botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

דמי קבורה - סייג לאגרות קבורה (סעיף 268 לחוק)

1. הדין
סעיף 268 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"268. סייג לאגרות קבורה
כל גוף המורשה לפי סעיף 13 לחוק שירותי הדת היהודיים (נוסח משולב), התשל"א-1971, והתקנות שהותקנו לפיו (להלן: "חוק שירותי הדת"), לעסוק בקבורת נפטרים, לא יגבה בקשר לקבורה כל תשלום, לרבות אגרות שירותים לפי חוק שירותי הדת חוק שירותי הדת, בנוסף לדמי קבורה לפי סימן זה, זולת אם הותר התשלום לפי התנאים והמבחנים שנקבעו לפי סעיף 266."

2. כללי
ישנו רצון של המחוקק לפטור את שאירי הנפטר מתשלום לחברה קדישא בעד הוצאות הקבורה הכוללות ולהטיל את חובת התשלום על המוסד לביטוח לאומי. הפטור מתשלום לחברה קדישא מקיף את כל חברות הקדישא ללא יוצא מהכלל.

בין-היתר ביקש המחוקק לקבוע הסדרים שיבטיחו מתן שירות ברמה מסויימת לגבי הלוויה הקבורה והאחזקה של בית הקברות לאחר-מכן. כן ביקש המחוקק למנוע ניצול של משפחת הנפטר, בשעתן הקשה, על-ידי פיקוח והגבלה על המחירים שניתן לגבות ולקבל ממשפחת הנפטר {ב"ל (יר') 1526/02 אוקון אברהם נ' בטוח לאומי - סניף ירושלים, תק-עב 2004(1), 2167 (2004) (להלן: "עניין אוקון אברהם")}.
3. דמי קבורה למי שקבר את מתו, על-ידי גוף שכלל אינו מורשה לקבור מתים בישראל - התביעה נדחתה
בעניין אוקון אברהם נדונה תביעה לדמי קבורה שנדחתה מאחר והחברה שעסקה בקבורה אינה מורשית לקבור ואינה חתומה עם המוסד לביטוח לאומי על הסכם לתשלום דמי קבורה.

התובע ורעייתו אזרחי ותושבי ישראל, רכשו בשנת 1974 לערך חלקת קבר בבית העלמין "ארץ החיים". ביום 04.12.01 נפטרה אישתו ונקברה על-ידי "ארץ החיים" בחלקה שנרכשה. התובע שילם, עבור הקבורה והלוויה 1600 דולר כאמור בתביעתו.

התובע פנה למוסד לביטוח לאומי ודרש לקבל דמי קבורה אך אז נאמר לו שהוא אינו זכאי מאחר ו"לארץ החיים" אין הסכם עם המוסד לביטוח לאומי בקשר לקבורת נפטרים. יתר-על-כן "לארץ החיים" היתר לקבורת נפטרים יהודים תושבי חוץ-לארץ בלבד.

בית-הדין קבע, כי במקרה דנן כפי שעלה מתעודת עובד הציבור, חברת "ארץ החיים" אינה חתומה על הסכם עם הנתבע. יתר-על-כן לחברת "ארץ החיים" אין אישור לטפל בקבורה של נפטרים בישראל אישור הנדרש על-פי דין. לא הוברר מדוע אין היתר לקבורת מתים שמתו בישראל לחברת "ארץ החיים". הנתבע אינו רשאי איפוא בהתאם לתקנות לחתום על הסכם עם מי שאין לו היתר לקבירת מתים שמתו בישראל.

עוד הוסיף בית-הדין, כי חברת "ארץ החיים" אף גובה, כפי שעולה מכתב התביעה של התובע, סכומי כסף ממשפחת המת, העולים על אלה שמותר על-ידי מי שהורשה לקבור מתים בישראל לאור סעיף 268 לחוק הביטוח הלאומי.

לאור כל זאת עולה, כי תכלית החקיקה, אותה מבקשים לקדם באמצעות תמריץ כלכלי, נועדה להבטיח מכלול עניינים ולא רק שחרור משפחת המת מהוצאות הקבורה.

לסיכום קבע בית-הדין, כי אין זה נכון לזכות בדמי קבורה את מי שקבר את מתו, על-ידי גוף שכלל אינו מורשה לקבור מתים בישראל, ואינו חתום על הסכם עם המוסד לביטוח לאומי. מתן דמי קבורה במקרה מעין זה, עלול לפתוח פתח לגופים רבים ונוספים, שעשויים לראות בנושא הקבורה עסק ריווחי שהתשלום בצידו מובטח, באמצעות הנתבע, וליתן שירותי קבורה תוך שהם גובים כסף גם ממשפחת הנפטר ומבלי שניתן להם אישור לעסוק בקבורה. התביעה נדחתה.