botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

המשך תשלומים לקופות ולקרנות (סעיף 283 לחוק)

1. הדין
סעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"283. המשך תשלומים לקופות ולקרנות
מעביד ועובדיו, או מעביד בלבד, שנהגו לשלם תשלומים לקופת תגמולים או לקופת פנסיה או לקופה או לקרן כיוצא באלה, יהיו המעביד והעובד הזכאי לתגמול לפי פרק זה, או המעביד בלבד, הכל לפי העניין, חייבים להמשיך לשלם תשלומים לאותה קופה או לאותה קרן בעד פרק הזמן שהעובד שירת במילואים, כאילו העובד לא שירת במילואים והוסיף לעבוד."

2. כללי
מטרתו של תגמול המילואים הוא לאזן בין נטל כספי עקב שירות מילואים והפסד הכנסה, לכל מי שמשרת במילואים. ההסדר שבחוק נועד להעניק לעובד השכיר הנקרא לשירות מילואים, תחושה של יציבות וודאות ששכרו משולם באורח שוטף ורצוף. ההסדר נועד להסיר מליבו של השכיר הנקרא למילואים את דאגות הפרנסה לתקופת השירות אליה נקרא.

תגמול המילואים מושתת על שכר העבודה הרגיל של העובד השכיר ועל ההכנסה הממוצעת של עובד עצמאי. כאשר תגמול המילואים משתלם לעובד השכיר על-ידי מעבידו, דינו כדין שכר עבודה. ככל שהמעסיק שילם לעובד שכרו בתקופת שירות המילואים - לא יהא עוד העובד זכאי לתגמול מילואים ממעסיקו מטעם זה.
מעצם טיבו וטבעו, מבוסס תגמול המילואים על-כך שנבצר מן המבוטח להשתכר מחמת שירותו במילואים, המונע בעדו לעבוד ולמלא את תפקידו אצל מעסיקו. על-כן, ומשנכפה על המבוטח שלא לעבוד ולהשתכר בפועל, משולם לו תגמול המילואים כ"תחליף הכנסה".

הוראת סעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי מתייחסת על-פי לשונה לכלל העובדים במשק. החוק עוסק בכל מי שנוהגים להפריש לפנסיה, כאשר מקור החבות - חוק, הסכם קיבוצי או הסכם אישי אינו משנה לעניין עצם החבות.

הסעיף מתייחס לכל סוגי ההפרשות הפנסיוניות ואין הוא עושה הבחנה בין פנסיה בגין עבודה לבין הפרשה לקרנות בגין "עבודה נוספת" מותנית בתנאי.

לשונו של סעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי מגשימה את תכליתו הספציפית, לפיה יש לשים את המבוטח במצב כאילו לא יצא למילואים. ההפרשה לפנסיה מהווה חלק מן הביטחון הסוציאלי שלו. שעה שאינו זכאי להפרשות לפנסיה בגין "עבודה נוספת" בעת שירות מילואים, בהכרח נפגעות זכויותיו.

לשונו הברורה והחד-משמעית של סעיף 283 מתיישבת עם תכלית החוק לפיה, ככלל, יש לשאוף לפרשנות המיטיבה עם המבוטח, משנמנה חוק הביטוח הלאומי על מערך החקיקה הסוציאלית {עס"ק 81/05 מדינת ישראל נ' ההסתדרות הרפואית בישראל ואח', תק-אר 2007(2), 137 (2007)}.

שלא כמו תגמול המילואים, המשתלם לעובד על-ידי מעסיקו ובאמצעות המוסד לביטוח לאומי, השית המחוקק, בהוראת סעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי, חובה עצמאית על העובד הזכאי לתגמול ועל מעבידו להמשיך ולשלם לאותן קופות וקרנות להן "נהגו לשלם" גם בתקופת שירות המילואים.

חובה זו מושתתת על נוהג שנהגו העובד ומעבידו להפריש לקופות ולקרנות עבור זכויות נלוות בשכר המשתלם לעובד בשגרת עבודתו הרגילה. הוכח קיומו של תנאי הנוהג, כאמור, קמה מאליה חובתם הקוגנטית של העובד ומעסיקו להמשיך ולשלם לאותן קרנות באותו אופן ובאותו שיעור "כאילו לא שירת במילואים והוסיף לעבוד".

תכליתה של הוראה מיוחדת זו לשמר את המשך ההפרשה לקרנות עבור הזכויות הנלוות בשכר בעובד, גם בעת שירות המילואים. זאת, כמתחייב מן ההרמוניה הנורמטיבית שביסוד מקבץ הוראותיו של פרק י"ב לחוק הביטוח הלאומי, בו שזורות גם הוראותיו של סעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי. תכלית ההוראות הללו ומטרתן אחת היא - שלא יצא העובד בחסרון כיס בשל שירות המילואים.

אכן, מקור המימון לכיסוי ההפסד הנגרם למבוטח, בגין שירות המילואים שונה: את התגמול הבא תחת שכרו של עובד שנקרא למילואים, ישלם המעביד לעובד. והמדינה מתקציבה, באמצעות המוסד לביטוח לאומי, תחזיר למעביד את התגמול ששילם לעובדו. ואילו עבור המשך ההפרשות ששולמו לקרנות, לא יקבלו המעביד ועובדו החזר מן המדינה. תשלום זה כפוי עליהם במצוות החוק, כהוראה קוגנטית מחייבת, ללא כל שיפוי תמורתה.

אולם למרות מקורות המימון השונים, אחת היא תכליתם של תשלומים אלה, להשאיר את שכרו של העובד הזכאי לתגמול ואת זכויותיו הנלוות, כפי שהם במהלך עבודתו השוטפת, ובה במידה להבטיח שאף בעתיד לבוא לא ייגרע מזכויותיו הנלוות של העובד, לרבות זכויות הפנסיה שלו. בבחינת - אשר היה קיים ונוהג במהלך הרגיל של חיי העבודה, הוא שיהיה אף בעת תקופת השירות במילואים, ולאחריה {עס"ק 81/05 מדינת ישראל נ' ההסתדרות הרפואית בישראל ואח', תק-אר 2007(2), 137 (2007) (להלן: "עס"ק 81/05 - "עניין ההסתדרות הרפואית")}.

3. המשך תשלומים לקופות ולקרנות - הפרשה לקופת תגמולים ושיעורה, עבור רכיב "עבודה נוספת" בתקופת שירותם במילואים של רופאים - הערעור נדחה
ב- עס"ק 81/05 - עניין ההסתדרות הרפואית - נדונה תחולת הוראתו של סעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי על-ידי הצדדים לסכסוך זה, בנוגע להפרשה לקופת תגמולים ושיעורה, עבור רכיב "עבודה נוספת" בתקופת שירותם במילואים של הרופאים המועסקים במדינה.

במחצית השניה של שנות ה- 70 התגבש מערך הסכמי בין הרופאים למעסיקיהם, ובין הרופאים למדינה - מעסיקתם, בדבר הפרשות שוות בשיעורן לקרן תגמולים, עבור הרכיב הפנסיוני של "עבודה נוספת". בהמשך להסכם מרץ 79 חתמו הצדדים ביום 28.07.79 על הסכם קיבוצי נוסף בו נקבע פיצול הפרשות תגמולי הרופאים {ההפרשות כיום הינן בשיעור 7.5% הפרשות המעסיק ו- 7.5% הפרשות הרופא}.

אין חולק על-כך שבמהלך עבודתם של הרופאים, נעשתה הפרשה לקרנות משכרם, על-ידי המדינה-המעסיקה והרופאים-עובדיה, גם עבור הרכיב הפנסיוני של "עבודה נוספת", אשר לפי מכתב היישום, רכיביה הם אלה: "כוננויות, תורנויות, נפשות נוספות, פרמיות מוכרות על-ידי ההסכם הקיבוצי, תוספת כפר, תוספת לאיזורי מצוקה".

מוסכם ואין חולק על-כך שרכיב "עבודה נוספת" נכלל גם בתגמול המילואים המשתלם לרופאים, בעת שירותם במילואים, כנדרש בפרק י"ב לחוק הביטוח הלאומי.

בית-הדין קבע, כי המחלוקת מושא הערעור, היא בשאלה האם בעת שירות המילואים, חייבת המדינה להמשיך בהפרשה לקרנות עבור "עבודה נוספת", למרות שאין מתבצעת עבודה נוספת בפועל באותה עת.

מתלושי השכר שבית-הדין בדק, עלה, כי בהיעדר רכיבי השכר של שעות נוספות כמו, תורנויות וכוננויות {בבתי-החולים או ביחידות המינהל}, או נפשות נוספות, סיעוד וכו' {ברפואת הקהילה} בעת היציאה לשירות מילואים פעיל, אין הרופא זוכה להמשך דמי גמולים לקופת הגמל "אסיף" ו- "בר", וזאת כאילו "לא שירת במילואים והמשיך לעבוד".

לו המשיך הרופא לעבוד ודאי היה ממשיך לבצע את העבודה בגינה מועברים בעבורו דמי הגמולים לקופות אלו ועל-פי נוסחת חישוב תגמולי המילואים ניתן, על נקלה, לחשב מהו השכר שהיה מקבל בעבורה: ממוצע השכר בעבור עבודה זו בתקופת שלושה החודשים שקדמו לחודש היציאה למילואים.

בית-הדין האיזורי דחה את טענת המדינה לפיה בפרשנות הוראתו של סעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי, ניתן ללמוד גזירה שווה ממצבים בהם עובד השוהה בחופשה, או במחלה, אינו זכאי להפרשות לפנסיה בגין "עבודה נוספת". זאת, נוכח ההוראה המפורשת שבסעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי, שאינה מצויה בחוק חופשה שנתית.

בית-הדין ציין, כי דרישת הרופאים לתשלום לקופות, הגם שהועלתה בשנת 2002, מבוססת על הסכמים משנות ה- 70 טרם חקיקת ההוראות בנוגע להמשך ההפרשות לגמל בזמן שירות מילואים. בנדון זה קבע בית-הדין, כי הפרשות בגין "עבודה נוספת" לרופאים החלו על-פי ההסכם הקיבוצי משנת 1976 ולא בשנת 2002.

טענת המדינה לפרשנות מצמצמת של סעיף 283 מחמת היעדר שיפוי המעביד בגין כספים המופרשים לפנסיה, נדחתה וזאת, מן הטעם שהוראת סעיף 283 אינה עוסקת במישור היחסים שבין המוסד לביטוח לאומי למעסיק "אלא בזה שבין העובד למעסיקו, כדוגמת ההוראה הזהה בחוק עבודת נשים", שעניינה בחיוב המעסיק בתשלום לעובדת בחופשת לידה.

באשר לשיעור ההפרשה לקרנות בגין "עבודה נוספת" קיבל בית-הדין את עמדת הרופאים, וקבע כי בהיעדר הנחיה מפורשת בסעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי יש לפנות לסעיף 273 לחוק הביטוח הלאומי הקובע את שיעור התגמול שמשלם המוסד לביטוח לאומי לעובד לפי שכר ממוצע ברבע השנה שקדמה לשירות במילואים מחולק ב- 90.

מטעמים אלה, ובסיכומו-של-דבר נעתר בית-הדין לבקשת הרופאים והצהיר "כי על המדינה להמשיך ולהפריש כספים לקרנות ב- "שילוח" ולקופ"ג "אסיף" בגין "עבודה נוספת" גם בתקופה בה משרת רופא במילואים". זאת, ממועד פסק-הדין ביום 28.08.05, ואילך. עם-זאת הבהיר בית-הדין, כי פסיקתו מתייחסת "לסקטור הרופאים בלבד" שעניינם הוא שהובא לפניו לדיון ולהכרעה.

בערעורה חזרה המדינה ואישרה, כי אין היא חולקת על חובתה לנהוג על-פי המערך ההסכמי ולהפריש דמי-גמולים לקופות, בגין רכיב "עבודה נוספת" מן השכר המשתלם לרופאים במהלך הרגיל של עבודתם.

כמו-כן, מוסכם על הצדדים, כי תגמול המילואים שמשלמת המדינה לרופאים, הוא כשיעור שכר העבודה הרגיל של הרופא ואין מניעה שיהא כולל בתוכו תשלום גם "עבודה נוספת", ככל שבוצעה ברבע השנה שקדמה לשירות המילואים, כנדרש בסעיפים 272 - 273 לחוק הביטוח הלאומי. בגין תשלומים נלווים אחרים, ממשיכה המדינה להפריש לקרנות, גם בעת שירות המילואים של הרופאים.

אך, לשיטתה של המדינה, כאשר מדובר בהפרשה לקרנות בעת שירות המילואים, שונה דינו של רכיב "עבודה נוספת" מדינם של רכיבי השכר האחרים. מן הטעם שהתשלום בגין "עבודה נוספת" בעבודתו הרגילה של הרופא, מותנה מעצם מהותו בעבודה נוספת בפועל.

בהיעדר ביצוע "עבודה נוספת" בפועל בעת שירות המילואים, גרסה המדינה, כי יוצאת היא חסרה פעמיים - הן בשל החיוב להמשיך ולהפריש לקרנות גם בתקופת שירות המילואים בגין "עבודה נוספת" שלא בוצעה כלל והן בשל כך שאינה זכאית לשיפוי עבור המשך ההפרשה לקרנות ברכיב זה, שיפוי לו היא זוכה, כמעסיקתם של הרופאים עבור תגמול המילואים ששילמה להם.

לטענת המדינה, תומך מצב דברים זה בפרשנות אותה היא מייחסת לכוונת הצדדים במערך ההסכמי, לפיה התשלום לקרנות בגין "עבודה נוספת" מותנה בביצוע עבודה בפועל. ואם אין מתקיים התנאי של עבודה בפועל, מכל סיבה שהיא, לרבות שירות מילואים, פטורה המדינה מתשלום לקרנות.

תימוכין לטענותיה אלה, ביקשה המדינה למצוא בכך שמשך כ- 30 שנה לא נעשו הפרשות לקרנות עבור רכיב "עבודה נוספת" בעת שירות הרופאים במילואים. בכך שהרופאים היו שותפים לאי-ההפרשה לקרנות תקופה כה ממושכת, ייחסה להם המדינה הסכמה שבשתיקה לפרשנותה את ההסכמים, וויתור על החובה שבסעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי, להמשך תשלומים לקרנות גם ברכיב "עבודה נוספת".

בית-הדין קבע, כי שיטה פרשנית זו אין לקבל. המדינה כמעסיקה והרופאים כעובדיה נהגו ונוהגים במהלך העבודה הרגיל להפריש לקרנות עבור רכיב "עבודה נוספת". די במנהגם זה כדי שיתמלא התנאי המוקדם שהעמיד המחוקק בסעיף 283.

ממנו והלאה גוברת החובה שבדין ומכוחה קם חיובם של הרופאים ושל המדינה כאחד, להמשיך ולשלם בשיעורים ובדרך הנהוגה, לאותן קרנות, גם בתקופת שירות המילואים. במילים אחרות: מכוח ההתחייבות ההסכמית של הפרשה לקופות, כפי שבוצעה בפועל במהלך הרגיל של העבודה, כפויים הצדדים - הרופאים והמדינה, מתוקף החובה החוקית להמשיך ולשלם לאותן קרנות בגין "עבודה נוספת" גם בעת השירות, כאילו לא שירתו הרופאים במילואים וכאילו המשיכו לעבוד, בין אם ביצוע התשלום לרוחם הוא, בין אם לאו.

כמו-כן, הוסיף בית-הדין, כי אין לקבל את טענת המדינה לפיה המשך התשלום לקרנות בעת שירות המילואים עבור רכיב "עבודה נוספת" מותנה בביצוע עבודה בפועל. שהרי, אותו רכיב עצמו של "עבודה נוספת" כלול בתגמול המילואים שמשלמת להם המדינה מעסיקתם בתקופת שירותם במילואים, מבלי שאותה "עבודה נוספת" מבוצעת כלל ועיקר. אין המדובר בתשלום מותנה, המשתלם עבור עבודה בפועל, ובהיעדר עבודה - חדלה התמורה באותו רכיב.

בית-הדין קבע, כי שיפוי או היעדר שיפוי של המעסיק עבור התשלומים לעובד או בעבורו, אין בו כשלעצמו כדי לשנות מן החובה החקוקה וממטרותיה. הפרשנות תכליתית של כלל הוראות פרק י"ב ואלה שבסעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי בכללן, מכוונת כל כולה למניעת פגיעה בשכרו ובזכויותיו של העובד המשרת המילואים, מן הטעם האחד והיחיד שבשל השירות שנכפה עליו, נבצר מן העובד לבצע עבודה בפועל. על-כן דואג המחוקק לכך שישולם לו שכרו המלא בדמות תגמול המילואים. בה במידה מחייב המחוקק את המעביד ועובדיו שיבטיחו את המשך ההפרשות לתגמולים "כאילו" הוסיף העובד לעבוד. ולעניינו אמור - כאילו ביצע הרופא "עבודה נוספת" בפועל.

הוראת מגן בדומה לזו שבסעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי, מצויה גם בחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 {ייקרא להלן: "חוק עבודת נשים"}. כך, במסגרת הזכויות והחובות החלות על עובדת השוהה בחופשת לידה או בשמירת היריון, מורה סעיף 7א לחוק עבודת נשים שעניינו "הפרשות לקופת גמל בחופשת לידה ובשמירת היריון", כי עובדת הזכאית לדמי לידה לפי חוק הביטוח הלאומי, או הזכאית לגמלת שמירת היריון "והיא ומעבידה או המעביד בלבד, נהגו לשלם תשלומים לקופת גמל, ימשיך המעביד לשלם תשלומים כאמור בעד התקופה שבעדה שולמו דמי הלידה או גמלת שמירת ההיריון, לפי העניין, ובלבד שהעובדת שילמה בעד התקופה האמורה את התשלומים החלים עליה, אם חלים, להבטחת הזכויות האמורות, והכל בשיעורים ולפי שכר העבודה כאילו הוסיפה העובדת לעבוד בתקופה האמורה...".

באשר לטענת המדינה כי הרופאים ויתרו למעשה על הזכות המוקנית להם בסעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי, בכך שבמשך 30 שנה נמנעו הם עצמם מלהפריש לקרנות בעת שירות המילואים ואף לא דרשו מן המדינה - מעסיקתם לעשות כן. קבע בית-הדין, כי אין לקבל טענה זו. כבד ככל שיהיה, אין השיהוי כשלעצמו גובר על הוראת חוק קוגנטית. ואין השיהוי מאיין חובה חוקית החלה על המעביד ועובדיו.

והרחיב בית-הדין, כי דין הוא, שהתנהגות הצדדים בדרך המצביעה על ויתור על זכות, לא תעמוד אם הוויתור המשתמע מהתנהגותם סותר זכות קיימת של עובד בהוראה אישית בהסכם קיבוצי או אם הוויתור סותר הוראה מחייבת במשפט העבודה המגן, או נעשה בחוסר תום-לב. ובמישור העבודה הקיבוצי, דין זכויות מהחלק הנורמטיבי שבהסכם קיבוצי, כדין זכויות ממשפט העבודה המגן.

וכמו-כן, משהוכח קיומו של נוהג, כנדרש בסעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי, הפכה הזכות הסוציאלית של הפרשה לגמל ברכיב "עבודה נוספת" לזכות קוגנטית שאין לוותר עליה. וכבר נפסק, כי אין ויתור על זכויות שהחברה רואה בהן כחיוניות.

בית-הדין קבע, כי בתקופת שירותם במילואים, ימשיכו הרופאים והמדינה - מעסיקתם להפריש לקרנות גם עבור רכיב "עבודה נוספת", באותם שיעורים שנהגו לשלם לקרנות "בעד רבע השנה שקדם ל - 1 בחודש שבו החל שירות המילואים, מחולק ב - 90". תוצאה זו ממלאת אחר מטרת החוק ותכליתו, שלא יחסר העובד בשכרו ובזכויותיו הנלוות.

לסיכום, בדחותו את הערעור של המדינה קבע בית-הדין, כי מתוקף הוראתו של סעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי ועל-פי המוסכם והנהוג ביניהם, חייבים המדינה והרופאים עובדיה להמשיך ולשלם לקופות עבור רכיב "עבודה נוספת" בעת שירות המילואים של הרופאים עובדי המדינה המיוצגים על-ידי המשיבים. חיובה של המדינה בתשלום חלקה לקרנות, מותנה בכך שהרופאים מצידם הפרישו או יפרישו את חלקם לאותן קופות, עבור תקופת השירות במילואים. תחילתה של חובה הדדית זו ביום 28.08.05 מועד מתן פסק-הדין של בית-הדין האיזורי.