botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

גמלאות - שיקום מקצועי - תנאים (סעיף 203 לחוק)

1. הדין
סעיף 203 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"203. שיקום מקצועי - תנאים (תיקון התשס"ח (מס' 9))
מבוטח שאירע לו ליקוי בהיותו תושב ישראל או בהיותו תושב ארץ ישראל לפני ו' באייר התש"ח (15 במאי 1948), או מבוטח שבהגיעו לגיל 18 היה תושב ישראל ונכה או שנגרם לו ליקוי בהיותו עובד קטין, זכאי לשיקום מקצועי אם נתמלאו בו אלה:
(1) נקבעו לו עקב הליקוי לפחות 20% נכות בהתאם למבחני נכות מכוח סעיף 118;
(2) אין הוא מסוגל עוד, עקב ליקויו, לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת;
(3) הוא זקוק להכשרה מקצועית שתאפשר לו לחזור לעבודתו הקודמת או להשתלב בעבודה התואמת את כישוריו לאחר אירוע הליקוי;
(4) הוא ניתן לשיקום מקצועי; כללים ומבחנים לעניין זה יקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה."

2. כללי
בית-הדין מוסמך להפעיל ביקורת שיפוטית על החלטות המוסד לביטוח לאומי בנוגע להליך שיקום, אך זאת בהתאם לכללי המשפט המינהלי.
כלומר, ככלל, בית-הדין לא שם עצמו בנעליו של פקיד השיקום, ולא ממיר שיקול-דעתו בשיקול-דעת פקיד השיקום, אלא מפעיל על החלטתו ביקורת שיפוטית {עב"ל (ארצי) 155/97 משה משולם נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.08.02); ב"ל (ב"ש) 43084-04-12 אסתר נירית זוהר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(1), 26495 (2015)}.

במסגרת זו יש לבדוק אם פקיד השיקום פעל במסגרת סמכותו כדין, וכן נבחנת התנהלותו במבחנים של סבירות וענייניות, בהתחשב במכלול נסיבות המקרה {דב"ע (ארצי) נז/0-16 שלום חג'בי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.08.98); דב"ע (ארצי) מב/0-1 חיים קונטנטה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יד 215 (1983); עב"ל 7858-08-14 פ' ב' נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2015(2), 1803 (2015)}.

נדגיש, כי מטרתו של השיקום המקצועי איננה להבטיח או להקל על השתלבותו של המבוטח בשוק העבודה, אלא להבדיל - להעניק כלים למי שבעקבות הפגיעה איננו מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת או לעבודה מתאימה אחרת התואמת את כישוריו.

זאת ועוד. הענקת שיקום מקצועי פירושה לאפשר למבוטח לעסוק בעבודה התואמת את כישוריו ולאו דווקא זכאות לשיקום אשר יכשירו לעבודה האופטימלית בשים-לב לכישוריו. בשאלה מהי עבודה התואמת את כישוריו של נכה מסויים מחליט פקיד השיקום {דב"ח לח/0-151 וינברג נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י 164 (1979); דב"ע מב/0-1 קונטנטה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יד 215 (1983); דב"ע נז/0-125 אלוש נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.06.98)}.

מקום שלדעת ועדת השיקום למבוטח ההכשרה המתאימה להשתלב בשוק העבודה, בפרט בתחום מערכות המידע, אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה בנימוק כי השתלמות נוספת בתחום מערכות המידע יבטיחו או יקלו את השתלבותה של התובעת בתחום זה {דברי בית-הדין ב- ב"ל (ב"ש) 8477-11-11 טטיאנה ברונשטיין גולדמן נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(2), 5054 (2012)}.

3. דחיית הטענה כי המוסד לביטוח לאומי לא מילא את חובתו בשיקומו המקצועי של התובע ובמציאת עבודה עבורו בתחום בו הוא מבקש לעבוד
ב- עב"ל 7858-08-14 {פ' ב' נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2015(2), 1803 (2015)} נדון ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האיזורי במסגרתו נדחו טענות המערער כלפי הליך השיקום המקצועי אשר ניתן לו על-ידי הנתבע.

המערער הגיש תביעה לבית-הדין האיזורי ובה הלין על דרך פעולתה בעניינו של מחלקת השיקום המקצועי של המוסד. לגישתו, היה על המוסד להפנותו למשרות מתאימות במקצוע בו עסק טרם שנקבעה לו נכות רפואית, שהינו ניהול שיווק בינלאומי.

במסגרת ההליך הגיש הנתבע תעודת עובד ציבור מטעם מנהלת תחום שיקום בכיר, בה צויין כי אין למערער את הכישורים הנדרשים לתחום אותו הוא מבקש ולכן לא ניתן למצוא לו עבודה בתחום כבקשתו.

הנתבע סומך ידיו על פסק-הדין של בית-הדין האיזורי, מטעמיו. לטענתו, מאז שנת 1982 המערער אינו עובד כלל, ומאז שנקבעה לו נכות על-ידי המוסד המערער מקבל קצבת נכות מלאה בגין אובדן כושר עבודה. בשנת 2000 נערכה למערער חוות-דעת פסיכולוגית-תעסוקתית ובה נקבע כי הוא אינו מתאים לתהליך של הכשרה מקצועית וכי לא יוכל להסתגל למסגרת ולדרישות של עולם העבודה.

בית-הדין הארצי דחה את הערעור וקבע כי בית-הדין האיזורי שמע את עדותה של פקידת השיקום והתרשם כי לא נפל פגם בהחלטה המקצועית שקיבלה. משמעות הדברים הינה כי לא מתקיים במערער התנאי הקבוע בסעיף 203(4) לחוק הביטוח הלאומי.

עוד נקבע כי הנתבע מילא את חובתו ובחן את אפשרות שיקומו של המערער, מבלי שנפל פגם כלשהוא בדרך פעולתם של הגורמים המקצועיים או בהחלטה העניינית שהתקבלה על ידם.

גם אם המערער מסוגל היה לעבוד בהיקף מסויים - אין משמעות הדבר כי ניתן היה לשיקום מקצועי, בין-היתר בהתחשב בדרישתו לעבוד בתחום השיווק הבינלאומי בלבד.

4. שלילת זכאותה של המערערת לשיקום מקצועי - אימתי?
ב- עב"ל 23260-09-10 {פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2013(2), 139 (2013)} קבע בית-הדין כי לא מצא מקום לקבל גם את טענת המערערת ביחס לזכאותה לקבל שיקום מקצועי.

כפי שציין בית-הדין האיזורי, הטענות לעניין השיקום כלל לא הועלו על-ידי המערערת כחלק מתביעתה. למרות-זאת, מאחר והמערערת התייחסה לנושא במעמד הדיון בבית-הדין האיזורי, נקבע בפסק-הדין כי "סעיף 203 לחוק דורש היות המבוטח תושב ישראל בעת שאירע לו ליקוי כתנאי לזכאות לשיקום מקצועי. על-כן, משאין מחלוקת כי התובעת לא היתה תושבת ישראל בעת שאירע לה הליקוי, אין היא זכאית לשיקום מקצועי".

בית-הדין הארצי הסכים עם קביעתו זו של בית-הדין האיזורי.

5. מבוטח המבקש שיקום מקצועי אמור לזכור שבצד הזכות להשתתפות בתוכנית שיקום עומדת לו החובה לגלות רצינות ועקביות
ב- ב"ל 25849-06-10 {מייק ואן קול נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(1), 15238 (2012)} התובע, הינו יועץ מס מוסמך במקצועו. מזה מספר שנים אינו עובד. התובע הוכר על-ידי הנתבע כנכה כללי, ונקבע לו אי-כושר עבודה בשיעור של 75% על רקע בעיות רפואיות שונות.

בשנת 2008 אושרה לתובע על-ידי הנתבע תביעתו הראשונה למתן שיקום מקצועי על-פי חוק הביטוח הלאומי. במסגרת זו, אושרו לתובע - בהתאם לבקשתו - לימודים בקורס אנימציה ממוחשבת בבית הספר "ג'ון ברייס" ומומנה עבורו רכישתם של עזרים נלווים שנדרשו לו לצורך לימודיו, לרבות מחשב נייד ותוכנות מחשב שונות.

התובע החל את לימודיו ביום 13.08.08 והפסיקם ביום 22.10.08. הצדדים חלוקים באשר לסיבה לכך, כאשר לטענת התובע נבעה הפסקת הלימודים מ"כוח עליון" {מצבו הרפואי}.

למרות הפסקת הלימודים, אישר בית הספר לתובע להמשיך את לימודיו בקבוצת לימודים אחרת. התובע שב למסגרת הלימודים והצטרף לקבוצה חדשה, אולם זמן קצר לאחר-מכן הפסיק את לימודיו בשנית. לפי תעודת עובד הציבור, הנתבע קיבל מבית הספר החזר חלקי {3,200 ש"ח מתוך 12,180 ש"ח ששולמו} בגין הקורס.

בחודש אוגוסט 2009 הוגשה על-ידי התובע בקשה למימון המשך שיקומו המקצועי, אשר נדחתה על-ידי הנתבע. הבקשה התמקדה בתחום עריכת המוסיקה, היינו תחום שונה מזה בו החל את שיקומו המקצועי כאמור {אנימציה ממוחשבת}, וכללה תוכנית שיקום מוצעת רחבת היקף לרבות הקמת הרכב מוזיקלי של חמישה משתתפים, רכישת כלי הנגינה הדרושים והקלטה מקצועית של עשרה שירים.
במהלך דיון קדם המשפט הבהיר התובע כי יסתפק בכך שימומן לו על-ידי הנתבע קורס של עריכה מוסיקלית.

בית-הדין, קבע כי במקרה דנן תביעתו המקורית של התובע לשיקום אושרה כבקשתו, והוא נשלח לקורס אנימציה ממוחשבת כפי שביקש תוך מימון מלא של הנתבע. אין מחלוקת כי התובע הפסיק את הקורס לאחר כחודשיים - לגרסתו בשל מצבו הרפואי.

הנתבע אמנם כפר בכך שכן טען שלא נמסרו אישורים רפואיים בזמן אמת, אך ממילא אישר לתובע המשך לימודים בקורס מקביל בחודשים שלאחר-מכן, ובכך יצא למעשה מנקודת הנחה כי הפסקת הלימודים נעשתה מטעמים מוצדקים.

יחד-עם-זאת, אין מחלוקת כי התובע לא סיים את הקורס גם בפעם השניה, כאשר הפעם לא נבע הדבר מבעיות רפואיות אלא מהחלטתו החד-צדדית כי הקורס אינו תואם את צרכיו ורצונותיו.

לאחר מספר חודשים פנה התובע בבקשה מחודשת לשיקום מקצועי, וביקש - בין-היתר - מימונו של קורס עריכה מוסיקלית. גב' אופיר, במסגרת סמכותה לפי דין, בחנה את בקשתו והחליטה לדחותה. גב' אופיר לקחה בחשבון כי לא היתה הצדקה אובייקטיבית כלשהי להפסקת לימודיו של התובע בקורס אליו נשלח ולשינוי גישתו לגבי סוג הקורס בו הוא מעוניין. כן לקחה בחשבון כי לא הוכח שינוי במצבו הרפואי/תעסוקתי או במצב השוק, אשר מצדיק את שליחתו לקורס אחר - זמן כה קצר לאחר קבלת ההחלטה על הקורס הקודם.

החלטה זו התקבלה, כאמור, במסגרת שיקול-הדעת שהוקנה לגב' אופיר בחוק, ובית-הדין לא מצא כי נפל בו פגם משפטי כלשהו אשר מצדיק את התערבות בית-הדין.

עוד נקבע כי מבוטח המבקש שיקום מקצועי אמור לזכור שבצד הזכות להשתתפות בתוכנית שיקום עומדת לו החובה לגלות רצינות ועקביות - גם כאשר התוכנית אינה תואמת במלואה את ציפיותיו. כחלק מחובה זו, עליו לפעול בדרכים המקובלות ותוך קבלת האישורים המתאימים טרם הפסקת תוכנית שיקום, וזאת גם כאשר קיימות לדעתו סיבות אובייקטיביות להפסקתה.

על המבוטח לזכור עוד, כי הנתבע אינו מחוייב לאשר תוכנית שיקום כפי רצונו - הנתבע פועל על-פי קריטריונים ברורים, משאביו מוגבלים ועליו לוודא שהתוכנית הנבחרת אכן תהלום את יכולותיו האובייקטיביות של כל מבוטח. אין לפיכך זכות קנויה של התובע למימון תוכנית שיקום חלופית, לאחר שהפסיק מיוזמתו את תוכנית השיקום הקודמת. התביעה נדחתה.

6. התובע יכול להשתלב בעבודות שאינן דורשות תואר שני
ב- ב"ל (ת"א) 1876-10 {אליהו עילם נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(4), 13320 (2012)} נדונה השאלה האם כדין נדחתה תביעת התובע לשיקום מקצועי - מימון לימודי תואר M.A בייזום וניהול עסקי בניה, לפי סעיף 203 לחוק הביטוח הלאומי.

התובע, יליד שנת 1952, הוא מהנדס אזרחי. בשנת 2009 נקבעה לתובע דרגת אי-כושר 60%. עד שנת 2002 התובע עבד כמנהל פרוייקטים בענף הבניין, עקב מצבו הרפואי במשך שש שנים לא עסק בתחום והחל משנת 2009 הוא מועסק באופן חלקי במשרד מהנדסים, בעיקר בעבודות משרד.

התובע הגיש תביעה לשיקום מקצועי וביקש לאשר מימון לימודי M.A בייזום וניהול עסקי בניה. בקשתו נדונה בפני ועדת שיקום.

הוועדה דחתה את הבקשה בקובעה כי התובע מסוגל לעבוד בפיקוח, חישוב כמויות וכן יכול לעבוד כמהנדס במפעלים לבניין.

על-פי טענת התובע, מטרתו היא להשתלב בשוק העבודה חרף מגבלתו הרפואית ואין ברצונו להתמך על-ידי הקופה הציבורית. לשם כך, בשים-לב למגבלתו הרפואית, הוא מבקש להשתלב בתחומי השמאות והכלכלה אשר אופיים הוא משרדי ולא עבודת שטח כפי שעבד בה טרם שחלה. במצבו הרפואי התובע לא יכול לחזור לעבודת השטח בה עבד בעבר ועל-כן היה מקום לאשר לו את מימון לימודי התואר השני, על-מנת שיוכל להשתלב בעבודות הנדסה שאינן "בשטח", אלא עבודות משרד.

לטענת הנתבע, על-פי סעיף 203 לחוק הביטוח הלאומי, אחד התנאים לשיקום מקצועי הוא שהמבוטח אינו יכול לחזור לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת עקב ליקויו. על-פי העדויות שנשמעו, התובע עוסק כמהנדס והוא יכול לעסוק גם בעבודה מתאימה אחרת ואין לו מגבלה רפואית להמשיך בכך.

בית-הדין לאחר ששמע את טענות הצדדים קבע כי דינה של התביעה להידחות וזאת מן הטעמים הבאים:

הראשון, פקידת השיקום נועצה בוועדה שחבריה מתחום השיקום, הוועדה שקלה את נתוניו האישיים של התובע, את נסיונו המקצועי ואת מהות הלימודים שמימונם התבקש והגיע למסקנה כי התובע יכול להשתלב בעבודות שאינן דורשות תואר שני. מדובר בהחלטה מקצועית ואין כל נימוק ו/או הסבר מדוע יש להתערב בהחלטה זו.

השני, חיזוק למסקנה זו של פקידת השיקום ושל הוועדה, ניתן למצוא גם בעדות מעסיקו של התובע. לפי עדות זו, התואר השני דרוש למי שמבקש להתמחות בתחום הביצוע והייעוץ ועוד עולה מעדותו כי הדבר דרוש לשם תפקידים אליהם המעסיק מייעד את התובע במשרדו באופן ספציפי, אך אין משמעות הדבר כי ללא לימודי תואר שני, התובע לא יוכל לעסוק במקצועו כמהנדס.

השלישי, לאור עדויות אלה, ובשים-לב לפרשנות שניתנה בפסיקה לתנאים לקבלת שיקום מקצועי לפי סעיף 203 לחוק הביטוח הלאומי, לא ניתן לקבוע כי התובע עונה על התנאים שנקבעו בסעיף הנ"ל, היינו כי "אין הוא מסוגל לעסוק בעובדתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת עקב ליקויו" ואף אין מקום לקבוע כי הוא "זקוק להכשרה מקצועית שתאפשר לו לחזור לעבודתו הקודמת או להשתלב בעבודה התואמת את כישוריו לאחר אירוע הליקוי". מהראיות עולה כי הלימודים נועדו על-מנת לאפשר לתובע להתקדם בעבודתו אצל המעסיק הנוכחי ולא זו מטרת השיקום המקצועי. בנוסף, לא הוכח כי המערער אינו יכול לעבוד בעבודה מתאימה אחרת עקב ליקויו או בעבודה התואמת את כישוריו כיום {לאחר אירוע הליקוי}.