botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

תנאי הזכאות - הוראות מיוחדות לעניין עולים (סעיף 197 לחוק)

1. הדין
סעיף 197 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"197. הוראות מיוחדות לעניין עולים (תיקונים: התשנ"ח (מס' 8), התשס"ו (מס' 3))
(א) על-אף הוראות סעיף 196(א), עולה שאי-כושרו להשתכר נגרם לפני היותו תושב ישראל, יהיה זכאי לגמלה לפי פרק זה.
(ב) הוראות פרק זה יחולו על כל עולה בשינויים אלה:
(1) לא ידון המוסד בתביעה לגמלה לפי פרק זה של עולה אלא אחרי תום 9 חודשים מהיום שבו נעשה עולה; הוראה זו באה להוסיף, לגבי עולה שאי-כושרו להשתכר נגרם בהיותו תושב ישראל, על הוראות סעיף 207(א), ולא לגרוע מהן;
(2) הזכות לגמלה לפי פרק זה של עולה תתחיל בתום 12 חודשים מהיום שבו נעשה עולה; הוראה זו באה להוסיף, לגבי עולה שאי-כושרו להשתכר נגרם בהיותו תושב ישראל, על הוראות סעיף 196(ב), ולא לגרוע מהן;
(3) לשם הקביעה שצמצום בכושר השתכרות של עולה חל לאחר שהיה תושב ישראל, לעניין הגדרת נכה שבסעיף 195, לא תובא בחשבון הכנסה שהיתה לו בהיותו מחוץ לישראל.
(ג) בסעיף זה, "עולה" - תושב ישראל שמתקיים בו אחד מאלה:
(1) בידו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות;
(2) בידו אשרה ורישיון לישיבת קבע או אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, לפי חוק הכניסה לישראל, וניתן לו סל קליטה מהמשרד לקליטת העליה."

2. כללי
סעיף 197 לחוק הביטוח הלאומי קובע חריג לעניין תנאי הזכאות לגמלת נכות, ביחס לעולים חדשים.

סעיף 197 לחוק הביטוח הלאומי, אשר כותרתו "הוראות מיוחדות לעניין עולים" נועד להקל בתנאים לזכאות כלפי מי שעלה לישראל מכוח חוק השבות או שניתן לו סל קליטה.

משמעותה של הקלה זו הינה זכאות לקבל גמלת נכות גם אם נכותו של העולה נגרמה לו טרם עלייתו לארץ, כלומר מי שעלה כאשר הוא נכה.

תכליתו של סעיף 197 לחוק הביטוח הלאומי הוסברה בדברי ההסבר בהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 31), התשל"ח-1978, בכך ש"עולה יהיה זכאי לגמלאות נכות אף אם נכותו נוצרה בחוץ לארץ".

מטרת התיקון היתה להעמיד את הזכות של העולה הנכה ברמה שוות ערך לזו של מי שנכותו נוצרה בארץ וכן לסייע בפתרון בעיות הקליטה של עולים אשר הגיעו לישראל ונבצר מהם להשתלב במעגל העבודה בשל נכותם {ראה למשל עב"ל (ארצי) 297/98 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.03.00)}.

ההקלות הניתנות לעולים חדשים, משקפות את אחד מערכי היסוד עליהם מושתתת מדינת ישראל - היותה מדינה יהודית ודמוקרטית המעניקה זכות לכל יהודי לעלות לארץ. ביטוי מובהק לכך ניתן בחוק השבות, התש"י-1950 הקובע בסעיף 1 כי "כל יהודי יהא זכאי לעלות ארצה".
בהתאם, ועל-מנת לקדם את מדיניות קליטת העליה, פועלת המדינה במטרה לשכנע יהודים מכל רחבי תבל לעלות לישראל, כדי לבנות בה את ביתם ועתידם.

ההקלות הניתנות במסגרת חוק הביטוח הלאומי, הן דוגמה למדיניות זו. הקלות והטבות אחרות ניתנות לעולים חדשים במסגרת חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, כמו גם בהיבט המיסויי, במסגרת סל הקליטה.

גם ביחס לקטינים ויתר המחוקק כאמור על דרישת התושבות. המשותף לקטינים ולעולים חדשים הוא, כי בשני המקרים מדובר על מי שאי-הכושר שלו נוצר כשלא היה תושב ישראל - שלא מבחירתו.

המחוקק הכיר בכך, שקטין אינו בוחר לעזוב את ישראל, אלא הוריו הם שבוחרים זאת עבורו.

עניין זה מצדיק להקל עימו, שכן אין זה ראוי כי זכויותיו ייפגעו בשל בחירה שעשו הוריו. גם העולה החדש לא "בחר" להיות מחוץ לישראל בעת שנגרם לו אי-הכושר. זאת בצד היותה של מדינת ישראל מדינה קולטת עליה, כפי שפורט לעיל {ראה גם עב"ל 23260-09-10 פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2013(2), 139 (2013)}.

3. תושב חוזר
התנאים לפיהם נבדקה זכאותם לגמלת נכות זהים לאלו של כלל תושבי המדינה. לפיכך, מבוטח שהוא "תושב חוזר" אשר אי-הכושר שלו נגרם בעת שהיה תושב ישראל, יהא זכאי לגמלה.

לעומת-זאת, "תושב חוזר" אשר אי-הכושר שלו נגרם בעת שהיה בחו"ל, כלומר כשלא היה תושב ישראל, אינו זכאי לגמלה כאמור.

ב- עב"ל (ארצי) 1413/02 {ח.כ. נ' המוסד ביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.08.04)} נדון עניינו של מבוטח, אשר זכאותו לגמלת נכות נשללה כיוון שהוא עזב את ישראל, עבר להתגורר בקנדה למשך 12 שנים ואז שב לישראל, כאשר אי-הכושר שלו נגרם בהיותו בקנדה ולא בישראל. בית-הדין קבע כי בדין נשללה הזכאות כאמור. פסק-הדין מציין, כי אין תושב חוזר דומה לעולה חדש ובדין נקבעו זכויות שונות ביחס לעולים חדשים אשר אינן חלות על תושבים חוזרים.

ב- עב"ל (ארצי) 22/98 {ג.ל. נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.07.01)} נדון עניינה של מבוטחת אשר עזבה את ישראל בשנת 1975 ועברה להתגורר בדנמרק למשך 20 שנה. בשנת 1995 היא שבה לישראל. בפסק-הדין נקבע כי מעמדה הוא של "תושב חוזר" ולא עולה חדש. מאחר שאי-הכושר שלה נגרם בהיותה בדנמרק, בשעה שלא היתה תושבת ישראל, הרי שהיא לא זכאית לגמלת נכות ואין להחיל עליה את סעיף 197 לחוק הביטוח הלאומי.

ב- עב"ל (ארצי) 297/98 {גולן המבורגר נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.03.00)} נדון עניינו של מבוטח, אשר נולד בישראל עם שיתוק מוחין ופיגור שכלי. כשהיה בן 8, עזב עם הוריו את ישראל ושב עימם לאחר 21 שנה במעמד של "תושבים חוזרים". תביעתו לקבלת גמלת נכות נדחתה מן הטעם שלא היה תושב ישראל בהגיעו לגיל 18. תביעתו לבית-הדין האיזורי, כמו גם ערעורו לבית-הדין הארצי, נדחו. בית-הדין הארצי קבע, כי "אין אנו סבורים כי החריגה מהכלל שנקבעה לגבי "עולה", אשר עוזב את מקום הולדתו ומגיע לישראל, מאפשרת חריגה - בדרך של פסיקה - אף לגבי נסיבות דוגמת נסיבותיו של המערער, אשר עזב את ישראל וחזר אליה, וזאת בשל מהות גמלת הנכות והדין המיוחד אשר קבע המחוקק לגבי "עולה" ".

בעקבות הבג"צ שהוגש על פסק-דינו בית-הדין הארצי, הגיעו הצדדים להסכמה כי החוק יתוקן באופן שיינתן פטור לקטינים מתנאי התושבות והוא יחול גם על אותו מקרה.

מנגד, נקבע כי כאשר מדובר בתושב חוזר שאי-הכושר שלו נגרם בישראל, הרי שעצם העובדה שלאחר קרות אי-הכושר הוא עבר להתגורר שנים רבות בחו"ל אינה מונעת ממנו זכאות לגמלה - ובלבד ששב להתגורר בישראל {עב"ל (ארצי) 747/09 ע.ב.מ. נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.03.10)}.

בפרשת ע.מ.מ. עסקינן היה במערער אשר בשנת 1997 עבר תאונת דרכים קשה, בעקבותיה הוגדר כנכה בארבע גפיו ועקב כך קיבל מהמוסד, בין-היתר, קצבת נכות כללית וקצבת ניידות. בשנת 2003 עבר המערער עם משפחתו להתגורר בקנדה, שם המשיך להתגורר גם במועד הגשת התביעה. בית-הדין האיזורי נתן פסק-דין חלקי, עליו לא הוגש ערעור, לפיו בדין נשללה קצבת הניידות מן המערער, שכן הוא חדל להיות תושב ישראל. בית-הדין הארצי אשר דן כאמור בתביעה להשבת הכספים, ציין כי פסק-הדין בעניין שלילת הזכאות לקצבת ניידות ניתן בדין. יחד-עם-זאת, מצא בית-הדין הארצי לנכון לציין, כי "ככל שהמערער, שהינו כבן 44 נכון להיום, ישוב לישראל ויחזור להיות תושב ישראל, אזי דומה שתקומנה לו בשנית זכויותיו לקצבת נכות כללית, קצבת שירותים מיוחדים וקצבת ניידות על-פי הדין בעת הגשת התביעה למוסד".

המשותף לכל המקרים שמנינו לעיל היא ראיית זכויותיו של התושב החוזר כמו תושב לכל דבר ועניין {עב"ל 23260-09-10 פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2013(2), 139 (2013)}.

4. מעמדה של המערערת: "תושבת חוזרת" ולא "עולה"
ב- עב"ל 23260-09-10 {פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2013(2), 139 (2013)} קבע בית-הדין כי המערערת נולדה בארץ, התגוררה בה משך 28 שנים, התגוררה בארה"ב משך כ- 24 שנים וחזרה לארץ לאחר-מכן. מבחינה זו היא תושבת חוזרת.

כן עלתה השאלה האם ניתן לראות במערערת "עולה חדשה" כנטען על ידה מכוח סעיף 4 לחוק השבות ונוכח פסיקת בית-הדין הארצי ב- עב"ל (ארצי) 1464/02 {ק.ג. נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.07.05); (ייקרא להלן: "עניין ק.ג.)"}.

בית-הדין קבע כי אין בידו לקבל טענה זו, מן הטעם שנסיבותיה של המערערת כלל אינן דומות לנסיבותיו של פסק-הדין בעניין ק.ג..

בפרשת ק.ג. היה מדובר במערערת שנולדה בארצות הברית לאם אזרחית ישראלית ולאב אזרח ארצות הברית. לימים עלתה הבת, אשר נולדה עם פיגור שכלי, עם אימה לישראל. האם קיבלה מעמד של תושבת חוזרת. הבת, אשר היתה בעלת אזרחות ישראלית מלידה, מתוקף היות אימה אזרחית כאמור, קיבלה אף היא מעמד של תושבת חוזרת ולא של עולה חדשה, למרות שמעולם לא חיה קודם לכן בישראל.

המוסד לביטוח לאומי דחה לפיכך את בקשתה לקבל קצבת נכות כללית, שכן בעת שנגרמה לה נכותה לא היתה תושבת ישראל, ואזרחותה לא ניתנה לה מכוח חוק השבות אלא מכוח לידה.

ערעור שהגישה המערערת על החלטת המוסד, התקבל על-ידי בית-דין זה תוך שנקבע כי על-פי נתוניה אין כל ספק כי היא זכאית להיחשב כ"עולה"; כי רק בשל היותה כבר אזרחית מכוח הוראה אחרת היא אינה מוגדרת בתור עולה; וכי פרשנות אחרת תחטא לתכלית העומדת בבסיסו של סעיף 197 לחוק.

עם-זאת הדגיש בית-הדין חזור והדגש, כי פסק-הדין מיוחד לנסיבותיו, בהן המערערת כלל לא נולדה בישראל וממילא לא בחרה מרצונה לעזוב את הארץ בשום שלב. הוריה הם שבחרו לעשות כן, ולא ראוי כי החלטה זו, שבה לא היה לה כל חלק, תפגע בזכויותיה.
נסיבותיה של המערערת במקרה הנדון שונות בתכלית מנסיבות המקרה בפרשת ק.ג. כאמור, המערערת בפרשת ק.ג., נולדה בארצות הברית, ועשתה את מדינת ישראל לביתה לראשונה עם חזרתה כ"עולה" ביחד עם אימה. שונות בעליל נסיבותיה של המערערת במקרה דנן. היא נולדה בישראל, גדלה בה והקימה בה משפחה. בהיותה בגירה קיבלה החלטה מודעת ומושכלת לעבור להתגורר ולעבוד בארצות הברית משך 24 שנים במהלכן נגרם לה אי-הכושר בגינו הוגשה תביעתה.

נסיבות אלה, על רקע בחירתה הרצונית של המערערת לעזוב את ישראל, כבגירה בת-דעת, ולעשות את ארצות הברית למרכז חייה, מובילות למסקנה כי המערערת אינה בבחינת "עולה חדשה" כי אם "תושבת חוזרת". משכך הוא, אין היא באה בגדר הוראות סעיף 197 לחוק הביטוח הלאומי ואין הן חלות עליה.