיפים-קטנים (א) ו- (ב). קביעת דרכי חישוב השכר היומי הממוצע כאמור בסעיף-קטן (א) טעונה את הסכמת שר האוצר ואת אישור ועדת העבודה והרווחה."

ב- עב"ל 521/07 {המוסד לביטוח לאומי נ' עמיחי בר יוסף, תק-אר 2009(1), 704 (2009)} נדון ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האיזורי אשר קיבל את תביעת המשיב נגד המערער וקבע, כי דמי האבטלה להם זכאי המשיב ישולמו לו לפי הדרך הנקובה בסעיף 170(ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי, דהיינו דמי האבטלה יגזרו משכרו של המשיב בתקופת השנה שקדמה לתאריך הקובע.

המסגרת הנורמטיבית של המחלוקת נשוא ערעור זה היא הוראותיו של סעיף 170 לחוק, על-פי פשוטו של מקרא החוק מבחין בין שתי קטגוריות שונות: מובטל חייל ומובטל שאינו חייל, תוך מגמה ברורה לקבוע שתי שיטות חישוב שונות לגבי כל אחת מקטגוריות אלה, ישום החישוב של קטגוריה אחת על פני הקטגוריה האחרת השונה ממנה תכלית שינוי בנסיבות הקיימות, הוא מרחיק לכת.

בהמקרה הנדון הוא על פניו מקרה רגיל בו יש ליישם את הוראת סעיף 170(א) לחוק הקובעת את השכר היומי הממוצע על-פי השכר היומי הממוצע בתקופת הימים האחרונים שבעדם שולמו דמי ביטוח לפני התאריך הקובע.

דמי אבטלה מהווים גמלה מחליפת הכנסה תוך מגמה לשמר את ההכנסה שקדמה למועד בו נפלט המבוטח ממעגל העבודה. תקופה של 75 ימים שלפני התאריך הקובע היא תקופה הסמוכה למועד בו נשבר מטה-לחמו של המובטל, ולכן אך סביר הוא שחישוב הגמלה מחליפת ההכנסה יעשה על בסיס ההכנסה שקיבל קודם להפסקתה. התכלית היא שההכנסה בסמוך להפסקתה תישמר.

אכן, ישנם מקרים בהם נגרעת ההכנסה מסיבות מיוחדות, המחוקק התמודד עם נסיבות כאלה בתקנה 2 ו- 3 לתקנות הביטוח הלאומי (חישוב שכר העבודה הרגיל), התשי"ז-1956 (להלן: "תקנות דמי פגיעה") ובתקנה 2(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (אימהות), התשי"ד-1959, בה נקבעו הדברים הבאים:

"לא שולם למבוטחת מלוא השכר ברבע השנה כאמור בתקנת-משנה (א), מפאת מחלה, תאונה, שביתה, השבתה, חופשה, ימי אבל במשפחה, או מכל סיבה אחרת שאינה תלויה בה, יחושב שכר העבודה הרגיל, לעניין סעיף 6 לתוספת השביעית לחוק, לפי הסכום המתקבל מצירוף השכר שקיבלה ברבע השנה כאמור, עם השכר המלא שהיתה מקבלת לולא הפסיקה את עבודתה או אילו שולם לה מלוא השכר כאמור בתקנת-משנה (א)."

בסעיף 1 לתקנות דמי פגיעה מנויים כ"ימי היעדרות" אותם ימים המנויים בתקנה 2(ב) לתקנות האימהות כימים שבעקבותיהם יש לערוך חישוב מיוחד.

יש לציין, כי הוראות מיטיבות אלה אינן מצויות בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), התשל"ג-1972, תקנה 11 לתקנות ביטוח אבטלה עוסקת בחישוב השכר היומי הממוצע.
עינינו הרואות, כי אין בתקנות (ביטוח אבטלה) הוראה דומה לזו המצויה בתקנה 2(ב) לתקנות (האימהות) וגם לא להוראות דומות מתקנות דמי פגיעה.

ב- עב"ל 65/03 {המוסד לביטוח לאומי נ' ימין סילוק, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.01.07) (להלן: "עניין סילוק")} נקבע כי ישנם מקרים בהם נגרעת ההכנסה מסיבות מיוחדות, במקרה הנדון נגרעה הכנסת המבוטח בשל תאונת דרכים שאילצה אותו בהוראת הרופא לעבוד במשרה חלקית. במקרה כזה מוצדק לחשב את הגמלה על-פי שכרו במשרה מלאה.

אכן, בית-דין זה לא סייג את ההלכה בעניין סילוק רק לנסיבותיו של אותו מקרה, אך הקו שהניע את הפסיקה בעניין סילוק היה נסיבותיו המיוחדות של אותו מקרה - צמצום המשרה בשל תאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה.

מבלי לקבוע רשימה סגורה של מקרים, בהם יש לאמץ את ההלכה שנפסקה בעניין סילוק, יש לאמץ הלכה זו בכל הנוגע לשכר המובא בחשבון לצורך תשלום דמי אבטלה לגבי ימים המנויים בתקנה 2(ב) לתקנות (האימהות) ובתקנה 1 לתקנות (דמי פגיעה) כימי היעדרות. ימים אלה הם ימי מחלה, תאונה, שביתה או השבתה, חופשה ימי אבל במשפחה או כל סיבה אחרת שאינה תלויה במבוטח.

את המקרה הנוכחי לא ניתן לסווג במסגרת אותם ימי היעדרות בהם יש להתחשב ולערוך חישוב מיוחד.

הכנסתו של המשיב קטנה בשל תנאי השוק. אומנם רמת עיסוקו הזמני במקום עבודה שהכנסתו קטנה בהרבה ממה שקיבל בעבר, על פניה אינה תלויה בו, אך אלה תנאי השוק וגורם זה בנסיבותיו של ערעור זה, לא צריך לשנות את דרך החישוב. מסקנת הדברים היא שדין הערעור להתקבל ויש להחזיר על כנו את חישוב המוסד.

ב- ב"ל (ב"ש) 27288-06-14{עורך-דין יעקב חתינה חן נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(1), 14349 (2015)} נקבע כי כאשר אין בנמצא הגדרה מפורשת בעניין מסויים, יש לחפש את ההגדרה הקרובה ביותר לתחום בו אנו עוסקים. זאת הן מבחינת העניין בו מדובר, והן מבחינת התכלית העומדת בבסיס החקיקה בה מדובר.

בפרק ביטוח אבטלה, קיימת הגדרה ל"שכר יומי ממוצע", לפיו מחושבים דמי האבטלה אותם זכאי התובע לקבל {סעיף 170 לחוק הביטוח הלאומי}.

אין כל סיבה להניח כי המחוקק ביקש להחיל הגדרה שונה לחלוטין, מחקיקה חיצונית לגמרי לחקיקה לעניין הביטוח הלאומי, דוגמת חוק פיצויי פיטורים, וזאת בסעיף שדן בתשלום דמי אבטלה.

יתרה-מכך, בהתאם לאמור בחוק, ההשוואה של הכנסה מעבודה בתשלום נמוך היא לדמי הביטוח אותם אמור היה המבוטח לשלם, לו לא היה עובד בעבודה כאמור.

אך הגיוני הוא כי הבסיס לחישוב השכר מן העבודה בשכר נמוך יהיה אחיד לזה ששימש לשם חישוב תשלום דמי האבטלה שהינם בגדר גמלה המחליפה הכנסה וככזו אמורה לשקף נאמנה את הכנסתו האמיתית של המבוטח.

פרשנות זו עולה אף עם תכלית החוק, המבקשת לעודד מבוטחים לקבל עבודה גם אם זו בשכר נמוך יותר, ובלבד שלא יינזקו כתוצאה מכך לעניין זכאותם לדמי אבטלה. בסיס משותף לחישוב השכר מביא לתוצאה המדוייקת ביותר שניתן, כך שהמבוטח לא יינזק מחד, אך לא יהנה מתשלום עודף מאידך.

עוד נציין בעניין זה, כי המחוקק קבע בחוק הביטוח הלאומי מהם הרכיבים אותם יש לראות כ"הכנסה" ממנה משולמים דמי ביטוח אבטלה.

בנוסף, עובד אשר מקבל שכר חודשי ומסיבה כלשהי החסיר ימי עבודה במהלך החודש, שכרו החודשי יפחת בהתאם ואין הוא מקבל את השכר החודשי המלא.