botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

ביטוח שאירים - תשלום מענק (סעיף 255 לחוק)

1. הדין
סעיף 255 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"255. תשלום מענק
(א) אלמנה שלא מלאו לה עדיין 40 שנים ואינה זכאית לקצבה, או אלמנה שפקעה זכותה לקצבה שלא עקב נישואיה, ישלם לה המוסד מענק בסכום השווה לקצבת שאירים לפי שיעור הקצבה כאמור בסעיף 252(א)(1) כפול שלושים ושש.
(ב) חזרה ונישאה אלמנה הזכאית לקצבת שאירים, תפקע זכותה לקצבת שאירים והמוסד ישלם לה מענק בשני שיעורים כלהלן:
(1) לאחר יום נישואיה מחדש - סכום השווה לקצבת שאירים המחושב על בסיס שיעור הקצבה כאמור בסעיף 252(א)(1) (להלן: "שיעור הקצבה"), שהשתלמה בעד החודש שבו נישאה מחדש, כפול שמונה-עשרה;
(2) כתום שנתיים מיום נישואיה מחדש - סכום השווה לשיעור הקצבה, בעד החודש האחרון של השנתיים האמורות, כפול שמונה-עשרה.
(ג) אלמנה שחזרה ונישאה ונפטר בעלה מהנישואין החדשים והיא מקבלת מכוחו קצבת שאירים או קצבת תלויים, ישולם לה השיעור השני של המענק, אף אם טרם חלפו שנתיים מיום נישואיה מחדש; המענק יחושב על בסיס שיעור הקצבה בעד החודש שבו נפטר בעלה כאמור.
(ד) דין אלמן לעניין סעיף זה כדין אלמנה."

2. כללי
סעיף 255(ב) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי במקרה בו "חזרה ונישאה אלמנה הזכאית לקצבת שאירים, תפקע זכותה לקצבת שאירים והמוסד ישלם לה מענק...".

בהלכה הפסוקה נקבע כי הסעיף יוחל באופן זהה על אלמנה שנישאת נישואים פורמאליים ועל אלמנה המוכרת כידועה בציבור של בן זוגה {עב"ל (ארצי) 686/05 המוסד לביטוח לאומי נ' סמדר בוארון פינק, תק-אר 2007(1), 826 (2007); בג"ץ 5492/07 סמדר בוארון נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח', תק-על 2010(3), 3729 (2010)} אשר להכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור" נפסק, כי מדובר במבחן כפול של קיום חיי משפחה "דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על רגש של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל", ושל משק בית משותף "אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות... אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים" {עב"ל (ארצי) 28455-04-11 המוסד לביטוח לאומי נ' ויקטוריה גודן, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.01.13)}.

לפי ההלכה הפסוקה, היעדר שיתוף קנייני בנכסי בני הזוג אינו מעיד בהכרח על אי-קיום משק בית משותף וגם בני זוג שקיימת ביניהם הפרדה קניינית עשויים להיחשב כידועים בציבור, שכן משק בית משותף "פירושו שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתיה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום-יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו" {ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, פ"ד מג(1), 431 (1989)}.

אשר למועד שינוי הסטטוס מ"אלמנה" ל"ידועה בציבור" ממנו נגזרת הזכאות למענק נישואין ופקיעת הזכאות לקצבת שארים, נפסק כי מדובר, ככלל, במועד בו המבוטחת ממלאת אחר ההגדרה המצויה בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, היינו "ידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו" {עב"ל 37666-11-13 קטי גלשטיין נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2015(1), 2195 (2015)}.

ב- עב"ל 686/05 המוסד לביטוח לאומי נ' סמדר בוארון פינק, תק-אר 2007(1), 826 (2007) נשאלה השאלה האם מהביטוי "אלמנה "שחזרה ונישאה" ניתן להסיק על כוונה להוציא אלמנה המנהלת חיי משפחה מלאים עם בן זוגה אולם לא נישאה כדת וכדין.

בית-הדין קבע, כי על השאלות האמורות יש להשיב בשלילה משלושה טעמים:

ראשית, הוא מהעומד בבסיס תכלית החוק. קצבת תלויים הינה קצבה המחליפה את הכנסת בן הזוג למשק הבית, הואיל והאלמנה מנהלת לבדה את משק ביתה עם פטירת בעלה. משחזרה האלמנה והקימה משק בית וחיי משפחה במשותף עם בן זוג לחיים, אזי מקבלת האלמנה תמיכה מחדש בכלכלת הבית ולכן, נוכח תכלית תשלום הקצבה, כאמור, אין היא זכאית להמשך קבלת קצבת התלויים.

אילו היינו מפרשים את לשון החוק אחרת היתה נוצרת הפליה בלתי-מוצדקת בין הפסקת תמיכה כספית לאלמנה שנישאה כדת וכדין לבין אי-הפקעת הקצבה לאלמנה אשר הקימה תא משפחתי חדש אולם לא עיגנה זאת בטקס נישואים.

שנית, אי-הפקעת הזכאות לקצבת תלויים לאלמנה אשר הקימה בית חדש עם הידוע בציבור תיצור מצב אבסורדי בו מחד, המחוקק אינו מכיר במוסד הידועים בציבור ולכן אינו מפקיע מאלמנה הזכאית לקצבת תלויים את קצבתה אף אם חזרה והקימה בית עם הידוע בציבור, אולם מנגד כן מכיר במוסד הידועים בציבור ומעניק קצבת תלויים לאישה אשר בן זוגה לחיים, הידוע בציבור, נפטר מן העולם.

שלישית, האבסורד בגין אי-פקיעת הזכאות לקצבת תלויים לאלמנה אשר הקימה בית חדש עם הידוע בציבור מועצם במקרה בו הידוע בציבור שלה יסתלק מן העולם עקב תאונת עבודה. במקרה שכזה, תקום לאלמנה זכאות עקרונית כפולה, בו-זמנית, לשתי קצבאות תלויים: גם בגין מות בעלה המנוח וגם בגין פטירת הידוע בציבור שלה.

כמו-כן, ההיגיון של המרת קצבת התלויים במענק תלויים, בעינו עומד גם כשמדובר לגבי המרת קצבת שאירים, שהינה קצבת קיום ארוכת טווח, במענק שאירים. משנישאת האלמנה, הזכאית לקצבת שאירים ולצידה עומד עתה בעל החייב לדאוג לקיומה, אזי היגיון המרת הקצבה במענק, יש להחילו על-פי תכליתו, גם עליה בין אם היא נישאת בטקס רשמי שבעקבותיו הוכרה כאשתו ובין אם היא הוכרה כאשתו כידועה בציבור שלו.

אף לשון החוק אומרת בפשטות את שאמרנו לעיל. משמעותו הנכונה של הביטוי "חזרה ונישאה" הוא, כי כשם שבפעם הראשונה לפני התאלמנותה מבעלה נחשבה הידועה בציבור כאשתו שנישאה לו, כך גם בפעם השניה לאחר התאלמנותה, כשהיא חדלה מלהיות אלמנה עקב חזרתה להיות אשת איש, בין לאחר טקס נישואין דתי ובין כידועה בציבור, היא ראויה להיחשב כמי שנישאה.

ועוד הוסיף בית-הדין, כי אין המדובר בשלילת זכאות לקצבה בלבד אלא בהשוואת הזכאות לגמלה, בין אלמנה שנישאה לבין אלמנה שנישאה למעשה ללא טקס נישואין, תוך מתן שני מענקים לאלמנה "החוזרת ונישאת". אשר-על-כן, אין מקום לטענה כי השוואת הזכאות מהווה פגיעה לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו משאין המדובר בשלילת זכאות אלא במניעת הפליה והשוואת הזכאות לגמלה וזאת תוך מתן מענקים נכבדים בעקבות הקמת התא המשפחתי החדש לאור תכלית החוק.

זאת ועוד, נקבע, כי קצבת האלמנה הידועה בציבור אינה נשללת רטרואקטיבית החל ממועד שרירותי בעברה של האלמנה, הידועה בציבור, אלא זכאותה למענק קמה מהיום בו יש לקבוע כי ממלאת היא אחר ההגדרה הקבועה בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי "הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עימו", זאת על בסיס תשתית עובדתית מבוססת.

לעניין זה יש לשים-לב, כי מעמד הידועה בציבור לא נקבע מלכתחילה כי אם בדיעבד לאחר פרק זמן של חיים משותפים עם בן הזוג. לפיכך, אף כי חיים משותפים כבני זוג לכל דבר, משך תקופה מסויימת, מעידים על המצב מלכתחילה, הרי שהזכאות למענק במקום קצבה, צריכה לקום לא מאותו מועד תחילתי אלא לאחר פרק זמן של תקופת זמן של תקופת חיים יחדיו בפועל.

בהגדרת אלמנה בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי, נקבעה בעיקרו-של-דבר, תקופה בת שנה של חיים יחדיו לקביעה ולשלילת מעמד ידועה בציבור. משזוהי אמת-המידה החוקית, נקבע, כי לאלמנה הידועה בציבור קמה החובה, נוכח השינוי המשמעותי שחל בחייה, בהקמתה בית עם הידוע בציבור, להודיע על השינוי במעמד תוך שנה מהיום בה הפכה לידועה בציבור. על המוסד לביטוח לאומי מצידו ליידע, קודם לכן, את האלמנות והאלמנים הזכאים לקצבת שאירים או תלויים, על חובתם זו.

3. הזכאות לקצבת שאירים הופסקה נוכח שינוי המצב המשפחתי מ"אלמנה" ל"ידועה בציבור" - הערעור נדחה
ב- עב"ל 37666-11-13 {קטי גלשטיין נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2015(1), 2195 (2015) } נדון ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האיזורי בחיפה, במסגרתו נדחתה תביעת המערערת להמשך תשלום קצבת שאירים ולחלופין לביטול חוב קצבת השארים שנצבר לה אצל המשיב.

המערערת, התאלמנה ביום 03.09.07 וקיבלה קצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי החל ממועד זה. ביום 21.03.12 נשלחה אליה הודעת המוסד לפיה זכאותה לקצבת שאירים מופסקת רטרואקטיבית החל מחודש נובמבר 2009 נוכח שינוי מצבה המשפחתי מ"אלמנה" ל"ידועה בציבור". בהתאם, נצבר לה חוב בסך של 58,647 ש"ח בגין הקצבה ששולמה לה בתקופת העבר, ושולם לה מענק נישואין - בניכוי החוב - בסך של 15,986 ש"ח.

המערערת מנהלת מערכת יחסים זוגית החל מסוף שנת 2008, והם מתגוררים יחד החל משלהי שנת 2009. מפסק-דינו של בית-הדין האיזורי עלה, כי בני הזוג גרים בדרך-כלל בדירת המערערת בחיפה, אך לבן זוגה של המערערת יש דירה בקיבוץ אילון בה הוא מבקר בסופי שבוע ולן בה לעיתים. בני הזוג אוכלים יחד, מבלים יחד, יוצאים למסעדות ביחד, נוסעים לחו"ל ביחד, חוגגים יחד חלק מהחגים, משתתפים באירועים משפחתיים האחד של השניה, הולכים יחד לסרטים, הצגות ואופרה ומתקיים ביניהם קשר של אהבה וחיבה.

בחקירתה אצל חוקר המוסד מיום 30.01.11 פירטה המערערת כי היא מתגוררת עם בן זוגה באופן קבוע במשך כשנה ושלושה חודשים. בין בני הזוג לא נחתם הסכם ממון ואין להם חשבון בנק משותף. כל אחד מהם מנהל את הכנסותיו באופן עצמאי ומתקיים ממשכורתו שלו. דירתו של מר קינן {בן הזוג של המערערת} בקיבוץ אילון אינה מושכרת ועומדת לרשותו, והוא עושה בה שימוש פעם בשבוע לפחות. המערערת משלמת את חשבונות דירתה ומר קינן משלם את חשבונות דירתו שבקיבוץ. המערערת עורכת את הקניות לביתה ולא קיימת ביניהם שותפות כלכלית.

בית-הדין האיזורי קבע, כי בני הזוג הם ידועים בציבור. בית-הדין ציין כי בני הזוג "אינם מתחשבנים על כל שקל" וקבע כי העובדה שהם מנהלים חשבונות נפרדים ושומרים כל אחד על דירתו, אינה משנה את מהות הקשר ביניהם. אף שלא שוכנע כי הפרדה כלכלית מוחלטת יכולה להתקיים בין בני זוג החיים יחדיו תחת קורת גג אחת, קבע בית-הדין, כי הפרדה כזו לא היתה משנה ממילא את הגדרת בני הזוג כידועים בציבור.

אשר לטענתה החלופית של המערערת ביחס למועד פקיעת הזכאות לקצבת שארים ממנו החל להיצבר חובה, קבע בית-הדין כי החלטת המוסד להתייחס למועד בו החלו בני הזוג להתגורר יחד באופן קבוע כמועד פקיעת הזכאות הינה סבירה בנסיבות העניין. זאת שכן ממועד זה הקשר בין בני הזוג הפך למחייב יותר באופן המאפשר להכיר בהם כידועים בציבור. לאור כל האמור נדחתה התביעה.

המערערת טענה, כי בית-הדין האיזורי שגה משקבע, כי גם אם קיימת הפרדה כלכלית בינה לבין מר קינן, יש לראותם כידועים בציבור לצורך הפסקת תשלום הקצבה. התעלם מכך שקיימת התחשבנות בין בני הזוג ביחס להוצאות הגדולות, והשיתוף הכלכלי ביניהם מתמצה בארוחות ערב משותפות. התעלם מכך שמרכז חייו של מר קינן נותר בקיבוץ אילון, ובמסגרת זו הוא לן שם לבדו לא רק בסופי שבוע אלא לעיתים גם באמצע השבוע וקבע כי החלטת המוסד בדבר מועד פקיעת הזכאות סבירה, וזאת למרות שצריך היה לקבלה ממרחק של זמן ורק לאחר שנוצרה ודאות ביחס לשינוי הסטטוס.

עוד טענה המערערת כי הרציונל המונח בבסיס שלילת קצבת השאירים מאלמנה שהקימה משק בית משותף עם בן זוג הוא, כי הקשר מניב לה תמיכה מחודשת בכלכלת הבית, דבר שלא הוכח במקרה דנן.

בית-הדין הארצי קבע, כי באשר להכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור" נפסק, כי מדובר במבחן כפול של קיום חיי משפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על רגש של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל, ושל משק בית משותף אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים.

לפי ההלכה הפסוקה, היעדר שיתוף קנייני בנכסי בני הזוג אינו מעיד בהכרח על אי-קיום משק בית משותף, וגם בני זוג שקיימת ביניהם הפרדה קניינית עשויים להיחשב כידועים בציבור, שכן משק בית משותף "פירושו שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתיה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום-יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו".
לכן, גם אם מר קינן אינו תומך במערערת מבחינה כלכלית, עצם חיי השיתוף וההשתתפות בהוצאות השוטפות יש בה מן ההקלה גם בהיבט הכלכלי. גם אם קיימת התחשבנות בין בני הזוג ביחס להוצאות הגדולות, אין בה כדי לסתור את המסקנה בדבר קיום משק בית משותף, וכך גם לעניין ההפרדה הקניינית בין בני הזוג ביחס לדירותיהם.

בית-הדין קבע כאמור, כי החלטת המוסד לפיה המועד ייקבע ליום 01.11.09 היא סבירה בנסיבות העניין. משקבע בית-הדין כי במועד זה עברו בני הזוג להתגורר יחדיו באופן קבוע, לאחר מערכת יחסים זוגית שהחלה כשנה קודם לכן, קבע בית-הדין, כי הקביעה במקומה. צדקה המערערת, כי אין מקום לעגן את שינוי הסטטוס אלא לאחר פרק זמן של התייצבות מערכת היחסים - אך במקרה זה חלפה כשנה ובית-הדין קמא שוכנע, כי די בכך.

4. אלמנה אשר הקימה משק בית במשותף עם בן זוגה לחיים כאלמנה שנישאה בטקס נישואין מבחינת קצבת תלויים או שאירים - הערעור התקבל
ב- עב"ל 179/06 {המוסד לביטוח לאומי נ' שולמית גבאי גלאוני, תק-אר 2008(1), 817 (2008)} נדונה סוגיה דומה בשלושת הערעורים, האם אלמנה אשר הקימה משק בית במשותף עם בן זוגה לחיים, הידוע בציבור, זכאית להמשיך ולקבל קצבת תלויים או שאירים, במובחן מאלמנה שנישאה בטקס נישואין, אשר אינה זכאית להמשיך ולקבלה, וזאת מכוח הוראות סעיפים 135 ו- 255(ב) לחוק הביטוח הלאומי, הדן באלמנה "שחזרה ונישאה".

בית-הדין קבע, כי דין הערעורים להתקבל. בעיקרו-של-דבר, פירוש מצמצם של הביטוי "חזרה ונישאה", באופן המחיל אותו רק על אלמנה שנישאה בטקס נישואין ולא על אלמנה ידועה בציבור, משמעו העדפה בלתי-מוצדקת של הידועה בציבור על פני הנשואה בטקס, שעה שתכלית הדין הינו השוואה בין השתיים.

כמו-כן הוסיף בית-הדין, כי יש לפרש במקרה זה את חוק הביטוח הלאומי באופן הרמוני המתיישב עם פסיקתנו והוראות החוק ולא על-פי פרשנות חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950.

לסיכום, קבע בית-הדין, כי דין הערעורים להתקבל. יש לראות במשיבות, בשלושת הערעורים, כאלמנה "שחזרה ונישאה".

5. הפקעת הזכאות לקצבת תלויים או שאירים, לאלמנה שנישאה בטקס דתי ולאלמנה אשר הקימה את ביתה מחדש במשותף עם בן זוגה לחיים הידוע בציבור - הערעור התקבל
ב- עב"ל 686/05, 602/05 {המוסד לבטוח לאומי נ' סמדר בוארון פינק, תק-אר 2007(1), 826 (2007)} נדונה הסוגיה האם יש להפלות ולהבדיל, לעניין הפקעת הזכאות לקצבת תלויים או שאירים, בין אלמנה שנישאה בטקס דתי לבין אלמנה אשר הקימה את ביתה מחדש במשותף עם בן זוגה לחיים הידוע בציבור תוך גידול ילדיהם המשותפים.

המשיבה בתיק זה התאלמנה מבעלה ביום 27.10.76. החל ממועד זה החלה האחרונה לקבל קצבת תלויים מהמוסד לביטוח לאומי.

בשנת 1997 עברה המשיבה לגור עם מר צחי פינק, בן זוגה לחיים, בתחילה במשך כשנה בדירה שכורה ובהמשך, במהלך שנת 1998, בדירה שהשניים רכשו במשותף בראשון-לציון. ממערכת יחסים זו נולדו לבני הזוג שני ילדים.

במענה לשאלות חוקר המוסד לביטוח לאומי השיבה המשיבה, כי היא ובן זוגה מנהלים חשבון בנק משותף, כל הוצאותיהם והכנסותיהם משותפות וכי הם חיים יחד לכל דבר ועניין. עוד טענה המשיבה כי היא ובן זוגה ערכו הסכם ממון באמצעות עורך-דין. המשיבה מסרה, כי היא לא התחתנה עם מר פינק מאחר ולא הרגישה בטוחה, נוכח היות מר פינק צעיר ממנה בכחמש וחצי שנים, אולם לפני כחמש שנים ערכו בני הזוג "מסיבה לחברים כמו חתונה".

ביום 16.05.04 הודיע המוסד לביטוח לאומי למשיבה, כי לאור המידע שהתקבל בידיהם, לפיו נולדו שני ילדים למשיבה מבן זוגה לחיים הידוע בציבור, רואה בה המוסד כאישה נשואה ולפיכך פוקעת זכאותה לקצבת תלויים וקמה לה תחתיה הזכאות למענק.

המשיבה בתיק עב"ל 602/05 התאלמנה מבעלה ביום 15.07.98. כאלמנה קיבלה האחרונה מהמוסד קצבת שאירים. המשיבה התגוררה עם בן זוגה לחיים, בביתו שבקיבוץ עין השופט כידועה בציבור שלו.

ביום 01.08.02 חתמו בני הזוג והקיבוץ הסכם, בין-היתר, מאחר ובני הזוג היו מעוניינים להסדיר את מכלול הזכויות והחובות ההדדיים הנובעים ממגורי המשיבה בקיבוץ. בהסכם זה עוגנה עובדת תמיכתו הכלכלית המובהקת של בן- הזוג במשיבה. בין-היתר נקבע בהסכם כי כל ענייניה הכלכליים של המשיבה ינוהלו באמצעות תקציבו האישי של בן זוגה. נקבע כי בן זוגה יהא אחראי כלפי הקיבוץ לכל התחייבויות המשיבה מכוח ההסכם וכי הקיבוץ יוכל לחייב את תקציבו האישי של מר לביא {בן זוגה של המשיבה} בגין כל התחשבנות עם המשיבה.

ביום 24.02.05 הודיע המוסד לביטוח לאומי למשיבה, במכתב, על שלילת קצבת השאירים למפרע החל מיום 01.08.02, הוא מועד חתימת ההסכם האמור, מאחר והמוסד לביטוח לאומי ראה בה כידועה בציבור של מר לביא, ועל הזכאות למענק, אשר קמה למשיבה במקום קצבת השאירים.
בתי-הדין האיזוריים קיבלו את ערעורן של הידועות בציבור בקובעם, כי משהמחוקק לא קבע מפורשות את עובדת פקיעת זכאותה של אלמנה לקצבת תלויים או שאירים עם הפיכתה לידועתו בציבור של גבר אחר, להבדיל ממצב בו נישאה מחדש, הרי שלא ניתן להרחיב את הוראות הסעיפים הקבועים בחוק גם על ידועה בציבור.

בית-הדין האיזורי בנצרת קבע בפסק-דינו, בעניינה של הגב' קריב, כי הגם שבמקרה זה יש לכאורה מועד שיכול להיחשב כמועד בו התחילו ה"נישואין" בין הגב' קריב לבין מר לביא, הוא מועד חתימת הסכם בני הזוג עם הקיבוץ, הרי שאין בכך בכדי לרפא את יתר ה"חללים" שנותרו בסעיף בחוק אשר אינם מתייחסים מפורשות לידועה בציבור.

בית-הדין קבע, כי בתיק עב"ל 686/05, בעניינם של בני הזוג הגב' סמדר בוארון פינק ומר פינק, המדובר הוא באלמנה הגרה עם בן זוגה הידוע בציבור החל משנת 1997. בהמשך רכשו בני הזוג במשותף דירה. לבני הזוג נולדו שני ילדים משותפים. בני הזוג מנהלים חשבון בנק משותף וכל הוצאותיהם והכנסותיהם משותפות. בני הזוג אף ערכו חוזה ממון באמצעות עורך-דין. ממענה הגב' בוארון פינק לתשובת חוקר המוסד עלה, כי הסיבה לכך שבני הזוג לא עיגנו את הקשר המובהק ביניהם בטקס דתי הינה מאחר והגב' בוארון פינק לא חשה בטוחה נוכח היות מר פינק צעיר ממנה בכחמש וחצי שנים.

בתיק עב"ל 602/05, בעניינם של הגב' נועה קריב ומר אליעזר לביא, המדובר הוא בבני הזוג המתגוררים יחד כידועים בציבור, בני הזוג אף חתמו על הסכם ממון, ביום 01.08.02, ביניהם ובין הקיבוץ על-מנת לעגן בכתובים, בין-היתר, את אחריותו הכלכלית של מר לביא כלפי הגב' קריב.

נשאלת השאלה, מהי ההבחנה בין שתי נשים אלו, לבין נשים אשר עיגנו את מערכת היחסים עם בן זוגן בטקס דתי. בית-הדין קבע, כי כל הבחנה בין אלו המקרים בהפליה יסודה ומחטיאה היא את כוונת המחוקק אשר עיגן את מעמד הידועה בציבור בסעיף ההגדרות לחוק הביטוח הלאומי בקובעו את המונח "אשתו" - לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עימו" ובכך ראה את מעמד הידועה בציבור כשקול לזו הנשואה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי אף לו היה מדובר בנסיבות שונות בהם לא היו מנהלים בני הזוג שיתוף קנייני בנכסיהם הרי שאין בכך בכדי להביא לקביעה, כי אין המדובר בבני זוג המנהלים משק בית משותף והנחשבים לידועים בציבור שכן, 'משק בית משותף' אין פירושו בהכרח שיתוף קנייני בנכסים. השאלה, אם לפנינו בני זוג החיים "חיי משפחה במשק בית משותף', אינה עוסקת בבדיקת מערכת היחסים הקניינית שביניהם. שאלת השיתוף או ההפרדה שנהגו בנכסיהם היא שאלה נפרדת, אשר אינה קשורה לשאלת מעמדם כבני זוג.

"משק בית משותף" פירושו שיתוף במקום המגורים, אכילה, שתייה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום-יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו.

כלומר, הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הנ"ל {אכילה, שתיה, לבוש וכו', ולעניין זה אין נפקא מיינה, אם יש לבני הזוג חשבון נפרד}.

לאור האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי הבחנה בין אלמנה המקבלת קצבה, אשר הקימה תא משפחתי חדש, שלא בהתאם לדרישות הדת וההלכה, לבין אלמנה שחזרה ונישאה כדין, וזאת לאחר בחינת הראיות והוכחה כי ניתן לראות את בני הזוג כידועים בציבור, אינה עולה בקנה אחד עם תכלית הדין ומגמותיו.

באשר למועד הפקעת הזכאות, קבע בית-הדין, כי המוסד לביטוח לאומי רשאי לנכות מתשלום עתידי סכומים אשר שולמו בטעות או שלא כדין על-ידי המוסד לביטוח לאומי. את המועד לפקיעת הזכאות, כאמור, יש לקבוע על בסיס בחינת כל מקרה לגופו על-פי נסיבותיו.

בית-הדין קבע, כי בתיק עב"ל 686/05 קיימות מספר נקודות ציון בחייה של הגב' בוארון פינק המעידות על הקמת תא משפחתי חדש - מעבר למגורים משותפים החל משנת 1997, רכישת בית במשותף על-ידי בני הזוג בשנת 1998, הוספת שם משפחת בן זוגה לחיים לשמה בשנת 1999, הולדת בנם המשותף בשנת 1999 ובתם השניה בשנת 2003.

בהתאם על רקע נסיבות אלו, ניתן היה לקבוע כי יש לראות בגב' בוארון פינק כידועה בציבור למצער משנת 1998. אולם נוכח עמדת המוסד אשר רואה בגב' בוארון פינק כ"ידועה בציבור" החל מיום הולדת בנם המשותף של בני הזוג בלבד, וכאמור במכתב המוסד מיום 16.05.04, קבע בית-הדין, כי יש לראות בגב' בוארון פינק כידועה בציבור החל ממועד לידת בנה הוא ה - 14.07.99.

אשר לעובדות העולות מתיק עב"ל 602/05, בעניינה של הגב' קריב, במקרה זה מועד חתימת בני הזוג על הסכם ממון המעגן, בין-היתר, את אופי מערכת היחסים הכלכלית ביניהם, ביום 01.08.02, הוא המועד בו הם החלו למעשה לחיות יחדיו והוא המועד ממנו יש לקבוע, כי בני הזוג נחשבים כידועים בציבור לכל דבר. אולם המועד בו היה מקום להפסיק את תשלום קצבת השאירים לגב' קריב ולהמירה במענק הינו, לאור האמור לעיל, רק שנה לאחר-מכן, דהיינו 01.08.03.

לסיכום, קבע בית-הדין, כי דין ערעור המוסד לביטוח לאומי להתקבל. פסקי- הדין של בתי-הדין האיזוריים מתבטלים. בית-הדין קבע, כי יש לראות במשיבות, בשני הערעורים, כ"אלמנה שחזרה ונישאה" החל מהמועדים האמורים. בהתאם יש להחיל על המשיבות את הקבוע בסעיפים 135 ו- 255 לחוק הביטוח הלאומי וליתן למשיבות את שני המענקים הקבועים בדין להם הן זכאיות בשל הקמת ביתן החדש, תוך קיזוז קצבת השאירים והתלויים ששולמה להם ביתר.
6. ביטוח שאירים - גמלת שאירים - המנוח לא היה תושב ישראל - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (יר') 35005-04-11 {סוהילה אלשלאדה ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי גופים על-פי דין ואח', תק-עב 2013(3), 12907 (2013)} נדונה החלטת הנתבע לדחות את תביעת התובעים לקצבת שאירים, מן הטעם שהמנוח לא היה תושב ישראל בעת פטירתו.

התובעת, ילידת 1960, נישאה למנוח, שהיה יליד 1925, ביום 04.10.89. במועד נישואיהם היתה התובעת בת 29 שנים והמנוח בן 64 שנים. המנוח נשא בחייו תעודת זהות ישראלית. התובעת אינה נושאת תעודת זהות ישראלית, אולם היא בעלת אשרת שהייה מתחדשת.

למנוח היה בית בסעיר שליד חברון שאותו הוריש לתובעת. לטענת התובעת בבית זה התגוררה אם המנוח עד מותה שאירע מספר חודשים לפני מות המנוח.

ביום 15.04.10, בחלוף כ- 15 שנים ממועד פטירת המנוח, הגישו התובעים את תביעתם לקצבת שאירים. כאמור בפתח הדברים, התביעה נדחתה בהחלטת הנתבע מיום 15.04.10 וזאת "לפי סעיף 240 לחוק הביטוח הלאומי סיבת הדחיה היתה שהמנוח לא היה תושב ישראל בעת פטירתו.

בית-הדין קבע, כי הזכאות לקצבת שאירים מותנית בהיות המנוח מבוטח, קרי תושב ישראל. במועד פטירתו לא היה המנוח "מבוטח" כמשמעו בסעיף 240 לחוק הביטוח הלאומי, דהיינו, לא היה תושב מדינת ישראל.

7. קצבת שאירים וזכאות התובע למענק נישואין מהנתבע בגדר היותו אלמן הנישא שנית - תקופת אכשרה של המנוחה - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (נצ') 1386-12-11 {מוניר פלאח נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(4), 15140 (2012)} נדונה תביעת התובע לתשלום מענק שאירים ומענק נישואין לפי סעיף 255 לחוק הביטוח הלאומי.

אשת התובע נפטרה ביום בשנת 1995. התובע הגיש שתי תביעות לקבלת קצבת שאירים, הראשונה. שתי תביעותיו של התובע נדחו. האחת בטענה כי בת הזוג לא צברה תקופת אכשרה והשניה בשל שיהוי בהגשת התביעה לפי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי. התובע נישא בשנית בשנת 2007.

בית-הדין קבע, כי התובע התאלמן בתאריך 28.07.95 והגיש את תביעתו הראשונה לנתבע רק בתאריך 18.02.02. דהיינו, התביעה הוגשה שבע שנים לאחר פטירת המנוחה, כלומר בחלוף המועד על-פי סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי, לפיכך ובהתאם לסעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי, לא היה מקום לשלם לתובע את הגמלה למפרע.

כמו-כן, נקבע בהלכה הפסוקה כי הוראת סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי מציבה מחסום קשיח בפני מבוטח המתמהמה בהגשת תביעתו לנתבע, ונמצאו המוסד והמבוטח כבולים יחדיו בהוראת השיהוי על-פי החוק, תוך שניטל מהמוסד לביטוח לאומי שיקול-הדעת בקביעת פרק זמן של תקופת השיהוי. לפיכך, קבע בית-הדין, כי דין טענות התובע לעניין ההתיישנות, להידחות.

באשר לשאלה האם זכאי התובע למענק נישואין מהנתבע בגדר היותו אלמן הנישא שנית, קבע בית-הדין, כי בהתאם לסעיף 255(ב) לחוק הביטוח הלאומי, וכפי שקבעה הפסיקה, הזכאות למענק נישואין, אינה מותנית בכך שקצבת השאירים שולמה בפועל לאלמן, טרם נישא מחדש, אלא שהזכאות למענק הנישואין, מותנית בזכאות עקרונית לקצבת שאירים, קודם לנישואין מחדש.

מהאמור לעיל, נראה שלתובע היתה יכולה להיות זכאות למענק נישואין, אלמלא היה משתהה בהגשת תביעותיו.

8. זכאות לגמלת שאירים - ידועה בציבור - התביעה נדחתה ברובה
ב- ב"ל 1571-08 {אורלי שפירא סטאר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(4), 14036 (2012)} התובעת, התאלמנה מבעלה ביום 30.11.92, אז החלה לקבל גמלת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי. במכתבו הודיע המוסד לביטוח לאומי לתובעת, כי החל מתאריך 01.01.00, הוחלט לראות בה ובמר עוגן סטאר כבני זוג ידועים בציבור.

במכתבו, הודיע המוסד לביטוח לאומי לתובעת כי החל מחודש פברואר 2002, היא אינה זכאית לגמלת שאירים "עקב נישואין" וכי נוצר לה חוב כולל בסך 151,384 ש"ח. בתביעתה ביקשה התובעת להכיר בזכאותה לגמלת שאירים משנת 2000 ואילך ולבטל את החוב.

לטענת התובעת, היא ומר עוגן סטאר אינם בני זוג, אף פעם לא היו ידועים בציבור ולא ניהלו משק בית משותף, אלא מר עוגן סטאר הוא אבי בנה ומעבר לכך אין ביניהם דבר.

מנגד טען המוסד, כי דין התביעה להידחות, הואיל והתובעת ובן זוגה, מר עוגן סטאר, הינם בגדר "ידועים בציבור", למצער החל מחודש ינואר 2000. הואיל והתובעת היא ידועה בציבור של מר עוגן סטאר, אין רואים בה כאלמנה ולפיכך, אינה זכאית לקצבת שאירים וזאת בהסתמך על סעיפים 1 ו- 252 לחוק הביטוח הלאומי.

בית-הדין קבע, כי כבר נפסק שהמונחים "חיי משפחה" ו"משק בית משותף" הם מונחים העשויים להשתנות מזוג לזוג בהתחשב במצבם הבריאותי, בהרגלי חייהם ובנסיבות אובייקטיביות אחרות והעובדה שאין לתובעת ולעוגן חשבון בנק משותף ולא שיתוף בדירותיהם, איננה שוללת את היותם של התובעת ועוגן ידועים בציבור.

עוד הוסיף בית-הדין, כי התובעת ועוגן קיימו קשר בר-קיימא הכולל מחוייבות הדדית, מתוך רצון הדדי לקשירת חייהם יחד, במשך תקופת זמן שיש בה כדי להקנות למערכת היחסים הכרה כ"ידועים בציבור" לצורך שינוי מעמדה של התובעת מ"אלמנה" ל"ידועה בציבור" וככזו יש לשלול את זכאותה לקצבת שאירים בהתאם להוראות סעיף 255 לחוק הביטוח הלאומי, הדן באלמנה "שחזרה ונישאה" והחל גם על אלמנה ש"הפכה לידועה בציבור".

לסיכום, קבע בית-הדין, כי התובעת ועוגן סטאר הינם ידועים בציבור ובדין שלל המוסד את קצבת השאירים מהתובעת, ברם שלילה זו תחל רק מחודש פברואר 2007.

9. הנתבע ניכה מקצבת הנכות אשר שולמה לתובע רטרואקטיבית את מענק פקיעת הזכאות לקצבת שאירים - התביעה התקבלה
ב- ב"ל 25485-10-11 {מרדכי שבורון נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(2), 14180 (2012)} נדונה הסוגיה, האם בדין ניכה הנתבע מקצבת הנכות אשר שולמה לתובע רטרואקטיבית מחודש אפריל 2000 את מענק פקיעת הזכאות לקצבת שאירים.

התובע קיבל קצבת זקנה וקצבת שאירים (50%). בשנת 2003 פקעה זכאותו של התובע לקצבת שאירים עקב הכנסות. כתוצאה מפקיעת הזכאות לקצבת השאירים קיבל התובע מענק כעולה מסעיף 255 לחוק הביטוח הלאומי. ביום 27.02.11 הודע לתובע כי נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 41% כתוצאה מפגיעה בעבודה החל מיום 12.04.00.

התובע נדרש לבחור בין קצבת זקנה לקצבת הנכות מעבודה וזאת לאור הוראת סעיף 320(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי לפיו "לא יינתנו לאדם קצבאות שונות בעד פרק זמן אחד". התובע הודיע כי בחר בקצבת נכות מעבודה. התובע זוכה בקצבת נכות מעבודה החל מ- 12.04.00. הנתבע ניכה את כל הקצבאות שקיבל התובע החל ממועד זה, לרבות מענק פקיעת קצבת השאירים בסך 40,896 ש"ח קרן ו- 7,276 ש"ח הצמדה.

בית-הדין קבע, כי ישנה אבחנה בין מענק הנובע מהיוון קצבת נכות שהיא פרי בחירה של המבוטח לבין מענק בגין פקיעת זכאות לקצבת שאירים אשר נכפה עליו מכוח סעיף 255 לחוק הביטוח הלאומי. אלא שאין באבחנה זו כדי לשנות את המסקנה המתקבלת נוכח לשונו הברורה של המחוקק, כי אין לראות במענק פקיעת קצבת השאירים קצבה לצורך סעיף 320(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי. לאור האמור לעיל, התביעה התקבלה.

10. הפסקת תשלום קצבת שאירים לתובעת בשל נישואיה בשנית - התביעה נדחתה
ב- ב"ל 10523-10 {ליאורה בן שחר נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים, תק-עב 2012(2), 14057 (2012)} הסוגיה שעמדה להכרעה היא האם כדין הפסיק הנתבע את תשלום קצבת השאירים ששולמה לתובעת בשל נישואיה בשנית.

התובעת נישאה לראשונה, בשנת 1973. ביום 06.03.01 נפטר המנוח. בתאריך 18.03.01 הגישה התובעת תביעה לקצבת שארים, אשר אושרה על-ידי הנתבע. קצבה זו שולמה לתובעת החל מיום פטירת בעלה המנוח ועד ליום 31.10.07, מועד בו נישאה התובעת בטקס נישואין פרטי על-פי ההלכה היהודית {ולא באמצעות הרבנות}.

בשל נישואיה אלו של התובעת, קבע הנתבע את מעמדה של התובעת כ"ידועה בציבור", ועל-כן, שלל ממנה את קצבת השארים, בהתאם לסעיף 135 לחוק הביטוח הלאומי, ומנגד, העניק הנתבע לתובעת מענק נישואין.
בית-הדין קבע, כי יש לראות בתובעת כאישה נשואה, ולו בשל העובדה כי ערכה נישואים על-פי ההלכה היהודית {אף אם בטקס פרטי} וזאת ללא כל קשר לעובדה, האם נרשמה או לא נרשמה במשרד הפנים ושינתה את מעמדה האישי, שכן הרישום אינו אלא "הצהרתי" ולא מהותי.

כמו-כן, מעמדה של התובעת הוא, לכל הפחות, הינו של ידועה בציבור - כשגם ממי שאינה נשואה, אלא חיה כ"ידועה בציבור" נשללת הזכות לקצבת שארים שניתנה לה לאחר פטירת בעלה המנוח, ועד להיותה "ידועה בציבור".

11. ביטוח שאירים - גמלת שאירים - מענק פקיעה - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (חי') 31362-11-11 {אורי אשכולי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(2), 414 (05.04.2012)} נדונה תביעה לתשלום קצבת שאירים.

הנתבע דחה את התביעה מהטעם שזכאותו של התובע לקצבה האמורה פקעה עת שולם לו מענק מכוח הוראת סעיף 255 לחוק הביטוח הלאומי.

התובע טען כי הינו אלמן שהכנסתו אינה עולה על הסכום המתקבל לפי פרט 1 של לוח ט' לחוק הביטוח הלאומי.

טענתו העיקרית של התובע היא כי תשלום מענק הפקיעה אינו שולל ממנו לעתור לתשלום קצבת שאירים מכוח טענתו כי הינו אלמן אשר הכנסתו אינה עולה על רף ההכנסה.

עוד נטען, כי אין מקום לאבחן בין מקרה של אלמן שהכנסתו נמוכה מרף ההכנסה, לגביו נקבע כי תשלומו של מענק הפקיעה אינו שולל תשלום קצבת שאירים.

הנתבע מכחיש את זכאות התובע לקצבת שאירים וטוען כי מששולם מענק הפקיעה, הרי מכוח הוראת סעיף 260 לחוק הביטוח הלאומי אין התובע זכאי עוד לתשלום קצבת שאירים.

לאחר שבית-הדין נתן דעתו לטענות הצדדים, בא לכדי מסקנה כי דין התביעה להידחות. התובע אינו מכחיש כי שולם לו מענק פקיעה.

בית-הדין דחה את התביעה בקובעו כי הוראת סעיף 260 לחוק הביטוח הלאומי מהווה קביעה מפורשת של המחוקק לפיה במקרה, כמו זה של התובע, שבמועד שבו פסק להיות אלמן שעמו ילדה והיה למי שהכנסתו אינה נופלת מרף ההכנסה, ולאחר ששולם לו מענק פקיעה - לא יוכל עוד לעתור לתשלום קצבת שאירים גם אם הכנסתו תיפול מהרף האמור.

עוד נקבע כי פרק י"א לחוק הביטוח הלאומי, עושה שימוש בקריטריון הגיל כמבחן לזכויות שאירים, תוך קביעת רף נמוך יותר ככל שהגיל גבוה יותר. גם מטעם זה יש לדחות את טענת התובע להחלה בעניינו של ההלכה שנפסקה בעניין מוסקוביץ {נה/0-243 מוסקוביץ נ' המל"ל, פד"ע כט' 426 (1996)}.

12. התובעת ביקשה לבטל את החלטת הנתבע על ביטול זכאותה לקצבת שאירים והשלמת הכנסה וזאת עד למועד נישואיה - התביעה התקבלה
ב- ב"ל (חי') 1951-07 {גרבאן נאדיה נ' המוסד לבטוח לאומי, תק-עב 2012(1), 11531 (2012)} הודיע הנתבע לתובעת כי מצבה המשפחתי עודכן לנשואה החל מיום 10.09.00, וכתוצאה מכך, החל מחודש אוקטובר 2000 אין לה זכאות להשלמת הכנסה ולגמלת שאירים ונוצר לה חוב. וכתוצאה מכך, אין לה זכאות להשלמת הכנסה ולגמלת שאירים ונוצר לה חוב.
ועוד הסביר הנתבע במכתבו לתובעת, כי די בלידת ילד והכרת האב בילד כדי ליצור נישואין על-פי הדין המוסלמי ולכן רואים בתובעת כנשואה. לתובעת נוצר חוב שנוכה בחלקו ממענק הנישואין שניתן לה על-ידי הנתבע, ואת יתרתו החל הנתבע לנכות מקצבת הילדים המגיעה לתובעת.

בתביעתה ביקשה התובעת לבטל החלטת הנתבע על ביטול זכאותה לקצבת שאירים והשלמת הכנסה וזאת עד למועד נישואיה בחודש אפריל 2007, וכמו-כן לבטל את החוב שנוצר לה ולחייב את הנתבע בהשבת הסכומים שנוכו מקצבת הילדים או מכל קצבה אחרת שהגיעה לה.

בית-הדין קבע, כי על-סמך הראיות שהוצגו בפני בית-הדין, לא עלה, בידי הנתבע להרים את הנטל ולהוכיח כי התובעת ומר גרבאן היו ידועים בציבור בתקופה הרלוונטית. הטענה להיותם של בני הזוג ידועים בציבור הועלתה כאמור רק בשלב מאוחר. הנתבע לא ניהל כל חקירה בעניין זה טרם ההחלטה על שלילת הגמלאות.

לא עלה בידי הנתבע להוכיח מחקירת התובעת ובעלה בבית-הדין כי הם התגוררו באותה כתובת קודם לנישואיהם בשנת 2007 או כי קיימו משק בית משותף. לא הוכחה כל טובת הנאה כלכלית של התובעת או שותפות כלכלית בין התובעת למר גרבאן.

בעדויות התובעת ומר גרבאן לא נמצאה הוכחה לכך שהשניים היו ידועים בציבור חרף העובדה כי הביאו 4 ילדים לעולם. התובעת טענה בעדותה, כי מוחמד לא שילם לה ולא תמך בה כלכלית ומוחמד העיד כי מערכת היחסים בינו ובין התובעת התבססה על יחסי מין בלבד. כן העיד, כי הקשר עם התובעת לא היה רציף.

3 מבין הילדים נולדו עת היה מר ג'רבאן נשוי לאישה אחרת עמה התגורר בג'סר אל זרקא, בעוד התובעת מתגוררת בחדרה. אף אם מערכת היחסים בתקופה הרלוונטית, כפי שהצטיירה מעדויותיהם של התובעת ומר ג'רבאן, נראית כבלתי-מקובלת וחריגה, עד-כדי העלאת תמיהות לא מעטות באשר לנכונות אופי הקשר לו הם טוענים, בהיעדר ולו ראשית ראיה המעידה על על חיי שיתוף וניהול משק בית משותף בתקופה הרלוונטית, למעט העובדה שלתובעת ולמר גרבאן יש 4 ילדים משותפים, קבע בית-הדין, כי אין מנוס אלא לקבוע כי היותם של השניים ידועים בציבור לא הוכחה.

לסיכום קבע בית-הדין, כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי התובעת ומר גרבאן נשואים משנת 1996, או כי היו "ידועים בציבור". מכאן שאין המדובר בסיטואציה בה יש לראות בתובעת כמי "שחזרה ונישאה" לצורך בחינת זכאותה של התובעת לקצבת השאירים או כמי שיש לה בן זוג לצורך בחינת הזכאות להשלמת הבטחת הכנסה.

13. הנתבע לא אישר תשלום מענק מוגדל לתובעת בעקבות פטירתו של בעלה המנוח ושולם לתובעת מענק פטירה בשיעור הרגיל, משלא השתלמה למנוח קצבת נכות במשך 36 חודשים טרם הפטירה
ב- ב"ל (ת"א) 4932-09 {ארד פנינה חוה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2011(2), 19268 (2011)} נקבע, כי תכלית החוק ותכלית סעיף 310 לחוק הביטוח הלאומי הוא להעמיד לנותר לאחר פטירת מקבל הקצבה "תחליף הכנסה", כזו שהיה "תלוי" בה, כזו ששולמה למנוח {36 חודשים} טרם פטירתו. עסקינן, במתן אפשרות ליצור מקור הכנסה חלופי לזה שנגדע עם הפטירה {"תקופת הסתגלות"}.

בית-הדין קבע, כי אין החוק בא להעמיד את התובעת במצב בו יכלה להיות במועד הפטירה. ההיגיון של הוראות החוק הוא, כי שיעור המענק ייגזר מגובה הקצבה ששולמה למנוח לפני הפטירה ולא למה שיכול היה לקבל, וודאי אין מקום כי ייגזר משיעור דרגת הנכות שנקבעה.

כמו-כן, אין חולק כי היוון טומן בחובו יתרונות וחסרונות. בית-הדין לא נדרש לכך, אך ציין, כי המנוח היוון את קצבתו פעמיים ועשה כן מטעמיו - הוא ולבקשתו.

ועוד הוסיף בית-הדין, כי לו עסקינן במי שנקבעה לו דרגת נכות מסויימת וויתר על זכאותו לקצבה- היה מקום לתשלום המענק לאלמנתו - שהרי לא השתלמה לו קצבה {36 חודש}, טרם פטירתו. אין שונה מצבה של התובעת גם ממי שהשתלמה לו קצבת נכות בשל נכות שדרגתה פחותה מ- 50%, כאחד מתנאי החוק, שבהצטברם בלבד - קמה הזכאות למענק.

סעיף 310(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי דן בנפטר "שהיתה משתלמת לו קצבה.." ומנגד, על-פי סעיף 310(ג) לחוק הביטוח הלאומי - נדרש כי תהא הקצבה משתלמת או שהנפטר היה זכאי לקצבת נכות שדרגתה 50% לפחות - ואין חולק כי לא כך בענייננו. משכך, משבדין נדחתה התביעה למענק כאמור לעיל {ומששולם לתובעת מענק פטירה בשיעור הרגיל} - התביעה נדחתה.

14. תביעה לקצבת שאירים - שלילת זכאותה של התובעת לקצבת שאירים בשל היותה גרה עם גבר {קשר של ידועים בציבור} - התביעה התקבלה
ב- ב"ל (חי') 1549/05 {חלי ג'ולייט נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2007(2), 4695 (2007)} נדונה תביעה לקצבת שאירים.

התובעת, ילידת 1945, התאלמנה בשנת 1991 מבעלה. התובעת מתקיימת מקצבת שאירים שהיא מקבלת מהנתבע וכן מעיריית חיפה. החל משנת 1998, או במועד סמוך לכך, החלה התובעת להתגורר עם יגאל ארז שהוא הידוע בציבור שלה. התובעת גם רכשה רכב משותף עם יגאל ארז והם מתחלקים בביטוח של הרכב ובהוצאות השוטפות להחזקתו.
בתאריך 22.10.03 הגיע לביתה של התובעת חוקר של הנתבע וחקר אותה ביחס לחייה המשותפים עם יגאל ארז. בתאריך 18.10.04 הודיע הנתבע לתובעת על דחיית תביעתה לקצבת שאירים והפסקת זכאותה לקצבת שאירים, החל מיום 01.02.98 מהמועד בו הפכה להיות הידועה בציבור של יגאל ארז.

כמו-כן הודיע הנתבע לתובעת במכתב הנ"ל, כי בשל הפסקת הקצבה, נוצר לה חוב בסך של 54,231 ש"ח שעליה להחזירו לנתבע. ביום 28.06.05 הודיע הנתבע לתובעת על ביטול החוב בסך של 54,231 ש"ח. החל מתאריך 01.03.04 - הפסיק הנתבע לשלם לתובעת קצבת שאירים. מן הראוי לציין, כי ארז יגאל הינו מובטל, ואינו מפרנס את התובעת. התובעת עצמה אינה עובדת ומתפרנסת, בין-היתר, מקצבת השאירים שמקבלת מהנתבע.

בגין דחיית תביעתה לתשלום קצבת השאירים הוגשה התביעה לבית-הדין.

בית-הדין קבע, כי משקבע המחוקק שהזכאות לקצבה פוקעת עם נישואיה מחדש של אלמנה, הרי שרק אקט הנישואים הוא זה המפקיע את זכותה לקצבה, ולא אקט אחר כלשהו, לרבות הפיכתה ל"ידועה בציבור" של אדם אחר.

לכן, משלא קבע המחוקק במפורש כי זכותה של אלמנה לקצבת שאירים פוקעת עם הפיכתה לידועתו בציבור של גבר אחר, להבדיל ממצב בו נישאה מחדש, אזי לא חלות הוראות סעיף 255(ב) לחוק הביטוח הלאומי גם על אלמנה, ככזו {ידועים בציבור}, וזכותה לקצבה נשארת בעינה.

על-כן, קבע בית-הדין, כי לאור האמור לעיל, למרות העובדה כי מר יגאל ארז הוא אכן הידוע בציבור של התובעת, לא היה צידוק משפטי לשלילת זכאותה של התובעת לקצבת שאירים.

15. זכות קצבת השאירים לבן הזוג של ידוע בציבור - התביעה התקבלה
ב- ב"ל (נצ') 1501/05 {נועה קריב נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2005(4), 3752 (2005)} הנתבע הודיע לתובעת על שלילת קצבת השאירים למפרע מיום 01.08.02, בשל היותה ידועה בציבור של מר לביא, כן הודיע הנתבע לתובעת, כי בהתאם לסעיף 255 לחוק הביטוח הלאומי, שולם לה מענק נישואים אשר ממנו נוכו קצבאות השאירים ששולמו לה, שלא כחוק, החל מתאריך 01.08.02 עד ליום 25.02.05.

התובעת היתה אשתו של מר בני קריב עד למועד פטירתו בשנת 1998. התובעת, כאלמנה, קיבלה מהנתבע קצבת שאירים. התובעת מתגוררת עם מר אליעזר לביא בביתו שבקיבוץ עין השופט כידועה בציבור שלו. ביום 01.08.02 נחתם הסכם, בין קיבוץ עין השופט ובין התובעת ובין מר אליעזר לביא.

בית-הדין קבע, כי מקום שהמחוקק מעוניין לשלול זכות לקצבת שאירים מידוע בציבור, עליו לקבוע זאת באופן מפורש וחד-משמעי. לנוכח האמור לעיל ומשלא שלל החוק באופן מפורש וברור את זכות קצבת השאירים לבן הזוג של ידוע בציבור, הרי שלא ניתן להרחיב את הוראות סעיף 255 לחוק הביטוח הלאומי גם על ידוע בציבור. לנוכח כל האמור לעיל התביעה התקבלה.