botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

תשלומים ודו"חות - זקיפת תשלומים (סעיף 354 לחוק)

1. הדין
סעיף 354 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, קובע כדלקמן:

"354. זקיפת תשלומים (תיקון התשנ"ו (מס' 5))
(א) בסעיף זה:
"חוב דמי ביטוח" - סכום חוב דמי ביטוח של החייב לרבות הפרש דמי הביטוח ותוספת החלים לפי סעיף 345(ג);
"קנס" - סכום הקנס שחושב לפי סעיף 364(א)(1) החל על חוב דמי הביטוח;
"תוספת" - סכום התוספת שחושב לפי סעיף 364(א)(2), החל על חוב דמי הביטוח;
"חוב כולל" - סכום השווה לצירוף של חוב דמי ביטוח וכן הקנס והתוספת החלים עליו.
(ב) (1) כל תשלום ששולם על חשבון דמי ביטוח ייזקף כנגד חוב כולל שמועד תשלומו הוא המוקדם ביותר מבין החובות הכוללים של החייב - השווה לסכומו של כל תשלום כאמור (להלן: "החוב הכולל המוקדם ביותר");
(2) שולם תשלום על חשבון דמי ביטוח בסכום נמוך מסכום החוב הכולל המוקדם ביותר, ייזקף סכום התשלום כנגד חוב דמי הביטוח, הקנס והתוספת שבחוב הכולל המוקדם ביותר כמפורט להלן:
(א) לחוב דמי הביטוח: החלק שיחסו לתשלום כיחס של חוב דמי הביטוח לחוב הכולל המוקדם ביותר;
(ב) לקנס: החלק שיחסו לתשלום כיחס של הקנס לחוב הכולל המוקדם ביותר;
(ג) לתוספת: החלק שיחסו לתשלום כיחס של התוספת לחוב הכולל המוקדם ביותר."

2. כללי
על-פי סעיף 354 לחוק הביטוח הלאומי - מועד תשלום דמי הביטוח לגבי עובד המוסד לביטוח לאומי הינו ה- 15 בחודש אחרי תקופת התשלום. בגין פיגור בתשלום דמי הביטוח על-פי סעיף 364(א) לאותו חוק מושת על המעביד תשלום קנס בסדר גודל של פיצוי הלנה, ריבית של 1.5% לשבוע בגין איחור של עד 90 יום וריבית של 3% לשבוע מעבר לכך. לריבית זו יתווספו הפרשי הצמדה {ע"ע 731/07 עמאד אבראהים ואח' נ' מועצה מקומית מע'אר, תק-אר 2008(2), 456 (2008)}.

3. אופן חישוב פיצויי הלנת שכר - הוחזר לדיון בבית-הדין האיזורי
ב- ע"ע 731/07 {עמאד אבראהים ואח' נ' מועצה מקומית מע'אר, תק-אר 2008(2), 456 (2008)} נדון ערעור ברשות על החלטתו של בית-הדין האיזורי בנצרת העוסקת באופן חישוב פיצויי הלנת שכר {ופיצויי ההלנה} להם זכאים המערערים.

המערערים 6-1 הם עובדים של המשיבה, והמערער 7 הינו עזבונו של קאסם גאנם, אשר היה פנסיונר של המשיבה ונפטר. המשיבה לא שילמה למערערים חלק ממשכורותיהם במועד, והתעוררה בבית-הדין האיזורי מחלוקת בעניין שיעור פיצויי ההלנה המגיעים למערערים.

בפסק-דינו, קבע בית-הדין האיזורי, כי נסיבות העניין הצדיקו את הפחתת פיצויי ההלנה, ופסק כי המשיבה תשלם פיצויי הלנת שכר מופחתים בשיעור של 25% לשנה {או החלק היחסי} בגין שכר עבודה שהולן עבור התקופה שבין החודשים מרץ 2004 ועד לחודש ספטמבר 2005, זאת החל מ- 1 בחודש שלאחר החודש שבגינו אמור להיות משולם השכר או הקצבה לפי העניין ועד למועד התשלום בפועל.

כמו-כן, קבע בית-הדין האיזורי, כי פיצויי ההלנה ישולמו בגין שכר הנטו אשר מגיע למערערים, ולא על רכיבים אחרים, שאינם בגדר "שכר עבודה", אלא תשלום בגין החזרי הוצאות או זכויות נלוות.

המערערים הגישו ערעור, ובין נימוקי הערעור, טענו כי יש לקבוע את סכום פיצויי ההלנה לפי שכר הברוטו.

הערעור נדחה {פסק-הדין הראשון} ובית-הדין קבע, כי חישובי המומחה לגבי פיצויי ההלנה, ככל שהם נעשו לגבי השכר לאחר ניכויי החובה, הם כדין ואין לקבל את הסתייגותו של בא-כוח התובעים.

על קביעה זו באשר לאופן חישוב פיצויי ההלנה הוגשה בקשת רשות ערעור. בא-כוח המערערים טען, כי החלטת בית-הדין האיזורי סותרת את פסק-הדין הראשון, אשר לפי טענתו נקבע בו כי חישוב פיצויי ההלנה נעשה על השכר ללא רכיבים שאינם שכר, ואולם הכל לפני ניכוי מיסים, דהיינו על השכר ברוטו. בא-כוח המערערים השליך את יהבו על פסק-הדין הראשון, אשר לפי טענתו שינה את ההלכה הקודמת שנקבעה בפסיקה לפני שנים.

בא-כוח המשיבה, מנגד, טען, כי הערעור הוא למעשה תקיפה של פסק-הדין הראשון, ומטעם זה דינו להידחות. לגופו של עניין, נטען כי על-פי פסק-הדין הראשון יש לחשב את פיצויי ההלנה על השכר נטו, ללא התשלומים הנלווים לו.

בית-הדין קבע, כי אין זה ברור מהחלטתו של בית-הדין האיזורי האם המשיבה עמדה בנטל ההוכחה להראות מהם הסכומים אשר היא היתה רשאית או שהיה עליה לנכות משכרם של המערערים, ואף ניכתה הלכה למעשה והעבירה לתעודתם.

אשר-על-כן, נקבע, כי התיק יוחזר לבית-הדין האיזורי על-מנת לבחון את עניין הניכויים ולקבוע את שיעורו של "שכר העבודה" לצורך קביעת שיעור פיצויי ההלנה. במידת הצורך, יופנה עניין החישובים למומחה על-מנת שתינתן חוות-דעת בהתאם לאמות-המידה המפורטות בפסק-דין זה.

ועוד הוסיף בית-הדין, כי במקרה בו המעביד לא שילם את שכר העובד, נכון לדרוש ממנו להוכיח העברת כספי הניכוי לתעודתם, שהרי בעיקרון אין ניכוי משכר עבודה שלא שולם. לא כן המצב במקרים בהם שכר העובד שולם והניכויים המחוייבים על-פי דין לא נעשו, ובשל כך חב המעביד מכוח אותו דין בתשלום עונשי, מפאת האיחור בהעברת כספי הניכוי לתעודתם.

כמו-כן זכות התביעה לתשלום פיצוי הלנה בגין אי-התשלום לקופת הגמל כאמור מסורה לקופת הגמל בלבד, שכן אין מדובר בשכר עבודה מולן.