botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

מענק למי שעבד בעבודה מועדפת (סעיף 174 לחוק)

1. הדין
סעיף 174 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"174. מענק למי שעבד בעבודה מועדפת (תיקונים: התשנ"ז (מס' 5), התשנ"ט (מס' 3), התשס"א (מס' 2), התשס"ג (מס' 2), התשס"ו (מס' 3), התשס"ז, התשס"ז (מס' 7), התשע"ב (מס' 7))
(א) בסעיף זה:
"עבודה מועדפת" - עבודה במקום עבודה או בסוג עבודה כמפורט בלוח ח'; ובלבד שלגבי אדם פלוני העבודה אינה עבודה מתאימה כאמור בסעיף 165(א) ו- (ב);
"השיעור לחייל" - שיעור דמי האבטלה שהיה משתלם לחייל לפי סעיף 170(ב)(2) אילולא הוראות סעיף 168, ואולם על-אף הוראות סעיף 167(א), יחושב השיעור כאמור באחוזים מהשכר כפי שנקבע בטור א' של לוח ז'.
(ב) מבוטח שמתקיימים בו כל אלה זכאי למענק כאמור בסעיף-קטן (ג):
(1) אילו התקיים בו האמור בסעיף 163(א) הוא היה זכאי לדמי אבטלה; לעניין זה, יראו חייל כזכאי לדמי אבטלה, אף-אם-לא השלים את תקופת האכשרה כאמור בסעיף 161;
(2) הוא עבד שישה חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על-פי חוק שירות ביטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע בעבודה מועדפת והוכיח להנחת-דעתו של פקיד התביעות כי עבד כאמור בעבודה מועדפת. במניין השנתיים האמורות לא יובאו בחשבון ימים שבהם שירת המבוטח בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות המילואים, התשס"ח-2008.
(ג) המענק יהיה בסכום השווה ל- 50 אחוז מהשיעור לחייל בעד 138 ימי אבטלה, בניכוי ימי האבטלה שבעדם קיבל דמי אבטלה באחד עשר החודשים שקדמו בתכוף לתחילת העבודה המועדפת.
(ד) השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, יקבע כללים, תנאים, דרכי הוכחה וסייגים לתשלום מענק לפי סעיף זה, לרבות מענק חלקי, גם למי שעבד בעבודה מועדפת תקופה פחותה מששה חודשים; כן יקבע כאמור את המועד או המועדים לתשלום המענק, דרכי חישובו ואופן תשלומו, ובלבד שהמענק ישולם לא יאוחר מתום התקופה של שנתיים, האמורה בסעיף-קטן (ב).
(ה) הוראות סעיף זה אינן גורעות מהוראות סעיף 176.
(ו) (1) מענק, למעט מענק חלקי, בשיעור שנקבע לפי סעיף זה, ישולם למי שמתקיימים בו התנאים שבסעיף-קטן (ב), גם אם עבד בעבודה שאינה עבודה מועדפת, אם מתקיימים בו כל אלה:
(א) הוא עבד בעבודה נדרשת שהיא לגביו עבודה מתאימה כאמור בסעיף 165(א) ו- (ב);
(ב) הוא הוכיח, להנחת דעתו של פקיד התביעות, כי עבד כאמור בסעיף-קטן (ב)(2) בעבודה נדרשת;
לעניין סעיף-קטן זה, "עבודה נדרשת" - עבודה במקומות עבודה ובסוגי עבודה כמפורט בלוח ח'.
(2) השר, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לשנות או להחליף את לוח ח'.
(ז) על-אף האמור בסעיף-קטן (ו), יינתן מענק חלקי למי שהועסק בעבודה נדרשת כאמור בחלק (ד) בלוח ח', והתקיימו בו כל התנאים שבסעיף הקטן האמור, אף-אם עבר תקופה שפחתה משישה חודשים ובלבד שלא פחתה מארבעה חודשים."
תקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת), התשמ"ג-1983 קובעות כדלקמן:

"1. הגדרה
בתקנות אלה, "התקופה הקובעת" - שנתיים מיום השחרור משירות סדיר על-פי חוק שירות ביטחון, התשי"ט-1959 (נוסח משולב).

2. עבודה מועדפת
כעבודה מועדפת לעניין סעיף 127טז1 לחוק תיחשב עבודה במקומות עבודה ובסוגי עבודה כמפורט בתוספת.

3. תשלום מענק מלא
זכאי למענק לפי סעיף 127טז1(ב) לחוק, ישולם לו מענק בסכום המתקבל מהכפלת מחצית השיעור לחייל, כפי שהשיעור בתוקף ביום התשלום, ב- 138 פחות ממספר ימי האבטלה שבעדם קיבל דמי אבטלה ב- 11 החדשים שקדמו בתכוף לתחילת העבודה המועדפת המזכה במענק לראשונה.

4. זכאות למענק חלקי
זכאי כאמור בסעיף 127טז1(ב)(1) לחוק, ישולם לו מענק חלקי, אם מתקיים בו אחד מאלה:
(1) הוא עבד בעבודה מועדפת שהציעה לו לשכת התעסוקה 25 ימי עבודה רצופים לפחות תוך 21 החדשים הראשונים של התקופה הקובעת;
(2) הוא עבד ברציפות בעבודה מועדפת שהציעה לו לשכת התעסוקה ב- 3 החדשים האחרונים של התקופה הקובעת.


5. חישוב תקופת עבודה
(א) הפסיק אדם לעבוד בעבודה מועדפת בשל שירות מילואים או בשל מחלה או בשל אבל במשפחה, תצורף תקופת עבודתו בעבודה מועדפת עובר להפסקה, לתקופת עבודה מועדפת אחרי ההפסקה, ובלבד שחזר ועבד בעבודה מועדפת 7 ימים מיום שחרורו משירות המילואים או מיום החלמתו או מיום סיום ימי האבל, לפי העניין.
(ב) בחישוב תקופת העבודה המזכה במענק לא תובא בחשבון תקופת עבודה שלאחר תום התקופה הקובעת.
(ג) עבד אדם שבוע עבודה מלא במקום עבודה שנהוג בו לעבוד 5 ימים בשבוע, יראו לעניין חישוב תקופת העבודה המזכה במענק כאילו עבד 6 ימים באותו שבוע.

6. חישוב מענק חלקי
(א) עבד אדם בעבודה מועדפת תקופה המזכה אותו במענק חלקי כאמור בתקנה 4, ישולם לו מענק בסכום המתקבל מחלוקת המענק המחושב כאמור בתקנה 3 ב- 150 כפול במספר ימי העבודה בעבודה המועדפת.
(ב) שולם לזכאי מענק חלקי ולאחר-מכן שוב עבד בעבודה מועדפת תקופה המזכה אותו במענק חלקי לפי תקנה 4(1), ישולם לו מענק חלקי חדש בעד תקופת עבודתו הנוספת שיחושב לפי תקנת-משנה (א), ובלבד שמספר ימי העבודה שבעדם ישולמו המענקים לאותו זכאי לא יעלה על 150 בסך הכל.

6א. (פקעה)

7. מועדים להגשת התביעה
תביעה למענק תוגש:
(1) במענק מלא - בתום תקופת העבודה המזכה במענק, אף-אם התובע ממשיך לעבוד בעבודה המועדפת;
(2) לפי תקנה 4(1) - בתום ששה חדשים מיום שהתובע החל את עבודתו בעבודה המועדפת המזכה במענק או בתום התקופה הקובעת, לפי המוקדם;
(3) לפי תקנה 4(2) - בתום התקופה הקובעת.

8. (בוטלה)

9. תחילה
תחילתן של תקנות אלה ביום י"ח בחשון התשמ"ג (4 בנובמבר 1982).

2. כללי
הזכאות למענק עבודה מועדפת מעוגנת בהוראת סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי, על-פי הוראת הסעיף, על המבוטח, שהוא חייל משוחרר משירות סדיר, לעבוד בעבודה שהוגדרה כעבודה מועדפת, במשך 6 חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום שחרורו.

על תכלית הוראת החוק בדבר תשלום המענק ניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק לפיהם:

"החוק המוצע נועד לעודד חיילים משוחררים במשך שנתיים מיום שחרורם מהשירות הסדיר, להשתלב במקומות ובסוגי עבודה שייקבעו כעבודה מועדפת, מתוך התחשבות בצרכי המשק. חייל משוחרר שייענה להצעת שירות התעסוקה ויעבוד בעבודה מועדפת כאמור, יהיה זכאי למענק.

תשלום מענק זה יהווה תמריץ לחייל משוחרר לצאת לעבודה שאינה "עבודה מתאימה" כמשמעותה בחוק אך מאידך היא עבודה מועדפת לצרכי המשק, וזאת במקום לקבל דמי אבטלה להם הוא זכאי."
{הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 48), התשמ"ב-1982, ה"ח 1592}
תכליתו של סעיף 174 קיבלה לא פעם ביטוי בפסיקת בית-הדין, בציינו כי התכלית הינה "לעודד חיילים משוחררים לאחר שירות החובה, שנכפה עליהם מכוח חוק שירות הביטחון, להשתלב במקומות ובסוגי עבודה שנקבעו כעבודה מועדפת, מתוך התחשבות בצורכי המשק" {ב"ל 20344/97 המוסד לביטוח לאומי נ' מלכה אלון, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.08.99); עב"ל 1188/04 המוסד לביטוח לאומי נ' חורי ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (15.02.05)}.

למעט ציון התקופה בת 6 חודשים אותה על החייל המשוחרר למלא על-מנת לזכות במענק, אין בהוראת החוק קביעה בדבר מספר ימי העבודה, מספר שעות העבודה או היקף המשרה הנדרשים לעניין הזכאות. לשאלה זו נמצא מענה בפסיקת בית-המשפט הנסמכת על התכלית העומדת ביסוד תשלום המענק.

בפסיקת בית-המשפט נקבע כי שתכלית מתן מענק העבודה המועדפת או הנדרשת, הינה הפניית חיילים משוחררים לעבודה בסוגי העבודות ובמקומות העבודה, כמפורט בתקנות ובלוח ח', החסרים עובדים, נוכח נחיצות ביצוע אותן עבודות באותם מקומות למשק המדינה וכלכלתה - בחינת ימי העבודה ושעות העבודה במשך תקופת העבודה המועדפת או הנדרשת, צריכה להיקבע בעיקרו-של-דבר, לאור האופן בו עובד רגיל היה עובד במשך תקופה בת שישה חודשים באותה עבודה ובאותו ענף {עב"ל 314/99 המוסד לביטוח לאומי נ' מיכל גוטמן (היימן), פורסם באתר האינטרנט נבו (07.11.02) (להלן: "פרשת גוטמן")}.

הזכאות למענק עבודה מועדפת קמה למי שמועסק בה במשך 6 חודשים לפחות במתכונת של ימי עבודה מלאים, כמקובל באותו ענף ובאותו מקום עבודה.

הגיון הדברים מלמד שמענק ניתן למי שמועסק בעבודה מועדפת משך תקופת הזמן הקבועה בחוק; אך במתכונת של ימי עבודה מלאים. אכן, בענפים שונים של עבודה יכול משכו של יום העבודה להיות שונה, בהתחשב בטיב העבודה, בשעות העבודה {עבודת יום או עבודת לילה} בסוג העבודה וכיוצאים באלה פרמטרים.
בפסיקת בית-הדין נקבע כי בחינת ימי העבודה ושעות העבודה במשך תקופת העבודה המועדפת או הנדרשת, צריכה להיקבע בעיקרו-של-דבר לאור האופן בו עובד רגיל היה עובד במשך תקופה בת שישה חודשים באותה עבודה ובאותו ענף.

פשיטא שפסיקה זו מדברת על מציאות ריאלית הרווחת בכל ענף וענף ואין הפסיקה מכוונת לאפשר יצירת "ענפי" עבודה מקומית ומיוחדים לקהילה נתונה" {עב"ל 198/05 המוסד לביטוח לאומי נ' יסמין אמיר ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (25.01.06)}.

סעיף 174 לחוק נכלל בסימן ג' לחוק שעניינו ביטוח אבטלה. החוק בפרק ביטוח אבטלה בא למצוא מזור לאלה שבעל-כורחם נותרו ללא תעסוקה.

הרקע לחקיקת פרק ביטוח אבטלה הוא מצב התעסוקה בישראל. מובטל מוגדר בחוק בזו הלשון: "רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור".

לשונו ותכליתו של החוק בפרק ביטוח אבטלה היא מציאת מקומות עבודה למובטלים בתוך ישראל ולא מחוצה לה, ותשלום דמי אבטלה למי ששירות התעסוקה לא מצא לו עבודה מתאימה.

זו הסיבה שתהליך מציאת העבודה ותשלום דמי האבטלה קשור עם שירות התעסוקה, שאמון, מן הסתם, למצוא למובטלים מקומות עבודה בישראל ולא מחוצה לה.

אין זה מתקבל על הדעת שישראל תפתור את בעיית האבטלה שלה על-ידי יבוא מקומות עבודה מחוץ לארץ ויצוא מובטלים למקומות עבודה בחו"ל. כמובן שיתכנו מקרים בעיקר במשימות לאומיות, שהיחס לעבודה בחו"ל יהיה שווה ליחס לעבודה בישראל מבחינת הזכויות על-פי החוק.

כאמור, סעיף 174 לחוק נמצא בפרק ביטוח אבטלה שבחוק, והתכלית שלו שלובה בתכלית הכללית של פרק ביטוח אבטלה שבחוק {עב"ל 30310-11-12 מור עינטוב נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2014(3), 326 (2014)}.

הזכאות למענק עבודה ניתנת רק על-פי הוראות החוק. החוק והוא בלבד מהווה מקור לקביעת זכויות וחובות.

על-פי סעיף 174(א) לחוק העבודה "מועדפת" מוגדרת "עבודה במקום עבודה או בסוג עבודה שקבע השר" בתקנות.

על-פי התוספת לתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת), התשמ"ג-1983, עבודה מועדפת לעניין סעיף 174 לחוק תחשב - "עבודה במפעל תעשיה, מלאכה ותידלוק".

ככל שמדובר בעובד בלתי-מקצועי עבודה במפעלים שכאלה תיחשב לעבודה מועדפת, אם הוא עבד "בתעשיית המזון, הטקסטיל ובתעשיות אחרות, לרבות עבודה בתחנות דלק, הפעלת מכונות ועבודות נקיון ולמעט עבודה פקידותית".

על-פי 174(ב) לחוק, קמה הזכאות למענק עבודה מועדפת לעובד בעבודה מועדפת שישה חודשים לפחות במשך השנתיים שלאחר שחרורו משירות סדיר אילו הוא היה זכאי לדמי אבטלה.

הזכאות לדמי אבטלה, ככל שמדובר בשנה השניה שלאחר השחרור משירות סדיר - קמה אך ורק למבוטח שצבר תקופת אכשרה על-פי סעיף 161 לחוק, דהיינו - 150 ימי עבודה מתוך 360 ימים מהיות המערער לעניינינו עובד ששכרו מבוסס על בסיס יומי. על-פי סעיף 161(ג)(2) לחוק, ימי המילואים נכללים בתקופת האכשרה {עב"ל 1013/00 כץ אלכס נ' המוסד לבטוח לאומי, תק-אר 2001(4), 10 (2001)}.

3. אתרי גידול חקלאיים
האם יש לקרוא קיומו של תנאי בלתי-כתוב בסעיף 174 לחוק הביטוח הדורש ביצוע העבודה בפועל בשטח ישראל כתנאי לקבלת המענק?

מלשון דברי ההסבר להצעת חוק הביטוח הלאומי {(תיקון מס' 48), התשמ"ב-1982, הצ"ח 1592, מיום 19.07. 82, עמ' 240-241} אנו למדים כי "החוק המוצע נועד לעודד חיילים משוחררים במשך שנתיים מיום שחרורם מהשירות הסדיר, להשתלב במקומות ובסוגי עבודה שייקבעו כעבודה מועדפת, מתוך התחשבות בצרכי המשק. חייל משוחרר שייענה להצעת שירות התעסוקה ויעבוד בעבודה מועדפת כאמור, יהיה זכאי למענק.

תשלום מענק זה יהווה תמריץ לחייל משוחרר לצאת לעבודה שאינה "עבודה מתאימה" כמשמעותה בחוק אך מאידך היא מועדפת לצרכי משק, וזאת במקום לקבל דמי אבטלה להם הוא זכאי.

כפי שעולה מהצעת החוק מטרת החוק כפולה. לעודד חיילים משוחררים בתקופה הסמוכה למועד שחרורם, לעבוד בסוגי עבודה ובמקומות עבודה שנקבעו בחוק גם אם אינם בבחינת עבודה מתאימה לגביהם, וגם אם הינן עבודות מתאימות {סעיף 174(ו)(1) לחוק שעניינו עבודה נדרשת} תוך התחשבות בצרכי המשק הישראלי.

המחוקק הוא שקבע בלוח ח' את סוגי העבודות ומקומות העבודה לפי צרכי המשק הישראלי. הרשימה המופיעה בלוח ח' כוללת את סוגי העבודות הנדרשות והמועדפות על-ידי המשק הישראלי המשווע בהן לידיים עובדות ישראליות, גם כדי לא להזדקק לעובדים זרים.

בדברי הכנסת להצעת החוק צויין במפורש שהכוונה בחוק המוצע היא למצוא פתרון לחוסר ידיים עובדות לעבודות חיוניות למשק הישראלי. בין השאר מובאים בדברי הכנסת נתונים חיוביים המתייחסים לגידול בתעסוקת חיילים משוחררים בעבודות חיוניות כמו קטיף, בניין ותעשיה בעקבות תיקון קודם לחוק בנושא זה אשר תגמל חיילים משוחררים. ברור כשמש בצהריים שמדובר בעבודות חיוניות למשק הישראלי בישראל ולא מחוצה לה.

המעיין ברשימה זו של העבודות הכלולות בלוח ח' חייב להגיע למסקנה שמדובר בעבודות בישראל בלבד. לעבודות אלה צריך להגיע החייל המשוחרר באמצעות שירות התעסוקה המכוון כמובן למקומות עבודה בישראל.

כדי להתגבר על האבטלה בישראל שהיא משימה כלכלית ראשונה במעלה, יש להפנות עובדים למקומות עבודה בישראל, ודאי באותן עבודות שהמחוקק ראה אותן כעבודות שהמשק הישראלי בישראל זקוק בהן לעובדים בשל מחסור בידיים עובדות, ולכן ביקש להפנות אליהן חיילים משוחררים. אם ישאל השואל, מהם צרכי המשק בישראל, תהא התשובה אותם סוגי העבודה ומקומות העבודה המופיעים בלוח ח'. תכלית זו באה גם לידי ביטוי בפסיקת בית-הדין {ראה פרשת גוטמן לעיל}.

כך ב- עב"ל (ארצי) 20165/97 {סטניסלב מנביץ נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.03.00)} נקבע כי מבחינת תכלית החוק לא די בעצם עשיית העבודה המועדפת. יש הכרח כי אותה עבודה תבוצע במקום עבודה שחסרים בו עובדים על-פי צרכי המשק ואין זו דרישה פורמליסטית כלל. מלצר במסעדה למשל לא זכאי למענק להבדיל ממלצר בבית-מלון, בשל צרכי המשק להפניית אנשים-לבתי-המלון.

בנוסף ב- עב"ל (ארצי) 40064-05-11 {גילרון אלון - המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.09.12)} נקבע כי יש לבחון האם מתקיימת תכלית החוק ביחס לעבודת המערער וביחס למקומות בהם עבד, היינו האם מדובר במקומות שיש לתמרץ עובדים לעבוד בהם כיוון שבשל אופי העבודה או בשל מיקומם הפכו להיות פחות מבוקשים מחד, ומאידך הינם נחוצים למשק המדינה וכלכלתה.

ודוק, אין די בכך שאופי העבודה יהא "חקלאי", שכן אם העבודה התבצעה במקום שאינו "אתר גידול חקלאי", כי אז לא תוכר העבודה כעבודה מועדפת, שכן לא מתקיימת תכלית החוק באותו מקום עבודה".

ב- עב"ל (ארצי) 1188/04 {המוסד לביטוח לאומי נ' דן חורי, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.02.05) (להלן: "עניין דן חורי")} נקבע כי עבודה בגינות באוניברסיטת תל-אביב ובסביון הינה עבודה במקומות בהם אין מחסור בידיים עובדות המצדיק את תשלום המענק, מה גם שעבודה בגינות ציבוריות איננה עבודה באתרי גידול חקלאיים.

ב- ב"ל (נצ') 315161-04-13 {יוסי הלפרין נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.10.14)} נקבע כי מאחר ואין חולק שהתובע החל לעבוד בחודש יולי 2010, כלומר בתוך שנה מיום שחרורו משירות חובה, כך שהוא החל לעבוד בעת שהיה זכאי לדמי אבטלה, הרי המחלוקת היא רק בדבר השאלה אם תקופת עבודתו מפברואר עד אוגוסט 2011 היתה אמורה להיחשב כעבודה בהיקף משרה מספיק.

משנקבע שאכן-כך הוא ומשנקבע כי אין המדובר בהעסקה פיקטיבית שנועדה אך ורק לצורך קבלת המענק ועל-פי פירוט השעות, כי התובע עבד בחלק מהתקופה ימים מלאים ואף בשבתות וחגים, וזאת אף מעבר למה שמקובל בענף החקלאות ובשים-לב לכך כי ההיעדרויות מהעבודה לא חרגו מהמקובל, הרי שבשים-לב לנסיבות המיוחדות שפורטו, נקבע כי יהיה נכון יהיה לקבל את התביעה.

4. עבודה בתחנת דלק
ב- עב"ל 30310-11-12 {מור עינטוב נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2014(3), 326 (2014)} נקבע כי התכלית העומדת ביסוד תשלום מענק עבודה מועדפת לחייל המשוחרר, שהיא לעודד חיילים משוחררים לאחר שירות החובה, להשתלב בסוגי עבודות, תוך התחשבות בצורכי המשק.
אין לפרש את הנחיות פסיקת בית-הדין כך שעל היקף עבודתו של החייל המשוחרר לענות על המקובל במקום העבודה וגם על המקובל בענף בכלל, ככל שקיים פער בין השניים.

כרגיל בבחינת הזכאות לגמלה, וודאי כך לעניין הזכאות למענק, לגביה אין קביעה מפורשת לעניין היקף העבודה הנדרש, בחינת הזכאות צריכה להיערך בסבירות ובמידתיות, כשהמקובל באותו ענף ובאותו מקום עבודה משמשים אמות-מידה לבחינת הזכאות.

בין הוראות החוק כמו גם בפסיקה, אין דרישה כי העיסוק בעבודה המועדפת צריך להיות עיסוקו העיקרי של החייל המשוחרר.

לא מן הנמנע שלצד עבודתו יקדיש החייל המשוחרר חלק ניכר מזמנו ללימודים או לעיסוק אחר, וזאת כל עוד הוא עומד בדרישות החוק והפסיקה כפי שפירשה אותו, לעניין הזכאות.

במקרה הנדון, בבחינת השאלה בדבר זכאות המערערת למענק, מן ההיבט של היקף שעות עבודתה, ודאי יש חשיבות למקובל בענף תחנות הדלק ובתחנה שבה הועסקה.

יום עבודה רגיל כמקובל בתחנות הדלק הוא בן 8 שעות עבודה, על פני הדברים אין מדובר כאן במתכונת העסקה פיקטיבית, כי אם בהעסקה בפועל, על פני משמרות כפי שקבעה הנהלת התחנה, ולפי צרכיה, לרבות נוכח העסקת חיילים משוחררים נוספים, שביקשו לממש זכאותם למענק.

כשבמרבית חודשי עבודתה בתחנת מעלה אדומים עבדה המערערת בהיקף משרה שהוא נמוך משמעותית, וזאת, אף בהשוואה למקובל בתחנה זו, מקובלת עלינו מסקנתו של בית-הדין האיזורי כי לא התקיים במערערת הדרוש על-מנת לראותה כמי שעבדה במשרה מלאה כמקובל במקום העבודה. בהתאם לכך, דין הערעור להידחות.
5. גינון כ"עבודה מועדפת"
ב- עב"ל 40064-05-11 {גילרון אלון נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2012(3), 635 (2012)} נקבע כי סעיף 174(א) לחוק מגדיר מהי עבודה מועדפת, התכלית העומדת בבסיס ההכרה בעבודה כלשהי כ"עבודה מועדפת", בשלה מוענקת לעובד זכות לקבל מענק, הינה עידוד הפניית חיילים משוחררים להשתלבות בסוגי עבודות, בלתי-מקצועיות בעיקר, בשל נחיצותן למשק המדינה וכלכלתה, במקומות עבודה ובענפי עבודה הסובלים ממחסור כרוני בעובדים {עב"ל (ארצי) 630/05 יפית עיני נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.09.07) (להלן: "עניין יפית עיני")}.

כמו-כן נקבע, כי כאשר נבדקת זכאותו של פלוני לקבלת מענק בגין עבודה מועדפת, יש לבחון הן את טיב עבודתו והן את טיבו של מקום עבודתו.

במקרה הנדון, לא ניתן לראות בגינות ציבוריות המצויות באוניברסיטת תל-אביב או בסביון "אתר גידול חקלאי", או מקומות "חקלאיים" באופיים, מדובר לכל היותר בגינות נוי שאינן משמשות לצורך חקלאי, גידול הצמחים בהן נעשה לצרכי נוי והוא מהווה חלק ממערך שיפור פני העיר ותחזוקתם.

העובדה כי מדובר בגינות ציבוריות הינה אגבית ובאותו אופן יכולנו להתייחס לגינון בגינות פרטיות שאף הוא ברגיל נעשה לצורכי נוי ותחזוקה ולא לצרכי חקלאות.

העובדה ש"גינון" מוגדר כחלק מענף החקלאות הן בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה, הן בצו ההרחבה בענף החקלאות והן באתר האינטרנט של המוסד, אף היא לא מסייעת לו, שכן אין הדבר משנה את העובדה שהמקום בו בוצעה עבודת הגינון אינו "אתר גידול חקלאי".

הסתמכות המערער על הפרסום של המוסד באתר האינטרנט שלו, אינה יכולה להוות מקור לזכויות וחובות. בעניין זה נפסק כבר כי התנהגות או מחדל של המוסד לביטוח לאומי ושל פקידיו וכן מסירה והעברת מידע מהם בעל-פה, בכתב או בכל אמצעי אחר, אינם מהווים תחליף לחוק, ומכאן שאינם יוצרים עילה שאינה קיימת מכוח החוק {עב"ל (ארצי) 1013/00 כץ אלכס נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.12.01); עב"ל (ארצי) 1665709-10 כוכבה סבן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.10.11); עב"ל 677/08 מריאנה ברש נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.06.09)}.

על המוסד להקפיד כי הפרסום באתר האינטרנט שלו ישקף נאמנה את הזכויות הקבועות בחוק, שכן, כמו במקרה שלפנינו, אדם בוחר לעבוד בעבודה מסויימת בשל ההטבות בצידה, ויתכן שלא היה עובד בעבודה זו אם היה יודע לבטח כי לא יקבל את ההטבות. על המוסד לדאוג כי המידע המופיע באתר יהיה עדכני ומהימן במיוחד כאשר בימים אלה, אתר האינטרנט הוא כלי המידע הנגיש ביותר לציבור, הערעור נדחה.

6. בודקת תוכנה באתר רפאל
ב- עב"ל 5592-06-11 {מורן טל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2012(3), 500 (2012)} נדון ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האיזורי בו נדחתה תביעתה של המערערת לתשלום מענק עבודה מועדפת/נדרשת.

נקבע הזכאות למענק קבועה בסעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי, אשר בהגדרת "עבודה מועדפת" בו מפנה לעבודה במקום או בסוג המפורט בלוח ח'.

התכלית היא לעודד הפניית חיילים משוחררים להשתלב בסוגי עבודות, בלתי-מקצועיות בעיקר, בשל נחיצותן למשק המדינה ולכלכלתה, במקומות עבודה ובענפי עבודה הסובלים ממחסור כרוני של עובדים.

כמו-כן, אחת ממטרות החוק היא לתמרץ חיילים משוחררים להשתלב בשוק העבודה ולמנוע את כניסתם למעגל האבטלה. לצורך יישומו של החוק נדרש בית-הדין לבחון את אופי העבודה ואת טיבו של מקום העבודה {עניין יפית עיני; עניין דן חורי); עניין גוטמן}.

7. הפניית החייל ל"עבודה מועדפת" - האחריות על הגורם המפנה
ב- עב"ל 20388/97 {המוסד לביטוח לאומי נ' חיים ראובן, תק-אר 2004(4), 509 (2004) (להלן: "עניין ראובן")} נקבע כי חייל משוחרר המבקש לעבוד בעבודה מועדפת על-מנת לקבל את המענק המיוחד חייב אם-כן לעבוד בעבודה ששירות התעסוקה מפנה אותו אליה כעבודה מועדפת.

הפניית שירות התעסוקה יכול שתהא מראש ויכול גם שתהא בדיעבד. הגדרת עבודה מועדפת על-פי התוספת לתקנות צריכה להנחות את שירות התעסוקה בהפנותו את החייל המשוחרר. בר-הפלוגתא של החייל המשוחרר באשר לקביעה מהי עבודה מועדפת הוא שירות התעסוקה. הוא זה שמגדיר מהי עבודה מועדפת ומחליט האם החייל עובד או עבד בעבודה מועדפת. המוסד לביטוח לאומי הוא אך המבצע את התשלום, המתגמל. החייל לא מופנה על-ידי המוסד לביטוח לאומי לעבודה מועדפת.

הקשר היחיד של החייל עם המוסד לביטוח לאומי הוא לאחר סיום העבודה כאשר הוא פונה לקבלת הגמלה.

ההגדרה אם-כן של עבודה מועדפת מוטלת על-פי התקנות על שירות התעסוקה. לא על החייל מוטלת החובה לבדוק את התוספת לתקנות ולקבוע האם אותה עבודה אליה הופנה על-ידי שירות התעסוקה ושהוגדרה על-ידי שירות התעסוקה כעבודה מועדפת אכן ממלאה אחר אותה תוספת לתקנות.

אם לא תאמר כך, הרי על-מנת למנוע את דחיית תביעתו לגמלה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, יהא על כל חייל שנשלח לעבודה מועדפת על-ידי שירות התעסוקה, לפנות לבית-הדין לעבודה בבקשה לפסק-דין הצהרתי שיצהיר כי העבודה אליה נשלח החייל על-ידי שירות התעסוקה מתאימה לאמור בתוספת, שמא טעה שירות התעסוקה והציג בפניו מצג מוטעה.

מעבר לאמור, היינו לכך שאין לחייל המשוחרר דבר עם המוסד לביטוח לאומי באשר להפנייתו לעבודה מועדפת.

כל גוף שלטוני רשאי לפעול במסגרת סמכויותיו בלבד. זהו העיקרון של חוקיות המינהל. הצד השני של המטבע הוא האזרח שציפייתו הסבירה היא שהמינהל יפעל כלפיו במסגרת החוק בלבד.

בצד עקרון החוקתיות התוחם את פעולות המינהל, מצויה חזקת הכשרות של פעולות המינהל. זוהי חזקה שכל פעולה מינהלית נעשתה כדין. זוהי חזקה פרשנית הניתנת לסתירה.

עם-זאת כאשר מבקשים לסתור כלל זה יש לקחת בחשבון כלל פרשני נוסף. לפי כלל זה יש לתת לחוק במידת האפשר את הפרשנות שהגוף המינהלי הממונה על ביצועו נותן לו.

הספרות המשפטית ציינה כי הפרשנות לסמכות, כפי שהיא ניתנת על-ידי הרשות המינהלית, היא בעלת משקל רב.

ראשית, היא מחייבת את הרשות עצמה, כשם שהנחיות עצמיות מחייבות אותה. הווי אומר, אם הרשות אימצה לעצמה פרשנות מסויימת במקרה אחד, עליה לנהוג לפי אותה פרשנות גם במקרים דומים, ולו רק בשל אקרון השוויון.

במיוחד כך כלפי אדם שהסתמך על פרשנות זאת, תכנן צעדיו בהתאם ושינה מצבו לרעה.

האזרח אם-כן רשאי לסמוך על הפרשנות שהרשות המינהלית נותנת. גם בתי-המשפט, שלהם כמובן הסמכות לפרש את החוקים ואין הם מחוייבים בפרשנות של הרשות המינהלית או היועץ המשפטי, נותנים משקל לפרשנות זו של הרשות המינהלית.

ברי אם-כן שהאזרח יכול לסמוך על הפרשנות שנתן הגוף המינהלי. מאחר והרשות המינהלית שהיא בר הפלוגתא של האזרח, בענייננו החייל המשוחרר, בשאלת ההפניה לעבודה מועדפת, היא שירות התעסוקה, הרי שהיא זו המוסמכת לקבוע בשם המדינה מהי עבודה מועדפת. אין בכך כמובן, לומר שבית-המשפט אינו מסומך לבקר ביקורת שיפוטית את פרשנות הרשות, אך לא המוסד לביטוח לאומי הוא המפרש מבחינתו של האזרח.

מבחינתו של החייל המשוחרר שירות התעסוקה והמוסד לביטוח לאומי הם שלוחותיה של המדינה במובנה הרחב.

אין המדינה יכולה לדבר אל האזרח בשני קולות. כך פסק { Lord Denning בעניין Robertson v. Minister of Pensions ((1949) 1K.B. 227). Lord Denning} עשה שימוש בתורת ההשתק על-מנת להגן על האזרח מפני החלטות מטעות של גופים שלטוניים.

באותו עניין נדון מצג של משרד המלחמה שהודיע לחייל נכה כי נכותו הוכרה כנובעת משירותו הצבאי. התברר לימים שלגבי אותה נכות לא משרד המלחמה הוא המוסמך אלא מיניסטריון הפנסיה. מיניסטריון הפנסיה קבע כי לא מדובר בנכות כתוצאה משירותו הצבאי של החייל.

החייל, שסמך על המצג של משרד המלחמה, לא ביקש חוות-דעת רפואית. משבא מיניסטריון הפנסיה, הוא הגוף השלטוני בעל הסמכות, לשנות את התוצאה, קבע הלורד דנינג שהמדינה, הכתר, מנועה מלעשות זאת. הוא פסק שהכתר כבול למכתבו של הגוף השלטוני שהמתיימר להיות בעל הסמכות.
היינו, למרות שלמשרד המלחמה לא היתה סמכות על-פי דין לקבוע את זכויותיו של החייל לפנסיה, פסק הלורד דנינג כי המדינה מושתקת מלטעון שחוות-דעתו של משרד המלחמה לא היתה נכונה. הוא פסק שהכתר כבול על-ידי מכתבו של משרד המלחמה. שתי דוקטרינות עולות מפסק-דינו של הלורד דנינג. האחת, שהבטחות הניתנות על-מנת שיפעלו על פיהן, והלכה למעשה האזרח פועל על פיהן, כובלות את השלטון.

השניה, כאשר זרוע מסויימת של הממשלה מניחה מתוך טעות שהיא בעלת סמכות לבצע פעולה משפטית מסויימת, האזרח רשאי להניח שיש לאותה זרוע שלטונית סמכות. בכך דחה הלורד דנינג את ההנחה שתורת ההשתק אינה כובלת את המדינה, דוקטרינה שממילא התנפצה מזה זמן.

כן דחה הלורד דנינג את הדעה שהמדינה אינה יכולה לכבול את פעילותה העתידית של הרשות המבצעת {H.W.R. Admunustratuve Law Wade (מהדורה חמישית, אוקספורד, 1982), 342}.

היינו, גם כאשר זרוע שלטונית שפעלה בעניין בו לא היתה מוסמכת, מסרה אינפורמציה מסויימת לאזרח וזה שינה את מצבו לרעה, מושתקת המדינה מלטעון שהמצב המשפטי שונה. המדינה אם-כן אינה יכולה לדבר בשני קולות.

במאמרו, Estoppel by Representation in Administrative Law סוקר Joshua Thomson את שינוי הגישה באנגליה לגבי השתק על-ידי המדינה. מסקנתו היא שהשתק צריך שיפעל בצורה שווה לגבי המדינה כמו לגבי הפרט. הוא צריך לחול לגבי פעולות סטטוטוריות של השלטון אלא-אם-כן הוא פוגע באופן מובהק באינטרס ציבורי {Federal Law Review, University of Western Australia}. בעניין Robertson v. Minister of Pensions ציין הלורד דנינג:

"Whenever government officers, in their dealings with a subject, take on themselves to assume authority in a matter with which he is concerned, the subject is entitled to rely on their having the authority which they assume. He does not know and cannot be expected to know the limits of their authority, and he ought not to suffer if they exceed it."

כך כאשר גוף ציבורי מתיימר לפעול מתוך סמכות כאשר למעשה אין לו סמכות. הדבר בוודאי נכון כאשר גוף שלטוני פועל במסגרת סמכותו, כמו המקרה בו אנו דנים לגבי סמכותו של שירות התעסוקה.

ניתן לראות במקרה הנדון, כי כאשר האזרח לא שינה את מצבו לרעה ויש לו רק אינטרס הסתמכות שהשפעתו פסיכולוגית בלבד, כאשר האזרח שינה את מצבו לרעה ויש לו אינטרס ציפיה, שהפרתו גורמת לו נזק של ממש, הדבר נובע מדרישת תום-הלב.

כאשר האזרח משנה את מצבו לרעה, מידת תום-הלב דורשת כי השלטון יקיים את הבטחתו ולא הפרט ישא בתוצאות טעותו של השלטון אלא תוצאות הטעות יתפזרו על הציבור כולו.

על מקרה בו השלטון פעל פעולה בלתי-חוקית וביקש לאחר-מכן שלא לשאת בתוצאותיה אלא להתנער ממנה בגין אי-חוקיותה, עמד בית-המשפט ב- ע"א 1188/92 {הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים נ' גלעד ברעלי, פורסם באתר האינרטנט נבו (10.04.95)} בו נדון עניין שגלעד ברעלי התגורר בבניין באיזור שיועד להיות שמורת טבע.

הוועדה המקומית לתכנון ובניה אישרה למר גלעד שימוש חורג. לימים תוכנן כביש מהיר ליד ביתו. מר ברעלי תבע פיצויים בגין בניית אותו כביש בסמוך לבית מגוריו. הוועדה המקומית לתכנון ובניה מצאה שהאישור שניתן למר ברעלי בזמנו אינו חוקי. משכך טענה שלמעשה אין למר ברעלי אישור למגורים באותו בניין, ועל-כן אין הוא זכאי לפיצויים. בית-המשפט פסק שמר ברעלי זכאי לפיצויים, ונימק זאת בין השאר בכך:

"טענת המערערת בעניין זה מעוררת תמיהה. אם היא צודקת בטענתה, אין היא אלא מאשימה את עצמה, ולא רק בסדרי מינהל גרועים, אלא גם בהתנהגות בניגוד לחוק. ולא די בכך.

המערערת אינה מעלה טענה זאת כדי לומר חטאתי, אלא כיוון שהיא מבקשת לצאת נשכרת מן החטא. לטענתה המשיב, הוא ולא היא, צריך לשלם את המחיר על חטא שלא חטא: התנהגות בלתי-חוקית שלה, בעניין שהיה בשעתו כולו בידיה, אמורה לשמש אותה עכשיו כטעם לפטור אותה מתשלום פיצויים למשיב. האם אלה הם פני הצדק? והרי רשות מינהלית אמורה לפעול לאור עקרונות היסוד של שיטת המשפט, ועקרונות אלה כוללים, כמאמר בית-המשפט, "עקרונות של שוויון, צדק, מוסר"."

רשות מינהלית היא, כידוע, נאמן של הציבור. הנאמנות הציבורית, כמו הנאמנות הפרטית, היא מקור הן לכוח והן לאחריות. האחריות מחייבת איפוק והגינות בהפעלת הכוח. בין-היתר, יש נסיבות בהן טוב תעשה הרשות המינהלית אם תימנע מלהעלות בפני בית-המשפט טענות מסויימות, אפילו יש להן יסוד בדין, אם אין הן מתיישבות עם עקרונות יסוד של מינהל תקין או סותרות באופן ברור את מידת הצדק.

סעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 דורשים משא-ומתן וביצוע חוזה בתום-לב. סעיף 61(ב) לחוק מחיל את הוראות החוק גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה.

נחזור למקרה הנדון בעניין ראובן, שירות התעסוקה פעל במסגרת סמכותו, והוא הקובע מהי עבודה מועדפת. המוסד לביטוח לאומי אינו בר-פלוגתא של החייל המשוחרר לצורך הגדרת עבודה מועדפת, אלא רק לצורך תשלום הגמלה, אם החייל אכן עבד תקופה מתאימה בעבודה שהוגדרה על-ידי שירות התעסוקה כעבודה מועדפת.

המוסד לביטוח לאומי, ברצותו למנוע טעויות, יתאם את המדיניות עם לשכת התעסוקה, אם רצונו בכך. הוא גם יכול לחזור בתביעת שיפוי אל שירות התעסוקה, אך לא החייל המשוחרר צריך לבחון את שירות התעסוקה ולברר האם אכן השירות פועל על-פי התקנות. אין מקום לערב את האזרח בחילוקי-הדעות בין שני המוסדות - המוסד לביטוח לאומי ושירות התעסוקה - באשר לפרשנות התקנות.

משהמדינה אינה מדברת בשני קולות, על היועץ המשפטי לממשלה לעשות לתאום דרכי הפעולה בין שני המוסדות - שירות התעסוקה והמוסד לביטוח לאומי. על-כן , הערעור נדחה.

ב- ב"ל (ב"ש) 45883-03-13 {נאורה וויליאמס נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.01.15)} נדונה השאלה מהו היקף המשרה הנדרש לצורך קבלת מענק לחייל משוחרר, בחינת ימי העבודה ובעיקר שעות העבודה בתקופת העבודה המועדפת, נקבעת לפי האופן שבו עובד רגיל היה עובד במשך תקופה בת שישה חודשים באותה עבודה ובאותו ענף, ברי כי עובד העובד באופן חלקי ולשם הדוגמה, שעה בכל חודש, לא יתקבל על הדעת כי עבודה זו תיחשב כעונה על דרישת החוק לעניין משך תקופת העבודה.

8. חבר קיבוץ העובד בעבודה מועדפת כדין
ב- עב"ל 20037/98 {המוסד לביטוח לאומי נ' ירון שחם, תק-אר 2002(2), 1105 (2002)} נקבע כי חבר קיבוץ, המשיב, השתחרר משירותו בצה"ל ועבד בעבודה שאין חולק שהיא עבודה מועדפת כנדרש בסעיף 174(א) לחוק הביטוח הלאומי, סעיף זה מזכה חייל משוחרר במענק למי שעבד בעבודה מועדפת מהסוג שנקבע על-ידי שר האוצר באישור ועדת העבודה והרווחה.
כאמור אין מחלוקת באשר למהות העבודה בה עבד המשיב. אישור שירות התעסוקה ניתן בדיעבד ואין עוד מחלוקת בפנינו כי הוא ניתן כדין.

עבודתו של המשיב היתה במפעל השייך לקיבוץ בו הוא חבר. האם זכאי המשיב לגמלה האמורה?

כאשר אנו בוחנים את היחסים בין המשיב למפעל מהבחינה המהותית עולה כי אלו יחסים האופייניים ליחסי עובד-מעביד.

מהות עיסוקו היא כזו היוצרת יחסי עובד-מעביד. המשיב השתלב במפעל. אין מחלוקת שאילמלא עבד הוא בעבודה זו היה עובד בה מישהו אחר, ואילו אותו אחר היה חייל משוחרר הזכאי למענק על-פי סעיף 174 לחוק, היה הוא זוכה במענק. יש על-כן לבחון האם העובדה שהמשיב הוא חבר קיבוץ הופכת אותו למי שאינו עובד, שעה שעל-פי הנסיבות והקריטריונים של יחסי עובד-מעביד הוא למעשה עבד במפעל. הנה-כי-כן מבחינת המהות מדובר ביחסי עובד-מעביד.

השאלה היא האם העובדה שהוא חבר קיבוץ שהוצאות מחייתו על הקיבוץ, שאלמלא עבד במפעל היה עובד בעבודה אחרת בקיבוץ, האם כל אלה יש בהם כדי למנוע ממנו להיות זכאי למענק האמור.

הקיבוץ דואג למחייתו של חבר הקיבוץ. הוא גם דואג לשכר לימוד עבור חבר הקיבוץ התלוי במספר ימי העבודה שהוא עובד בקיבוץ בטרם יצא ללימודים. המשיב עובד והקיבוץ דואג בתמורה לכל צרכיו. יש לראותו לצורך חוק הביטוח הלאומי כעובד בשכר.

אין לנו ידע על הדרך בה יעשה המשיב שימוש במענק שיקבל. נראה שלעובדה זו אין חשיבות לצורך הכרעה בסוגיה הנדונה.

טול לדוגמה חבר קיבוץ העובד מחוץ לקיבוץ. משכורתו עוברת לקיבוץ. אין דבר זה מפחית ממעמדו כעובד. טול עתה חבר קיבוץ שהוא חייל משוחרר, אשר עובד במפעל המוכר כעבודה מועדפת מחוץ לקיבוץ.

דומה כי לא היתה במקרה כזה מחלוקת שהוא זכאי למענק בגין עבודה מועדפת גם אם הסכום היה משולם לקיבוץ.

כך אם חייל משוחרר היה מחוייב בחוזה למסור את כל רווחיו לבן משפחתו, באופן שהיה ידוע מראש שכל סכום מענק לא יוותר בידיו אלא ימסר ישירות לאחר, האם היה הדבר שולל ממנו את זכאותו למענק. הוא הדין במי שיש לו אפוטרופוס והמענק מועבר ישירות לאפוטרופוס.

ניתן לגזור גזירה שווה מההלכות שנפסקו לגבי תשלום פיצויים בגין נזק שנגרם לאלמנות חברות קיבוץ כתלויות בבעליהן לאחר שבעליהן נפטרו בגין עוולה.

פסיקת בית-המשפט פסקה כי גם אלמנה חברת קיבוץ זכאית לפיצויים כתלויה למרות שפרנסתה על הקיבוץ.

במקרה הנדון, המענק ניתן לחייל שהשתחרר משירותו הצבאי על-מנת שיהיה לו לפרנסתו בתחילת דרכו האזרחית. אין מקום להפלות חבר קיבוץ מכל חייל משוחרר אחר. החייל זכאי לגמלה אם נתמלאו בו התנאים לכך.

יכול אדם להיות בסטטוס של עובד ועם זה להיות גם בסטטוס אחר, כגון סטטוס של אדם נשוי. הוא הדין באשר לסטטוס של חבר קיבוץ. אין בעיני מניעה שהמשיב יהיה בסטטוס של עובד בצד היותו בסטטוס של חבר קיבוץ.

ראינו אם-כן שהיחסים בין הצדדים היו יחסי עובד-מעביד. האם תיקון 33 מלמד על-כך שקודם לתיקון לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין חבר קיבוץ למפעל של הקיבוץ בו הוא מועסק? אין לקבל פרשנות זו. אין ללמוד מכלל הן, מכלל היות התיקון חל ממועד מסויים, את הלאו, היינו, שקודם לכן לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, כאשר הלכה למעשה התקיימו יחסים אלו. מהו התיקון האמור?

תיקון מספר 33 לחוק תוקן בשנת 1999 באופן שהוסף לו סעיף 174א, הקובע: "מענק לחבר אגודה שיתופית, הוראות סעיף 174 יחולו גם לגבי חייל שהוא חבר אגודה שיתופית שהיא קיבוץ או מושב שיתופי ואשר רואים אותו כעובד לפי הוראות סעיף 3".

סעיף 3 לחוק הביטוח הלאומי קובע: "אגודה שיתופית, לעניין חוק זה רואים חבר אגודה שיתופית העובד במפעל האגודה או מטעמה כעובד ואת האגודה רואים כמעבידו; ואולם בחבר אגודה שיתופית שהיא קיבוץ או מושב שיתופי רואים את החבר כעובד, ואת הקיבוץ או המושב השיתופי כמעבידו, אם החבר עוסק בתפקידו במסגרת סידור העבודה ולא על-פי התקשרות אישית בינו לבין מעביד אחר, אף אם אין התפקיד מבוצע במפעל האגודה או מטעמה".

תיקון 33 קבע כי הוא יחול על חיילים שהשתחררו משירות חובה סדיר החל מיום 01.04.95. מכאן מבקש המערער ללמוד כי חיילים חברי אגודה שיתופי שהיא קיבוץ או מושב שיתופי שהשתחררו קודם ליום 01.04. 95 אינם נחשבים כעובדים, היינו, קודם לתיקון 33 חבר קיבוץ שעבד במפעל של קיבוץ בעבודה שהוכרה כעבודה מועדפת לא היה, על-פי הטענה, "עובד".

הוספת סעיף 174א יכול היה לחדש, אך יכול היה גם להצהיר ולהבהיר מצב קיים. יש לבחון את מהות היחסים בין הצדדים ואת תכליתו של החוק המעניק מענק בגין עבודה מועדפת המתבצעת על-ידי חייל משוחרר.

כאמור מהות היחסים היו של עובד-מעביד. כפי הראיתי העובדה שהקיבוץ קיבל את הכסף אין בה רבותא, העובדה שהשכר משתלם על-ידי שכר לימוד ומחיה גם בהם אין רבותא ואין גם מניעה שהמשיב יהא בסטטוס של חבר קיבוץ ובסטטוס של עובד כאחד.

גם אלמנה חברת קיבוץ זכאית לפיצויים כתלויה בבעלה למרות שמחייתה על הקיבוץ. תכליתו של החוק היא לעודד עבודה של חיילים משוחררים בעבודות הדרושות למדינה.

מטרת החוק - גישתו העקרונית של הנתבע לפיה חייל משוחרר בן קיבוץ איננו זכאי למענק, יש בה כדי להפלות בין חיילים משוחררים בני קבוץ לבין בני עיר.

גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק.

לא תיתכן מחלוקת, כי גם בנוגע לבני קיבוצים עשוי המענק לשמש תמריץ לעסוק בעבודה נדרשת, שהרי אלו יכולים לבחור בעבודה מכל סוג ולאו דווקא בעבודה נדרשת ויכולים אף לבחור בעבודה מחוץ לקיבוץ אם רצונם בכך.

לאור כל האמור עבד המשיב בעבודה מועדפת והוא זכאי למענק על-פי סעיף 174 לחוק.

9. עבודה עם קשישים
ב- ב"ל (יר') 6330-08-13 {לאה טארלשינסקי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.04.15)} בית-הדין האיזורי לעבודה דחה תביעה לקבלת מענק עבודה מעודפת בהתאם לסעיף 174 לחוק הביטוח, נקבע כי אין מקום שבית-הדין יתערב ויבטל את התנאי המפורש המופיע בסעיף ז(1) ללוח ח'.

במקרה דנן, הואיל והתובעת עבדה עם קשישים להם לא היה היתר להעסקת עובד זר הרי שלא מתקיים התנאי שנקבע בסעיף ז(1) ללוח ח'. בנסיבות אלה, אין לראות בעבודה שעבדה כעבודה מועדפת.
10. עבודה במפעל
ב- ב"ל (ת"א) 6459-08-13 {רוני ניסמוב נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.04.15)} עסק בית-הדין בעניין התובעת אשר החלה עבודתה במפעל יצרני לאחר חלוף למעלה משנה מיום שחרורה מצה"ל. התובעת לא הוכיחה כי השלימה את תקופת האכשרה לעניין ביטוח אבטלה טרם תחילת עבודתה במפעל, ולכן אין להכיר בעבודה זו כעבודה מועדפת; התובעת ביצעה במפעל עבודה מינהלתית ולא עבודה יצרנית שאינה עבודה בלתי-מקצועית בתעשיה, וגם מטעם זה אינה זכאית למענק האמור.

11. פרשנות המונח "ייצור"
ב- ב"ל (ת"א) 11580-05-13 {נועם ספיר נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.10.14)} נקבע כי פרשנות מילולית רגילה של המונח "ייצור" היא יצירת דבר חדש, הפקה או הכנת מוצרים. בכלל זה, גם פעילות של שכפול, היא פעילות ייצור, וזאת מאחר ששכפול משמעו יצירת עותקים נוספים מפרט אחד.

משבאים אנו לבחון האם החברה הינה "מפעל תעשייתי" - יש להיעזר בכלים שאנשי המקצוע בתחום סיווג משלחי יד וענפי כלכלה העמידו לרשותנו.

גם על-פי הסיווג האחיד, שכפול עותקים של תוכנה או מידע על גבי דיסקים, הוא פעילות המוכרת כפעילות יצרנית, המסווגת תחת "תעשיה וחרושת".

12. מקום העבודה - סוג העבודה
ב- ב"ל (חי') 3080-04-13 {אופיר אליהו נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.08.14)} נקבע כי בהתאם להוראת סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי, יש לבחון לאורו של לוח ח' לחוק, את סוג ומקום העבודה המקנים זכאות למענק.
ככלל, הבחינה צריכה להיעשות, הן ביחס למקום העבודה והן ביחס לסוג העבודה.

באשר למקום העבודה, במקרה הנדון, הנתבע אינו חולק על-כך שיש לראות בחברה משום "מפעל תעשיה" ומכל מקום לא טען כך במכתב הדחיה ואינו טוען כך בסיכומיו. מכיוון שהוכח כי מדובר אכן במפעל בו מפותחים ומיוצרים המוצרים של החברה, הרי שאכן יש לראות בחברה משום "מפעל תעשיה" וכך אנו קובעים.

באשר לסוג העבודה, יש לבחון האם היא אכן עונה על האפשרויות הקבועות בלוח ח', ואם אכן כך - האם אכן מדובר ב"עבודה מתאימה", שאינה נכנסת בגדר הגדרת "עבודה מועדפת" והאם יש לכך נפקות.

ב- ב"ל (יר') 18062-04-13 {רחל קצב נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.07.14)} נקבע כי יש לבחון את אופי ומהות העבודה בהתאם לתחום העיסוק שבו מדובר, תוך התייחסות לתכלית חוק הביטוח.

עוד נקבע כי זכאות למענק לעבודה נדרשת במטרה לעודד חיילים משוחררים לעבוד בעבודות ובענפים, שבאופן רגיל לא היו פונים לעבוד בהם, עם שחרורם משרות צבאי.

העבודה המועדפת או הנדרשת, חייבת להיעשות לא רק בהתחשב בטיב העבודה, אלא גם בהתחשב בטיבו של מקום העבודה, שהרי אין טעם לזכות במענק את החייל המשוחרר העובד אומנם בעבודה מועדפת או נדרשת, אך זאת בענף ובמקום עבודה לגביהם לא מתקיימת תכלית החוק.

ב- ב"ל (נצ') 18046-07-133 {משה גליק נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.07.14)} בית-הדין האיזורי לעבודה פסק כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, אין לערוך את הבדיקה לקיום יחסי עובד-מעביד לפי כללים נוקשים, ויש לראות בעבודת התובע כעבודה מועדפת, הגם שצורת התשלום בגינה לא היתה באמצעות תלושי שכר.
ב- ב"ל (נצ') 24399-08-12 {עינב שגב נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.04.15)} בית-הדין האיזורי לעבודה דחה תביעה לקבלת מענק עבודה מועדפת בהתאם סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי. נקבע כי אין מקום שבית-הדין יתערב ויבטל את התנאי המפורש המופיע בסעיף ז(1) ללוח ח'.

במקרה דנן, הואיל והתובעת עבדה עם קשישים להם לא היה היתר להעסקת עובד זר הרי שלא מתקיים התנאי שנקבע בסעיף ז(1) ללוח ח'. בנסיבות אלה, אין לראות בעבודה שעבדה כעבודה מועדפת.

ב- ב"ל (ת"א) 9112-08-11 {עידו דגן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.05.13)} נדון עניין התובע, כחייל משוחרר, אשר עבד בתיקון אופניים, מתוך הבנה אישית שלו שמדובר בעבודה מועדפת המזכה במענק. התובע לא בירר זאת לפני שהתחיל לעבוד או במהלך העבודה.

לו היה עושה כן, היה מקבל תשובה מאת המוסד לביטוח לאומי ואזי יכול היה לכלכל את צעדיו, האם להמשיך באותו מקום עבודה או לעבוד למקום אחר.

ב- ב"ל (ב"ש) 47032-01-13 {שריי שרה אבוטבול נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.04.13)} בית-הדין דחה את תביעת התובעת, שעבדה כמתדלקת בתחנת דלק וכמדפיסה בבית דפוס, לקבלת תשלום מענק בגין עבודה מועדפת, מאחר שהתובעת הועסקה בבית הדפוס במשרה חלקית בלבד, וזאת גם היה נקבע כי התפקיד אותו מילאה התובעת בבית הדפוס היה מזכה אותה בתשלום המענק.

ב- ב"ל (חי') 15294-01-12 {צליל חיקי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.04.13)} בית-הדין לעבודה דחה את תביעת התובע לתשלום מענק לחייל משוחרר אשר עבד בעבודה מועדפת/נדרשת. נפסק, כי לו אכן חפץ המחוקק להכיר בעבודת המלצרות במסעדה או בבית קפה כעבודה מועדפת, היה עושה זאת במפורש כפי שהכיר בעבודת המלצרות בבית-מלון.

ב- ב"ל (ב"ש) 16802-03-12{ויצ'סלב סמינובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.01.13)} נקבע כי אין די בעבודה בחצאי משרות וימים מועטים מידי חודש על-מנת שתקום זכאות למענק אלא יש צורך כי העובד יעבוד חודשים מלאים דווקא, שאם-לא-כן, יכול להיווצר מצב בו העובד יזכה בכפל מענק.

ב- ב"ל 3583-11-11 {שיר גרוס נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.12.12)} נקבע בחינת העבודה המועדפת או הנדרשת, חייבת להיעשות לא רק בהתחשב בטיב העבודה, אלא גם בהתחשב בטיבו של מקום העבודה, שהרי אין טעם לזכות במענק את החייל המשוחרר העובד אמנם בעבודה מועדפת או נדרשת, אך זאת בענף ובמקום עבודה לגביהם לא מתקיימת תכלית החוק.

13. מענק חלקי
ב- ב"ל (נצ') 20581-06-11 {הלל רובינשטיין נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.08.13)} בית-הדין לעבודה קיבל את תביעת התובע וחייב את המוסד לביטוח לאומי, לשלם לתובע מענק חלקי בגין עבודה נדרשת.

נפסק, כי מאחר שמדובר על עבודה שכלולה בחלק (ד) ללוח ח' (עבודה בלתי-מקצועית באתרי גידול חקלאיים), יש לבחון את זכאות התובע למענק חלקי גם על-פי הוראת סעיף 174(ז) לחוק הביטוח הלאומי אף אם אין מתקיימים בתובע התנאים למענק חלקי.

14. חוות סוסים
ב- ב"ל (ת"א) 23359-01-11 {רון מדאר הלוי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.06.12)} עבודת התובע בחוות סוסים אינה "עבודה נדרשת/מועדפת", לצורך זכאות למענק עבודה מועדפת. זאת, נוכח מהות הפעילות הכלכלית של החווה ובהיעדר הוכחה כי ניתנה לתובע הבטחה מינהלית מהנתבע כי העבודה תוכר כ"עבודה נדרשת", כאשר בכל מקרה אין רוכשים זכויות לגמלאות אלא לפי חוק ולא לפי הבטחה או השתק.